המרכז הישראלי לנפגעי כתות

Call Directions Website Contact the organization

המרכז הישראלי לנפגעי כתות המרכז הישראלי לנפגעי כתות מעלה מודעות לתופעת הכתות בישראל ומציע מענה וסיוע לנפגעים ובני משפחותיהם. www.infokatot.com

🟣 היער שבלע יותר מ-400 בני אדם: הכרעת הדין בפרשת שאקהולה 🟣באפריל 2023 נכנסו כוחות המשטרה בקניה אל יער שאקהולה, לא הרחק מ...
21/10/2026

🟣 היער שבלע יותר מ-400 בני אדם: הכרעת הדין בפרשת שאקהולה 🟣

באפריל 2023 נכנסו כוחות המשטרה בקניה אל יער שאקהולה, לא הרחק מהעיר מלינדי שבחוף המזרחי. מה שמצאו שם הפך לאחד האסונות הקשים בתולדות המדינה: קברי אחים רדודים שבהם גופות של גברים, נשים והרבה מאוד ילדים. רבים מהם מתו מרעב. אחרים נשאו על גופם סימנים של חנק ושל חבלות.
ועדה של הסנאט הקנייתי תיעדה עד אוקטובר 2023 כ-429 מקרי מוות.

שלוש שנים אחר כך, ביום שני ה 19 באוקטובר 2026, ישבו בני משפחות באולם בית המשפט הגבוה במומבסה והקשיבו להכרעת דין שנמשכה יותר משמונה שעות. בסופה הרשיעה השופטת דיאנה קבדזה את פול מקנזי, מנהיג "כנסיית החדשות הטובות הבינלאומית" (Good News International) ועשרים ושמונה מחסידיו ברצח של 191 בני אדם. 190 מהם היו ילדים.

פרנסיס וואנג'ה, בן 62, איבד שמונה מבני משפחתו, בהם שני נכדים. "זה היה דבר כבד באמת עבורנו כמשפחה", אמר לסוכנות רויטרס. "חיכיתי ליום הזה."
השאלה שמלווה את הפרשה מתחילתה היא איך מאות אנשים הגיעו למצב כזה. התשובה מתחילה הרבה לפני היער.

לפי תחקיר של קארי באראקה שפורסם במגזין 1843( ערוץ דיגיטלי של האקונומיסט) באפריל 2024, מקנזי, נהג מונית לשעבר, החל לקיים תפילות בחצר בית בעיר מלינדי בשנת 2003. הקהילה גדלה בהדרגה לכ-3,000 חברים. ערוץ טלוויזיה וערוץ יוטיוב שהקים הביאו את הדרשות שלו לקהל רחב בהרבה. בתחילה, כפי שתיארה אחותה של אחת מחברות הקהילה, אנשים חשבו שהוא "אדם עם לב טוב".
דוד קהינדי, שהקים איתו את הקהילה והורחק ממנה ב-2006 אחרי שהתנגד לרעיונותיו, אמר לכתב: "מקנזי היה פשוט בחור רגיל. אני לא יודע מאיפה הוא הביא את הדברים האלה."

לאורך השנים הדרישות של מקנזי ממאמיניו הלכו והחמירו. ב-2015 קרא מקנזי להוציא ילדים מבתי הספר. בהמשך הטיף נגד רפואה, נגד עבודה ונגד שיתוף פעולה עם המדינה. ב-2017 וב-2019 הוא נעצר ושוחרר. ב-2019 נסגרה הכנסייה שלו בהוראת הרשויות. בעקבות זאת עבר מקנזי ליער שאקהולה שבמחוז קיליפי.

אחיו, רוברט מקנזי, שהיה בעצמו חבר בקהילה, תיאר בתחקיר: "פול לא היה מכריח אותך. הוא היה מנסה לשכנע אותי להוציא אותם [את הילדים מבית הספר], אבל לא להכריח."
המשפט הזה מתאר היטב את מה שקורה בכתות פוגעניות רבות: הלחץ כמעט אף פעם לא מגיע בבת אחת. הוא מצטבר.

לפי התחקיר, המעבר ליער הוצג לקהילה כהזדמנות: אדמה חקלאית במחיר סמלי, מגורים וארוחות. אחרי פרוץ הקורונה ב-2020 הגיעו משפחות רבות. כשהגיעו, מסרו את תעודות הזהות ואת הטלפונים שלהם. הכפר ביער היה מרוחק קילומטרים מכל מקום ישוב אחר. סביבו היו חיות בר ואנשים חמושים.

בסוף 2022 הודיע מקנזי שהעולם ייגמר באוגוסט 2023 והורה לצום: הילדים ראשונים, אחריהם הנשים והרווקים, לבסוף שאר הגברים. מי שניסה לברוח, לפי העדויות, הוכה ונקשר.

רוב האנשים שמתו ביער הצטרפו שנים קודם לכן לקהילה דתית שנראתה להם רגילה, אצל אדם "טוב לב" שנראה רגיל כמו כל אחד אחר. עבור האנשים בכת, כשהגיעה הוראת הצום, הם כבר היו מנותקים ממשפחותיהם, בלי מסמכים, בלי טלפון ובמרחק של קילומטרים מכל כביש. בעיקר, הם כבר האמינו שאיש אחד, העומד בראש הקהילה, הוא מי שקובע מה נכון ומה טהור.

סלמה מאשה, אם לחמישה, הייתה נשואה לאחד מסגניו של מקנזי. בריאיון ל-BBC ביוני 2023 סיפרה שכאשר ילדים בכו וביקשו אוכל או מים, נאמר להורים "לקחת מקל ולהכות אותם, כדי שילכו לאכול בגן עדן". אחרי שבעלה כפה על המשפחה צום, ילדיה היו ארבעה ימים בלי אוכל ובלי מים. כשיצא לעבודה, נתנה להם לשתות, לקחה אותם והלכה כמה קילומטרים עד לכביש הראשי. זר שעצר שם הסיע אותם למקום מבטחים. "כשאמא שלי ראתה אותי, היא הייתה בהלם מכמה שהייתי רזה", סיפרה בתחקיר של 1843. "היא אמרה שאם הייתי מחכה עוד כמה ימים, הייתי מתה."

נערה בת 17 העידה במשפט באוגוסט 2024 שנאלצה לצום 38 ימים, עד שהמשטרה חילצה אותה. לפי הדיווח באתר Nairobi Wire, אמרה: "הייתי צריכה לגנוב מים לשתות בכל פעם שאמא שלי יצאה מהבית." היא סיפרה שראתה שישה ילדים מהכפר שלה מתים ושמקנזי הודיע על מותם במפגשי השבת "כדי להניע אחרים לצום".
רבים אחרים לא הצליחו לצאת.

לפי הדיווחים, התביעה הביאה 120 עדים, ביניהם שורדים, חוקרים, בני משפחות ומומחים לרפואה משפטית. מקנזי עצמו אמר לכלי התקשורת עוד באפריל 2023, כפי שדווח ב-Al Jazeera: "זו נבואה. זה תלוי איך אתה מקבל אותה. אני יכול להטיף, אבל אני לא כופה את התורה על אף אחד." בית המשפט דחה את הטענה הזו. לפי האתר Citizen Digital, נקבע בהכרעת הדין: "להורה אין כל זכות חוקית לקבוע שילד ימות במסגרת אמונה דתית."

לפי הדיווחים, השופטת השוותה את האסון לג'ונסטאון, שבו מתו ב-1978 יותר מ-900 חברי כת "מקדש העם". היא גם קבעה כי ההתנהלות בשאקהולה עונה על הגדרת "מערכת אמונה קיצונית" לפי חוק מניעת הטרור הקנייתי. גזר הדין צפוי להינתן ב-6 בנובמבר. בתיקים נפרדים עומדים מקנזי ונאשמים נוספים לדין בגין יותר מ-230 מקרי מוות נוספים.

"איך רוע בהיקף מדהים כזה התרחש בלי שהתגלה?" שאל אמסון קינגי, יו"ר הסנאט הקנייתי ומושל מחוז קיליפי לשעבר, כבר באפריל 2023. מקנזי היה מוכר לרשויות לפחות מאז 2017. הכנסייה שלו נסגרה בהוראת המדינה וחודשה ביער. במרץ 2023 פנה תושב מקומי למשטרה וסיפר שאחיו וגיסתו הרעיבו את ילדיהם עד מוות בהוראת מקנזי. גם אז מקנזי שוחרר בערבות. רק באפריל החלו חיפושים שיטתיים ביער.

נשיא קניה ויליאם רוטו אמר במאי 2023 לעיתון The Star: "כנשיא, שאקהולה לא הייתה צריכה לקרות. על כך אני באמת אומר שאני מצטער." הוא הוסיף: "ברור שהייתה רשלנות בממשלה שלנו, שלמרבה הצער הובילה למותם של קנייתים רבים."
ההרשעה חשובה, אבל היא מגיעה אחרי שהילדים כבר אינם.

אנחנו במרכז הישראלי לנפגעי כתות פוגשים שוב ושוב קבוצות שמתחילות בהבטחה לגאולה, לריפוי או להארה. שונים בפרטים, דומים בדפוסים. חשוב לזכור ש-מוות של חברי קבוצה אינו קורה רק בקבוצות קיצוניות כמו זו של מקנזי. גם בקבוצות שנראות מתונות בהרבה, הוראה של מנהיג לוותר על טיפול רפואי מציל חיים עלולה להסתיים באסון.
אין צורך לחכות למצב קיצון. הסימנים המוקדמים, כמו הוצאת ילדים ממסגרות, התרחקות מרפואה וניתוק מהמשפחה, מופיעים הרבה לפני.

ומה לדעתכם צריך לקרות כשרשויות מקבלות התראות על קבוצה כזו, אבל עדיין אין "ראיות מספיקות"? ספרו לנו בתגובות.

אם אתם רואים אדם קרוב מתרחק מהמשפחה, מפסיק טיפול רפואי או מוציא את ילדיו ממסגרות בגלל הוראה של מנהיג או קבוצה, אל תחכו שהמצב יחמיר. אפשר לפנות אלינו, בדיסקרטיות מלאה. אתם לא לבד.

📞 המרכז הישראלי לנפגעי כתות כאן בשבילכם: 03-6708811
📱 להצטרפות לקבוצת העדכונים של המרכז לנפגעי כתות: https://tinyurl.com/24vf6dy5
רשימת המקורות בתגובות

Nissim Nahumניסים הצטרף לעדי יהוה כנער, ובגיל 19 חתם על "נדר צייתנות ועוני" במסגרת מסדר המשרתים בשירות מורחב. במשך כ-15 ...
23/09/2026

Nissim Nahum
ניסים הצטרף לעדי יהוה כנער, ובגיל 19 חתם על "נדר צייתנות ועוני" במסגרת מסדר המשרתים בשירות מורחב. במשך כ-15 שנה עבד במרכז הקהילה בישראל כמתורגמן, כמנהל צוות ההוצאה לאור, כבמאי קול וכעורך. הוא עבד חמישה ימים בשבוע, משמונה בבוקר עד חמש, ולפעמים גם בלילות ובסופי שבוע. בתמורה קיבל מגורים, מזון, טיפול רפואי וכ-300 ש"ח בחודש, בתלושים שהגדירו אותו "מתנדב".
אחרי שעזב ב-2021 תבע להכיר בו כעובד. בית הדין האזורי דחה את התביעה וחייב אותו לשלם לארגון 15,000 ש"ח הוצאות. ב-16.9 הפך בית הדין הארצי לעבודה את ההחלטה וקבע ברוב דעות שבין 2005 ל-2021 התקיימו בין ניסים לארגון - יחסי עובד ומעסיק. לפי פסק הדין, עבודה מתוך תחושת שליחות רוחנית לא מוציאה אדם מהגדרת "עובד", וחתימה על הצהרת התנדבות לא מכריעה, כי על זכויות כמו שכר מינימום אי אפשר לוותר. התיק חוזר עכשיו לבית הדין האזורי לקביעת הזכויות.
לפסק הדין הזה יש חשיבות רבה הרבה מעבר למקרה הפרטי של ניסים.
הוא פותח פתח בפני מי שהקדישו שנים מחייהם לעבודה אינטנסיבית בתוך קבוצות סגורות או קבוצות בעלות מאפיינים כיתתיים, תחת הגדרה של ״שליחות״ או ״התנדבות״, לטובת הארגון או ההנהגה שלו. בנסיבות המתאימות, גם עבודה שהוגדרה במשך שנים כהתנדבות עשויה להיות מוכרת כעבודה לכל דבר, על כל הזכויות הנלוות לכך.
אנחנו משתפים את הפוסט של ניסים כלשונו:

22 שנה בפנים.
כל בוקר ירדתי למשרד. תרגמתי, ניהלתי צוות, ביימתי הקלטות. חמישה ימים בשבוע, משמונה עד חמש.
לא קיבלתי שכר במובן המקובל. לא הפרישו לי לפנסיה. לא חשבתי על זה בכלל.
זה לא נראה קיצוני. הכול הרגיש נורמלי.
ב-2021 ברחתי. בלי חיסכון, בלי רשת. בלי פנסיה.
אנשים שרוצים בטובתי ראו אותי. הם הבינו שנעשה לי עוול.
עודדו אותי לבקש את מה שמגיע לי. ולמעשה לבקש את מה שמגיע לעוד רבים אחרים שעובדים שם ולא מקבלים שכר על עבודתם.
והנה, בשבוע שעבר, ב-16.9, בית הדין הארצי לעבודה קבע שבשנים ההן הייתי עובד. לא "מתנדב". לא "משרת". עובד.
רוב של שלושה מול שניים. וכעת התיק חוזר לבית הדין האזורי. הדרך עוד לא נגמרה.
אבל משהו כבר נסגר אצלי.
כל השנים האלה, מה שעשיתי לא נחשב. עכשיו מישהו אמר את זה בקול, בפסק דין של 68 עמודים: זו הייתה עבודה.
תודה לנעמה אריעם ענתבי וליורם ברוק, שהחזיקו איתי חמש שנים.
ולכל מי שהיה שם בשבילי, אתם יודעים מי אתם.
כמה כתבות על הנושא:
(העברנו את הקישורים לתגובות)

📞 המרכז הישראלי לנפגעי כתות כאן בשבילכם: 03-6708811
📱 להצטרפות לקבוצת העדכונים של המרכז לנפגעי כתות: https://tinyurl.com/24vf6dy5

🟣 ערב יום הכיפורים: תרומה לנפגעי כתות 🟣שעות לפני כניסת יום הכיפורים… בבתים רבים בישראל, מישהו ממתין לטלפון שיצלצל. אמא ש...
20/09/2026

🟣 ערב יום הכיפורים: תרומה לנפגעי כתות 🟣

שעות לפני כניסת יום הכיפורים… בבתים רבים בישראל, מישהו ממתין לטלפון שיצלצל. אמא שבנה נמצא בתוך קבוצה שאסרה עליו לדבר איתם. אב שמקווה שאולי יום הכיפורים הזה יאפשר לבתו ונכדיו שלא הכיר להתקשר ולהתחיל את המסע הביתה. המוני משפחות שליבם חסר ושבור.

הטלפון השני, 03-6708811, מצלצל. הוא מאויש מתשע בבוקר עד אחת בלילה, ומי שעונה בו יודע להקשיב וללוות. מעבר לקו בני משפחה שיקיריהם נשבו בכתות, נפגעים מהוססים שעדיין לא בטוחים שהמרכז הוא הכתובת הנכונה ושהם אכן בכת וכאלו שעזבו ואוזרים אומץ להתקשר ולבקש עזרה.

עשרים שנה המרכז הישראלי לנפגעי כתות עושה את מלאכתו, ללא כוונת רווח: קו חם, ליווי רגשי, סיוע משפטי, הדרכה למשפחות, קבוצות טיפולית, הרצאות לאנשי מקצוע ולציבור הרחב ופעולות לקידום חקיקה. הפעילות הזו מתקיימת, בין השאר, בזכות תרומות של אנשים כמוכם.

היום, לפני כניסת הצום, אנחנו מבקשים מכם לתרום.
לתרומה: https://www.jgive.com/new/he/ils/collect/donation-targets/69917/amount

מה התרומה שלכם עושה:
📌 100 ש"ח מסייעים להשאיר את הקו החם פתוח עד אחת בלילה.
📌 200 ש"ח מסייעים לנפגע כת לקבל מפגש טיפולי מייד עם העזיבה.
📌 360 ש"ח מסייעים לנפגע או נפגעת להשתתף בקבוצה הטיפולית בתשלום סמלי.
📌 תרומה חודשית קבועה, בכל סכום, מאפשרת לנו להרחיב את פעילות המרכז סביב שיקומם של הנפגעים.

בתפילת יום הכיפורים עומדות שלוש מילים זו לצד זו: תשובה, תפילה וצדקה. את השתיים הראשונות כל אחד עושה בדרכו. השלישית, היא תזכורת לזה שהקיום שלנו הוא ביחד ולא לחוד. אז אנחנו מזמינים אתכם, לפתוח את ידכם וליבכם, וכעת, ערב יום הכיפורים, לתרום לפעילות המרכז.

תודה לכל מי שכבר תרמו, ולכל מי שיתרמו היום. אתם אלה, שמחזיקים את הדלת הזו פתוחה.

ואם אתם יושבים ליד הטלפון שלא מצלצל, אפשר לפנות אלינו, בדיסקרטיות מלאה. אתם לא לבד.

לתרומה: https://www.jgive.com/new/he/ils/collect/donation-targets/69917/amount

גמר חתימה טובה.

📞 המרכז הישראלי לנפגעי כתות כאן בשבילכם: 03-6708811
📱 להצטרפות לקבוצת העדכונים של המרכז לנפגעי כתות: https://tinyurl.com/24vf6dy5

🟣 השליטה לא נעצרת, גם בשער הכלא: מסקנות מהכנסת 🟣ביום שלישי השבוע התכנסה בכנסת השדולה למניעת פגיעות מיניות, מסביב השולחן ...
18/09/2026

🟣 השליטה לא נעצרת, גם בשער הכלא: מסקנות מהכנסת 🟣

ביום שלישי השבוע התכנסה בכנסת השדולה למניעת פגיעות מיניות, מסביב השולחן התכנסו נציגי ארגונים הפועלים בתחום. איתם הייתה גם מנכ"לית המרכז הישראלי לנפגעי כתות, רחל ליכטנשטיין. מטרת המפגש הייתה לגבש ולקדם חקיקה לקראת הכנסת הבאה, וכל ארגון התבקש להעלות סוגיה שלדעתו חשוב לטפל בה.

השדולה, שהוקמה בשנת 2024, מאגדת חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה לצד ארגוני הסיוע והמניעה בתחום הפגיעות המיניות. זהו מקום שבו ארגונים שמכירים את המציאות מהשטח יכולים להניח לפני המחוקקים פרצות שהחוק עדיין לא נותן להן מענה.

הסוגיה שהעלינו נוגעת לרגע שרבים מניחים שהוא סוף הסיפור: מנהיג כת שהורשע בפגיעות מיניות ונשלח לכלא.

מה קורה אחרי ההרשעה?

בעבודה שלנו אנחנו פוגשים מקרים שבהם מנהיג כת שנכנס לכלא ממשיך להיות בקשר עם חברי הקבוצה שלו, ובפועל ממשיך להשפיע עליהם ולשלוט בהם גם מבין החומות.

ההגבלות הקיימות על הקשר של אסיר עם העולם שבחוץ מתייחסות, ככלל, למי שהתלוננו נגדו או העידו נגדו. זו הגנה חשובה, אבל בתוך כת היא משאירה פער גדול. בקבוצות כאלה יש פעמים רבות נפגעים ונפגעות נוספים שמעולם לא הגישו תלונה במשטרה. בעיני החוק הם אינם מי שצריך להגן עליהם מפני האסיר, ולכן הקשר איתם נמשך כרגיל. הם ממשיכים לבקר, לכתוב, לקבל ממנו הנחיות ולהישאר תחת השפעתו.

כל עוד הקשר הזה נמשך, המנהיג יכול להמשיך להפעיל את הקבוצה מתוך הכלא: להשפיע על החברים, לאיים עליהם, למנוע מהם לראות בבהירות את מה שקרה, ובמקרים מסוימים גם להפעיל דרכם לחץ על מי שכן התלוננו והעידו. כך המאסר, שאמור להיות נקודת הסיום של הפגיעה, הופך לשלב נוסף שלה.

מי שמכיר את הדינמיקה של קבוצות פוגעניות מכיר גם את המרחק בין הפגיעה לבין היכולת לקרוא לה בשמה. אנשים שחיו שנים תחת שליטה למדו לראות במנהיג סמכות שאין לערער עליה, לראות בעולם שבחוץ איום, ולפרש את מה שנעשה להם כחלק מ"תהליך", מ"תיקון" או מ"קירבה מיוחדת". ההרשעה של המנהיג לא מפרקת מעצמה את מערכת האמונות הזו. מניסיוננו, פעמים רבות הקבוצה מפרשת את המאסר כרדיפה או כמבחן, והנאמנות דווקא מתחזקת.

ביקשנו לבחון שינוי חקיקה שיאפשר להגביל את הקשר של מנהיג כת שהורשע בפגיעות מיניות עם חברי הקבוצה שלו, גם אלה שלא התלוננו נגדו.

אנחנו מודעים לכך שזו סוגיה משפטית לא פשוטה. הגבלת קשר של אסיר עם אנשים שלא הגישו נגדו תלונה נוגעת בזכויות יסוד, שלו ושלהם, ומחייבת הגדרות זהירות: מי נחשב חבר בקבוצה, על סמך מה, ומי מחליט. דווקא בשל המורכבות הזו ביקשנו שהנושא ייבחן לעומק, כדי שהפרצה לא תישאר פתוחה רק משום שקשה לסגור אותה. כתבנו בעבר על החשיבות של תיקוני חקיקה נקודתיים, שמתמקדים במעשה הפוגעני ובמערכת היחסים של הניצול שבתוכה הוא נעשה, במקום לנסות להגדיר משפטית מהי כת. הסוגיה הזו היא דוגמה מובהקת לכך.

האם לדעתכם החוק צריך להתייחס אחרת לקשר עם אסיר כשמדובר ביחסי שליטה ותלות? נשמח לקרוא את מחשבותיכם בתגובות.

אם אתם מזהים אדם קרוב שממשיך להיות נאמן ומחובר למי שהורשע בפגיעה בו או באנשים סביבו, גם מתוך הכלא, אתם לא לבד. אפשר לפנות אלינו, בדיסקרטיות מלאה.

📞 המרכז הישראלי לנפגעי כתות כאן בשבילכם: 03-6708811
📱 להצטרפות לקבוצת העדכונים של המרכז לנפגעי כתות: https://tinyurl.com/24vf6dy5

גם השנה אנחנו נושאים תפילה עבור אלה מאיתנו שעדיין שבויים, אזוקים, במקום שהוא (לרוב) ללא סורג ובריח, שהדלת בו לכאורה פתוח...
10/09/2026

גם השנה אנחנו נושאים תפילה עבור אלה מאיתנו שעדיין שבויים, אזוקים, במקום שהוא (לרוב) ללא סורג ובריח, שהדלת בו לכאורה פתוחה.
פרוס ראש השנה 2026, יש אנשים שנמצאים כרגע בתוך קבוצות של שליטה וניצול, מנותקים ממי שאוהב אותם, משוכנעים שהמקום שבו הם נמצאים הוא הבית היחיד שנותר להם. ומשפחות שממתינות בשקט, לעיתים שנים, ומחזיקות בקשר, בחוט דק שלא נותנות לו להיקרע.

הדרך חזרה קיימת. במרכז אנחנו רואים אותה מתרחשת שוב ושוב, לרוב לא ברגע דרמטי אחד אלא לאט: שיחה שנענית, ביקור שלא בוטל, דלת שנשארה פתוחה מספיק זמן.

שתהיה זו שנה של שיבה. שנה שבה יותר אנשים ימצאו את הדרך החוצה, ויותר משפחות יזכו לפתוח את הדלת ולראות אותם עומדים שם.

שנה טובה, שנת חופש אמיתי.

‎ ‎ ‎

📞 המרכז הישראלי לנפגעי כתות כאן בשבילכם: 03-6708811
📱 להצטרפות לקבוצת העדכונים של המרכז לנפגעי כתות: ttps://tinyurl.com/24vf6dy5

🟣 18 שנות מאסר ליזדי, המערכת אמרה את דברה, הדרך לצדק עוד ארוכה 🟣אנשים תמיד חיפשו, ויחפשו, מסגרת של אמונה, רב, מורה דרך. ...
06/09/2026

🟣 18 שנות מאסר ליזדי, המערכת אמרה את דברה, הדרך לצדק עוד ארוכה 🟣

אנשים תמיד חיפשו, ויחפשו, מסגרת של אמונה, רב, מורה דרך. זה חלק מהטבע האנושי, ואין בזה שום דבר פסול. האחריות שלא לנצל את החיפוש הזה מוטלת על מי שעומד בראש המסגרת. היום, בבית המשפט המחוזי בירושלים, נאמרה על כך אמירה ברורה.

לפני שמדברים על גזר הדין, אנחנו רוצים להזכיר את הנפגעות. מאחורי ההליך המשפטי שהסתיים היום עומדות נשים שעברו פגיעה קשה ומתמשכת. חלקן נדרשו לכוחות עצומים כדי לצאת מהמסגרת שבה חיו, לדבר, ואחר כך לעמוד על דוכן העדים מול האיש שפגע בהן. הן עשו זאת בהליך שנמשך למעלה מארבע שנים, גזר הדין היום הוא קודם כול שלהן.

בית המשפט גזר היום (ראשון) 18 שנות מאסר בפועל על משה יזדי, מי שעמד בראש קהילת "עמודי השלום" בשכונת הבוכרים בירושלים. יזדי הורשע במרץ השנה בעבירות מין בשתי נשים מקהילתו, בעבירת מרמה כלפי אישה נוספת ובהלבנת הון. נציגת המרכז הישראלי לנפגעי כתות נכחה באולם.

יזדי ייסד את עמותת "עמודי השלום" וכיהן בה כרב וכמנהיג הקהילה, ועסק בין היתר בהחזרה בתשובה. כתב האישום נגדו הוגש במאי 2022 וייחס לו עבירות כלפי שבע מתלוננות. לפי המתואר בכתב האישום, יזדי גרם לתלמידותיו להאמין כי הוא אחד מל"ו צדיקים נסתרים, לימד אותן לבטל את דעתן ואת רגשותיהן בפני "דעת תורה", והציג את הפגיעות בהן כ"תיקונים רוחניים". במקביל, בעודו בהליך פשיטת רגל, ביצע לפי הפרקליטות פעולות בחשבונות הבנק של תלמידותיו כדי להסתיר כספים מנושיו. עוד במאי 2022 פרסם בית הדין המיוחד בראשות הרב שמואל אליהו פסק דין שקבע כי יש לנדותו, וציין כי הוזהר שנים קודם לכן על ידי שני בתי דין אחרים.

לפי העדויות שהגיעו אלינו הפגיעה של יזדי במאמיניו חרגה הרבה מעבר לעבירות שהוא הורשע בהן. יזדי שלט במאמיניו לאורך השנים באופן עמוק וקשה. בחלק מהעדויות הוא כלא אנשים בביתם, חיתן וגירש אותם לפי ראות עיניו, ניצל אותם כלכלית, השתמש בהם לעבודות שירות עבורו, איים, הפחיד ואף הטיל עונשים. הפגיעה המינית היא רק חלק מהתמונה שעליה אפשר להאשים מבחינה משפטית ולתת גזר דין.
על חלק ניכר ממעשי השליטה והניצול שתוארו בפנינו אין עדיין איסור בחוק.

לא כל הנפגעים העזו להגיע, להגיש תלונה או להעיד בבית משפט ולא כל המידע נמצא בידי בית המשפט. 18 שנות מאסר הן עונש משמעותי, אבל שום גזר דין לא יוכל להשיב לנפגעים את השנים שנלקחו מהם או למחוק את הסבל שנגרם להם.

ב-30 במרץ 2026 הרשיע אותו הרכב של שלושה שופטים. בפסק הדין נכתב כי קיים מערכות יחסים מיניות עם נשים שהיו תלמידותיו וחברות בקהילתו, תוך ניצול מעמדו הדתי והחברתי ופערי הכוחות בין הצדדים. כתבנו אז על ההכרעה (קישור בתגובות).

מה שהפרשה הזו מלמדת, ומה שלא פשוט להבהיר למי שלא לקח חלק במסגרת כזאת או דומה, הוא עד כמה פגיעה בתוך קבוצה סגורה יכולה להיות מורכבת. אין כאן בהכרח אדם שמפעיל כוח פיזי, ולרוב אין דלת נעולה. השליטה נבנית לאט, על בסיס סמכות שקשה עד בלתי אפשרי לערער עליה תוך תלות שהולכת ומעמיקה, פחד והשפעה פסיכולוגית שמגיעה עד לערעור היכולת הבסיסית של אדם לחשיבה עצמאית וקבלת החלטות גדולות כקטנות. בסיטואציות כאלה אנשים יכולים להיות מנוצלים באופנים חמורים ביותר ולחוות את הניצול כבחירה אישית, כמצווה או כתיקון. וכאן טמון הקושי של נפגעות לזהות את הפגיעה בזמן אמת והקושי של הסביבה, ולעיתים גם של המערכת המשפטית, להבין איך אדם בוגר "הסכים" לדברים כאלה.

עם גזר הדין אנו צופים שיעלו (לפחות) שני קולות מנוגדים ולשניהם אנו מבקשים להתייחס. קול אחד עשוי לאמר שאי אפשר לסמוך על אף רב, שכל מנהיגות רוחנית חשודה, ושעצם הקשר בין אדם לרב הוא הבעיה. זו מסקנה שגויה והיא גם מתעלמת מהצורך האנושי העמוק שציינו בפתח הפוסט. הקול השני יאמר שמדובר במקרה חריג, שולי, שאין ללמוד ממנו דבר. גם זה אינו נכון. פגיעה וניצול בתוך מסגרות רוחניות ודתיות הם תופעה קיימת ומתועדת ודווקא משום שהיא מתרחשת תחת מעטה של קדושה ואמונה, קשה מאוד לזהות אותה בזמן אמת.

אנחנו פועלים שנים רבות גם בתוך החברה הדתית והחרדית ולמענה, בדיסקרטיות מלאה ומתוך כבוד לאנשים, למשפחות ולרגישויות התרבותיות. גזר הדין שניתן היום הוא אמירה של המערכת שניצול של סמכות דתית נלקח ברצינות, ואנחנו מקווים שהוא ייתן לנשים נוספות, בפרשה הזו ובפרשות אחרות, את הכוח לדבר.

אם משהו מהדברים הללו מוכר לכם, אם חוויתם קשר שבו דמות סמכות רוחנית השפיעה או משפיעה עדיין על הגבולות האישיים שלכם, ואם יש לכם אדם קרוב שנמצא היום במקום כזה, אתם לא לבד. אפשר לפנות, לשאול ולהתייעץ.

📞 המרכז הישראלי לנפגעי כתות כאן בשבילכם: 03-6708811
📱 להצטרפות לקבוצת העדכונים של המרכז לנפגעי כתות: https://tinyurl.com/24vf6dy5

🟣 "זה נראה כמו ריפוי"; מחשבות על תעשיית הוולנס ועולם הניו-אייג' 🟣ב-21 באוגוסט 2026 פורסם במגזין המקוון Elephant Journal ...
31/08/2026

🟣 "זה נראה כמו ריפוי"; מחשבות על תעשיית הוולנס ועולם הניו-אייג' 🟣

ב-21 באוגוסט 2026 פורסם במגזין המקוון Elephant Journal מאמר אישי מאת לורנה ווקר (Lorna Walker), מורה ליוגה מוכוונת טראומה, מנחה בתחום העבודה הסומטית (עבודה רגשית המתמקדת בגוף) ומנחת פודקאסט. במאמר היא מתארת ערב אחד שבו הגיעה עם חברה, כמשתתפת, לאירוע נשימות גדול ואיך במהלכו החליטו השתיים לאסוף את הדברים שלהן ולצאת.
לורנה מעידה על עצמה שהיא פעילה בתחום הנשימות למעלה מחמש עשרה שנה.

רקע קצר למי שלא מכיר: עבודת נשימה, או Breathwork באנגלית, זה שם כולל לפרקטיקות שבהן משנים באופן מכוון ולאורך זמן את קצב הנשימה ואת עומקה. זה יכול להיראות כמו חיבור של הנשימות (שאיפה ונשיפה ללא הפסקה בינהן), תזמון השאיפה והנשיפה (לשאוף 5 שניות, להחזיק 5 שניות ולנשוף 5 שניות) או נשימה מהאף והפה לסירוגין. בסדנאות רבות התרגול נעשה בשכיבה, באור מעומעם, לפעמים עם מוזיקה מעוררת. ההשפעה הפיזיולוגית יכולה להיות משמעותית: שינוי בתחושת הגוף, עלייה של זיכרונות וחומרים רגשיים, בכי, רעד, ולעיתים גם הצפה, פאניקה או ניתוק. ברוב המקרים, כשאנשים אומרים "עבודת נשימה" הם לא מתכוונים לפעילות הרפיה קלילה, זו פרקטיקה שבהרבה מהמקרים נוגעת ישירות במערכת העצבים, ולכן היא מחייבת ידע והכשרה.

לפי המתואר במאמר, השיווק של האירוע היה מוקפד: סרטונים מופקים ברמה קולנועית, עדויות מרגשות של משתתפות ומשתתפים, שיחרור רגשי בהילוך איטי וסצנות של משתתפים בוכים בחדרים מעומעמים. ווקר כותבת שכל זה "נראה כמו ריפוי", ומציינת עד כמה קל היום לשווק את המראה החיצוני של "מרחב בטוח".

ווקר מתארת חדר עם כשמונים משתתפים, בעלות של 69 ליש"ט לאדם, כלומר יותר מ-5,500 ליש"ט בערב אחד שנבנה סביב פגיעוּת רגשית ומצבי תודעה משתנים. לדבריה, כמעט מיד הרגישה שמשהו שם לא בסדר. בהמשך, נודע לה שהצוות המסייע גויס דרך אינסטגרם פחות מעשרים וארבע שעות קודם לכן, ללא הכשרה מוכוונת טראומה או כמעט ללא כזו, בלי היכרות מעמיקה עם עבודה סומטית ובלי ניסיון בהחזקה של שחרור רגשי בקבוצה גדולה. חלקם, לפי המאמר, מעולם לא התנסו בעצמם בעבודת נשימה. המנחה כינה אותם "המלאכים שלו", כינוי שווקר מתארת בדיעבד כמזלזל.

כשהסדנה מתחילה, ווקר מתארת שורה של פרקטיקות בעייתיות. נגיעה בלי הסכמה מילולית ברורה, נשים שמוקמו מחדש פיזית בזמן שהיו במצב פגיע, מגע לא מותאם שנעשה תחת הכותרת הרחבה "מגע סומטי", משתתפים שהוטלה בהם אשמה עדינה על כך שאינם משתתפים במלוא העוצמה וצלם שנע בין רגעים אינטימיים ותיעד פנים של משתתפים בשיא החשיפה הרגשית. בשלב מסוים, המנחה עמד גבוה על הבר וחשף את בטנו לחדר. השאלה שהיא שאלה את עצמה באותו רגע הייתה למי כל זה נועד בפועל: לריפוי של האנשים, או לתדמית של המנחה.

החלק החזק במאמר אינו האירוע עצמו, אלא הניתוח שהיא עושה לשפה שהשתמשו בה במהלכו. ווקר טוענת שהשפה הרוחנית מספקת מילים מתוחכמות דיין כדי להסוות אגו: שליטה נקראת "מנהיגות", חיפוש תשומת לב נקרא "נראוּת", גבולות רופפים נקראים "חיבור אלוהי", תלות רגשית נקראת "קהילה", ותחושת חשיבות עצמית מנופחת נקראת "לעמוד בכוח שלך". וכמובן, הדבר שנשמע לכולנו מוכר, התנהגות פולשנית נקראת "ריפוי".

זה אולי החוט המקשר בין רוב הפוסטים שתקראו אצלנו בדף; ראינו את אותו מנגנון בהקשרים דתיים, בקבוצות ניו אייג', בתוכניות אימון עסקי ובמסגרות טיפול לכאורה. השפה משתנה לפי הזירה, אבל התפקיד שלה זהה: היא מספקת למשתתף הסבר מוכן מראש לכל אי נוחות שהוא חש, וההסבר הזה תמיד מפנה את האצבע המאשימה פנימה. אם נבהלת, זו התנגדות. אם נרתעת, זו חסימה. אם שאלת שאלה, אתה עדיין פשוט לא ברמה.

ווקר מקדישה חלק מהמאמר לדמות שהיא מכנה "הגבר הרוחני הכריזמטי", אבל מוסיפה שהתופעה אינה בלעדית לגברים ושפגשה גם נשים שפועלות באותם דפוסים. ככל שמרחב מתגמל כריזמה יותר משהוא מתגמל יושרה, וככל שאין מנגנון שמישהו יכול להתלונן אליו, כך גדל הסיכון. אתר אינטרנט מרשים אינו הכשרה. אירוע 'סולד אאוט' אינו ראיה ליושרה. פרסונה רוחנית אינה עדות לבגרות רגשית.

יש במאמר תובנה אחת קשה במיוחד: האנשים שמגיעים למרחבים האלה כדי להחלים הם לעיתים קרובות אלה הפגיעים ביותר, אלה שהכי ינטו לנטוש את עצמם במצבים המתוארים. שורדי טראומה רבים רגילים להתעלם מאי נוחות, לפקפק באינטואיציה שלהם ולהישאר כשמשהו מרגיש לא בסדר.

חשוב לומר גם מה המאמר אינו אומר. הוא אינו טוען שעבודת נשימה מסוכנת, שיוגה מסוכנת, או שרוחניות מסוכנת. ווקר עצמה כותבת שהיא הגיעה לתחום הזה מתוך סבל אישי ושהוא שינה את חייה לטובה. גם אנחנו במרכז לא פוסלים טכניקות כמו נשימות לסוגיהן, אבל במקביל אנחנו מתבוננים ותוהים, מי מחזיק את הכוח בחדר, האם נעשה בו שימוש לרעה ולמי ניתן לפנות כשזה קורה.

לכן, לפני שנכנסים למרחב כזה, יש כמה שאלות שכדאי לשאול: מי האנשים שנמצאים בחדר ומה ההכשרה שלהם? מה קורה אם מישהו נכנס למצוקה? איזה סוג מגע הולך להיות ואיך מסמנים סירוב תוך כדי תהליך? איך אמור להתבצע התהליך או הריפוי שמוצע פה? ואולי גם, למי פונים אם משהו קורה? מנחה ששם את הבטיחות שלך בראש סדר העדיפויות ישמח לענות עליהן. מנחה שהשאלות האלה מטרידות אותו כבר מספר לך משהו על סדרי העדיפויות שלו

ואם יורשה לנו לשאול אתכם: מה השאלות שהייתם רוצים לשמוע עליהן תשובות לפני שאתם נרשמים לסדנה חווייתית? כתבו לנו בתגובות. התשובות שלכם יכולות לעזור לאנשים אחרים ששוקלים סדנאות התפתחות כאלה ואחרות.

אם משהו במה שקראתם כאן נגע בכם, אם יצאתם ממרחב טיפולי או רוחני עם תחושה שלא הצלחתם להסביר לעצמכם, או אם אתם מוטרדים לגבי אדם קרוב, אפשר לפנות אלינו להתייעצות דיסקרטית. אתם לא לבד.

📞 המרכז הישראלי לנפגעי כתות כאן בשבילכם: 03-6708811
📱 להצטרפות לקבוצת העדכונים של המרכז לנפגעי כתות: https://tinyurl.com/24vf6dy5

אנחנו רוצים להפנות את תשומת לבכם לפוסט המעולה הזה של רות רייכמן, אשה אמיצה שיצאה מהכת של נפתלי שיינמן.הפוסט, שהפך ויראלי...
27/08/2026

אנחנו רוצים להפנות את תשומת לבכם לפוסט המעולה הזה של רות רייכמן, אשה אמיצה שיצאה מהכת של נפתלי שיינמן.
הפוסט, שהפך ויראלי (ובצדק), מספר איך לקחה חופשה קצרה מהכת, דבר שאפשר לה להחליט שתי החלטות אמיצות שבעקבותיהן מצאה את עצמה מחוץ לכת ובדרך לחיים חדשים.
קראו:

‏בחודש פברואר של שנת 2016 החיים שלי השתנו
‏זאת הייתה פעם הראשונה בחיים שנסעתי לחופשה.
בכת עבדתי סביב השעון, ובעוד המשפחה של נפתלי שיינמן ראש, הכת נסעו לחופשות, מסעדות ובילויים אחרים, אני ואבא שלי היינו ה׳עבדים׳ שצריכים לייצר כמה שיותר כסף, לא משנה אם אני בחודש תשיעי שנייה לפני לידה או שבוע וחצי אחרי.
וככה, כשאני כבר אמא לארבעה ילדים, קיבלתי את ה׳זכות׳ לצאת לקייטנת אמהות באילת.
החופשה הזאת הצילה אותי
ההרצאות ששמעתי שם היו חלק משמעותי מהתהליך שלי של פקיחת העיניים.
‏אחת הסדנאות היתה של מיכל לשם, קואוצ׳רית חרדית אלופה.
‏היא חילקה לכולנו מחברות, ונתנה משימה לכתוב 10 דברים שאני רוצה לחיים שלי.
‏ישבתי משותקת, פתאום הבנתי ששום דבר לא בשליטתי, וכל דבר שארצה צריך לעבור דרך נפתלי.
פתאום חשבתי על אמא שלי, שלא פגשתי 12 שנה, על כך שגם אני אמא לילדים, ואם יום אחד נפתלי יבוא אליהם ויספר שאני משוגעת, אני מאבדת אותם בדיוק כמו שאמא שלי איבדה אותנו😢
‏ביד רועדת כתבתי: 1. אני רוצה לדעת מי זאת אמא שלי, ושנחזור להיות בקשר
‏הלב שלי דפק בפראות כשכתבתי את השורה הזו, הצעקות של נפתלי הדהדו לי בראש ״ אמא שלך היא האויבת שלי, ואם תהיי איתה בקשר את תהיי האויבת שלי.״
‏ובכל זאת העזתי לכתוב את הרצון הזה, כי ההרצאה נתנה לי כל כך הרבה כוח ואומץ לחלום. 2. אני רוצה לקבל כסף על העבודה שלי
‏גם זה חלום שאפילו לא העזתי לומר בקול לאף אחד, כי במשך שנים נפתלי שכנע אותי שהוא עושה לי טובה שהוא חוסך לי את כל הכסף שאני עובדת עליו, ואם יהיה לי חשבון בנק, אז אני אכנס לחובות והלוואות כי אני בזבזנית כמו הרייכמנים.
‏גם כשכבר לא האמנתי לו, זו הייתה מציאות שלא היה ניתן לשנות, כל דבר שאני צריכה, אני מבקשת ממנו, כסף לקנות לחם וחלב, צ׳קים למעונות של הילדים, ואפילו כסף כל חודש כדי לקנות פדים כשקיבלתי מחזור, הוא היה היה מביא לי שטר של 20 ומבקש שאחזיר לו עודף.
‏המקסימום כסף זמין שהיה אצלי היו 12 שקלים כל חודש, כסף ש׳גנבתי’ מקצבת הילדים שהיתה 412 ש״ח. מכיוון שזה כסף שיכול להכנס רק לחשבון עם השם שלי, היה לי חשבון בנק בבנק הדואר, ונשלחתי כל חודש להוציא את הקצבה.
הבאתי לנפתלי רק 400₪, שנים עשר שקלים השארתי אצלי ולפעמים קניתי בהם כמה בורקסים במאפיית אנג׳ל שהיתה קרובה לדואר.
לפעמים הצלחתי להתאפק ושמרתי אותם בקופסה של האתרוג בויטרינה, שיהיה לי אם אחד הילדים יצטרך פתאום אנטיביוטיקה או משהו כזה, ונפתלי לא יהיה באיזור.
הלב שלי דפק על מאה כשסיימתי לכתוב את שני הדברים הללו
הם הספיקו לי.
נלחמתי במחשבות מפחידות של מה הולך לקרות כאשר אבקש מנפתלי את שני הדברים האלו.
״אל תחשבו על איך הדברים יקרו, אלא רק על מה אתן רוצות״
קולה של מיכל הדהד בחלל האולם, והרגשתי כאילו המשפט הזה היה מכוון אליי.
‏החופשה הסתיימה, ואני חזרתי הביתה עם חלומות חדשים והחלטות אמיצות.
‏תוך חודשיים כבר היינו מחוץ לכת
‏כמה שבועות לאחר מכן קרה מה שלא חלמתי שיקרה, פגשתי את אמא שלי
זו היתה תקופה מפחידה בה נפתלי צרח עלינו וניסה להפעיל את כל היכולות שיש לו
אבל אני זכרתי את מה ששמעתי בהרצאות בחופשה, והצלחתי לעמוד איתנה מולו.
מאז אני אלופה ברשימות של חלומות
כל שנה אני עושה לוח חזון שאותו אני תולה ליד המיטה
רשיון נהיגה, רכב, תואר, לימודי אנגלית, קשר טוב עם הילדים, טיסות וטיולים, ועוד מלא חלומות.
הכל כתוב שם, וכל דבר קורה בזמנו בצורה מופלאה.
‏אז עכשיו תפתחי מחברת ותכתבי לעצמך 10 דברים שאת רוצה לשנה החדשה❤️

המרכז לנפגעי כתות פה בשבילכם. אם משהו בפוסט הזה מזכיר לכם משהו בחיים שלכם או של הקרובים אליכם, אתם לא צריכים להתמודד עם זה לבד. אפשר לפנות אלינו בדיסקרטיות מלאה, ללא שיפוטיות וללא עלות.
📞 המרכז הישראלי לנפגעי כתות כאן בשבילכם: 03-6708811
📱 להצטרפות לקבוצת העדכונים של המרכז לנפגעי כתות: https://tinyurl.com/24vf6dy5

🟣 כשהבטחה להצלחה הופכת למנגנון של ניצול: הסיפור של קבוצת הקואצ'ינג “Lighthouse” 🟣הצורך להצליח, להשתפר, להגשים את עצמנו ה...
26/08/2026

🟣 כשהבטחה להצלחה הופכת למנגנון של ניצול: הסיפור של קבוצת הקואצ'ינג “Lighthouse” 🟣
הצורך להצליח, להשתפר, להגשים את עצמנו הוא צורך אנושי מאוד. אנשים מחפשים כלים לצמיחה, לשינוי, להתקדמות. הם קוראים ספרים, הולכים לסדנאות, פוגשים מנטורים, משקיעים זמן וכסף בתקווה לבנות חיים טובים יותר. בתוך החיפוש הזה צמחה בעשורים האחרונים תעשייה שלמה: תעשיית ההתפתחות האישית והקואצ'ינג. חלק מהמסגרות הללו אכן מציעות כלים מועילים. אבל במקרים מסוימים, בדיוק באותו מרחב שבו אנשים מחפשים תקווה ושינוי, עלולות להיווצר גם מערכות פוגעניות מאוד.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך נחשפה בשנים האחרונות בבריטניה סביב קבוצת הקואצ'ינג Lighthouse. הסיפור הגיע לתודעה הציבורית בעיקר בעקבות סדרת הפודקאסטים של ה-BBC בשם “A Very British Cult”, שעסקה בעדויות של אנשים שהיו חלק מהקבוצה ותיארו חוויות קשות של לחץ פסיכולוגי, ניצול כלכלי ובידוד חברתי.
חשוב להבין שמבחוץ שום דבר לא הסגיר שמדובר בכת. הקבוצה הציגה את עצמה כחברת קואצ'ינג יוקרתית, מקום שמבטיח לאנשים לפרוץ קדימה. הפרסומים שלה דיברו על הצלחה, מימוש עצמי, זוגיות טובה יותר, קריירה טובה יותר, חיים מלאי משמעות. מבחוץ, המסר נשמע מוכר מאוד בעולם ההתפתחות האישית: יש בך פוטנציאל אדיר, אנחנו רק נעזור לך לממש אותו.
לפי העדויות שעלו בתחקיר, אנשים רבים הצטרפו בדיוק מהמקום הזה, הם חיפשו דרך להתקדם. אבל עם הזמן, חלק מהמשתתפים מספרים שהתהליך הפך למשהו אחר לגמרי. בהתחלה היו סדנאות, אחר כך קורסים נוספים, ואז עוד שלבים בתוכנית. כל שלב הוצג כהזדמנות חשובה להמשיך ולהתקדם במסע להצלחה. אבל כל שלב גם היה כרוך בתשלום נוסף, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד.
לפי העדויות בפודקאסט, חלק מהמשתתפים מצאו את עצמם משלמים אלפי ואף עשרות אלפי ליש"ט על תוכניות שונות. ככל שאנשים השקיעו יותר כסף וזמן, כך גם הלכה והעמיקה המעורבות שלהם בקבוצה. תהליך כזה מוכר היטב לחוקרי קבוצות פוגעניות. כאשר אדם משקיע שוב ושוב משאבים, כסף, זמן, מאמץ רגשי, קשה לו יותר ויותר לעצור ולשאול שאלות, כי עצירה כזאת פירושה להודות שאולי כל ההשקעה הזאת לא הובילה למקום שהובטח.
בשלב מסוים, לפי עדויות של משתתפים לשעבר, המסרים של הקבוצה החלו לגעת גם ביחסים האישיים שלהם עם אנשים מחוץ לקבוצה. אחד האנשים שהתראיינו בפודקאסט סיפר כי נאמר לו שהמשפחה שלו היא גורם שמעכב את ההתקדמות שלו. לדבריו, נאמר לו שהוריו “נרקיסיסטים” ושמערכות היחסים הקרובות שלו הן למעשה חלק מבעיה שמונעת ממנו להצליח. אמירות מסוג זה אינן ייחודיות למקרה הזה בלבד. במקרים רבים של קבוצות פוגעניות, אחד השלבים המשמעותיים בתהליך הוא החלשת הקשרים של האדם עם הסביבה הקרובה. משפחה, חברים או בני זוג עלולים להיתפס כמי שמפריעים לדרך החדשה שהקבוצה מציעה. וכאשר הקשרים הללו נחלשים, הקבוצה עצמה הופכת בהדרגה למקור המרכזי של תמיכה, משמעות וזהות.
הרבה פעמים, זה שלב שבו אנשים מתחילים להרגיש שהם נמצאים בתוך מערכת שהם כבר לא יודעים איך לעזוב. חלק מהמשתתפים לשעבר סיפרו כי כאשר ניסו להתרחק מהקבוצה, הם נתקלו בלחצים כבדים. יש שתיארו האשמות שהם “לא מחויבים מספיק”, אחרים סיפרו על ניסיונות לשכנע אותם שהם מוותרים על עתידם. במקרים מסוימים, לפי העדויות בתחקיר, אנשים מצאו את עצמם גם בחובות כבדים בעקבות הסכומים שהשקיעו בקורסים ובתוכניות השונות.
הסיפורים הללו עוררו בבריטניה דיון ציבורי רחב. לא רק על הקבוצה עצמה אלא גם על שאלה רחבה יותר:
היכן עובר הגבול בין קואצ'ינג לגיטימי לבין מנגנון של ניצול?

הסיפור של Lighthouse חשוב מאוד. הוא מזכיר לנו שתופעות של שליטה וניצול אינן מופיעות רק במסגרות דתיות או רוחניות. לעיתים הן מופיעות דווקא במקומות לא צפויים. לעיתים כתות כוללות אנשים לבושים בחליפות יוקרה שמדברים על הצלחה, העצמה וצמיחה.
כתות לרוב צומחות בדיוק במקומות שבהם אנשים מגיעים עם הלהט והתקווה הגדולה ביותר לשפר את חייהם.
המרכז הישראלי לנפגעי כתות מדגיש: לא כל קורס התפתחות אישית הוא בעייתי. לא כל תוכנית קואצ'ינג היא מסוכנת. אבל כאשר מופיעים סימנים מסוימים, דרישות כספיות הולכות וגדלות, לחץ רגשי להישאר, מסרים שמרחיקים אדם ממשפחתו או מחבריו והבטחות גדולות מדי לשינוי מהיר ודרמטי כדאי לעצור ולבחון את הדברים בזהירות.
מה לדעתכם הסימן הראשון שמבדיל בין תוכנית התפתחות אישית לגיטימית לבין מסגרת שמתחילה לסגור על אדם? כתבו לנו בתגובות.
אם אתם או מישהו קרוב אליכם מרגישים שנקלעו למערכת דומה אתם לא חייבים להתמודד עם זה לבד.
📞 המרכז הישראלי לנפגעי כתות כאן בשבילכם: 03-6708811
📱 להצטרפות לקבוצת העדכונים של המרכז לנפגעי כתות: https://tinyurl.com/24vf6dy5

🟣 קלירווטר פלורידה: מאבק על המרחב הציבורי, וסיפור בן חמישים השנים שמאחוריו 🟣במבט ראשון זה נשמע כמו סכסוך מוניציפלי מקומי...
20/08/2026

🟣 קלירווטר פלורידה: מאבק על המרחב הציבורי, וסיפור בן חמישים השנים שמאחוריו 🟣
במבט ראשון זה נשמע כמו סכסוך מוניציפלי מקומי.
ב-18 ביוני 2026 הצביעה מועצת העיר קלירווטר שבמדינת פלוריה בארצות הברית, ברוב של שלושה נגד שניים, להעביר לידי קבוצה מסוימת קטע מרחוב ציבורי במרכז העיר, South Garden Avenue. הרחוב נמצא מול המבנה המרכזי של אותה קבוצה, והיא מבקשת לסגור אותו לתנועה כדי לבנות במקומו אולם ענק. ראש העיר וחברת מועצה נוספת התנגדו. הדיווחים על ההצבעה פורסמו בין השאר ב-WTSP, ב-Tampa Bay Times וב-Florida Politics. מול ההצבעה התארגנה קבוצת אזרחים כדי לבלום את העברת הרחוב, והקימה קמפיין ציבורי נרחב לגיוס 75,000$ למימון המאבק.

כדי להבין למה רחוב אחד מעורר מאבק ציבורי שלם, צריך להכיר את הרקע.
הקבוצה שאותו רחוב אמור לעבור לידיה היא לא אחרת מאשר כנסיית הסיינטולוגיה, מבין הכתות הידועות והעשירות בעולם. הסיינטולוגיה, שעליה כתבנו רבות בעבר, הגיעה לקלירווטר בשנת 1975 ורכשה את אחד המלונות הגדולים בעיר, תוך שימוש בשמות של ארגוני כיסוי כדי להסתיר את זהותה. מאז, ובמיוחד בעשור האחרון, רכשו הכנסייה וגופים הקשורים אליה יותר מ-200 נכסים במרכז העיר. חלק ניכר מהם עומד ריק. מדובר בגוף שמחזיק כבר היום נתח עצום ממרכז העיר, ומבקש עכשיו גם רחוב ציבורי שלם שיחבר בין נכסיו.
מול ההחלטה קמה קבוצת תושבים בשם Save the Garden. לפי האמנה של קלירווטר, החלטה של המועצה ניתנת לביטול אם ייאספו מספיק חתימות של בוחרים רשומים בעיר, מה שיעביר את ההכרעה להצבעה בקרב התושבים. הקבוצה נמצאת עכשיו במרוץ נגד השעון לאיסוף כספים וחתימות. הם מדגישים שאינם פועלים נגד סיינטולוגים כאנשים, אלא נגד העברת נכס ציבורי לידיים פרטיות בלי שלתושבים תהיה מילה בנושא. לדבריהם, השם "הגן" מנציח גם קהילה אפרו-אמריקאית היסטורית שחיה ופעלה לאורך הרחוב הזה.

עד כאן, סיפור על נדל"ן ועל דמוקרטיה מקומית, והוא יכול היה להסתיים בכך. אבל לפני כמה ימים העלתה אישה, שגם עליה כתבנו בעבר, ג'נה מיסקביג' היל, סרטון לרשתות החברתיות, ובו היא מזכירה שהדוד שלה הוא מנהיג הסיינטולוגיה, ושהיא ברחה מהארגון בגיל 22. לדבריה, מה שהיא מזהירה מפניו כבר שנים רבות קורה בדיוק עכשיו.

בסרטון היא חושפת פרק מתועד היטב בהיסטוריה של העיר. באותה שנה, 1975, זמן קצר אחרי שהסיינטולוגיה הגיעה לקלירווטר, גיבשה הכנסייה מסמך פנימי סודי בשם "Project Normandy". המסמך הגדיר מטרה מפורשת: להשיג "שליטה באזור" קלירווטר, למפות מי ידיד ומי אויב, ו"לפעול בהתאם". ביולי 1977 ערך ה-FBI את אחת הפשיטות הגדולות בתולדותיו על משרדי הסיינטולוגיה, ובין המסמכים שנתפסו היו גם התוכניות הללו. בעקבות החקירה הורשעו ב-1979 אחד-עשר מבכירי הארגון, ביניהם אשתו של מייסד הסיינטולוגיה.

באותן שנים כיהן בקלירווטר ראש עיר בשם גייב קזארס, שהתנגד לכנסייה. לפי מסמכים שנחשפו ולפי תחקירים עיתונאיים, תכננה הסיינטולוגיה להכפיש אותו. סוכני הארגון ביימו תאונת "פגע וברח" כדי לסבך אותו, ובמקביל נרקמה תוכנית להציג אותו כמעורב בשערוריית מין. סדרת תחקירים של ה-St. Petersburg Times, מאת בט אורסיני וצ'רלס סטאפורד, חשפה את הפרשה וזכתה בפרס פוליצר בשנת 1980.

האירועים הללו משנות השבעים מגובים במסמכי בית משפט, בפשיטת FBI ובעיתונות זוכת פרסים. אין בהם כדי לקבוע דבר על אנשים פרטיים היום אבל הם מסבירים למה, עבור מי שמכיר את ההיסטוריה של העיר, בקשה לקבל עוד נכס ציבורי אומרת הרבה יותר מאשר בקשה נדלני"ת פשוטה.

בסרטון קושרת מיסקביג' היל בין העבר להווה. לטענתה, הסיינטולוגיה מנסה "לסיים את מה שהתחילה בקלירווטר ב-1975", והפעם באמצעות השגת שליטה ברחוב שיאפשר לה לבודד עוד יותר את חבריה ולהרחיק מבקרים. היא מוסיפה טענה חמורה בהרבה. לטענתה, ההצבעה הושגה באמצעות "קניית חברי מועצת העיר של קלירווטר, דרך סיינטולוגים אמידים שמעבירים תרומות דרך קמפיינים פוליטיים". אין לנו דרך לאשר או לאשש את הטענה הזו, אבל כן ראינו שפורסם ותועד שסיינטולוג אמיד, סטו סיוארמן, מייסד חברת אבטחת המידע KnowBe4, אמר בעצמו כי תרם מיליוני דולרים לפרויקט האולם. אם הכסף הלך לבטון ולבנים או לקמפייני הבחירות של חברי מועצת העיר אנחנו לא יודעים.

את סיפורה האישי של ג'נה מיסקביג' היל, שגדלה מילדות בתוך המעגל הקרוב ביותר למנהיג הסיינטולוגיה, כבר הבאנו בהרחבה בעבר (קישור בתגובות). לא נחזור עליו כאן. די אם נאמר שהיא אינה מתבוננת מהצד. היא מדברת על ארגון שהכירה מבפנים.

מעבר לפרטים של המקרה הספציפי, יש כאן דפוס שחוזר על עצמו בקבוצות פוגעניות רבות. צבירת נכסים ושליטה במרחב הפיזי, שמאפשרת לרכז את החברים ולהרחיק אותם מהסביבה. הרחקה שיטתית של מבקרים ושל מי שעזב, שימוש בעורכי דין, בחוקרים פרטיים ובחזיתות ארגוניות כדי לשמור על מראית עין נקייה. ולצד כל אלה, סבלנות. גוף כזה יכול לפעול לאורך עשורים, לסגת כשהוא נתקל בהתנגדות, ולשוב כשהתנאים משתנים. המקרה של קלירווטר ממחיש עד כמה שליטה במרחב ציבורי יכולה להיות חלק ממערכת רחבה של שליטה בבני אדם.

במרכז הישראלי לנפגעי כתות אנחנו פוגשים תמהילים ששונים בפרטים אבל דומים בדפוסים. לא כל קבוצה סוגרת רחוב כמובן אבל מגורים משותפים של חברי קבוצה או בקרבת מקום למשל על מנת לייצר בידוד חברתי, שליטה במידע חיצוני ולדכא ספקנות וביקורת, אלו אמצעים שכיחים, בין שמדובר בארגון גדול בחו"ל ובין שמדובר בקבוצה קטנה כאן, קרוב לבית.

ואנחנו סקרנים לשמוע אתכם: מה לדעתכם מאפשר לגוף כזה להמשיך לפעול כך לאורך עשורים, גם כשחלק גדול מהמידע עליו גלוי וזמין לכל? נשמח לקרוא את מחשבותיכם בתגובות.

אם משהו בסיפור הזה נגע בכם, אם אתם או מישהו קרוב אליכם מזהים דפוס של בידוד, לחץ או שליטה בתוך ארגון רוחני, טיפולי או חברתי, אתם לא לבד. אפשר לפנות אלינו, בדיסקרטיות ובלי התחייבות.

📞 המרכז הישראלי לנפגעי כתות כאן בשבילכם: 03-6708811
📱 להצטרפות לקבוצת העדכונים של המרכז לנפגעי כתות: https://tinyurl.com/24vf6dy5

Address

בן גוריון 24
Ramat Gan
5257345

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when המרכז הישראלי לנפגעי כתות posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Organization

Send a message to המרכז הישראלי לנפגעי כתות:

Shortcuts

Share