Messiah in the Feasts of Israel

Messiah in the Feasts of Israel Finding the Messiah in the Hebrew Scriptures.

06/09/2026

3
Habrit Hakhadasha/Haderekh
ג לכן, אחים יקרים, אשר אלוהים קרא לכם והקדיש אתכם לשירותו, ברצוני שתתבוננו אל ישוע המשיח שהוא שליח ה' והכוהן הגדול של אמונתנו. 2 המשיח היה נאמן לאלוהים אשר מינהו לתפקיד הכוהן הגדול, כשם שמשה רבנו שרת בנאמנות בבית ה'. 3 אך כבודו של ישוע גדול מכבודו של משה, כשם שבנאי שבונה בית לתפארת זוכה לשבחים רבים יותר מהבית עצמו. 4 אמנם לכל בית יש בנאי, אך בונה הכול הוא האלוהים.

5 משה שרת את ה' בנאמנות בכל ענייני המשכן – שהוא בית אלוהים – אולם משה היה משרת בלבד, ותפקידו היה לרמוז על הדברים שאלוהים עמד לומר בעתיד. 6 ואילו המשיח, בנו הנאמן של אלוהים, שולט באופן מוחלט על בית אלוהים. אנחנו, המאמינים, הננו בית אלוהים – בתנאי שנשמור על אומץ-לבנו עד הסוף ונשמח בתקוותנו.

7 לכן עלינו לציית לרוח הקודש שמזהיר אותנו ואומר[a]:

"היום אם בקלו תשמעו,

8 אל תקשו לבבכם כמריבה, כיום מסה במדבר,

9 אשר נסוני אבותיכם,

בחנוני גם ראו פעלי, ארבעים שנה".

10 רוח הקודש ממשיך ואומר שאלוהים מאס בדור ההוא, שכן היו בו רשעים שלא קיימו את תורתו ולא הלכו בדרכיו. 11 משום כך כעס עליהם אלוהים מאוד ונשבע שלא יכנסו לעולם אל מקום מנוחתו.

12 לפיכך, אחים יקרים, בחנו את לבכם, כדי שלא יימצאו ביניכם רשעים וחסרי-אמונה שמסרבים לבטוח בה'.

13 הוכיחו זה את זה בכל יום, כל עוד יש אפשרות לכך, כדי שאיש מכם לא ירומה על-ידי החטא ולא יקשיח את לבו נגד אלוהים. 14 שכן רק אם נישאר נאמנים עד הסוף, ונבטח בה' כמו שבטחנו בו לראשונה, נשתתף וניקח חלק בכל מה ששייך למשיח.

15 לעולם אל תשכחו את האזהרה: "היום אם בקלו תשמעו, אל תקשו לבבכם כמריבה!"

16 במי מדובר? מי הם אלה אשר שמעו את דבר ה', אך רבו איתו וסרבו לציית לו? מדובר בבני-ישראל שיצאו ממצרים בהנהגת משה. 17 ומי הכעיס את ה' במדבר במשך ארבעים שנה? אלה שחטאו וכתוצאה מכך מתו במדבר. 18 ולמי נשבע ה' שלא ייכנסו אל ארץ ההבטחה? לסוררים אשר לא שמעו בקולו. 19 ומדוע לא יכלו להיכנס? כי לא האמינו בה' ולא בטחו בו.

05/22/2026

2
Habrit Hakhadasha/Haderekh
ב עלינו להקדיש תשומת-לב רבה לאמת אשר שמענו, כדי שלא נסטה ממנה בשום פנים ואופן! 2 שכן אם דברי התורה שמסרו המלאכים למשה רבנו הוכחו כדברי אמת, וכל מי שלא ציית להם קיבל את העונש שמגיע לו, 3 כיצד נימלט אנחנו מעונש, אם נתעלם מהישועה הנפלאה הזאת שהוכרזה על-ידי האדון, ושסופרה לנו מפי עדים אשר שמעוה מפיו? 4 אלוהים עצמו העיד עליה והראה לנו שזוהי בשורת אמת, באמצעות אותות, נסים, נפלאות ועל-ידי העובדה שהעניק, כרצונו, מתנות וכישרונות מאת רוח הקודש לכל המאמינים בבשורה.

5 העולם הבא שעליו אנו מדברים לא יהיה בשליטת המלאכים, 6 שהרי דוד אומר לאלוהים[a]:

"מה אנוש כי תזכרנו, ובן-אדם כי תפקדנו

7 ותחסרהו מעט מאלוהים, וכבוד והדר תעטרהו

ותמשילהו במעשי ידיך,

8 כל שתה (הנחת) תחת רגליו."

שימו לב שכתוב כי אלוהים הניח לרגליו הכול; אין דבר שלא הוכנע והונח לרגלי המשיח!

עדיין לא ראינו את הכול מונח לרגליו, 9 אך אנו רואים את ישוע – שלזמן מה נהיה נחות מהמלאכים – מעוטר על-ידי אלוהים בהדר ובכבוד, משום שסבל למעננו עד מוות. כן, על-שום חסדו של אלוהים טעם המשיח מוות בעד כל אדם בעולם. 10 האלוהים, שעל-ידו ולכבודו קיים הכול, מצא לנכון להביא סבל על ישוע, כי במעשה זה הושיע אנשים רבים מספור. ובאמצעות הסבל נעשה ישוע, שר ישועתנו, מושלם וראוי לתפקידו.

11 אנחנו שקודשנו על-ידי ישוע, כולנו בנים לאותו אב ולכן ישוע אינו מתבייש לקרוא לנו אחים, 12 כפי שאמר[b]: "אספרה שמך לאחי, בתוך קהל אהללך". 13 במקום אחר הוא אומר[c]: "קותי לו". והוא גם אומר[d]: "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'"

14 מכיוון שאנחנו, הילדים, עשויים בשר ודם, גם המשיח לבש דמות בשר ודם, כדי שעל-ידי מותו יכריע את השטן אשר לו שליטה על המוות. 15 בדרך זאת שיחרר המשיח את כל אלה שהיו משועבדים לפחד מן המוות במשך כל ימי חייהם.

16 כולנו יודעים שהמשיח לא בא בדמות מלאך, אלא בצורת אדם מזרע אברהם – כיהודי. 17 ישוע צריך היה להידמות לאחיו בכל דבר, כדי שיוכל להיות כוהן גדול, רחמן ונאמן, שמכפר על חטאינו בעיני אלוהים. 18 מכיוון שהמשיח עצמו סבל והתענה כשהשטן ניסה לפתותו, הוא יכול לעזור עתה לכל אלה שעומדים בניסיונות ובפיתויים.

05/18/2026

האגרת אל-העברים 1
Habrit Hakhadasha/Haderekh
א לפני שנים רבות דיבר אלוהים אל אבותינו באמצעות הנביאים בדרכים שונות, וסיפר להם, שלב אחרי שלב, על תוכניותיו.

2 אך עתה, באחרית הימים, דיבר אלינו אלוהים באמצעות בנו, אשר בידו הפקיד את הכול ועל-ידו ברא את העולם ואת כל אשר בו.

3 בן-האלוהים מקרין את זוהר כבוד האלוהים; הוא צלם תכונותיו של אלוהים, ובכוח גבורתו הוא נושא את העולם כולו. לאחר שהקריב את עצמו למעננו, כדי לטהר אותנו מחטאינו, עלה בן האלוהים למרומים וישב לימין האלוהים. 4 בזאת הוכיח שהוא בעל חשיבות גדולה מכל המלאכים, ואלוהים אישר עובדה זאת כשהעניק לו את השם: "בן-אלוהים" – שם שלא הוענק לאף מלאך!

5 לאיזה מלאך אמר אלוהים אי-פעם[a]: "בני אתה, אני היום ילדתיך"?, או[b] "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן"? 6 כשהציג אלוהים לפני העולם את בנו בכורו, את ישוע המשיח, אמר[c]: "השתחוו לו כל-מלאכי אלוהים".

7 אלוהים מדבר על מלאכיו כעל שליחים שמהירים כרוח, ועל משרתיו – כלהבות אש.

8 אך לבנו הוא אומר[d]:

"כסאך, אלוהים, עולם ועד,

שבט מישר שבט מלכותך.

9 אהבת צדק ותשנא רשע,

על כן משחך אלהים אלהיך

שמן ששון מחבריך".

10 גם במקום אחר אנו מוצאים רמז לעליונותו של הבן[e]:

"לפנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמים,

11 המה יאבדו, ואתה תעמד; וכולם כבגד יבלו.

12 כלבוש תחליפם, ויחלפו.

ואתה הוא ושנותיך לא יתמו".

13 האם אמר אלוהים אי-פעם לאחד המלאכים את אשר אמר לבנו[f]: "שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך"?. 14 לא! כי המלאכים הם רק רוחות שרת, אשר נשלחו לעזור ולהשגיח על העתידים להיוושע.

05/14/2026

NEW! Hebrew Bible in now in Modern Hebrew, see this link:

05/13/2026

28
Habrit Hakhadasha/Haderekh
כח ביום ראשון השכם בבוקר, בעלות השחר, הלכו מרים המגדלית ומרים השנייה אל הקבר.

2 לפתע התחוללה רעידת אדמה חזקה, ומלאך ירד מהשמים, הזיז את האבן שחסמה את הפתח וישב עליה. 3 פניו האירו כברק, ובגדיו היו צחורים כשלג. 4 כשראו השומרים את המלאך, הם התעלפו מרוב בהלה ונפלו על הארץ כמתים.

5 "אל תפחדנה," פנה המלאך אל הנשים. "אני יודע שאתן מחפשות את ישוע שנצלב. 6 אולם הוא אינו נמצא כאן. ישוע קם לתחייה בדיוק כפי שהבטיח. היכנסו, תראו את המקום שבו שכב. 7 עכשיו לכו מהר אל תלמידיו ותאמרו להם שישוע קם מן המתים, ושהוא הולך לגליל כדי לפגוש אותם שם. זהו, אמרתי!"

8 הנשים רצו מן הקבר מבוהלות מאוד, אך מלאות שמחה, ומיהרו למצוא את התלמידים ולמסור להם את בשורת המלאך. 9 בשעה שרצו נגלה אליהן ישוע. "שלום לכן," אמר, והן נפלו לרגליו והשתחוו לפניו.

10 "אל תפחדו," הרגיע אותן ישוע. "לכו ואמרו לאחי ללכת מיד לגליל כדי לפגוש אותי שם."

11 כשהיו הנשים בדרכן העירה, באו השומרים אל ראשי הכוהנים וסיפרו להם מה שקרה, הזקנים התכנסו לאסיפת חרום והחליטו לשחד את השומרים, כדי שיספרו שגופת ישוע נגנבה בזמן שישנו.

14 "אם יגיע הדבר הזה לאוזני המושל," הסבירו, "נעמוד לצדכם ונפייס אותו."

15 וכך קיבלו אנשי המשמר את השוחד ואמרו מה שנתבקשו לומר. גרסתם הופצה בין היהודים, אשר עד היום מאמינים בה.

16 בינתיים הלכו אחד-עשר התלמידים אל הגליל, כדי לפגוש את ישוע על אותו הר שאמר להם מראש. 17 כשראו אותו התלמידים הם השתחוו לפניו, למרות שחלקם הטילו ספק שאכן היה זה ישוע.

18 "ניתנה לי כל סמכות בשמים ובארץ," אמר להם ישוע. 19 "משום כך לכו ועשו תלמידים בכל העולם. הטבילו אותם בשם האב, הבן ורוח הקודש, 20 ולמדו אותם לעשות את כל אשר ציוויתי אתכם. היו סמוכים ובטוחים שאהיה אתכם עד סוף העולם!"

05/13/2026

27
Habrit Hakhadasha/Haderekh
כז לפנות בוקר שוב התכנסו ראשי הכוהנים וזקני העם, כדי להתייעץ כיצד לשכנע את המושל הרומאי להוציא את ישוע להורג. 2 הם כבלו אותו ושלחו אותו לפילטוס, המושל הרומאי. 3 כאשר ראה יהודה הבוגד שישוע נידון למוות, התחרט על המעשה שעשה והחזיר את הכסף לראשי הכוהנים והזקנים.

4 "חטאתי," הכריז יהודה. "בגדתי באדם חף מפשע."

"לא אכפת לנו," השיבו. "זאת הבעיה שלך."

5 יהודה זרק את הכסף על הרצפה במקדש, והלך לתלות את עצמו.

6 ראשי הכוהנים אספו את הכסף מהרצפה ואמרו: "איננו יכולים להכניס את הכסף לאוצר, כי התורה אוסרת קבלת כסף דמים."

7 הם התייעצו ביניהם, ולבסוף החליטו לקנות בכסף זה את שדה היוצר בירושלים, שהשתמשו בו לקבורת גויים.

8 משום כך נקרא השדה ההוא עד היום הזה: "שדה הדם".

זה היה לקיים את נבואת זכריה: "הם לקחו את שלושים שקלי הכסף – המחיר שבו העריכו אותו בני ישראל – וקנו שדה מאת הקדר, כפי שהדריך אותי ה'."[a]

11 ישוע עמד לפני פילטוס, המושל הרומאי, וזה שאל אותו: "האם אתה מלך (משיח) היהודים?"

"אתה אומר" השיב ישוע.

12 אולם כאשר ראשי הכוהנים והזקנים האשימו אותו, ישוע לא אמר דבר.

13 "האם אינך שומע את מה שהם אומרים?" שאל פילטוס.

14 אך להפתעתו הרבה של המושל לא אמר ישוע דבר.

15 כל שנה, לכבוד חג הפסח, נהג המושל לשחרר אסיר יהודי אחד לפי בחירת העם. 16 באותה שנה היה בכלא אסיר ידוע לשמצה בשם בר-אבא. 17 כאשר התאסף באותו בוקר המון רב לפני ביתו של פילטוס, הוא שאל: "את מי אשחרר לכם, את בר-אבא, או את ישוע הנקרא משיח?" 18 כי פילטוס ידע היטב שמסרו את ישוע מתוך קנאה.

19 באותו זמן, כשישב פילטוס על כסאו בבית-הדין, שלחה אליו אשתו הודעה: "עזוב את האיש הטוב הזה לנפשו, כי בלילה האחרון חלמתי עליו חלום נורא."

20 בינתיים הספיקו ראשי הכוהנים והזקנים לשכנע את ההמון לדרוש את שחרורו של בר-אבא, ואת הוצאתו להורג של ישוע. 21 וכך כשחזר המושל ושאל: "את מי מהשניים אשחרר לכם?" צעק הקהל: "את בר-אבא!"

22 "אם כך, מה אעשה עם ישוע הנקרא משיח?" שאל פילטוס.

"צלוב אותו!" הם צעקו.

23 "מדוע?" שאל פילטוס.

אולם הם המשיכו לצעוק: "צלוב אותו! צלוב אותו!"

24 כשראה פילטוס שאין טעם להמשיך ושעלולה לפרוץ מהומה, דרש שיביאו אליו קערת מים. הוא רחץ את ידיו לעיני הקהל ואמר: הידיים שלי נקיות מדמו של האיש הצדיק הזה. האחריות מוטלת עליכם!"

25 וההמון השיב בצעקה: "דמו עלינו ועל בנינו!"

26 אז שחרר להם פילטוס את בר-אבא, ולאחר שהלקה את ישוע בשוטים מסרו לידי החיילים הרומאים, כדי שיחקו אותו לצליבה. 27 אולם לפני כן הם לקחו אותו אל ארמון המושל וקראו לכל חיילי המשמר. 28 הם הפשיטוהו והלבישוהו גלימת ארגמן. 29 לאחר מכן שזרו זר מקוצים ארוכים והניחו על ראשו ככתר, בידו הימנית שמו מקל כשרביט, כרעו ברך לפניו בלגלוג והתגרו בו בקריאות לעג: "יחי מלך היהודים!" 30 הם ירקו בפניו, חטפו מידו את המקל והכוהו על ראשו.

31 לאחר שסיימו החיילים להתלוצץ ולצחוק עליו, הפשיטו מעליו את הגלימה והלבישו אותו בבגדיו, והוציאו אותו החוצה לצליבה.

32 בדרך למקום הצליבה הם פגשו את שמעון מקירניה ואילצו אותו לסחוב את הצלב של ישוע. 33 הם המשיכו בדרכם עד שהגיעו למקום הנקרא "גלגלתא", או "מקום הגולגולת". 34 החיילים נתנו לו יין מסומם, אולם לאחר שטעם ממנו סרב לשתות אותו. 35 לאחר הצליבה הפילו החיילים גורל, כדי לחלק ביניהם את בגדיו של ישוע. 36 ואז התיישבו והביטו בישוע על הצלב. 37 מעל ראשו הם תלו שלט: "זהו ישוע מלך היהודים."

38 יחד עם ישוע נצלבו גם שני פושעים – אחד לימינו ואחד לשמאלו. 39 העוברים ושבים קללו אותו, לעגו לו וקראו: 40 "נו, אתה יכול להרוס את בית המקדש ולבנותו מחדש בשלושה ימים? אם אתה בן-אלוהים, מדוע אינך יורד מהצלב ומציל את עצמך?"

41 ראשי הכוהנים ושאר המנהיגים חרפו אותו ולעגו לו: 42 "את האחרים יכולת להושיע, מדוע אינך מושיע את עצמך? אתה הוא מלך ישראל! בוא, רד מהצלב ונאמין בך! 43 הרי בטחת באלוהים, נראה אם אלוהים באמת יציל אותך. הרי אמרת שאתה בן-אלוהים!"

44 גם הפושעים שנצלבו לידו העליבו אותו בצורה דומה.

45 באותו יום כיסה חושך כבד את כל הארץ למשך שלוש שעות – משעה שתים-עשרה בצהריים עד שעה שלוש.

46 בשעה שלוש אחר-הצהריים זעק ישוע בעברית[b]: "אלי, אלי, למה שבקתני?" ("אלי, אלי, למה עזבתני?")

47 אחדים מהנוכחים חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. 48 אחד מהם רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מקל והושיטו לישוע כדי שישתה. 49 אך יתר האנשים אמרו: "עזוב אותו. הבה נראה אם אליהו באמת יבוא להציל אותו!"

50 אז זעק ישוע שנית ונפח את נשמתו. 51 באותו רגע הפרוכת שלפני קודש הקודשים בבית-המקדש נקרעה לשניים – מלמעלה עד למטה. האדמה רעדה, סלעים נבקעו, 52 קברים נפתחו, וצדיקים רבים קמו לתחייה. 53 לאחר תחייתו של ישוע, אלה עזבו את בית-הקברות, נכנסו לירושלים והופיעו לפני אנשים רבים.

54 החיילים ומפקדם, שהיו ליד הצלב, נבהלו מאוד מרעידת האדמה ומכל מה שקרה, וקראו: "איש זה באמת היה בן-אלוהים!"

55 נשים רבות שבאו עם ישוע מהגליל, כדי לשרתו, עמדו מרחוק והתבוננו. 56 ביניהן היו מרים המגדלית, מרים אמם של יעקב ויוסף, ואמם של יעקב ויוחנן (בני זבדי).

בערב ניגש אל פילטוס יוסף מרמתיים, שהיה אדם עשיר ותלמיד של ישוע, וביקש את גופתו. פילטוס ציווה לשחרר את הגופה ולהעביר אותה ליוסף. 59 יוסף לקח את הגופה, עטף אותה בסדין לבן, 60 הניח אותה בתוך קבר חדש שחצב בשביל עצמו, סתם את הפתח באבן גדולה והלך לדרכו. 61 מרים המגדלית ומרים השנייה ישבו במרחק והסתכלו.

62 למחרת, בתום טכסי החג, באו ראשי הכוהנים והפרושים אל פילטוס 63 ואמרו: "אדוננו, השקרן הזה אמר פעם שלאחר שלושה ימים ישוב ויקום לתחייה. 64 משום כך אנחנו מבקשים ממך לחתום את הקבר עד לאחר היום השלישי, כדי שתלמידיו לא יגנבו את הגופה ויפיצו את השמועה שהוא קם מן המתים. אחרת תהיה התרמית גרועה מזו הראשונה."

65 פילטוס אמר להם: "יש לכם משמר שלכם, אתם יודעים איך לטפל זה כמו שצריך".

66 וכך הם חתמו את הקבר והציבו שומרים.

05/07/2026

26
Habrit Hakhadasha/Haderekh
כו כשסיים ישוע ללמד את תלמידיו, אמר להם: 2 "כידוע לכם חג הפסח מתחיל בעוד יומיים, וימסרו אותי למוות על הצלב."

3 באותה שעה התכנסו ראשי הכוהנים והמנהיגים האחרים בביתו של קייפא הכוהן הגדול, 4 כדי לחשוב איך לתפוס את ישוע בחשאי ולהרגו. 5 "לא בזמן חגיגות הפסח," הסכימו ביניהם, "פן תתחולל מהומה בעם."

6 בזמן שישוע היה בבית-עניה, בביתו של שמעון המצורע, 7 ניגשה אליו אישה ובידה בקבוק בושם יקר מאוד, ושפכה את הבושם על ראשו בשעה שאכל. התלמידים כעסו מאוד ואמרו: "מדוע היא מבזבזת את הבושם היקר הזה? הלא יכולנו למכור אותו בכסף רב, ואת הכסף היינו נותנים לעניים!"

10 "מדוע אתם מותחים עליה ביקורת?" שאל ישוע. "הלא היא עשתה מעשה טוב. 11 העניים נמצאים איתכם תמיד, ואילו אני לא אהיה איתכם תמיד. 12 היא שפכה עלי את הבושם כדי להכין את גופי לקבורה. 13 אני אומר לכם: 'בכל מקום שבו תוכרז הבשורה, תיזכר גם האישה הזאת, בזכות המעשה שעשתה.'"

14 לאחר מכן הלך יהודה איש-קריות, שהיה אחד משנים-עשר התלמידים, אל ראשי הכוהנים 15 ושאל: "מה תתנו לי אם אמסור לידיכם את ישוע?" הם נתנו לו שלושים מטבעות כסף, 16 ומאותה שעה חיפש יהודה הזדמנות למסור לידיהם את ישוע.

17 בערב הפסח באו התלמידים אל ישוע ושאלו: "היכן אתה רוצה שנכין את הסדר?"

18 "לכו העירה אל אדם פלוני," ענה ישוע, "ואמרו לו: 'אדוננו אמר: שעתי הגיעה, והפעם אני ותלמידי נערוך את הסדר בביתך.'" 19 התלמידים עשו כדבריו והכינו את הסדר.

20 בערב ישב ישוע עם תלמידיו ליד השולחן, 21 ובשעת הארוחה אמר להם: "אחד מכם יבגוד בי ויסגיר אותי."

22 התלמידים התעצבו מאוד ושאלו זה אחר זה: "האם אתה מתכוון אלי?" 23 "אני מתכוון לאחד אשר טבל את המצה שלו בקערה יחד אתי. 24 אמנם עלי למות, כפי שניבאו הנביאים, אולם אוי לאיש שיסגיר אותי! מוטב היה לו אילו לא נולד כלל!"

25 גם יהודה שאל את ישוע: "רבי, האם אתה מתכוון אלי?" וישוע השיב: "כן." 26 בשעת האוכל לקח ישוע את הלחם (מצה), ברך, פרס לפרוסות, הגיש לתלמידיו ואמר: "קחו ואכלו; זהו גופי." 27 אחר כך לקח כוס יין, ברך, הגיש לתלמידיו ואמר: "שתו ממנה כולכם, 28 כי זהו דמי החותם את הברית החדשה בין אלוהים לבין בני-האדם; זהו דמי הנשפך כדי לסלוח לחטאיהם של אנשים רבים. 29 ובכן לא אשתה יותר יין עד היום שבו אשתה יין איתכם במלכות אבי."

30 הנוכחים שרו שיר הלל והלכו אל הר הזיתים.

31 "הלילה כולכם תעזבו אותי," אמר ישוע לתלמידיו, "והרי כתוב[a]: 'אכה את הרעה ותפוצין הצאן.' 32 אולם לאחר שאקום לתחייה אלך לגליל ואפגוש אתכם שם."

33 "אפילו אם כולם יעזבו אותך, אני לעולם לא אעזוב אותך!" קרא פטרוס.

34 אולם ישוע אמר לו: "האמת היא שעוד הלילה, לפני שיקרא התרנגול את קריאת השחר, תתכחש לי שלוש פעמים!" 35 "לעולם לא אתכחש לך," התעקש פטרוס, "אפילו אם יהיה עלי למות!" ושאר התלמידים גם אמרו כך. 36 לאחר מכן הלך ישוע עם תלמידיו לחורשת גת-שמני ואמר להם: "חכו לי כאן. אני הולך להתפלל." 37 הוא לקח איתו את פטרוס ואת יעקב ויוחנן בני זבדי, והתמלא עצב ומועקה. 38 "אני מתייסר עד מוות," אמר להם ישוע. "חכו כאן... הישארו לידי ערים..."

39 הוא התרחק מהם מעט, נפל על פניו והתפלל: "אבי, אם זה אפשרי, הסר ממני את כוס הייסורים. אולם לא כרצוני כי אם רצונך ייעשה!"

40 לאחר מכן הוא חזר אל שלושת התלמידים ומצא אותם ישנים. "פטרוס," קרא ישוע, "האם לא יכולת להישאר ער שעה אחת בלבד? 41 עמוד על המשמר והתפלל, כדי שלא תיפול לידי ניסיון. הרוח אמנם חפצה, אך הגוף חלש כל כך!"

42 ישוע עזב אותם שוב והתפלל: "אבי, אם עלי לשתות את הכוס הזאת, אז שרצונך ייעשה!"

43 הוא חזר אל תלמידיו, וגם הפעם מצא אותם ישנים, כי עיניהם היו כבדות.

44 הוא שוב עזב אותם וחזר על תפילתו בפעם השלישית.

45 לאחר מכן הוא חזר אל תלמידיו ואמר: "האם אתם עדיין ישנים? הגיעה השעה שבן-האדם יימסר לידי אנשים חוטאים. 46 קומו, הבה נלך מכאן. הביטו, הנה מתקרב האיש שיסגיר אותי."

47 לפני שהספיק ישוע לסיים את דבריו הגיע למקום יהודה, אחד משנים-עשר התלמידים, ואיתו המון שנשלח מטעם ראשי הכוהנים וזקני העם, חמוש בחרבות ובמקלות. 48 יהודה אמר להם לתפוס את האיש שייתן לו נשיקה, 49 ואז ניגש ישר אל ישוע ואמר: "שלום, רבי" ונישק אותו. 50 "ידידי," אמר לו ישוע, "עשה את מה שבאת לעשות." באותו רגע תפסו אותו האחרים.

51 אחד האנשים שהיו עם ישוע שלף חרב וקיצץ את אוזנו של עבד הכוהן הגדול.

52 "עזוב את החרב שלך," אמר לו ישוע, "מי שחי בחרב ימות בחרב. 53 אתה לא מבין שאני יכול לבקש מאבי שייתן לי אלפי מלאכים להגן עלי, והוא היה שולח אותם מיד? 54 אולם אילו הייתי עושה כך, כיצד הייתה מתקיימת הנבואה בכתובים המתארת את המתרחש עכשיו?"

55 ישוע פנה אל ההמון ואמר: "האם אני פושע מסוכן? מדוע אתם באים לאסור אותי בחרבות ובמקלות? הלא לימדתי אתכם במקדש יום-יום ויכולתם לאסור אותי שם ללא קושי! 56 אולם כל זה בא למלא את דברי הנביאים בכתבי הקודש." אז עזבו אותו התלמידים וברחו.

57 ההמון לקח את ישוע אל ביתו של קייפא הכוהן הגדול – שם כבר המתינו לו הסופרים והזקנים. 58 באותו זמן הלך שמעון פטרוס במרחק מה אחרי ההמון. הוא נכנס לחצר ביתו של הכוהן הגדול, ישב בין החיילים וחיכה לראות מה יקרה לישוע.

59 ראשי הכוהנים וחברי הסנהדרין, שהתאספו שם, חיפשו עדי שקר שיעידו נגד ישוע, כדי שיוכלו להטיל עליו אשמה כלשהי ולדון אותו למוות. אבל למרות שמצאו אנשים רבים שהסכימו לתת עדות שקר, דבריהם תמיד סתרו זה את זה. לבסוף באו שני אנשים שהצהירו: "האיש הזה אמר שהוא יכול להרוס את בית-המקדש ולבנות אותו מחדש תוך שלושה ימים."

62 הכוהן הגדול קם על רגליו ושאל: "ובכן, האם אמרת את זה או לא?" 63 אך ישוע שתק. "בשם אלוהים חיים, קרא הכוהן הגדול, "אני דורש ממך שתאמר לנו אם אתה המשיח, בנו של הקדוש-ברוך-הוא!"

64 "אתה אמרת," אמר ישוע, "אבל אני אומר שאתם תראו את בן-האדם יושב לימין האלוהים ובא עם ענני השמים."[b] הכוהן הגדול קרע את בגדיו וקרא בקול: "מגדף! איננו זקוקים לעדים נוספים, כולכם שמעתם את דבריו! מה אתם פוסקים?"

"מוות!" הם צעקו. "מוות! מוות!" 67 הם ירקו בפניו של ישוע, הכו אותו, סטרו לו על הלחי וקראו: 68 "משיח שכמוך, התנבא לנו! מי הכה אותך הפעם?"

69 כשכל זה קרה, פטרוס ישב בחצר הבית. לפתע עברה לידו משרתת וקראה: "גם אתה היית עם ישוע מהגליל!"

70 אולם פטרוס הכחיש את דבריה בקול: "מה פתאום? אני בכלל לא יודע על מה את מדברת!"

71 מאוחר יותר נערה אחרת ראתה אותו ליד השער, ואמרה לאנשים סביבה: "גם הוא היה עם ישוע מנצרת!"

72 פטרוס שוב הכחיש את הדבר: "אני נשבע שאני אפילו לא מכיר את האיש הזה!"

73 כעבור זמן מה ניגשו אליו האנשים שעמדו שם ואמרו: "אנחנו יודעים שאתה אחד מתלמידיו; המבטא הגלילי שלך מסגיר אותך!"

74 פטרוס החל לקלל ונשבע: "אינני מכיר את האיש!" באותו רגע קרא התרנגול, 75 ופטרוס נזכר בדברי ישוע: "לפני שיקרא התרנגול תתכחש לי שלוש פעמים." והוא הלך משם ממרר בבכי.

05/06/2026

25
Habrit Hakhadasha/Haderekh
כה "אז תידמה מלכות השמים לסיפור על עשר עלמות, אשר לקחו את המנורות שלהן ויצאו לקבל את פני החתן. אולם רק חמש מהן היו חכמות ומילאו את מנורותיהן מראש בשמן. חמש האחרות היו טיפשות ולא מילאו מראש את המנורות.

מכיוון שהחתן איחר לבוא, שכבו העלמות לנוח. בחצות הלילה הן התעוררו לקול תרועה: 'החתן בא! צאנה לקבל את פניו!'

כל הבחורות קמו מיד והיטיבו את המנורות. אלה שלא היה להן שמן ביקשו מעט מחברותיהן, כי מנורותיהן דעכו.

9 אולם הבחורות החכמות ענו: 'אם ניתן לכן מעט שמן לא יישאר לנו מספיק. לכו לחנות לקנות לעצמכן.'

10 אך בזמן שהן הלכו לקנות שמן בא החתן, ואלה שהיו מוכנות נכנסו איתו אל החתונה והדלת ננעלה.

11 כשחזרו האחרות מאוחר יותר, הן עמדו בחוץ וקראו: 'אדוננו, פתח לנו את הדלת!'

12 אולם הוא השיב להן מבפנים: 'אינני מכיר אתכן!'

13 משום כך היו ערים ומוכנים, כי אינכם יודעים באיזה יום ובאיזו שעה אחזור."

14 ישוע המשיך: "אפשר לתאר את מלכות השמים בעזרת הסיפור על אדם שנסע לארץ רחוקה. לפני נסיעתו הוא קרא למשרתיו והפקיד בידם סכומי כסף, כדי שישקיעו אותם למענו בזמן העדרו. 15 הוא נתן לאחד 50,000 שקלים, לשני – 20,000 שקלים ולשלישי – 10,000 שקלים. הוא חילק את הכסף בהתאם לכישרונו של כל אחד ויצא לדרכו. 16 האיש שקיבל 50,000 שקלים החל מיד לקנות ולמכור, ותוך זמן קצר הרוויח עוד 50,000 שקלים. 17 גם האיש שקיבל 20,000 שקלים ניגש מיד לעבודה והרוויח עוד 20,000 שקלים. 18 אך האיש שקיבל 10,000 שקלים חפר בור באדמה והטמין בתוכו את הכסף.

19 לאחר זמן רב חזר האדון ממסעו, וביקש ממשרתיו לתת דין וחשבון על הכסף שהפקיד בידם. 20 האיש שקיבל 50,000 שקלים החזיר לאדוניו 100,000 שקלים. 21 האדון שיבח אותו על עבודתו הטובה ואמר: 'מאחר שהיית נאמן בסכום קטן, אתן לך עכשיו אחריות גדולה יותר. בוא והשתתף בשמחתי'.

22 אחריו בא האיש שקיבל 20,000 שקלים והצהיר: 'אדוני, נתת לי 20,000 שקלים, ועכשיו אני מחזיר לך סכום כפול.'

23 'עבודה טובה,' אמר לו האדון. 'אתה משרת טוב ונאמן. מאחר שהיית נאמן בסכום קטן, אתן לך עכשיו הרבה יותר!' לאחר מכן בא האיש שקיבל 10,000 שקלים ואמר: 'אדוני, ידעתי שאתה איש קשה, שמצליח לקצור במקום שלא זרעת ולאסוף במקום שלא פיזרת. משום כך פחדתי והסתרתי את הכסף באדמה – והנה הוא!'

26 אך אדוניו השיב לו: 'רשע שכמוך, עבד עצלן! אם ידעת שאדרוש ממך את הרווח, 27 מדוע לא הפקדת את הכסף בבנק? כך לפחות הייתי מקבל ריבית. 28 קחו ממנו את הכסף, ותנו לאיש שיש לו כבר 0,00010 שקלים! 29 כי האיש שמנצל היטב את מה שנותנים לו – יינתן לו עוד ויהיה לו שפע רב. ואילו אדם בלתי-אחראי – גם מעט האחריות שניתנה לו תילקח ממנו. 30 קחו עתה את המשרת הזה, שאין בו כל מועיל, והשליכוהו החוצה לחושך, שם יש בכי וחריקת שיניים.'

31 אולם כשאני, המשיח,[a] אבוא בתפארתי עם כל המלאכים, אשב על כיסאי בכבוד רב. 32 כל אומות העולם יתאספו לפני, ואני אפריד ביניהם כרועה המפריד בין הכבשים ובין העיזים. 33 את הכבשים אעמיד לימיני ואת העיזים לשמאלי.

34 לאחר מכן אני, המלך, אומר לעומדים לימיני: 'בואו, ברוכי אבי, אל המלכות שהוכנה למענכם מאז היווסד העולם. 35 כשהייתי רעב – האכלתם אותי. כשהייתי צמא – נתתם לי לשתות. כשהייתי אורח זר – הכנסתם אותי לביתכם. 36 כשהייתי ערום – הלבשתם אותי. כשהייתי חולה או אסור בכלא – באתם לבקר אותי.'

37 ואותם צדיקים יענו: 'אדוננו, מתי ראינו אותך רעב והאכלנו אותך, או צמא והשקינו אותך? 38 או אורח זר ועזרנו לך? או עירום והלבשנו אותך? 39 מתי ראינו אותך חולה או כלוא ובאנו לבקר אותך?'

40 ואני, המלך, אענה: 'כשעשיתם אחד מן הדברים האלה לאחד מאחי הצעירים – כאילו עשיתם אותו לי.' 41 לאחר מכן אפנה אל העומדים לשמאלי ואומר להם: 'הסתלקו מכאן, ארורים, אל האש הנצחית שהוכנה לשטן והשדים! 42 כי כשהייתי רעב לא האכלתם אותי, וכשהייתי צמא לא נתתם לי דבר לשתות. 43 הייתי אורח זר, אולם לא הזמנתם אותי לביתכם. הייתי עירום, ולא הלבשתם אותי. הייתי חולה וכלוא, וכלל לא באתם לבקר אותי!'

44 ואז הם יענו: 'אדון, מתי ראינו אותך רעב או צמא או זר או עירום או חולה או כלוא, ולא עזרנו לך?'

45 ואני אענה: 'כאשר סירבתם לעזור לאחד מן האחים הצעירים האלה סירבתם לעזור לי.'

46 והם ילכו משם לייסורי נצח, ואילו הצדיקים – לחיי נצח."

05/04/2026

24
Habrit Hakhadasha/Haderekh
כד כשיצא ישוע מבית-המקדש, באו אליו תלמידיו להראות לו את מבני המקדש.

2 אולם ישוע אמר להם: "כל המבנים האלה ייהרסו ואף אבן לא תישאר במקומה!" 3 מאוחר יותר, כשישב ישוע על מדרון הר הזיתים, שאלו אותו התלמידים: "מתי יקרה הדבר הזה? אילו מאורעות יסמנו את שובך ואת סוף העולם?"

4 "אל תניחו לאיש לרמות אתכם," השיב להם ישוע, 5 "כי אנשים רבים יבואו ויטענו כל אחד 'אני המשיח', ויטעו אנשים רבים. 6 כאשר תשמעו על מהומות ומלחמות – אל תיבהלו. אמנם תפרוצנה מלחמות ותחוללנה מהומות, אבל הקץ לא יבוא מיד. 7 מדינות וממלכות תילחמנה זו בזו, ובמקומות רבים יהיו רעידות אדמה ורעב. 8 אולם כל אלה יציינו רק את ראשית הצרות והסבל העתידים לבוא.

9 לאחר מכן יענו אתכם, יהרגו אתכם והעולם כולו ישנא אתכם, משום שאתם מאמינים בי. 10 רבים ישובו לחטוא, יבגדו זה בזה וישנאו איש את אחיו. 11 נביאי שקר רבים יופיעו ויוליכו שולל אנשים רבים. 12 החטא והרשע יתפשטו בכל מקום וידכאו את אהבתם של רבים. 13 אולם אלה שיחזיקו מעמד עד הסוף יינצלו!

14 הבשורה הטובה על דבר המלכות תתפשט בעולם כולו – כך שכל האומות תשמענה אותה – ולבסוף יגיע הקץ.

15 לכן, כאשר תראו בבית-המקדש את חילול הקודש, שעליו דיבר דניאל הנביא[a] (הקורא – שים לב!) 16 על כל תושבי יהודה לברוח להרים. 17 אלה שעל הגגות – שלא ייכנסו הביתה לארוז את חפציהם. 18 אלה שבשדה – שלא יחזרו הביתה לקחת את בגדיהם.

19 אוי לנשים ההרות ולמניקות באותם ימים! 20 התפללו שבריחתכם לא תהיה בחורף ולא בשבת. 21 כי תהיה צרה שכמוה טרם הייתה בתולדות העולם, וכמוה לא תהיה עוד!

22 "למעשה אם אלוהים לא יקצר את הימים הנוראים האלה, כולם יאבדו. אולם אלוהים יקצר ימים אלה למען עמו הנבחר.

23 אם מישהו יאמר לכם באותם ימים: 'ראיתי את המשיח במקום פלוני!' או 'המשיח נמצא בכפר הסמוך!' אל תאמינו לו. 24 כי נביאי-שקר ומשיחי-שקר יקומו ויחוללו נסים ונפלאות אשר יתעו את האנשים, ואם יוכלו, הם יתעו אפילו את הנבחרים. 25 זיכרו, הזהרתי אתכם!

26 על כן, אם יאמרו לכם שהמשיח אי-שם במדבר – אל תטריחו את עצמכם ללכת ולראות, ואם יאמרו לכם שהמשיח מסתתר במקום כלשהו – אל תאמינו. 27 כי כשם שהברק במזרח מאיר למערב, כך יהיה גם שובו של בן-האדם. 28 במקום שבו נמצא הפגר, שם יתאספו הנשרים.

29 מיד לאחר הצרות של אותם ימים תחשך השמש, הירח ישחיר, הכוכבים יפלו מהשמים וכוחות השמים יתמוטטו.

30 לבסוף ייראה בשמים אות בן-האדם ואבל כבד ירד על העולם כולו. כל אומות העולם יראו את בן-האדם בא על ענני השמים, בגבורה ובכבוד רב. 31 ואז הוא ישלח את מלאכיו בקול תרועת השופר, והם יאספו את בחיריו מכל קצוות תבל.

32 קחו למשל את עץ התאנה: כאשר הענפים מלבלבים והעלים מתחילים לצמוח, אתם יודעים שהקיץ קרב. 33 כך, כשתראו את תחילת התרחשותם של הדברים האלה, דעו ששובי קרוב, שאני עומד בפתח. 34 לאחר שיתרחשו כל הדברים האלה הדור הזה יגיע לקיצו. 35 השמים והארץ יחלפו, אולם דברי יעמוד לנצח.

36 איש אינו יודע את היום והשעה שבה יבוא הסוף; גם המלאכים אינם יודעים. אפילו הבן אינו יודע – רק האב יודע את היום והשעה.

"בני האדם יחיו בשלווה; הם יאכלו וישתו ויתחתנו – ממש כמו בתקופת נוח, לפני שפתאום בא המבול. 39 בני-האדם סרבו להאמין לשמע מה שעמד לקרות, עד שהמבול אכן בא והטביע את כולם. כך יהיה בואי.

40 באותה עת שני גברים יעבדו יחד בשדה – האחד יילקח והשני יישאר. 41 שתי נשים תעסוקנה בניקיון הבית – האחת תילקח והשנייה תישאר.

42 לכן היו מוכנים, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם.

43 כשם שאדם יעמוד על המשמר בלילה מפני גנבים, 44 כך תוכלו גם אתם למנוע מעצמכם צרות – אם תמיד תהיו מוכנים לשובי הבלתי צפוי.

45 מי מכם משרת נבון ונאמן לאדונכם, שיפקח על משק ביתו ויקבל את שכרו בעתו? 46 ברוך תהיה אם בשובי אמצא אותך ממלא את תפקידך בנאמנות. 47 אנשים נאמנים כאלה אני אפקיד על כל רכושי.

48 אולם אם אתה רשע ותאמר לעצמך: 'אה, האדון לא ישוב כל כך מהר', 49 ותתאכזר ליתר העבדים ותבלה את זמנך במסיבות, בזלילה ובשתייה – 50 אדונך יופיע בשעה בלתי צפויה, 51 ואז הוא יכה אותך קשות ויקבע את מקומך עם הצבועים; שם יהיה בכי וחריקת שיניים."

04/02/2026

Happy Passover. Good News according to Matthew chapter 26;

17 בערב הפסח באו התלמידים אל ישוע ושאלו: "היכן אתה רוצה שנכין את הסדר?"

18 "לכו העירה אל אדם פלוני," ענה ישוע, "ואמרו לו: 'אדוננו אמר: שעתי הגיעה, והפעם אני ותלמידי נערוך את הסדר בביתך.'" 19 התלמידים עשו כדבריו והכינו את הסדר.

20 בערב ישב ישוע עם תלמידיו ליד השולחן, 21 ובשעת הארוחה אמר להם: "אחד מכם יבגוד בי ויסגיר אותי."

22 התלמידים התעצבו מאוד ושאלו זה אחר זה: "האם אתה מתכוון אלי?" 23 "אני מתכוון לאחד אשר טבל את המצה שלו בקערה יחד אתי. 24 אמנם עלי למות, כפי שניבאו הנביאים, אולם אוי לאיש שיסגיר אותי! מוטב היה לו אילו לא נולד כלל!"

25 גם יהודה שאל את ישוע: "רבי, האם אתה מתכוון אלי?" וישוע השיב: "כן." 26 בשעת האוכל לקח ישוע את הלחם (מצה), ברך, פרס לפרוסות, הגיש לתלמידיו ואמר: "קחו ואכלו; זהו גופי." 27 אחר כך לקח כוס יין, ברך, הגיש לתלמידיו ואמר: "שתו ממנה כולכם, 28 כי זהו דמי החותם את הברית החדשה בין אלוהים לבין בני-האדם; זהו דמי הנשפך כדי לסלוח לחטאיהם של אנשים רבים. 29 ובכן לא אשתה יותר יין עד היום שבו אשתה יין איתכם במלכות אבי."

30 הנוכחים שרו שיר הלל והלכו אל הר הזיתים.

31 "הלילה כולכם תעזבו אותי," אמר ישוע לתלמידיו, "והרי כתוב[a]: 'אכה את הרעה ותפוצין הצאן.' 32 אולם לאחר שאקום לתחייה אלך לגליל ואפגוש אתכם שם."

33 "אפילו אם כולם יעזבו אותך, אני לעולם לא אעזוב אותך!" קרא פטרוס.

34 אולם ישוע אמר לו: "האמת היא שעוד הלילה, לפני שיקרא התרנגול את קריאת השחר, תתכחש לי שלוש פעמים!" 35 "לעולם לא אתכחש לך," התעקש פטרוס, "אפילו אם יהיה עלי למות!" ושאר התלמידים גם אמרו כך. 36 לאחר מכן הלך ישוע עם תלמידיו לחורשת גת-שמני ואמר להם: "חכו לי כאן. אני הולך להתפלל." 37 הוא לקח איתו את פטרוס ואת יעקב ויוחנן בני זבדי, והתמלא עצב ומועקה. 38 "אני מתייסר עד מוות," אמר להם ישוע. "חכו כאן... הישארו לידי ערים..."

39 הוא התרחק מהם מעט, נפל על פניו והתפלל: "אבי, אם זה אפשרי, הסר ממני את כוס הייסורים. אולם לא כרצוני כי אם רצונך ייעשה!"

40 לאחר מכן הוא חזר אל שלושת התלמידים ומצא אותם ישנים. "פטרוס," קרא ישוע, "האם לא יכולת להישאר ער שעה אחת בלבד? 41 עמוד על המשמר והתפלל, כדי שלא תיפול לידי ניסיון. הרוח אמנם חפצה, אך הגוף חלש כל כך!"

42 ישוע עזב אותם שוב והתפלל: "אבי, אם עלי לשתות את הכוס הזאת, אז שרצונך ייעשה!"

43 הוא חזר אל תלמידיו, וגם הפעם מצא אותם ישנים, כי עיניהם היו כבדות.

44 הוא שוב עזב אותם וחזר על תפילתו בפעם השלישית.

45 לאחר מכן הוא חזר אל תלמידיו ואמר: "האם אתם עדיין ישנים? הגיעה השעה שבן-האדם יימסר לידי אנשים חוטאים. 46 קומו, הבה נלך מכאן. הביטו, הנה מתקרב האיש שיסגיר אותי."

47 לפני שהספיק ישוע לסיים את דבריו הגיע למקום יהודה, אחד משנים-עשר התלמידים, ואיתו המון שנשלח מטעם ראשי הכוהנים וזקני העם, חמוש בחרבות ובמקלות. 48 יהודה אמר להם לתפוס את האיש שייתן לו נשיקה, 49 ואז ניגש ישר אל ישוע ואמר: "שלום, רבי" ונישק אותו. 50 "ידידי," אמר לו ישוע, "עשה את מה שבאת לעשות." באותו רגע תפסו אותו האחרים.

51 אחד האנשים שהיו עם ישוע שלף חרב וקיצץ את אוזנו של עבד הכוהן הגדול.

52 "עזוב את החרב שלך," אמר לו ישוע, "מי שחי בחרב ימות בחרב. 53 אתה לא מבין שאני יכול לבקש מאבי שייתן לי אלפי מלאכים להגן עלי, והוא היה שולח אותם מיד? 54 אולם אילו הייתי עושה כך, כיצד הייתה מתקיימת הנבואה בכתובים המתארת את המתרחש עכשיו?"

55 ישוע פנה אל ההמון ואמר: "האם אני פושע מסוכן? מדוע אתם באים לאסור אותי בחרבות ובמקלות? הלא לימדתי אתכם במקדש יום-יום ויכולתם לאסור אותי שם ללא קושי! 56 אולם כל זה בא למלא את דברי הנביאים בכתבי הקודש." אז עזבו אותו התלמידים וברחו.

57 ההמון לקח את ישוע אל ביתו של קייפא הכוהן הגדול – שם כבר המתינו לו הסופרים והזקנים. 58 באותו זמן הלך שמעון פטרוס במרחק מה אחרי ההמון. הוא נכנס לחצר ביתו של הכוהן הגדול, ישב בין החיילים וחיכה לראות מה יקרה לישוע.

59 ראשי הכוהנים וחברי הסנהדרין, שהתאספו שם, חיפשו עדי שקר שיעידו נגד ישוע, כדי שיוכלו להטיל עליו אשמה כלשהי ולדון אותו למוות. אבל למרות שמצאו אנשים רבים שהסכימו לתת עדות שקר, דבריהם תמיד סתרו זה את זה. לבסוף באו שני אנשים שהצהירו: "האיש הזה אמר שהוא יכול להרוס את בית-המקדש ולבנות אותו מחדש תוך שלושה ימים."

62 הכוהן הגדול קם על רגליו ושאל: "ובכן, האם אמרת את זה או לא?" 63 אך ישוע שתק. "בשם אלוהים חיים, קרא הכוהן הגדול, "אני דורש ממך שתאמר לנו אם אתה המשיח, בנו של הקדוש-ברוך-הוא!"

64 "אתה אמרת," אמר ישוע, "אבל אני אומר שאתם תראו את בן-האדם יושב לימין האלוהים ובא עם ענני השמים."[b] הכוהן הגדול קרע את בגדיו וקרא בקול: "מגדף! איננו זקוקים לעדים נוספים, כולכם שמעתם את דבריו! מה אתם פוסקים?"

"מוות!" הם צעקו. "מוות! מוות!" 67 הם ירקו בפניו של ישוע, הכו אותו, סטרו לו על הלחי וקראו: 68 "משיח שכמוך, התנבא לנו! מי הכה אותך הפעם?"

69 כשכל זה קרה, פטרוס ישב בחצר הבית. לפתע עברה לידו משרתת וקראה: "גם אתה היית עם ישוע מהגליל!"

70 אולם פטרוס הכחיש את דבריה בקול: "מה פתאום? אני בכלל לא יודע על מה את מדברת!"

71 מאוחר יותר נערה אחרת ראתה אותו ליד השער, ואמרה לאנשים סביבה: "גם הוא היה עם ישוע מנצרת!"

72 פטרוס שוב הכחיש את הדבר: "אני נשבע שאני אפילו לא מכיר את האיש הזה!"

73 כעבור זמן מה ניגשו אליו האנשים שעמדו שם ואמרו: "אנחנו יודעים שאתה אחד מתלמידיו; המבטא הגלילי שלך מסגיר אותך!"

74 פטרוס החל לקלל ונשבע: "אינני מכיר את האיש!" באותו רגע קרא התרנגול, 75 ופטרוס נזכר בדברי ישוע: "לפני שיקרא התרנגול תתכחש לי שלוש פעמים." והוא הלך משם ממרר בבכי.

Address

379 N. State Street
Sparta, MI
49345

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Messiah in the Feasts of Israel posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Shortcuts

Share

Category