13/08/2026
בחודש שעבר יצאתי להתנדבות שנשארה איתי הרבה אחרי שחזרתי הביתה.
אני חבר באנטאקראנה, מרכז שבו אנחנו לומדים פילוסופיה מעשית ומנסים לא רק לדבר על ערכים, אלא גם לחיות אותם. במסגרת מחלקת ההתנדבות שלנו, אנחנו מקפידים לצאת לפחות פעם בחודש למקום אחר, לפגוש אנשים, להעניק מהזמן שלנו ובעיקר להיות נוכחים.
השבוע הגענו לעמותת שק"ל ברמת החייל, לפגוש אנשים מקסימים, חלקם סיעודיים וחלקם מתמודדים עם מוגבלויות פיזיות וקוגניטיביות שונות.
באנו לפעילות קיץ פשוטה: רובי מים, גיגיות, גלידה טעימה, מוזיקה והרבה אנרגיה טובה.
ולכאורה, מה כבר יש בזה?
קצת מים. קצת צחוק. תשומת לב. מבט בגובה העיניים.
אבל דווקא שם נפל לי שוב האסימון כמה מעט לפעמים צריך כדי ליצור רגע אמיתי של שמחה.
ראיתי חיוכים שנולדו ממשחק קטן. ראיתי התרגשות ממפגש פשוט. ראיתי איך נוכחות פתוחה, בלי שיפוטיות, בלי פחד ובלי מרחק, יכולה להגיע לכל אדם, לא משנה מה מצבו הפיזי, הקוגניטיבי או הנפשי.
ואני חושב שזו אחת המתנות הגדולות של ההתנדבות.
אנחנו מגיעים עם המחשבה שבאנו לתת, אבל כמעט תמיד חוזרים עם הרבה יותר ממה שהבאנו.
בשבילי, שירות לאחר הוא לא רק לעשות משהו למען מישהו. שירות הוא היכולת לעצור לרגע את העיסוק בעצמי ולפנות מקום לאדם שמולי. לראות אותו באמת. לא דרך המגבלה, לא דרך הקושי ולא דרך ההגדרה, אלא פשוט כאדם שרוצה, כמו כולנו, להרגיש שייך, אהוב, מובן ושמח.
עם הזמן הבנתי ששירות אמיתי לא דורש תמיד מעשים גדולים. לפעמים הוא נמצא דווקא בדברים הקטנים: להקשיב, לשחק, לצחוק יחד, להושיט יד או פשוט להיות שם בלב פתוח.
החוויה הזו הזכירה לי שאושר לא תמיד תלוי במה שיש לנו, במה שאנחנו מסוגלים לעשות או בנסיבות החיים שלנו.
לפעמים אושר נולד ברגע שבו מישהו פוגש אותנו באמת.
ואולי זו גם אחת הדרכים הפשוטות והעמוקות ביותר לשנות את העולם. אדם אחד, מפגש אחד ורגע אחד של אנושיות בכל פעם.
תודה לעמותת שק"ל על האירוח ועל הזכות לפגוש אנשים כל כך מיוחדים.
ותודה לחברים מאנטאקרנה על הדרך המשותפת ועל ההזדמנות להפוך רעיונות וערכים למעשים.
כתב אריאל ליבנה, תלמיד ומתנדב באנטאקראנה
הצטרפו להתנדבות הבאה שלנו -
התנדבות - חלוקת מזון למשפחות נזקקות לקראת ראש השנה
