04/23/2026
תודה על השיתוף סטודיו טֶרָה 💔
גם אחרי שנתיים וחצי אני לא מצליחה לעכל את העובדה שברגעים הנוראיים האלה "צריך" לסכם חיים שלמים של חמש נשמות כל כך מיוחדות, ייחודיות, טובות, שונות. כאלה שנגעו בעולם ובאנשים כל כך רבים.
ואיך בכלל אפשר?
איך אפשר "להפרד" ממכם ככה? הרי כל מילה שתכתב כאן לא תתאר ולו במעט את האור הענק שהפצתם, אהבת החינם, הטוב, השמחה, התקווה...
ואיך עוצרים את הדמעות אני תוהה, זה אפשרי בכלל? אני עוד מחכה אביב יצוץ מאיזה חור ויספר איזו בדיחה שתשכיב אותנו על הרצפה.
אולי יביא לנו איזה גזיר עיתון על הרעלה שהיתה בבריכה בקיבוץ לפני 40 שנה. אולי רק תמונה קטנה מארכיון המדינה...
אהובים ויפים הייתם, מבפנים ומבחוץ. מה נגיד? אנחנו מתגעגעות אליכם עד כאב.
לארוחת ערב של תירס וטוסטים עם חמאה וחביתה.
לראות הפועל, לקבל דיווח מאיזה משחק זניח בליגה ז כדורסל מחוז דרום, לעדכוני וואטסאפ על פרוטוקול אסיפת קיבוץ...
לעבודה בביתמלאכה של ליבנת אהובנו היקרה והטובה.
ליבנת היתה אמא, רעייה, חברה, ושותפה לחלומותיהם של רבות ורבים מקצוות הארץ והעולם, ניחנה ביכולתה האינטואיטיבית לחוש את צרכי הסובבים אותה ולנקוט ביצירתיות יתרה עבור עשיית טוב. היא הובילה פרוייקטים רבים בקהילת כפר עזה ובכל קהילת העוטף הרחבה. הובילה- והגשימה. הגשימה את חלומה- בניית בית אשר יעניק לילדות וילדים שעת מלאכה באמצע יום לימודים, ויתבסס על מיומנויות קדומות ופשוטות כמו: תפירה, רקמה, קדרות ונגרות- "ביתמלאכה".
לעוגות של רותם, לראות את יונתן זרוק על הספה כשחצי מהרגליים שלו בחוץ ויפתח שוכב על הרצפה כי נמלי אש עקצו אותו בלילה במיטה.
אני כותבת אבל לא באמת מאמינה שכל אלה לא יהיו עוד. אני כותבת כי כולם צריכים לדעת מה העולם הפסיד. אני כותבת אבל לא מאמינה שהכל יהיה נחלת העבר.
משפחת קוץ היקרה הטובה והאהובה שלנו:
ליבנת, אביב, רותם, יונתן ויפתח ז"ל. נרצחו בביתם בכפר עזה ביום שבת הארור ההוא במתקפת הטרור על ביתנו, 7.10.2023.
העולם אולי ימשיך אבל אף פעם לא יחזור להיות אותו דבר בלעדיכם. יהי זכרכם ברוך אהובים שלנו
*חלק מהטקסט נלקח מתוך האתר https://www.livnatswings.org/ - כנפיים של בובה*
כנפיים של בובה הוא מיצב קיימות קהילתי לזכרה משפחת קוץ ז"ל שהוקם ע"י המשפחה, ואנחנו מזמינות אתכןם להכנס, לקרוא, להכיר, ולהנציח.
יהי זכרכם ברוך לעד.
געגוע גדול ועמוק לכולכם.
