הבונים החופשים לשכת אביב Freemasons Aviv lodge

23/07/2026

אנחנו כבר לא בונים קתדרלות מאבן. אנחנו בונים קתדרלות אנושיות. 🏛️✨

אם תשאלו אנשים ברחוב מה עושים בונים חופשיים, תשמעו אינספור מיתוסים, סיפורים וקונספירציות. אבל האמת, כפי שממחישה התמונה הזו, היא הרבה יותר פשוטה – והרבה יותר עוצמתית:

היצירה הגדולה ביותר של הבונה החופשי היא בניית האופי של עצמו.

במסורת שלנו, כל אדם מתחיל את חייו כ"אבן גוויל" – אבן גולמית, מחוספסת ומלאה בפגמים. הכלים המסוניים העתיקים – המקבת, האזמל והאמה בת 24 אצבעות – אינם משמשים אותנו עוד לבנייה פיזית, אלא כסמלים מוסריים ועוצמתיים לעבודה פנימית:

המקבת והאזמל מעניקים לנו את הכוח להכות ולהסיר מאיתנו את האגו המיותר, הכעס והדעות הקדומות.

העבודה היומיומית נועדה לחשוף וללטש את הערכים החקוקים באבן היסוד של חיינו: יושרה ✦ חכמה ✦ ענווה ✦ חמלה ✦ אומץ ✦ אמת.

בעולם מודרני, רועש ומקוטב, שבו כולם מנסים "לשנות את העולם" או לשנות את האחרים – הבנייה החופשית מציעה מרחב שקט, בטוח ומלא באחווה, שבו גברים (ולשכות נשים במקביל!) מתרכזים במשימה הקשה והחשובה מכולן: להפוך אדם טוב – לאדם טוב יותר.

20/07/2026

היום 20 ביולי. היום בשנת 1969 בשעה 22:56 זמן מזרח ארה״ב צועדים לראשונה על הירח ניל ארמסטרונג ואחינו הבונה החופשי באז אולדרין למשך שעתיים, 36 דקות וארבעים שניות. באז הוא גם האדם הראשון שצולם על הירח על ידי ניל והתמונה מצורפת.

מאז ומעולם חלם האדם להגיע לירח. למעשה, את סיפור המדע הבדיוני הראשון על מסע לירח לא כתב ז'ול ורן, כפי שרבים חושבים, אלא הרטוריקן היווני לוקיאנוס מסָמוסאטה לפני כמעט 2,000 שנה. כבר בשנת 1683 הציע בישוף ג'ון וילקינס להתיישב בירח, ובשנות ה-50 של המאה ה-20 הכינה ממשלת ארצות הברית תכניות מפורטות לבסיסים צבאיים ויישובים אזרחיים על אדמת הירח. אבל דווקא הנחיתות של תוכנית אפולו הבהירו לנו שהחלום הזה הוא סוג של סיוט, לפחות בטכנולוגיה הנוכחית שלנו.
הסכנה הגדולה ביותר למתיישבי הירח הם המטאורים. אפילו מכדור הארץ אפשר לראות שהוא מצולק כולו. מאחר שלירח אין אלא שיירי אטמוספרה, כל מטאוריט מזערי שנלכד בכוח הכבידה שלו פוגע בפני השטח. כאן בכדור הארץ רוב המטאוריטים הקטנים נשרפים באטמוספרה. כך הם הופכים למטאורים, אותם "כוכבים נופלים" שאנו מביעים משאלה כשאנו רואים אותם בשמי הלילה. אך בירח נקווה שהמטאוריט לא ייפול לנו על הראש, כי במהירויות כאלה אבן מזערית יכולה להרוג אתכם וגרגיר אבק יכול לקרוע את חליפת החלל שלכם והיא חשובה כי על הירח אין אוויר. בנוסף הירח מסתובב על צירו לאט מאוד, על כן היום והלילה נמשכים כשבועיים, וגם אין לו אטמוספרה שתקרין בחזרה לחלל חלק מקרינת השמש, או עננים שילכדו את החום. פירושו של דבר הוא שבמהלך ה"יום", כלומר כשאתם בצד הירח הפונה לשמש, הטמפרטורה מטפסת ל-127 מעלות צלזיוס וב"לילה" היא צונחת ל-173 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. ללא חליפה, אתם תקפאו או תתאדו.
מזג האוויר והמטאוריטים הם האויבים שלכם ביומיום. בטווח הארוך, היריב המר ביותר הוא הקרינה. הירח קר ואין לו ליבה נוזלית של ברזל מותך כמו ליבת כדור הארץ. כשהברזל הנוזלי שבכדור הארץ מסתובב עם הכדור כולו, הוא מייצר שדה מגנטי המגן עלינו מפני חלקיקים טעונים הנפלטים מהשמש ומגופים הנמצאים מחוץ למערכת השמש. על הירח אין הגנה כזאת, וגם חליפת החלל לא מספקת הגנה מלאה מפני נזקי הקרינה, ואלה רבים: עקרות, סיכוי מוגבר לסרטן, פגיעה במערכת העצבים המרכזית ואפילו מוות.

המקום האידיאלי לגור על הירח יהיה מתחת לאדמה. לא תצטרכו לחפור יותר מדי: הירח שופע צינורות לבה, כלומר מנהרות ארוכות וגבוהות שבעבר הרחוק זרמה בהן לבה מהתפרצות געשית. צינורות הלבה יגנו עליכם מפני המטאוריטים והקרינה הקוסמית בחוץ, ואפילו ימתנו קצת את הטמפרטורות הקיצוניות.

כוח הכבידה נמוך פי 6 על הירח. התנועה שלכם במי בריכה שתקימו על הירח תייצר גלים גבוהים מהרגיל, ומלחמות מים צפויות להיות מהנות להפליא. נוסף על כך בתום השחייה תוכלו פשוט לקפוץ החוצה מהמים.
מחקר שפורסם ב-2012 חישב ומצא גם שעל הירח, אם תהיו בכושר, תוכלו לרוץ על המים מספיק מהר כדי לא לשקוע, בדומה לאופן שבו כמה מיני חרקים וזוחלים רצים על פני המים כאן בכדור הארץ.

בשנת 1970 פנתה חברת השעונים הלברוס לאסטרונום הראשי של הפלנטריום ע"ש היידן בניו יורק, קנת' פרנקלין, בבקשה שיעצב שעון מיוחד למשימות עתידיות על הירח. פרנקלין ניגש למשימה והתוצאה הייתה שני שעוני ירח. לירח שלנו לוקח כמעט חודש להשלים סיבוב מסביב לארץ, כלומר יממה שם אורכת חודש ימים – וליתר דיוק: 27.3 ימים ארציים. במילים אחרות, *בכל נקודה על הירח היום אורך כשבועיים והלילה אורך כשבועיים.*
כמו שכדור הארץ מחולק לאזורי זמן, כך פרנקלין חילק את הירח לאזורי זמן. כאן בכדור הארץ אנחנו מודדים קווי אורך דמיוניים ברוחב של כ-15 מעלות. את הירח חילק פרנקלין לקווי אורך ברוחב 12 מעלות, וכן קבע קו אפס מדומיין, כמו שאצלנו נקבע קו גריניץ' שבלונדון. *הוא קבע את שעת הירח, בלשונו של פרנקלין: "Lunour", הלחם של המילים "שעה" ו"ירח".*

אם אי פעם תתפתח על הירח תעשיית תיירות אזי כתחנה הראשונה לטיול שלכם, כדאי מאוד לטפס על הר הויגנס, ההר הגבוה ביותר בירח. מגובה 5.5 ק"מ תזכו לראות נוף מדהים במוזרותו – ומרהיב ביופיו.

הר הויגנס נמוך מהר האוורסט שבכדור הארץ, אך מאחר שאין אוויר בירח, הנוף יהיה צלול לחלוטין ותוכלו לראות הכול למרחקים. נוסף על כך, *הירח עצמו קטן. קוטרו כשליש מזה של כדור הארץ,* ופירוש הדבר שהאופק ייראה קרוב הרבה יותר ממה שאתם רגילים. תוכלו ממש לראות שהמרחב סביבכם קטן יותר.

קצת כמו שהנסיך הקטן ראה את העולם מעולמו הקטנטן.

על הירח הכול אומנם מואר, אך השמיים שחורים.
הסיבה היא שלירח אין אטמוספרה המפזרת את אור השמש ומעניקה לשמיים את צבעם הכחול. לכן, אם תָצֵלו בידכם על העיניים מאורה המסנוור של השמש על פני הירח, תוכלו לראות אינספור כוכבים בשמיים.

בני האדם השאירו על הירח קרוב ל־200 טונות של זבל – יותר מפי 300 מדוגמיות הירח שהובאו חזרה לכדור הארץ. בין היתר אפשר למצוא שם את שברי החלליות הראשונות שהתרסקו במכוון על הירח, רוברים שיצאו מכלל שימוש וכלי רכב ירחיים שננטשו, ציוד חלל כמו מכלי דלק וחליפות, ציוד עבודה כמו פטישים ויתדות, תמונה משפחתית של צ'רלס דיוק, אשתו ושני ילדיהם, שני כדורי גולף, נוצת בז, פסלון אלומיניום, ענף עץ זית מוזהב ואת שקיות הצרכים של ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין. האסטרונאוטים של אפולו 11 השאירו מאחור לוחית סיליקון שעליה ציטוטים זעירים מפי 73 מנהיגים מכל העולם, ובהם *דבריו של נשיא ישראל דאז זלמן שזר: ״מנשיא ישראל בירושלים, בתקווה לשלום שיחזיק מעמד כל עוד הירח קיים״.*
המזכרת האמיתית שנותרה בירח היא לוחית המתכת שהשאירו שם אולדרין וארמסטרונג. *על הלוחית נכתב: ״כאן הניחו רגליהם לראשונה בני אדם מכדור הארץ על אדמת הירח. אנו באים בשלום למען כל המין האנושי.״*

"הצד האפל של הירח" הוא ביטוי מוכר בין היתר הודות לאלבום המפורסם של להקת "פינק פלויד", אולם מרבית האנשים טועים בפירוש התופעה שהוא מתאר. אנשים רבים נוטים לחשוב כי לירח צד אפל שאינו זוכה לאור שמש כלל אולם אין זה נכון כלל וכלל. יש תאום מדויק בין זמן הקפת הירח את כדה"א לבין השלמת סיבוב אחד סביב עצמו. שניהם מתרחשים באותו הזמן בדיוק, כ-27 ימים, ולכן הירח תמיד מפנה אלינו את אותו הצד. מכך נובע, שישנו צד של הירח שלעולם לא נוכל לראות מכדור הארץ, ולכן הוא נקרא אפל – שכן במשך אלפי שנים לא ידע האדם מה מסתתר בצדו השני של שכנו הקרוב ביותר! מונח מדויק יותר אם כן הוא – צדו הנסתר של הירח.

הנ״ל לקוח מאתר סוכנות החלל הישראלית.
סרטון על פני הירח:

https://youtu.be/nr5Pj6GQL2o

‏“When man reaches new worlds, Masonry will be there!” Buzz Aldrin.
צוטט על הדגל המסוני שלקח עמו למשימת הנחיתה על הירח.

מדענים חששו שישנם חיידקים שחיים על הירח ועלולים לסכן את אוכלוסיית כדור הארץ שאיננה מחוסנת נגדם. לכן, לאחר שחזרו מהמסע לירח, נאלצו האסטרונאוטים לבלות שלושה שבועות בבידוד מוחלט על מנת לוודא שלא הביאו איתם אורגניזמים מסוכנים מהחלל. רק לאחר שיצאו מהבידוד יכלו להתאחד שוב עם המשפחות שלהם. הנוהל הזה בוטל לאחר המשימה הבאה לירח כשהתברר מעבר לכל ספק שאין כל חיים על הירח.

פותח עבורכם את הדיון וההרחבה על משמעות הירח. הירח המקרין אור. המקבל. הנקבי. המשמעות האלכימית שלו והקשרו לכסף אל מול השמש הזכרי המעניק והקשרה לזהב. אל סמליותם כמראה של סדירות שמימית המקרינה על סדירות החיים. הירח והשמש כמסמלי הרמוניה, סדר ואיזון. ממשלות שמיים מימי הבריאה.
הירח כסמל פילוסופי של הידע שנרכש באמצעות השתקפות והעברה - של התיאורטי, הרעיוני והרציונלי. סמל משמעותי לבונים חופשים ספקולטיבים.

בברכת אחים נאמנה
אבי בירן
לשכת אביב 10

Take a virtual tour of the Moon in all-new 4K resolution, thanks to...

19/07/2026

הדלתות נפתחות: ערב היכרות וחשיפה לבנייה החופשית בישראל 👁️📐
ב-27.7.26 זה קורה. הלשכה הגדולה מזמינה אתכם לערב פתוח לקהל הרחב (גברים ונשים) שבו נענה על כל השאלות המסקרנות ביותר:
מהי הבנייה החופשית? מי יכול להצטרף? מה האמת מאחורי המיתוסים? ואיך נראה העתיד של נשים בארגון?
⏳ ההשתתפות ללא עלות אך מותנית בהרשמה מראש.
👇 שלחו לנו הודעה בפרטי, השאירו שם, טלפון, מייל וכמות – ונחזור אליכם עם מיקום ופרטים נוספים!

01/06/2026

‎היום 1 ביוני. היום בשנת 1648 החל מרד המלח ביום שבו הצאר אלכסיי מיכאילוביץ' חזר למוסקבה. שומרי הצאר הרחיקו בגסות את המפגינים ואת המון בני האדם שמחו באלימות נגד עליית מחירי המלח והמיסוי עליו בכדי לחדש את אוצר המדינה. המיסוי נפל על שכבת אוכלוסיה שלא יכלה לעמוד בו והיתה זו שעשתה שימוש רב במלח להמלחת דגים לשימור.

‎מס מלח מתייחס למיסוי ישיר של מלח, הוא נגבה בדרך כלל ביחס לנפח המלח שנרכש. מיסוי המלח מתוארך כבר לשנת 300 לפנה"ס, שכן המלח היה בעל ערך המשמש למתנות ומנחות דתיות מאז שנת 6050 לפנה"ס. מס המלח מקורו בסין בשנת 300 לפנה"ס והפך למקור המימון העיקרי של בניית החומה הגדולה. כתוצאה מהרווחיות המוצלחת של מס המלח, הוא החל להגבות גם במדינות ברחבי העולם כמו צרפת, ספרד, רוסיה, אנגליה והודו. מלח שימש כמטבע עובר לסוחר במהלך שנות האימפריה הרומית ולקראת סוף שלטונם, החלו הרומאים במונופול מלח על מנת לממן את יעדי המלחמה שלהם. מלח היה מצרך כה חשוב במהלך ימי הביניים, שממשלות שילבו לעתים קרובות את סחר המלח כמפעל ממלכתי. מלח היה אחד ממקורות ההכנסה הטובים ביותר של ממשלות ומדיניות המיסוי הייתה כה מוצלחת בגלל תפקידו החיוני של המלח בתזונה האנושית. מס מלח השפיע רבות ברבים מהמרדים הפוליטיים והכלכליים בהיסטוריה כולל המהפכה הצרפתית, מרד מוסקבה ומרד מס מלח בספרד.

‎לאורך ההיסטוריה האנושית המלח היה תמיד גורם ליצירת קהילות סביבו או במקומות בהם מתאפשר מסחר בו. עדות לערכו ומחירו של המלח הייתה שק המלח שהיה לעיתים ניתן לחיילי רומא כמענק, בשמו הלטיני salarium (מלשון Sal - "מלח"), שממנו נגזרה למעשה המילה "משכורת" (salary) במספר שפות אירופיות. כמו כן, המילה "סלט" גם היא מקורה במלח (salted), שכן היה זה מנהג רומאי להמליח את הירקות.
‎אחד מגורמי המפתח ליציבותה של האימפריה המצרית היה עמק הנטרון, שסיפק לה סוג מסוים של מלח וקיבל, בתורו, את השם נטרון (natron) או נתרן. בקברים מצריים נמצא מלח ששימש כמנחה בהלוויות החל מהאלף השלישי לפנה"ס. מכ-2800 לפנה"ס המצרים התחילו לייצא מלח ודגים מומלחים אל הפיניקים בתמורה לארזי לבנון, זכוכית ואריגים סגולים. הפיניקים, בתורם, המשיכו את הסחר במלח ומוצריו דרך דרכי המסחר שלאורך הים התיכון.
‎עוד לפני זה, העיר שנחשבת לעתיקה שבאירופה, סולניטסטה שבבולגריה, הייתה למעשה עיר הצמודה למכרה מלח שסיפק מלח לכל אזור הבלקן לשנים שיבואו. שמה, באופן מילולי, אומר "salt works".
‎גם בארץ ישראל ערך המלח היה גבוה, ומכאן נגזרו ביטויים כמו: "מלח הארץ" שניתן לתלמידיו של ישו, שכוונתו שאלו הם הטובים והראויים ביותר, ביטוי המציין גם היום, באופן כללי, אנשים איכותיים מעילית החברה. לפי התנ"ך הוא שימש לחתימת הסכמים עם אלוהים, כשפוזר על מנחות המיועדות לו (צוין בויקרא כשניתנו הוראות לגבי אופן הבאת מנחות, במדבר על הברית עם אהרן ובדברי הימים על הברית עם בית דוד).
‎זלצבורג, האלשטאט והאליין נמצאות שלושתן בקרבה אחת לשנייה ולנהר הזלצך באזור עשיר במכרות מלח. זלצך, באופן מילולי, אומר "נהר המלח" ( Salz) וזלצבורג "טירת המלח" ("salt castle").
‎המלח היה גם גורם של מספר מלחמות. ונציה נלחמה וניצחה מלחמה נגד ז'נבה בשבילו, והוא שיחק תפקיד משמעותי במהלך המהפכה האמריקאית. כמו כן, הוא היה אחד מהגורמים לפרוץ המהפכה הצרפתית, מאחר שהוטל עליו מס כבד. אם כי אותו מס חזר לאחר המהפכה על ידי נפוליאון, כשהפך לשליט ורצה לממן את המלחמות שלו. פרקטיקה המוזכרת באופן נפוץ לאורך ההיסטוריה היא שהיה נהוג לעיתים לפזר מלח על ערים שנחרבו בידי הצבא הכובש בשביל למנוע כל צמיחה אפשרית בעתיד על האדמה הזו (למשל, כשאפריקנוס סיים להחריב את קרתגו, נאמר שזרע מלח על הריסות העיר). אולם הדבר נתון בספק, מכיוון שמעבר לכך שלא נמצאו לכך שום עדויות, ערכו של המלח היה גבוה, לפיכך אין זה סביר שהיה מבוזבז בצורה כזו.

‎מדברי הנביא יחזקאל עולה כי בימי קדם זריית מלח (או מי מלח) על התינוק לאחר הלידה נחשבה לפעולה חיונית בדומה לחיתוך חבל הטבור או רחצה והחתלה "בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ לֹא-כָרַּת שָׁרֵּךְ, וּבְמַיִם לֹא-רֻחַצְתְּ, לְמִשְׁעִי; וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ, וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ. לֹא-חָסָה עָלַיִךְ עַיִן, לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה--לְחֻמְלָה עָלָיִךְ" (יחזקאל, ט"ז, ד'-ה'). רש"י מפרש כי הפעולה נועדה לחזק את גוף הרך הנולד "מכאן שמולחין את הולד - כדי שיתקשה בשרו".
‎
לא בכדי נמצא מלח בצלוחית אל מול המועמד המתקבל אל הבניה החופשית בחדר ההרהורים. הרי הוא כתינוק בדרכו לצאת אל העולם המסוני.

‎מלח הוא מרכיב חיוני לקיום החיים, ואינו רק תבלין שאיתו מתבלים את האוכל לחיזוק הטעמים. למלח תפקיד בתהליכים רבים בגוף, כמו בהולכה העצבית, בעיכול המזון, בשמירה על מאזן המים בגוף, ועוד. איבוד מלח מהגוף עקב סיבות שונות עלול לגרום למצב של מחסור במלח בגוף ויש בו כדי לסכן את הבריאות. אנשים, חיות, ואפילו צמחים חייבים מלח בשביל לחיות. עודף מלח בגוף יסכן את הבריאות וישפיע על תהליכים רבים בגופנו, בהם: סיכון מוגבר להשמנה, יתר לחץ דם והגדלת הסיכון למחלות לב וכלי דם, אבנים בכליות ועוד.

‎לצד המלח בחדר ההרהורים נמצא גם את הגופרית והכספית. שלושה חומרים הקשורים לאלכימיה. הם מתוארים כמייצגים את מרכיבי האדם: גוף, נפש ורוח.

‎המטרה הסופית של אלכימאי היתה להפוך מתכת גסה ומיותרת למתכת בעלת ערך כמו הפיכת עופרת לזהב. בחדר ההרהורים, האלמנטים האלכימיים נמצאים כדי לייצג שינוי שונה, זה של הפיכת העותר למועמד. למלח מספר שימושים, אך במובן האלכימי הוא רומז לנפש האדם. מלח הוא חומר משמר, ומזכיר למועמד כי עליו לפעול בחייו בדרך כזאת שפעילותו בהיותו על כדור הארץ תיזכר בצורה חיובית גם לאחר המוות. מלח בכמות עודפת, עלול גם לקלקל את האוכל שהוא נועד לשמר ומעורר את המועמד למתן את רצונותיו ותשוקותיו.

עבורנו, המלח מסמל את החיים. השיעור הראשון שנלמד על כך ששום דבר אינו טוב או רע במהותו. אנשים אחראים לעשות טוב או רע, בהתאם לאופן שבו הם מתנהלים. לפיכך, השיעור הראשון מתייחס לחשיבות של קבלת אחריות על מעשינו האישיים וללמוד שיעור על מינון נכון והתנהלות נכונה בחיינו.

בברכת אחים נאמנה,
אבי בירן.
לשכת אביב 10.

13/05/2026

היום 13 במאי. היום בשנת 1992 יצא אדם לחצות את אמריקה כדי להוכיח לעצמו שרוב האנשים טובים.

פרד טרנר בן ה-53, יצא לצעוד מבּוּפוֹרט, דרום קרוליינה, ורצה להוכיח במסעו כי רק אחד מכל 100 אנשים הוא רע. "מצאתי מהר מאד את הרע האחד שלי", אמר.

בראיון טלפוני מחנות פיתיונות לדייג במחוז אפינגהם, ג׳ורג׳יה, אמר טרנר כי שני גברים נסעו לידו בטנדר בזמן שהוא עבר על גשר טוקאסקינג מעל נהר קליאו במזרח ג'ורג'יה לא הרחק מתחילת מסעו.

"הם שאלו אותי אם אני הבחור שחוצה את אמריקה. אמרתי להם שכן והם אמרו, 'יופי, תן ​​לנו את הארנק שלך'". טרנר חשד כי הגברים קראו את סיפור מסעו בעיתון.

לאחר שלקח את ארנקו וכספו דחף אותו אחד הגברים. טרנר סיפר שהוא איבד את שיווי משקלו ונפל מעל מעקה הגשר לנהר. לדבריו, נסחף לאי, בילה את הלילה בבקתה ריקה ונאסף על ידי דייג בבוקר. אחד מהטובים בעולם.

טרנר סבל משני פנסים שחורים סביב עיניו, חבורות וגב נוקשה.

"למה זה לא קרה בעוד חודשיים ואז אני לא הייתי מרגיש כל כך רע. עברתי רק מדינה אחת. התחלתי לתהות אם אני אעבור חוויות דומות בתשע מדינות?"

חלק מאותם 99% של האנשים הטובים שהיה פוגש טרנר בדרך הם לבטח בונים חופשים.

״להפוך אנשים טובים, לטובים יותר.״

כך מגדירה זאת הלשכה הגדולה למדינת ישראל של בונים חופשים קדמונים ומקובלים באתר הבית שלנו.
אנו מכירים, יודעים אבל תמיד טוב לחזור, לרענן ולשנן.

ארגון הבונים החופשים הוא מסדר אחוותי הדוגל בקידום האידיאלים של אחווה חברתית, עזרה הדדית, צדקה ומוסר, כנובעים מכוח עליון. הבנייה החופשית מיוסדת על עקרונות נעלים ומכוונת להקנות לפרט ערכים אנושיים מוסריים שאותם הוא אמור ליישם לתועלתו, לתועלת משפחתו, הקהילה והמדינה בה הוא חי ולתועלת החברה האנושית כולה. המסדר פועל להידוק קשרי האחווה והסולידריות בין כל חבריו המוכרים זה לזה כ'אחים' ומאוגדים בסניפים הנקראים 'לשכות'.
ארגון הגג המאחד את הלשכות בכל מדינה בעולם נקרא בשם "הלשכה הגדולה". ניתן לכנות את הבניה החופשית: פילוסופיה מוסרית לפרט. פילוסופיה זו, המכילה את עקרונות המוסר, עושה שימוש בכלי העבודה של הבנאים העתיקים, המעשיים, ובניין בית המקדש של שלמה, שבבנייתו עסקו בני עמים שונים למען מטרה נעלה אחת, כסמלים ללימוד עקרונותיה. הבניה החופשית מעודדת נאמנות לשלטון המדינה, ציות לחוקיה ולשופטיה. היא מעודדת את האחים לפעול על פי עקרונותיה, אך לא על חשבון צרכי משפחתם, פרנסתם וחובותיהם האזרחיות.

אהבת אחים, עזרה ואמת. כל בונה חופשי יודע ומכיר בליבו שכל רכיב בעל משמעות עמוקה ופנים רבות לו. הבניה החופשית היא מיקרו קוסמוס שבו עקרונות אלו מנותחים לחלקי חלקיקים והמשמעויות של מושגים אלו מתקבלים בהרמוניה שרק מי שנמצא במסדר מיוחד זה יכול להבחין באורות מרהיבים אלה. אור היקרות הזה ראוי שיופץ. כולנו במטרה אחת משותפת לגרום לתיקון עולם לא רק בבניה החופשית ולא רק במדינתנו, אלא כולנו יחד להתחבר לסמליות של בניית בית המקדש בליבנו.

בברכת אחים נאמנה,
אבי בירן.
לשכת אביב 10.

14/04/2026

14/04/2026

בשנת 1941 חלה החובה לשאת את הטלאי הצהוב על כל היהודים שבשטחי הכיבוש הגרמני.

מחקר של הספריה הלאומית מציין כי הרעיון לסימון יהודים בצבע נבדל על בגדיהם, אביו-מולידו של "הטלאי הצהוב", הוא בקובץ חוקים אסלאמי המכונה "חוזה עומר". חוזה זה מיוחס לאחד הח'ליפים המוסלמים הקדומים, עומר בן אלח'טאב (644-634) או עומר בן עבד אלעזיז (720-717). זהו מעין הסכם דו-צדדי בין המדינה האסלאמית לבין היהודים והנוצרים ובני דתות אחרות הרשאים להתקיים בשטחי האסלאם, המכונים "בני החסות". לפי חוזה זה, האחרונים מקבלים ערובה לבטחונם, לרכושם ולזכותם לקיים את פולחניהם במגבלות מסויימות ולנהל את קהילותיהם. מנגד, מוכפפים בני החסות לתקנות מפלות הכוללות, למשל, את האיסור על רכיבה על סוסים ועל אוכפים, על נשיאת נשק, על בניית בתי תפילה חדשים, ועל הפגנת הדת בפרהסיה. סעיף חשוב נוסף ב"חוזה עומר" מחייב את "בני החסות" להיראות בפומבי בלבוש שונה מזה של המוסלמים.

המקורות ההיסטורים המוסלמים והיהודים מגלים כי בתקופת ימי הביניים, היינו למן המאה השביעית ועד למחצית המאה השלוש-עשרה, לא נאכפו חוקי הלבוש הנבדלים במזרח התיכון בעקיבות אלא לתקופות קצרות למדי. מצב זה השתנה במחצית השנייה של המאה ה-13, בייחוד באזורינו, קרי, מצרים, ארץ-ישראל וסוריה. באותה עת עלו לשלטון במצרים ובסוריה השליטים הממלוכים. שליטים אלה היו במוצאם עבדים צבאיים לא-מוסלמים, וכדי לרצות את אנשי הדת המקומיים ולחזק את הלגיטימציה השלטונית שלהם, נטו להכביד את ידם על "בני החסות". ואכן, לאורך תקופת שלטונם, בשנים 1517-1250, הקפידו הממלוכים על חוקי הלבוש הנבדלים ביתר שאת ובעקיבות. *יהודי מצרים וסוריה חויבו לעטות לראשיהם מצנפות צהובות, בעוד הנוצרים הצטוו לחבוש מצנפות כחולות והשומרונים אדומות.* חוקי הלבוש המפלים נאכפו בכל רחבי הסולטאנות הממלוכית, כפי שאנו יודעים ממקורות היסטוריים מוסלמים, לצד עדויות של נוסעים אירופאים, נוצרים ואף יהודים. יש לציין כי הצבע הצהוב לא הומצא על ידי השליטים הממלוכים יש מאין. לא-מוסלמים נצטוו ללבוש פרטי לבוש צהובים עוד במאה התשיעית בבירת הח'ליפות, בגדאד. צבע זה זוהה באופן בלעדי רק עם היהודים בתקנות לבוש מסוף המאה ה-11 בבגדאד, וערב עלייתם לשלטון של הממלוכים במצרים.

מעניין לגלות שגם באירופה הנוצרית, החל מהמאה ה-13, החלו השלטונות לאכוף בהדרגה חוקי לבוש נבדלים ליהודים. מקורו של "הטלאי היהודי" האירופאי הוא בוועידת לטראנס הרביעית, שנערכה ברומא בשנת 1215, הוחלט כי על יהודים ומוסלמים ללבוש על בגדיהם סימן מזהה שיבדילם משאר האנשים. ועידה שהתקיימה בעקבות מסעות הצלב ובה קבע האפיפיור אינוקנטיוס השלישי שהיהודים ילבשו סימן היכר. לסימון ניתנה בכל מדינה פרשנות שונה: באנגליה חייב המלך אדוארד הראשון את היהודים בנשיאת סמל בצורת לוחות הברית. ״כל יהודי, לאחר שהוא בן שבע שנים, ילבש סימן היכר בבגד החיצוני שלו, בצורה של שני לוחות צמודים מלבד צהוב, באורך שישה סנטימטרים וברוחב של שלושה סנטימטרים״, זאת קבע בשנת 1274. בגרמניה ובאוסטריה, בנוסף לענידת טלאי צהוב, חייבו את היהודים בלבישת כובעים מחודדים בצבע צהוב, שנקראו "Judenhutes”. המלך לואי ה-9 הצרפתי, שהיה נוצרי אדוק, חייב בהדבקת טבעת צהובה (״טבעת היהודים״) על הבגד. כובע היהודים (בגרמנית Judenhut; בלטינית pilleus cornutus, כלומר "כיפה בעלת קרן") שהיה כובע חרוטי צהוב בעל חוד מופיע כבר באיורים החל בסוף המאה ה-11. ככל הנראה, לְבשוהו היהודים באזור גרמניה כחלק מהלבוש המסורתי, והוא נתפס בעיניהם כסמל מייחד ולאו דווקא כסמל משפיל. (תמונה מצורפת).
כיוון שלא היו קהילות מוסלמיות ברוב מדינות אירופה באותה עת, הרי שחוק זה היה מכוון כלפי היהודים בלבד. כך, ככל הנראה, מצא את דרכו מעולם האסלאם אל אירופה הנוצרית הרעיון לסימון חיצוני של היהודים. החלטת הכנסייה יושמה הלכה למעשה באזורים שונים באירופה במאה ה-13 ואילך. בדומה לעולם האסלאם, צבעו הנפוץ ביותר של הטלאי היהודי, בייחוד מהמאה ה-15, היה צהוב.

וכך, יהודי הסולטאנות הממלוכית ניכרו במצנפותיהם הצהובות כעדה נבדלת, אך שאינה אלא אחת מני רבות. עמיתיהם נושאי הטלאי באירופה, לעומת זאת, לא היו אלא מיעוט יחיד, קטן ומבודד הנבדל בהופעתו החיצונית מהמוני הנוצרים ובשל כך מושא להשפלה וביזוי. מעבר לכך, בחברות אסלאמיות, דוגמת הסולטאנות הממלוכית, לבושו של אדם נועד לזהותו מבחינה מעמדית ודתית, ובמידה רבה היה לחלק מהגדרת זהותו העצמית. רחובות קהיר ודמשק של המאה ה-15 היו פסיפס תרבותי שהתבטא בסממני הופעה ולבוש חיצוניים. חברי העלית הממלוכית זוהו באמצעות רכיבתם על סוסים (פריבילגיה שהייתה שמורה אך ורק להם ולאנשי החצר), בסוגי הכובעים שעל ראשם, ובבגדיהם הייחודיים והמפוארים; מי שנמנה עם שכבת אנשי הדת המוסלמים (העֻלָמָאא') בלט לעין בטורבאן הלבן והרחב שעל ראשו; הנוצרים היו מזוהים במצנפותיהם הכחולות, השומרונים באדומות, הגאורגים ניכרו בכובעיהם השחורים, והיהודים במצנפות הצהובות. במצב שכזה לא נחשבו היהודים אלא כקבוצה אחת משלל קבוצות הנושאת כל אחת את סימניה המזהים. כמו כן, המצנפת הצהובה "משכה הרבה פחות אש" מאשר זו הכחולה של המוני הנוצרים. היסטוריונים מוסלמים בני התקופה מציינים כי בעת גל רדיפות נגד "בני החסות", היו בין הנוצרים מי שהשאילו מהיהודים את המצנפת הצהובה, כדי שייראו ברחובות העיר כיהודים ועל כן לא יעשו בהם שפטים.
פרטי הלבוש הצהובים שבהם חויבו היהודים בחברה המוסלמית נועדו לסמן את מעמדם בשולי החברה הכוללת, אך עדיין בתוכה. לעומת זאת, הטלאי הצהוב באזורים רבים באירופה הנוצרית היה ביטוי חיצוני להוצאתם של היהודים מכלל החברה. יש הטוענים כי חוקי הרייך השלישי שחייבו את יהודי אירופה לשאת טלאי צהוב נֶהֶגוּ בהשראתם של חוקי הוועידה הלטרנית ומאותם מניעים. אלא שבעוד החוק הכנסייתי מימי הביניים נועד למנוע את "זיהומם" של בני הדת הנעלה מצד מחזיקי דת כופרת, במאה ה-20 נועד החוק הנאצי למנוע "זיהום של בני הגזע הארי על ידי בני גזע נחות". עדות לכך ניתן למצוא, למשל, בכרזות נאציות שעליהן התנוסס הטלאי הצהוב ומתחתיו הכיתוב: "הטלאי היהודי הוא אזהרה נגד זיהום הגזע". (“Rassenschande”)

הסמלים שנצטוו היהודים להצמיד לבגדיהם במקומות שונים ברחבי אירופה בתקופה הנאצית נבדלו זה מזה בצורתם, בצבעם ובמקום בו מוקמו על הבגד.
גם לאחר כליאת היהודים בגטאות והפרדתם משאר האוכלוסייה בשטח הסגור של הגטו לא התבטלה גזירת הסימון וההקפדה עליה. יהודים שנתפסו ללא הסימן על בגדם נענשו, אך הענישה חלה לא רק בהיעדר טלאי או סרט זרוע אלא גם על האופן בו הוצמד הטלאי לבגד. בכל גטו הונהגו עונשים שונים שנעו בין קנסות כספיים, מאסר, מכות, גירוש למחנה ריכוז ועד לעונש מוות.

במחנות הריכוז היתה נהוגה שיטת סימון של האסירים. צורת המשולש לסימון אסירים נבחרה על פי צורת משולש האזהרה הנפוץ בתמרורי דרכים (תמונה מצורפת). התגיות הנפוצות ביותר היו:
משולש אדום לאסירים פוליטיים - חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, חברי איגודים מקצועיים, קומוניסטים, *בונים חופשים*, אנרכיסטים (חלק מהאנרכיסטים סומנו במשולש שחור כ"א-סוציאליים").
משולש ירוק לפושעים מועדים (גרמנית: Berufsverbrecher, ר״ת BV) (ולעיתים אף לקאפו) כך סומנו רוצחים, גנבים, שודדים, רמאים, וכדומה.
משולש כחול ל"מהגרים": כל אלה שעזבו את גרמניה לאחר עליית הנאצים מסיבות פוליטיות ושבו לאחר זמן מה. כולם היו חשודים כמרגלים וחתרנים, וב-1935 ניתנו הוראות להכניסם ל"מחנות חינוך", מהם שוחררו לפי החלטת הגסטאפו. גם לאחר מכן, הם היו נתונים בסכנת מעצר מחדש.
משולש סגול ל"פרשני המקרא" (גרמנית: Bibelforscher) אשר כונו לעיתים בלעג "הליצנים של מעלה" (גרמנית: Himmelskomiker) אנשים שמטעמי מצפון התנגדו לשירות צבאי, בהם עדי יהו-ה.
משולש ורוד להומוסקסואלים ולפושעי מין.
משולש שחור לאסירים "א-סוציאליים", בהם צוענים, שבשלב מאוחר יותר ענדו משולש חום, מפגרים, אלכוהוליסטים, חסרי בית, קבצנים, משתמטים מעבודה, זונות, לסביות, וחלק מן האנרכיסטים והפמיניסטיות.
משולש חום לצוענים (לאחר שהופסק תיוגם במשולש שחור).
כמו כן, היה נהוג לציין בפס דק מעל המשולש אסירים חוזרים - כאלה ששבו למחנה לתקופת מאסר נוספת לאחר שנעצרו שוב או ששהו במחנה אחר.
קטגוריה קטנה של אסירים הייתה "Sonderaktion Wehrmacht": אלה היו חיילי ורמאכט בעייתיים שנשלחו למחנה זקסנהאוזן. היו 800 אסירים כאלה בסך הכל, ו-70 מהם מתו במחנה. הם סומנו במשולש אדום הפוך.

יהודים סומנו בשני משולשים, המונחים זה על גבי זה, היוצרים צורת מגן דוד. המשולש התחתון, שקודקודו פונה מעלה היה צהוב לסימון יהודי, ואילו המשולש העליון שקודקודו מטה, סימן את אופי האסיר כמפורט ברשימת צבעי המשולשים. סימונים אלה ליהודים היו נהוגים במחנה הריכוז אושוויץ עד ל-30 ביוני 1944. החל מ-1 ביולי 1944 סומנו האסירים היהודים באופן זהה לזה של האסירים שאינם יהודים, אלא שנוסף להם פס צהוב במקביל לצלע העליונה של המשולש.
חלק מן האסירים נשאו גם אות לטינית גדולה במרכז המשולש לסימון השתייכותם הלאומית. כך, האות B סימנה בלגים, F - צרפתים, N - הולנדים (בגרמנית: Niederländer)‏, I - איטלקים, P - פולנים, S - ספרדים, T - צ׳כים (בגרמנית: Tschechen)‏, U - הונגרים (בגרמנית: Ungarn). לאסירים בפלוגת עונשין נוסף עיגול מתחת למשולש.

במחנה הריכוז אושוויץ נוספה על שיטת סימון האסירים באמצעות משולשי בד צבעוניים על הבגד, אף שיטת סימון ייחודית בקעקוע מספר האסיר על גופו. שיטה זו לא יושמה במחנות ריכוז אחרים.

המשטר הנאצי אף הפיק סרט המתיימר לחשוף את הקשר בין היהודים והבונים חופשים. ״Forces occultes״ (״כוחות הנסתר״ - תעלומות הבונים חופשים שנחשפו לראשונה על המסך). הסרט מגולל את חייו של חבר פרלמנט צעיר שמצטרף לבונים חופשים כדי להחיות מחדש את הקריירה שלו. בכך הוא לומד כיצד הבונים חופשים קושרים קשר עם היהודים והעמים האנגלו-אמריקאים כדי לעודד את צרפת למלחמה נגד גרמניה.

‏https://youtu.be/StoiWZgOorI

הנאצים טענו שבונים חופשים בדרגות הגבוהות היו אלה שחברו לקונספירציה היהודית וכי הבונים חופשים היו מהגורמים לתבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה. במיין קמפף כתב אדולף היטלר כי הבונים חופשים נכנעו ליהודים והפכו לכלי מצוין בידיהם להילחם על מטרותיהם ולהשתמש בקשרים שלהם כדי למשוך את השכבות העליונות של החברה למטרותיהם. על כך נמצאו הבונים חופשים כמתאימים להיות אסירים פוליטיים ונשלחו למחנות.
על-אף פעולתם הנמרצת של הנאצים נגד הבונים חופשים, הקימו אלה במחנות לשכות שפעלו תחת עינו הפקוחה של המרצח הנאצי. על-אף התנאים הקשים הבונים חופשים המשיכו לקיים את פעילותם בכארבע עשרה מחנות השמדה ומחנות ריכוז תוך כדי שהם מסכנים את חייהם אף יותר. לדוגמה, במחנה הריכוז שהפך מאוחר לכלא איסטרוויגן שבבלגיה, אסירים פוליטיים הקימו את לשכת Loge Liberté chérie (לשכת החירות האהובה) וערכו פגישות ועבודות בסתר בשנים 1943-1944. בסה"כ נרצחו על-ידי הצורר הנאצי בין 80-200 אלף בונים חופשים לאורך כל התקופה בין השנים 1939-1945.
לזכרם אנו עונדים את סיכת פרח הזיכריני.

בברכת אחים נאמנה.
אבי בירן.
לשכת אביב 10.

FORCES OCCULTES (1943) [FILM COMPLET - English Subtitles] Forces occultes est un film français réalisé par Paul Riche, pseudonyme de Jean Mamy, écrit par Jea...

22/03/2026

21/03/2026

היום 21 במרץ. היום התעוררנו באביב. אנו בחצי הכדור הצפוני. אלה שבדרום הכדור מתעוררים היום לסתיו.

חווינו את נקודת השיוויון.
נקודת שוויון היא מושג אסטרונומי שמשמעו הזמן בשנה שבו חצי כדור הארץ הדרומי והצפוני מוארים במידה שווה, ולפיכך אורך היום ואורך הלילה שווים. המונח הלועזי ליום השוויון – equinox נגזר מהמילה הלטינית שמשמעותה "לילה שווה".
בצהריי היום לאורך קו המשווה בעת נקודת השוויון השמש נמצאת בזניט. גאומטרית, נקודת השוויון היא הזמן היחיד שבו יש זווית ישרה בין ציר הסיבוב של כדור הארץ לבין הקו הדמיוני המחבר את מרכז השמש עם מרכז כדור הארץ.

במצריים הקדומה נבנה הספינקס כך שפניו מביטות אל עבר הנקודה בה זורחת השמש ביום השוויון.

יום השוויון מסמל את יום תחילת האביב ובמהלך ההיסטוריה סימן את תחילת השנה בתרבויות שונות. השנה העברית למשל, החלה תמיד ביום הזה, בחודש ניסן, שהיה החודש הראשון למניין החודשים בתקופת המקרא. בעבר, גם השנה האזרחית החלה באביב ומאוחר יותר, תחילת השנה האזרחית הועברה לחודש ינואר.

אנו הבונים החופשים שווים על הפלס. אנו מנציחים את ערך השיוויון. נקודת השיוויון הזאת מונצחת בהיכלנו בדרכים שונות.
השמש והירח זה מול זה. בסימטריה ועל אותו קו מפולס. כל אחד מהם מקבל את אותו הכבוד ואותו המעמד. כל אחד מקבל חלק שווה על הלוח כמו שמקבלים גם חלק שווה בשעות היממה.
השוויון בין לילה ויום מרומז עם רצפת השחור לבן שבהיכל. גודל מרצפת שחורה הזהה לזה הלבנה. שיוויון.
כאשר היום קרני השמש ניצבים ב-90 מעלות לקו המשווה, אין צל לאדם העומד שם. ממבט על הוא נקודה במרכז עיגול כדור הארץ. הסמל אותו נראה בהיכלנו. הנקודה במרכז העיגול התחום בין שני קווים מכל צד. קווים המייצגים את ימי ההיפוך. שוב - נקודת השיוויון. נקודה המייצגת את מעגל החיים. יום השיוויון הסתווי המייצג את המוות ומולו, באותה הנקודה, יום השיוויון האביבי המייצג את הלידה מחדש. גלגל החיים.

אביב הוא תחייה מחודשת של הטבע. אביב מייצג את החדש. גם שמה של העיר תל אביב מכיל קצוות. תל - אתר ארכיאולוגי - ישן. אביב - חדש. שם שניתן לעיר בכדי להוקיר את בנימין זאב הרצל. הרצל כתב חזון וקרא לספרו ״אַלְטְנוֹיְלַנְד״ (Altneuland). ארץ ישנה חדשה בגרמנית. נחום סוקולוב תרגם ישן חדש: תל אביב.
אביב אף הושאלה לציון התחדשות ונעורים באדם, כמו בביטויים "אביב נעוריו" או "אביב ימיו", וכן לציון מאורעות היסטוריים שבהם התחדשות, כמו ״אביב העמים״, ״האביב הערבי״ או ״אביב של פראג״.

האביב אצל מיני יונקים רבים היא עונת הייחום והרבייה. מותאמת לכך שתנאי הסביבה יהיו הטובים ביותר עבור ההיריון או הוולד, עם מספיק מים ומזון וטמפרטורה נוחה. זמן של תחייה.

כשהתבואה במצב אביב, טרם גמר ההבשלה, אז צבעה ירוק וגרעיניה רכים. גם בלשונות השמיות האחרות, נקשר השורש א־ב־ב, המשותף בעברית גם למילה "אֵב" – צמח צעיר ורענן, למשמעויות של צמיחה.

״וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל.״ (שמות ט׳, ל״א).
השעורה בדרכה להבשיל לקראת פסח. גבעול השעורה מתייבש והופך חלול כאבּוּב. אָבִיב הִגִּיעַ, פֶּסַח בָּא! הבשלה שתפתח את עונת הקציר. הבשלה שתביא את ״קורבן העומר״ בט״ז בניסן. ״וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה׳ אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ...״ מנחה יחידה מבין המנחות שדורשת קלייה. לכן, לאחר קצירת השעורה היו מביאים את השיבולים לעזרה, חובטים אותם בקנים כדי להוציא את הגרעינים, ולפני טחינתם היו קולים אותם בכלי חרס או נחושת מחורר הקרוי אבּוּב/אביב. האבוב מתואר כמנוקב נקבים כמין נפה, או כמין כברה כדי לאפשר את חריכת האש.

לא בכדי על סמלה של לשכת אביב נמצא שני שיבולים, אחת בכל צד. לשכה המעניקה לאחיה לבוא על שכרם.

שפר גורלי ואת כל הנאמר עד כה אני חווה בלשכה-אם שלי. לשכת אביב. נולדתי לתוכה כנקודה במרכז המעגל. נולדתי לתוכה והתחלתי לצמוח ולהבשיל.

לשכת אביב מס. 1397 נוסדה ב-18 בינואר 1940 בחסות הלשכה הגדולה של סקוטלנד, כשהיא עובדת באנגלית ובהמשך בעברית.
עם ייסוד הלשכה הגדולה למדינת ישראל ב-20 באוקטובר 1953, הייתה לשכת אביב לאחת מ-35 הלשכות המייסדות ומספרה נקבע על 10.

כשאנו נכנסים ללשכת אביב, בודקים שהלשכה נעולה, מסתכלים על שעון ומתחילים בעבודה. אז נדמה במעט את שירה של רחל:

״אביב״

לשרה

הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ,
אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? –
הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,
וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.

מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ,
אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב?
אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ
אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו?

הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם?
הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי…
אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם,
רַק הַפַּעַם… הַפַּעַם וְדַי!

בשם נשיא לשכת אביב מס. 10 וכל האחים בה אברככם באביב שמח ובברכת אחים נאמנה,
אבי בירן.
לשכת אביב 10.