23/02/2026
תגידו לי אם זו לא גאולה. מהי?
אתמול בשני לוקיישנים שונים. בירושלים יום עיון לרמ"ים וראשי ישיבות ההסדר.
ובמקביל בפ"ת בפסגה יום עיון למנהלי ישיבות ואולפנות ותיכונים דתיים בנושא בריאות הנפש.
שני פסיכולוגים מוכשרים מאוד: גרשום גבירצמן ואופיר ירחי, שניהם דוקטורנטים באוניברסיטה העברית . חלמו על הקמת מערך ליווי לצוותים החינוכיים בישיבות.
חלמו המטרפו לחממה שלנו לסטארטאפים בבריאות הנפש. קיבלו גראנט מכובד בזכות קרן ליאון שתמכה בפרוייקט בנדיבות. מנטור בשם בעז נכשטרן והרב אביעד הולנדר שליוו אותם בחכמה ובנדיבות. וב"ה הפרוייקט קם ונהיה
לפני שלוש וחצי שנים קיימנו יום עיון כזה הגיעו כ11 איש ואתמול הגיעו מעל 30 . הרבה מאוד ישיבות שלחו נציגים . היתה ישיבה מצטיינת שהגיעה כולה יחד. איזה דבר מדהים שכולם מפנים יום ועולים ירושליימה. ההבנה שזו תורה וצריכה היא לימוד.
****
החמ"ד קופץ ראש ומוכן ללמוד את השפה, את המרחב. ההסכמה להכנס למקום הזה שהוא כואב אבל כולנו כבר שם.
אמרתי אין מספיק תורים ומטפלים. אבל יש לנו את עצמנו. לפעמים כל מה שאמא לילדה מתמודדת צריכה זה הקשבה. לשבת יחד המחנכת, המנהלת היחדה האמא והאבא . לשמוע מה היא מבקשת? לשמוע מה ההורים עוברים כמשפחה. להיות שם.
וזה הדדי לשמוע מנהלת שאומרת שאמא צרחה עליה או על המחנכת שהם עושים טעות שהיא תפגע בעצמה גם לא הוגנת, צריך לתת כלים לצוותים. לא אני, גם כני אבל בעיני זו משימה של בתיה"ח לשבת עם צוות ביה"ס ולהכין אותו.
אמרתי אתמול ואומר זאת גם כאן . אנחנו מוכנים להגיע לצוותים הבית ספריים להשתלמות. נביא אמא או אבא, ילדה שהיתה באולפנה ובאשפוז שתספר מה החוויה, מה היא היתה צריכה. מה אפשר לעשות שיהיה קל יותר לבת, לחברות, לכיתה.
****
אף אחד לא הכין אותי למה שהחיים שלי יביאו איתם. אבל אני חייבת להודות שהחיבוק הזה שאני מקבלת מוריד ממני סלעים כבדים.
התמיכה מחבורה ככ מוערכת של אנשים שהולכת איתי את הדרך הזו, היא הריפוי.
האמא שפגשתי אתמול בחתונה כשהיא מלווה את ביתה לצד בעלה והיא חותכת מהדרך ובאה לתת לי חיבוק. ולהגיד לי שאנחנו חברות בפייסבוק. זה מחמם את הלב. ולרגעים אני מרגישה שאני יכולה. שאני מסוגלת לשאת את משא חיי.
