קרן בריאה

קרן בריאה קרן בריאה מקדמת זכויות נשים במערכת הבריאות בישראל ושמה לה למטרה ליצור מצב בו כל אשה תוכל להבין, לבחור ולנהל את בריאותה כרצונה

קרן בריאה קמה במטרה לשפר את בריאותן של נשים בישראל באמצעות שיפור המפגש בין נשים למערכת הבריאות.
למפגש בין מגדר לבין רפואה יש מספר היבטים: ההיבט הראשון הוא ביולוגי, ונעוץ בהבנה שלנשים יש מערכות גופניות ייחודיות, המצריכות מחקר וטיפול רפואי מותאם. כיום, רפואת נשים מתרכזת באיברי הרבייה של נשים, ואילו יתר מקצועות הרפואה מבוססים בעיקרם על הבנה של גוף הגבר. הטיה זו גורמת למשל לכך שנשים מקבלות תרופות שלא

נבדקו מעולם על נשים, נשים רבות הסובלות מבעיות לב לא מאובחנות לאור חוסר ההתמצאות של רופאים בתסמינים הייחודיים לנשים, ועוד הטיות רבות.
ההיבט השני הוא חברתי, ונעוץ בעובדה הפשוטה שכולנו- גם בתוך חדר הטיפול- חיים בעולם חברתי עם תפישות תרבותיות מושרשות. האופן בו נשים נתפשות, והאופן בו גופן נתפש, עולה בחדר הטיפול בצורה שקטה אך נוכחת. כך למשל כאב של נשים נוטה לזכות להתייחסות רפואית פחותה מאשר כאב של גברים, כיון שהאישה עשויה להיחשב ל"רק מתלוננת". במצבים של בדיקות אינטימיות (אשר נשים נוטות לעבור בתדירות גבוהה יותר מגברים) המורכבות הזאת עשויה לצוף ביתר שאת, כאשר סוגיות שונות נוכחות בחדר באופן לא מדובר- דימוי גוף, יחסי כוח, טראומות עבר ועוד.
אנחנו מאמינות שלמול האתגרים הללו- חייבות להשמיע את קולן של נשים בסוגיות הקשורות לבריאותן. אנחנו שואפות ליצור מצב בו כל אישה תוכל להבין, לבחור כרצונה ולנהל את בריאותה במצבים רפואיים שונים. אנחנו שואפות לעבוד יחד עם מערכת הבריאות בכדי שזו תותאם לצרכים של נשים ממגוון רקעים.
הקרן תתמוך ותקדם פרויקטים אשר יוצרים שיח וידע של נשים ביחס לגופן, ופרויקטים המכוונים ליצור שינוי במערכת הבריאות במטרה להרחיב את אפשרויות הבחירה של נשים ולענות על צרכים של נשים מרקעים שונים. בתוך כך, הקרן תתמוך בפרויקטים הפועלים במספר מישורים: העלאת מודעות ועבודת שטח, מחקר, וקידום מדיניות. אנו מאמינות שיש לקדם שינוי במקביל הן בקרב נשים והן בקרב מערכת הבריאות.

מתרגשות לשתף אתכן בפרויקט מיוחד שעבדנו עליו בחודשים האחרונים עם השותפה המדהימה שלנו, ד"ר אפרת גילאון.אפרת סיפרה לנו שאין...
31/05/2026

מתרגשות לשתף אתכן בפרויקט מיוחד שעבדנו עליו בחודשים האחרונים עם השותפה המדהימה שלנו, ד"ר אפרת גילאון.
אפרת סיפרה לנו שאין בארץ מדריך למתן טיפול דנטלי מותאם טראומה. יש מעט מאוד רופאים ורופאות שידועים כ"רופאי שיניים מותאמי טראומה" וכשקיבלנו פניות ממטופלות שעברו פגיעה מינית, הרגשנו חוסר אונים, שאין לנו מספיק שמות לתת להן. ואת המציאות הזו רצינו לשנות.

כעת אנחנו משיקות את המדריך הראשון למתן טיפול דנטלי מותאם טראומה. אנחנו נפיץ אותו בבתי חולים, בפקולטות לרפואת שיניים, באיגודים השונים, בקופות החולים ולכל מי שירצה ללמוד איך להקל על נפגעות ונפגעי טראומה מינית שמגיעים לטיפולי שיניים. המדריך נכתב ע"י ד"ר אפרת גילאון (אונ' ת"א), ד"ר גלעד וסרמן (איכילוב) ומיטל בנשק (קרן בריאה) ובייעוץ מקצועי של ד"ר זהר סהר לביא (משרד הבריאות) וד"ר דפנה ערמון (היפ"ם). תודה גדולה לכולם/ן על ההשקעה והשותפות.
לינק למדריך בתגובה ראשונה.

ובהזדמנות זו אנחנו רוצות להודות לד"ר אפרת גילאון על עשיה פורצת דרך!
ד"ר גילאון מלמדת ביחידה למדעי ההתנהגות וחינוך רפואי בבית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת ת"א ומובילה כיום את תחום טיפול שיניים מותאם טראומה בארץ. היא מלמדת ומדריכה רופאי שיניים וסטודנטים לרפואת שיניים בנושא, ומסייעת בהפצת "הכרטיס הסגול" במרפאות שיניים ברחבי הארץ.

לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית יש פעמים רבות קושי בקבלת טיפולי שיניים. לא תמיד הקשר בין הדברים ברור לנפגעים ולנפגעות ועוד פחות מזה לרופאי השיניים, שפעמים רבות לא מבינים את מקור הקושי והמצוקה שחווים המטופלים.
לעיתים מטופלת תקפא על כיסא הטיפולים ולא תגיב, לפעמים תבכה או תחווה התקף חרדה, בשל טריגר שגרם לשחזור האירוע הטראומטי במרפאת השיניים, ולתגובת רופא/ת השיניים והצוות הרפואי חלק משמעותי ביכולת המטופלת לעבור את הטיפול.

ככל שהבשורה תתרחב ויותר רופאי שיניים יחשפו לעקרונות, כך נצליח לייצר מרחב בטוח יותר עבור נפגעות ונפגעים שיצליחו להתמיד בטיפולים ולהקל על כאבם.

בתמונות- ד"ר גילאון עם מיטל בנשק, סמנכ"לית הקרן, בהשקת המדריך, ד"ר גילאון בהדרכה לסגל המחלקה לאנדודונטיה בביה"ס לרפואת שיניים באוניברסיטת ת"א ובהרצאה בכנס ההסתדרות לרפואת שיניים.

נשמח לקדם שיתופי פעולה, מוזמנים לצור קשר ב054-3379233

Efrat Kenan-Gilon
Meital David Bonchek
Zohar Sahar
משרד הבריאות
היפ"ם- החברה הישראלית לקידום אבחון, טיפול ומניעה של פגיעה מינית

"אני רופאת משפחה ורציתי להגיד תודה גדולה על הובינר - כבר היום השתמשתי בעצה המצוינת שלכן כשהצגתי בפני המטופלת את האופציה ...
26/05/2026

"אני רופאת משפחה ורציתי להגיד תודה גדולה על הובינר - כבר היום השתמשתי בעצה המצוינת שלכן כשהצגתי בפני המטופלת את האופציה להיבדק שבוע הבא. היא העדיפה את זה ומאוד העריכה את זה שנתתי לה לבחור. תודה רבה לכן!"

"לא זוכר מתי הצלחתי להתרכז ככה בובינר שלם באמצע הלילה!"

עברו 7 שנים מאז שקבוצת הידע פעולה לנשים עם כאבים ביחסי מין אשר נוצרה במסגרת מחזור ב' של חממת בוראות, התהוותה לכדי ארגון שלמה - הארגון הישראלי הראשון והיחיד לוולוודיניה.
אתמול היוזמה הזו הגיעה לשיא נוסף במסגרת שלב ב' של חממת בוראות, עם הובינר הגדול ביותר שנעשה עד כה בישראל על ניהול כאבים בפות ובנרתיק ברפואה ראשונית - משפחה, נשים וילדיםות.

לא פחות מ-600 רופאים ורופאות השתתפו בובינר שכלל מידע חשוב על אבחון, טיפול והפניה לגורמים רלוונטים, כשבסך הכל כמעט אלף (!) רופאים נרשמו וצפויים לקבל למייל הקלטה, חומרים לתלייה במרפאה, קווים מנחים לטיפול ראשוני בכאבים בפות ובנרתיק ועוד.

כך כתבה לנו הדס גליישר, אחת מחברות הצוות המוביל את שלב ב' ופיזיותרפיסטית לרצפת אגן שהשתתפה בובינר:
"זו הפעם הראשונה שהארגון שלנו פונה לקהל יעד שהוא לא המטופלות עצמן – אלא דווקא הרופאים.ות. בהתחלה חששנו לגשת לנושא הזה, אבל בזכות העבודה המשותפת עם הרופאות המדהימות שהצטרפו לצוות שלנו, ובזכות הליווי הצמוד של קרן בריאה, פתאום הכל הפך להיות אפשרי.
קיבלנו המון פידבקים חיוביים, התחושה שהיא שעשינו משמעותי שישפיע על נשים רבות בעתיד,
וזה מרגש מאוד.

תודה רבה לחברות הצוות שלנו: ד"ר שרון אורשלימי, הגינקולוגית ד"ר מיכל בראונשטיין, רופאת המשפחה ד"ר עינב בכר, יולי אופיר. מאי ספיר תבור ואילה שרעבי זמור.
ובעיקר תודה לקרן בריאה, שבלעדיה ארגון שלמה כנראה לא היה קיים."

קישור לקבלת הקלטה וחומרים נוספים בתגובה ראשונה ❤️

שְׁלֵמָה - הארגון הישראלי לוולוודיניה, עבור נשים החוות כאבים בפות ובנרתיק

נשים שמעצבות את העתיד של מערכת הבריאות 💜היום נפגשנו עם ד"ר חני שרודר, מנהלת בית הספר האקדמי לאחיות שערי צדק - אשת עשייה ...
17/05/2026

נשים שמעצבות את העתיד של מערכת הבריאות 💜

היום נפגשנו עם ד"ר חני שרודר, מנהלת בית הספר האקדמי לאחיות שערי צדק - אשת עשייה מרשימה ובנוסף גם בעלת מספר תארים, ביניהם דוקטורט בבריאות הציבור.

בעשור האחרון, במסגרת עבודתה במשרד הבריאות, חני הובילה תהליכים ותוכניות לאומיות עם השפעה רחבה על חיי מטופלות ומטופלים בישראל - מהרחבת אשפוזי הבית, דרך היערכות להזדקנות האוכלוסייה ועד קידום בריאות וצמצום פערים בחברה החרדית.
אבל מה שהכי ריגש אותנו בשיחה היה דווקא המבט קדימה: הרצון להכין סטודנטיות וסטודנטים לזהות טראומה, ליישם עקרונות של רגישות תרבותית וליצור מפגש טיפולי במרחב בטוח יותר.

נפגשנו כדי לחשוב יחד כיצד להטמיע את הכרטיס הסגול ורפואה מותאמת טראומה, מתוך הבנה שמפגש טיפולי כזה יש בו פוטנציאל להיות נפיץ אך גם יכול להראות אחרת לגמרי כשיש כלים וידע.
מחכות מאוד להמשך שיתוף הפעולה הזה - ובטוחות שמחכות לנו עוד הרבה נקודות עשיה משותפות 💜

Schroeder
המרכז הרפואי שערי צדק

"יש רגעים שאין מילים שיכולות באמת להכיל.רגעים שבהם כל החלומות, הציפייה והאהבה שכבר הספיקו למלא לנו את הלב - מתנפצים ברגע...
14/05/2026

"יש רגעים שאין מילים שיכולות באמת להכיל.
רגעים שבהם כל החלומות, הציפייה והאהבה שכבר הספיקו למלא לנו את הלב - מתנפצים ברגע אחד 💔
אני ויואל הגענו למרכז הרפואי הלל יפה בשבוע ה-37 להיריון שלנו, ונאלצנו להתמודד עם אחד הרגעים הקשים ביותר שהורים יכולים לחוות, לידה שקטה ואובדן הבן שלנו, שי.

בתוך הכאב העצום, תניה אחות אחראית חדרי לידה ואולגה יועצת הנקה לטיפול בשד לאחר אובדן אפשרו לי לבחור. בחרתי לתרום את חלב האם שלי לבנק הלאומי לחלב אם של מגן דוד אדום, כדי לעזור לתינוקות שזקוקים לכך.

מצד אחד הרגשתי כאב… ומצד שני ידעתי שאני עושה מעשה טוב. זו הייתה הדרך שלי לחשוב על התינוק שלי שכבר קיבל שם, שי.

לאורך כל הדרך הצוות של אגף האימהות עטף אותנו ברגישות שאין לתאר. בחדר הלידה המיילדות יצרו עבורנו “מארז זיכרונות” אישי מבית “ניצוצות ענבר” עם טביעות כפות הידיים והרגליים של שי, תמונות, מילים וזיכרונות שילכו איתנו תמיד.

👣בהמשך בחרנו גם לקעקע את טביעות כפות הידיים שלו עלינו.
מזכרת קטנה מאהבה ענקית שלעולם לא תיעלם ❤️
עד היום אני בקשר איתן. בלי התמיכה, הרגישות והליווי שקיבלנו – אני לא יודעת איך היינו מצליחים לעבור את זה כך".
*
את הטקסט המרגש והחשוב הזה כתבה ולדה מזור ואנו מודות לה על כך. מתוך ההבנה שגם ברגעי אובדן יש מקום לחיבוק, לרגישות ולבחירה - נולד פרויקט “ניצוצות תקווה בחיבוק עוטף” של הלל יפה במסגרת חממת בוראות של קרן בריאה.
הפרויקט מלווה זוגות שחוו אובדן היריון ולידה שקטה, ומעניק מעטפת אנושית, רגשית ומקצועית ברגעים הכואבים ביותר - החל מליווי בחדר הלידה, דרך יצירת זיכרונות ומרחב מכיל לכאב, ועד המשך תמיכה גם לאחר השחרור.
כחלק מהליווי מתקיים גם מפגש עם יועצת הנקה, לטיפול בשד לאחר אובדן, ומתן אפשרות בחירה לתרומת חלב אם לבנק הלאומי לחלב אם של מד״א - מתוך רצון לאפשר, למי שבוחרת בכך, להפוך כאב גדול למעשה של חיים ונתינה.
*
השבוע חל יום האחות הבינלאומי ואנחנו מצדיעות לתניה לוי, יעל כהן גולדמן, נטלי בקר וירדן שלום, מובילות "ניצוצות תקווה בחיבוק עוטף", ולכל האחיות המדהימות הפעילות בקרן בריאה, יחד אנחנו מצליחות לשנות מציאות.

בתמונה:
אולגה ל.ב יועצת ההנקה
ולדה מזור, היולדת וכותבת טקסט העדות האישית
תניה לוי, אחות ראשית חדר לידה וממובילות ניצוצות תקווה בחיבוק עוטף

#יוםהאחותהבינלאומי

Tanya Mol Levy
Yael Goldman Cohen
Yarden Shalom
המרכז הרפואי הלל יפה

שבת, אני באוטו בדרך לטיול עם המשפחה. הטלפון מצלצל. אני עונה. הילדים כבר מכירים את המבט הזה שלי של הריכוז והגבות שמתקרבות...
12/05/2026

שבת, אני באוטו בדרך לטיול עם המשפחה. הטלפון מצלצל. אני עונה. הילדים כבר מכירים את המבט הזה שלי של הריכוז והגבות שמתקרבות כשזו שיחה מהעבודה - ומשתתקים כדי שאוכל להקשיב.
על הקו חברה קולגה. פסיכיאטרית בכירה, חכמה ומנוסה, עבדנו פעם יחד. אם היא מתקשרת אלי בשבת - משהו חריג קרה.

היא מספרת לי על מטופלת יקרה לה שהיא מלווה שנים. אישה צעירה, שכבר עברה פעם אחת התקף פסיכוטי קצר בנערותה, השתקמה בצורה מדהימה, למדה, התחתנה, נכנסה להריון, ילדה תינוקת מתוקה. זו הייתה אמורה להיות תחילתה של תקופה מאושרת במיוחד.

אבל בשבועות האחרונים משהו התחיל להתפרק. בלבול, חוסר שינה, התנהגות מוזרה, מחשבות שיש מי שרוצה לפגוע בתינוקת, "סימנים" בסביבה מהם היא מבינה שיש לה תפקיד מיוחד. ועכשיו כבר ברור לחברה שלי - זו פסיכוזה אחרי לידה.

הקולגה שלי מספרת שהתחילה טיפול ועומדת בקשר רציף עם המשפחה. אבל היא לא בטוחה מה נכון. היא מתייעצת איתי – מיה, את חושבת שהם צריכים מיד לפנות למיון? אפשר אשפוז בית? ומה עושים עם ההנקה? איזה טיפול לתת לה ואיך להנחות אותה לקחת אותו עם ההנקה? אפשר בכלל? איך שומרים גם על האמא, גם על התינוק, וגם על המשפחה שהיא רק התחילה לבנות? ובתוך כל השאלות המקצועיות - אני שומעת בעיקר דאגה, ורצון לעשות את הדבר הכי נכון, הכי בטוח, הכי אנושי.

בהמשך היום אני כל הזמן חושבת על החברה שלי והמטופלת שלה. וליבי יוצא אליהן. אבל לא רק אליהן. אני חושבת על כל הנשים, אלו שכבר אזרו אומץ וכוחות לפנות לסיוע וגילו שהתורים רחוקים מאוד, ואולי בינתיים הפסיקו טיפול או קיבלו טיפול לא מדויק והתדרדר מצבן? ועל הרופאים שמלווים אותן, שדואגים ורוצים מאוד לעזור אבל בינתיים חסרים את הידע העדכני והמדויק, נשארים בעצמם עם חששות וחוסר ודאות ובלי כתובת להתייעצות.

את העדות הזו כתבה לנו דר' מיה שפר, פסיכיאטרית של נשים בהריון ואחרי לידה במרכז חוה בשיבא. ביחד עם דר' טל דה־האן, רוקחת קלינית ומומחית לבטיחות טיפול תרופתי מהמכון לייעוץ תרופתי בבית החולים שמיר הן הקימו מיזם חדש ופורץ דרך שמגיע לעולם דרך חממת בוראות של קרן בריאה.

הן סיפרו לנו ש"כמעט כל שבוע אנחנו מקבלת פניות כאלה מרופאי משפחה, רופאי נשים ופסיכיאטרים - שמנסים לעזור למטופלות שלהם, אבל נשארים לבד מול שאלות מורכבות מאוד. כי למרות שמדובר בבעיות שכיחות (אחת מכל 5 נשים תסבול מקושי נפשי לאחר הלידה), הטיפול הנפשי ובפרט התרופתי בהריון ובהנקה הוא תחום רגיש ומבלבל, כי המידע לא תמיד נגיש ומשתנה כל הזמן, כי אף אחד לא רוצה לטעות, וכי לפעמים השאלה היא לא רק האם התרופה בטוחה, אלא גם מה המחיר של לא לטפל".

מיה וטל גאות להשיק את “מרשם בטוח" - קו סיוע למטפלים בבריאות הנפש של אמהות בהריון ואחרי לידה. ביעוץ המשולב של טרטולוגית ופסיכיאטרית - הן מקוות לתת לרופאים שזקוקים לכך כתובת מקצועית, זמינה ואנושית — מקום שאפשר להתייעץ בו, לחשוב יחד, ולקבל החלטות מבוססות ידע ולא פחד, על המענה הכי יעיל, עדכני ומדויק עבור המטופלת שלהם.

היום, 12.5 ב-21:00 בערב תתקיים השקת הקו בובינר מקצועי מיוחד על עקרונות הטיפול התרופתי בבריאות נפש נשים בהריון ואחרי לידה. הובינר מתקיים במסגרת הרצאות שבוע בריאות הנפש של אמהות של ויצ"ו.
אם הנושא קרוב ללב שלכם — נשמח שתשתפו, תגיעו, ותעזרו לנו להגיע לעוד רופאות ורופאים שצריכים כתובת כזו.

לינק לוובינר ופרטים נוספים בתגובות.

המרכז הרפואי שיבא תל השומר
המרכז הרפואי שמיר - אסף הרופא

אנחנו מקבלות פניות ממטופלות מכל הארץ.וכל פעם בהלם כששומעות:"לא קיבלתי כיסוי בעת בדיקה גינקולוגית"המשפט הזה נשמע הגיוני ל...
11/05/2026

אנחנו מקבלות פניות ממטופלות מכל הארץ.
וכל פעם בהלם כששומעות:
"לא קיבלתי כיסוי בעת בדיקה גינקולוגית"
המשפט הזה נשמע הגיוני למישהו?
מה, אנחנו בישראל של שנות ה50?
אנחנו נחושות לשנות את המציאות.
100% נשים שיקבלו כיסוי.
מגיע לנשים בישראל שפרטיותן תישמר.

ד"ר מרים ספראי היא רופאה מדהימה מבי"ח וולפסון ויחד עם מיטל בנשק, סמנכ"לית הקרן, הן הציבו מטרה: 100% כיסוי. ועם הנחישות שרק השילוב גינקולוגית-אקטיביסטית מייצר, הן בטוחות שניתן לחולל שינוי.

מעוניינת להיות שותפה ולעזור לנו לקדם בהמשך הדרך? שלחי וואטסאפ ל0543379233 ונהיה בקשר.

בתמונה: ד"ר מרים ספראי, מיטל בנשק וחן זוכוביצקי, סטודנטית לרפואה מאונ' בן גוריון שהצטרפה אלינו, תוספת כח מעולה!

כשחליתי בסכרת, הפחד שלי היה מזיהומים בכפות הרגליים. בביקורים אצל אבא שלי, כשאושפז במחלקה אורתופדית עם שבר במפרק הירך, רא...
10/05/2026

כשחליתי בסכרת, הפחד שלי היה מזיהומים בכפות הרגליים. בביקורים אצל אבא שלי, כשאושפז במחלקה אורתופדית עם שבר במפרק הירך, ראיתי הרבה חולי סכרת שעברו קטיעות. זה היה הדבר ממנו פחדתי יותר מכל.

בדקתי כל יום את כפות הרגליּים שלי. הלכתי לפדיקור רק אצל מי שיש לה הסמכה לטיפול בחולי סכרת ושלא עבדה עם סכין. על כל יבלת או התחלה של פצע, הלכתי לאחיות ולרופאים בקופת חולים.

יום ראשון, בחורף לפני כארבע וחצי שנים, בעודי עומדת במעבר חצייה וממתינה שהרמזור יתחלף לאור ירוק, לפתע מעדתי, קרסול רגל שמאל שלי התקפל ונפלתי לכביש. הצלחתי לקום והמשכתי בדרכי ללימודים. כאב לי מאוד, אז לקחתי אופטלגין. כשהגעתי הביתה בערב, ראיתי שהקרסול מאוד נפוח. לא ידעתי שהזרת שלי באותה כף רגל נשברה.

שבוע אחרי, חזרתי בשעות אחר הצהריים המוקדמות מעוד יום לימודים. כשהורדתי את הנעליים, ראיתי שיש לי פצע באותה זרת. שלחתי תמונה לחברה טובה, שעבדה כאחות, ושאלתי אותה אם אוכל מחר ללכת לאחיות בקופת חולים כי כבר הייתי עייפה. התגובה שלה היתה שעלי ללכת לקופת חולים עכשיו ומיד.

במרפאה האחות קראה לרופאת המשפחה שלי. הרופאה שלחה אותי למר"מ. שם הרופא אמר שיש לי שבר בזרת ונתן לי משחה אנטיביוטית בלבד. הוא התעלם מהבקשה שלי לאנטיביוטיקה בבליעה, לא משנה כמה פעמים אמרתי לו שאני חולת סכרת ושתמיד נתנו לי אנטיביוטיקה בבליעה לפצעים בכפות הרגליים.

יום למחרת, חזרתי לרופאת המשפחה. שוב ביקשתי אנטיביוטיקה בבליעה, שוב סירבו לבקשה שלי. ההנחייה היחידה שקיבלתי ממנה היתה להגיע לביקורת כל כמה ימים אצל האחיות. והגעתי, והן בדקו, והמצב השתפר עד שברגע אחד החמיר מאוד.

שבוע אחרי, שוב יום ראשון, שוב חזרתי עייפה מלימודים, שוב תמונה של כף הרגל לחברתי הטובה שאמרה לי לטוס לקופת חולים. שם האחות נבהלה, קראה לאותה רופאת משפחה, ואמרה לה לשלוח אותי למיון ועכשיו. הרופאה סירבה, ואמרה שעלי להגיע כל יום למרפאה במקום כל כמה ימים. האחות אמרה לי ללכת עכשיו למר"מ. הלכתי, וקיבלתי הפנייה דחופה למיון.

במיון איבחנו אותי עם זיהום חמור, עם מדדי דלקת בשמיים ואמרו שעליי לעבור קטיעה של הזרת. האופן שבו זה נאמר לי היה כל כך קר ואדיש, כאילו מדובר במשטח גרון ולא באיבוד חלק מהגוף שלי. היתי בהלם. המזל הגדול שלי היה שחברתי אז עבדה בבית חולים וכשהיא הגיעה - היחס אלי פתאום השתנה.

בערב של יום למחרת, עברתי את הקטיעה של הזרת.
כששוחררתי מבית החולים היתי עצובה, מפוחדת, חלשה. אבל הייתי שלמה. פחות זרת אחת.

אחרי הניתוח, הרגשתי כמה פעמים שמשהו לא תקין והתעקשתי על הפניה למיון. לצערי הצוותים הרפואיים שנתקלתי בהם קראו לי היסטרית לפני שנתנו לי את ההפניה. אך אני צדקתי, אובחנתי עם דלקת בכף הרגל.

חשוב לציין שהיו לי גם חויות מעולות עם רופאי משפחה, כאלו שהבינו, היו אמפתיים, הקשיבו לי וכיבדו באמת. הם נתנו לי תקוה והבנה שזה יכול להיות גם אחרת.
עם זאת, בשל החויות השליליות, החלטתי מאז לסמוך רק על עצמי ולדרוש, ואם צריך גם לצעוק בין הדמעות כדי לקבל את הטיפול שמגיע לי.
בסוף, רק אני מכירה את הגוף שלי. אני יודעת מתי משהו בגוף שלי לא תקין.
אז כנראה שאני אתעקש ואבכה ואשמע שלל כינויים ששמורים רק לנשים. אבל אני לא אוותר על עצמי יותר. הלוואי והייתי מבינה את זה לפני ארבע וחצי שנים.
*
את העדות הזו קיבלנו מיעל פטר ששיתפה אותנו בכנות ובאומץ על החויה שעברה. חשוב לנו לומר: המילה "היסטרית" אסור שתופנה למטופלות! זה עלול להגיע לענייני חיים ומוות. נשים עלולות לחשוש להגיע למיון גם כשהן חוות תסמינים מתעתעים של התקף לב או שבץ כי אולי יתויגו כהיסטריות וממציאות. צריך לשים לב לטרמינולוגיה ולהבין שזה לא רק עניין של בחירת מילים מעליבה, זה כבר ענין הנוגע באופן ישיר לאיכות ובטיחות הטיפול.

כשהסתיימה הלידה השנייה שלי, בעלי שאל אותי: "הפעם כאב לך יותר, נכון?"נאלצתי להודות שהפעם ראיתי בעיני רוחי את מג ראיין בסצ...
06/05/2026

כשהסתיימה הלידה השנייה שלי, בעלי שאל אותי: "הפעם כאב לך יותר, נכון?"
נאלצתי להודות שהפעם ראיתי בעיני רוחי את מג ראיין בסצנה המפורסמת של "כשהארי פגש את סאלי". לצערי לראשונה בחיי נאלצתי לזייף צעקות כדי לתקף את התחושה, את הכאב שלי, כדי שהצוות הרפואי, שלא האמינו למשפטים שזעקתי כמו "יש לי צירים כואבים, אני מרגישה שהוא יוצא", יגיעו לקבל את התינוק שיצא בשבוע ה-32.

בחצי השנה האחרונה אני מנסה להניע מחקר שעוסק בין השאר בכאב שנשים חוות לאחר ניתוח, כאשר הכלי היחיד שעומד לרשותנו במטרה לענות על השאלה "כמה כואב?" הוא סרגל הכאב, שעליו שמעתי לא אחת את המשפט: "אבל זה כלי מאוד סובייקטיבי, אין משהו יותר מדויק מזה?"

זה משפט שזורק אותי בכל פעם מחדש למקום שבו כמטופלת, בעיקר בהריון, או עם שיירי הפלה, ישבתי מול אותו סרגל ונשאלתי כמה כואב לי, כאשר התלבטתי איך לדרג את הכאב שהביא אותי לבית החולים, הכאב שהדיר ממני שינה, או הכאב שאיתו ישבתי שעות בהמתנה. אני לא זוכרת התייחסות של אמפתיה לכאב שעליו הצהרתי, אלא הרגשה של סרגל שמוציא ידי חובה את מי שמציג אותו בפני.

הבעיה של תיקוף הכאב והמענה הראוי היא לא בעיה פרטית ולא מקומית, העלויות וההשפעה שלה על בריאות ואיכות החיים של נשים משוקפת בתוך תעשיית הFemtech שזוכה לשגשוג בשנים האחרונות.
לאחרונה יצא דו"ח של Future Fem Health :"women's health wearable 2026 report: A full-body map" של המחברות Anna os'ullivan ו- Anastasiya markuvade.

הדו"ח סוקר ומעמיק בפרטים של כ34 מכשירים לבישים מראש עד אגן, שמיועדים לנשים.
בניגוד לתפיסה הרווחת שמרבית ההתעסקות של אישה בבריאותה הינה סביב ההריון והלידה, מרבית המכשירים הנסקרים בדו"ח אינם עוסקים בניטור שלבים אלו אלא בניטור וטיפול בכאב ובתופעות גיל המעבר.
בין השורות בדו"ח ניתן לקרוא על הפער הגדול שנוצר בהעדר תיקוף לכאב והגידול בפגיעה באיכות החיים של נשים, עלויות המכשירים משקפת את הצורך של נשים והיא מתחילה מכ200 דולרים ומשם רק עולה.
חלק מהמכשירים עוסקים בניטור של מדדי גוף (כולל סטרס) ושינה, דיגום ומדידה (דם מחזור לאבחון אנדומיוטריזיס). חלקם כבר מבצעים הצלבות ביחס למידע שהאישה מספקת (זמני מחזור, נתונים רפואיים) ונכנסים למחקרים רפואיים בשיתופי פעולה עם אוניברסיטאות גדולות. עם זאת לא ברור מתי אישה תוכל לשקף לצוות הרפואי את הפגיעה באיכות חייה שנמדדה בעזרת מכשיר כזה ולקבל מענה ויחס הולם.

החלק השני של המכשירים עוסק הלכה למעשה בהפחתת תסמינים כגון כאב וגלי חום (כאשר יש מכשיר אחד שמפחית ירידה בצפיפות עצם שעובד בצורה שונה). הפחתת הכאב מתבססת בעיקר על פולסים חשמליים שישפיעו על ההולכה העצבית של הכאב וטיפול נקודתי בסנסורים של תרמורגולציה של הגוף להפחתת תחושת גלי החום.

התוצאות של המחקרים הראשוניים מראות הפחתה בכאב (לא העלמה מוחלטת). אלו תוצאות שאיתן החברות יוצאות לשוק והמכשירים נמכרים לצרכניות.
לצד הרצון לראות את חצי הכוס המלאה שבהתקדמות המטאורית של התעשיה שמוכוונת לפתרונות מותאמים לצרכים של נשים, הדו"ח משאיר סימני שאלה לגבי העתיד של היחס והטיפול בכאב הנשי.

האם פנינו מועדות להנצחת פערים בטיפול בכאב בין מי שיכולה לרכוש ולתחזק מכשיר ניטור לבין מי שתצטרך להמשיך לתקף כאב בסרגל מיושן?
האם נשים יסתפקו במכשיר שיפחית את עוצמת כאבן לרמה שמאפשרת תפקוד במקום להגיע לרופא מאבחן ולהתאים טיפול תרופתי?
מדובר בתעשייה של מכשירים שלא אושרו עוד בישראל ויידרשו מחקרים על בטיחות בשימוש לפני כניסתם לשוק הישראלי, מחקרים אלו יכולים להיות פתח ומנוף לשינוי מדיניות וקידום תיקוף הכאב במוסדות רפואיים בישראל.

*
את העדות והדיווח החשוב הזה כתבה עבורנו אורלי קליימן, לשעבר מתאמת מחקר במחלקת נשים בבית חולים וולפסון והיום במחלקת ילדים. אורלי חוקרת פערים ברפואת נשים באמצעות ביג דאטא וכלי חדשנות שונים ואנחנו מחכות להמשך שיתופי פעולה!

Orly Kleyman

זה קרה במשמרת שלי במיון יולדות, בשעות המוקדמות של הבוקר.אישה צעירה הגיעה עם אמא שלה. היתה שקטה, מהוססת, ונראתה מותשת. חי...
05/05/2026

זה קרה במשמרת שלי במיון יולדות, בשעות המוקדמות של הבוקר.

אישה צעירה הגיעה עם אמא שלה. היתה שקטה, מהוססת, ונראתה מותשת. חייכתי והצגתי את עצמי.

“שלום, קוראים לי גילה זרביב. אני מיילדת. מה מביא אותך היום למיון?”

היא סיפרה לי שהיא כבר אחרי שבוע 42 ושהיא צריכה ללדת. היא חייכה חיוך עייף ואמרה שהתינוק זז כל כך הרבה, והיא חייבת להוציא אותו כבר.

הכנסתי אותה לחדר פרטי והתחלתי לקחת אנמנזה מלאה. תוך כדי השיחה, הבנתי שמשהו לא מסתדר. לפי התאריכים שלה, היא לא הייתה אחרי שבוע 42. היא הייתה בשבוע 38. לא הייתה שום סיבה רפואית לזירוז.

הסברתי לה את זה בעדינות.

היא עצרה לרגע.

ואז היא אמרה, “זו לא הסיבה האמיתית שבגללה באתי. אני לא מרגישה את התינוק שלי זז.”

משהו כאן לא היה תקין, הבנתי מיד. הסתכלתי עליה בזהירות.

“אבל לפני רגע אמרת לי שהוא זז בלי הפסקה.”

כיביתי מעט את האורות, ביקשתי מאמא שלה לצאת לרגע מהחדר, קירבתי כיסא, התיישבתי לידה ואמרתי בשקט:

“יקרה, למה באמת באת?”

העיניים שלה התמלאו בדמעות.

היא סיפרה לי שבעלה אלים. שבאותו בוקר הוא איים להרוג אותה ואת התינוק שלה.

היא לא הגיעה למיון כי היא הייתה צריכה זירוז.

היא הגיעה כי היא הייתה צריכה מקום בטוח.

היום הוא יום המיילדת הבינלאומי.

הרבה אנשים חושבים שמיילדות נמצאות שם רק כדי “להוציא תינוקות”.

אבל מיילדת היא הרבה יותר ממלווה של תהליך הלידה.

מיילדת היא אשת מקצוע בבריאות האישה. אנחנו מטפלות בנשים לאורך ההיריון, הלידה, התקופה שלאחר הלידה, בריאות מינית ורבייה, טיפול ביילוד, משבר, טראומה, אובדן, אלימות, פחד, וכל מה שביניהם.

לעיתים קרובות אני הראשונה שיולדת מספרת לה את הסוד הכואב ביותר שלה.

אני מוצאת את עצמי הראשונה שמזהה שמשהו לא בסדר ולפעמים הראשונה שמושיטה יד לעזרה.

מיילדות עובדות בבתי חולים, בבתים, במרפאות, בקהילה, במרכזי לידה, באמבולנסים, במצבי חירום ובאזורי סכסוך. ויש לנו את הזכות ליילד, לרפא, להגן, לתמוך ולהילחם למען נשים.

*
את המילים המרגשות האלו כתבה לנו גילה זרביב PhD(c), MSN, CNM, RN המהממת, שמתנדבת כראש תחום מיילדות אצלנו בקרן בריאה.
היום מציינים את יום המיילדת ברחבי העולם ואנחנו מצדיעות לגילה ולכל המיילדות בישראל שבחרו במקצוע הכל כך חשוב הזה, להביא חיים ולתמוך בנשים, פעמים רבות תחת מצב בטחוני מורכב.
תודה לכן על עבודת הקודש 💙

Gila Zarbiv

04/05/2026

הכרטיס הסגול - גם לנשים בצפון!

שרי נהיר בידרמן היא מיילדת ומפקחת קלינית באגף נשים ויולדות במרכז הרפואי לגליל.
זכינו והיא מובילה את תהליך הטמעת הכרטיס הסגול למען נפגעות טראומה מינית שמגיעות לאגף.
התרגשנו לראות את הסרטון המעולה שהיא הכינה כהסברה לצוותים הרפואיים ואנחנו מחכות להמשך שיתופי פעולה! 💜

Sari Nahir Biderman
אגף נשים ויולדות ע"ש רעיה שטראוס, המרכז הרפואי לגליל
משרד הבריאות
היפ"ם- החברה הישראלית לקידום אבחון, טיפול ומניעה של פגיעה מינית

Address

Tel Aviv

Telephone

+972543379233

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when קרן בריאה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Organization

Send a message to קרן בריאה:

Shortcuts

Share

Category