30/08/2026
שלושה אירועים שפורסמו בשבוע החולף גרמו לי לחשוב על הורות.
הראשון: דיווח על תושב אילת מקהילת העבריים, שנעצר באלימות קשה על ידי שוטרים והושאר פצוע באזור הררי ומבודד. אי אפשר שלא להיזכר ביוסף סלמסה ז"ל.
השני: תיעוד של מעצר קשה ואלים של נער מנתניה. לפי הדיווחים והעדויות, נדמה שחלק גדול מהאירוע הזה היה יכול להימנע, אם השוטרים בזירה היו עוצרים לרגע. לא את הנער, אלא את עצמם. אם היו מנסים להבין מה באמת קורה.
והשלישי: חשיפה של ג'וש בריינר, שלפיה שוטרים שתקפו אזרח ערבי בבני ברק, ללא פרובוקציה מצדו, קיבלו עונשים מקלים במיוחד. הסיבה? בית הדין המשמעתי, שימו לב, לא בית דין פלילי, התחשב באווירה ובתחושות ששררו לאחר אירועי 7 באוקטובר.
שלושה אירועים שונים.
שלושה סיפורים שונים.
אבל כולם מעלים את אותה שאלה:
מי מציב גבולות למי שמחזיקים בידיהם כוח וסמכות?
כשאת נעשית אמא, את מגלה מהר מאוד שהורות היא, בין היתר, עבודה בלתי נגמרת של הצבת גבולות. ללמד ילד מה מותר ומה אסור. להסביר שלמעשים יש תוצאות. ללמד אותו שלא תמיד הוא צודק. שלא משנה כמה הוא כועס, הוא לא יכול לפגוע באחרים. שאמון צריך להרוויח, וכשהרווחת אותו, צריך לעבוד כדי לשמור עליו.זו עבודה מתישה. לפעמים גם מעצבנת. אבל היא חיונית. כי ילדים שלא לומדים גבולות לא נשארים ילדים לנצח.
ויש גם הורים שמתקשים יותר להציב אותם. הם חוששים מהעימות. הם מתקשים להודות שהילד שלהם טעה. בכל פעם שהוא מתפרץ, הם מוצאים הסבר. כשהוא פוגע במישהו, מישהו אחר בוודאי התחיל. וכשהוא חוצה גבול, הם עסוקים בעיקר בלמצוא סיבה טובה למה זה בעצם היה מוצדק.
זו משטרת ישראל שלנו.
משטרת ישראל מתקשה להיות המבוגר האחראי. לא רק כלפי הציבור שהיא אמונה על ביטחונו, אלא גם כלפי השוטרים שלה.כי כששוטר מפעיל כוח שלא לצורך, איכשהו תמיד נמצא ההסבר. הוא חש סכנה. הוא היה בלחץ. הוא חשב שהאזרח עומד לתקוף. הוא פעל בתנאים קשים. הם התחילו- ע"ע סלומון טקה ז"ל.
ועכשיו תחשבו על השוטר שנמצא בתוך מערכת שבה כמעט תמיד יש הסבר להתנהגות שלו, כמעט תמיד יש נסיבות מקלות, וכמעט תמיד מישהו אחר אשם.
מה הוא לומד?
הוא לומד שהכוח שלו כמעט בלתי מוגבל. הוא לומד שהסמכות שלו לא באמת מגיעה עם אחריות.
הוא לומד שלא משנה מה יעשה, המערכת כבר תמצא דרך להסביר ולהצדיק. המסר הזה מסוכן לא רק לאזרחים, הוא מסוכן גם לשוטרים עצמם. מערכת שלא מציבה גבולות לעובדים שלה אינה מגינה עליהם, היא מפקירה אותם.
שוטר צריך לדעת שיש גבול לכוח שמותר לו להפעיל, שהוא נדרש להפעיל שיקול דעת, שהוא חייב לעצור. ובעיקר, שהוא יידרש לתת דין וחשבון כשהוא חוצה את הגבול.
אם אנחנו רוצים משטרה חזקה, מקצועית ואמינה, היא חייבת להיות מסוגלת לומר בקול ברור: השוטר הזה טעה. ההתנהגות הזאת אינה מקובלת עלינו. נחצה כאן גבול.
אני מייחלת ליום שבו נקרא תגובה של משטרת ישראל לאירוע כזה ונראה בה את המילים: "משטרת ישראל מצרה על האירועים". "אנו מוקיעים התנהגות זו". "השוטרים חרגו מהמצופה מהם". לא תגובה אוטומטית שמסבירה למה השוטר פעל כפי שפעל, לא עוד "הם התחילו". פשוט אחריות.
ברגע שהמערכת תתחיל להציב גבולות לשוטרים שלה, היא לא רק תתחיל להחזיר לציבור את האמון בה. היא גם תתחיל ללמד את השוטרים שלה איך נראית משטרה שמכבדת את הכוח שניתן לה.
וזה, בעיניי, המקום שבו שינוי אמיתי מתחיל.
