אנטאקראנה - פילוסופיה / קהילה / דרך

אנטאקראנה - פילוסופיה / קהילה / דרך מרכז לפילוסופיה מעשית המבקש לפתוח שער אל חכמת האנושות
קורסים / הרצאות / התנדבויות

כמה חיוכים מהפילוסופ"ש הקהילתי שלנו בטבע 🌾"בכל יציאה לטבע, אדם מקבל הרבה מעבר למה שחיפש."גו'ן מיור, הפילוסוף של ההרים
14/06/2026

כמה חיוכים מהפילוסופ"ש הקהילתי שלנו בטבע 🌾
"בכל יציאה לטבע, אדם מקבל הרבה מעבר למה שחיפש."
גו'ן מיור, הפילוסוף של ההרים

קחי לך עשרה ימים,בלי אתגר,רק תהיי את ועצמך –חופשייה.כל בוקר התעוררי עם זריחהוצאי אל הים.פשטי הכל מעליך, הישארי יחפהולכי ...
13/06/2026

קחי לך עשרה ימים,
בלי אתגר,
רק תהיי את ועצמך –
חופשייה.

כל בוקר התעוררי עם זריחה
וצאי אל הים.
פשטי הכל מעליך, הישארי יחפה
ולכי לאורך החוף.

תני למים לגעת בקצות האצבעות,
הניחי לשמש לחמם את גופך
ולרוח לצנן את זיעת אפך.

התבונני בפסיעות רגלייך על החול.
הרימי ראש אל הדרך –
לצידך הים הגלי אינסופי, ומצידך השני
רכס איתן שמצל עלייך ומגן.

האזיני לשאון הגלים הנוכח בעוצמתו.
הקשיבי לקולות הציפורים, יש מגוון –
שחפים, עורבים, לעתים ציפורי דרור
וגם אחת אחרת בעלת מקור משונה.

את מחזקת את שרירייך,
מותחת את גופך, מנערת חול מעורך
ולסיום את נחה בכסא מול הים.

את מקריאה לעצמך ספר על מצרים הקדומה,
תקופה בה העוני והקושי היו בשפע,
האבסורד שבדלות החומרית אל מול העושר שבשמחה ובפשטות.
מים מרווים את צמאונך וחיוך מרווה את נשמתך.

הבאים החדשים אל הים מחייכים,
ואת מחייכת גם.

את שמה לב - עברו כבר שמונה ימים
ועוד יומיים הם יהיו לעשרה.
גילית דבר חדש, את חופשייה לעשות זאת –
כל בוקר, כל יום יש לך בחירה.

את בוחרת להמשיך להיות חופשייה.

כתבה רינת אלטאוז, תלמידה ומתנדבת באנטאקראנה

בין דמיון למקור, מתחברת לקטע - בין האדם למקום, מתעורר לו הפצעלא קל לפרוח, את שוב אומרת - צריך רק רגע, פתאום מתעוררתבין ש...
10/06/2026

בין דמיון למקור, מתחברת לקטע - בין האדם למקום, מתעורר לו הפצע
לא קל לפרוח, את שוב אומרת - צריך רק רגע, פתאום מתעוררת
בין שבע לשש הכל מתחדש שוב מהתחלה
קצת יותר חכמה ועדיין פתוחה לתקווה של יום חדש

בתחתית, במדרון - נקוות שם הדרך
בלי חשש, בלי אחיזה - מתגבשת נוצרת
התכלית כולה, האם קיימת או פלא
האהבה
בפנים מתעוררת
בין שבע לשש הכל מתחדש שוב מהתחלה
קצת יותר חכמה ועדיין פתוחה לתקווה של יום חדש

ברגע הזה הנוף מתגלה, בתקווה קטנה שלמה
של מה שצריך, שכאן כבר נמצא
בשניה אחת קטנה
בדקה אחת שפויה

לא קל לפרוח
כמעט מוותרת
צריך רק רגע
פתאום מתעוררת

כתב תומר רן, מתנדב ותלמיד באנטאקראנה

07/06/2026

גם לנקות את החוף וגם לתרום למטרה אקולוגית? 🌊 🐢
אנחנו לא מצליחים לחשוב על דרך טובה יותר לפתוח את יום שישי!
​
מוזמנים להצטרף אלינו לבוקר מיוחד של נתינה והפעם למען הטבע.
במהלך התנדבות - ניקוי חוף פלמחים ננקה את חוף פלמחים, נסייע לשמור עליו נקי ונעים, ונעניק תנאים בטוחים יותר לצבות הים, שנמצאות בימים אלו בעונת ההטלה שלהן.

ניפגש ביום שישי, 12.6.26, בשעה 08:30 במרכז אנטאקראנה.
פרטים נוספים והרשמה ממש פה > התנדבות - ניקוי חוף פלמחים 🪷

לפני שנתיים חבר לחש לי - הים הוא אותו יםוהשמיים גם.היופי במילים מבטא עבורישחרור ובמבזק החדשות כתוב: המלחמה עוד רגע נגמרת...
06/06/2026

לפני שנתיים חבר לחש לי -
הים הוא אותו ים
והשמיים גם.
היופי במילים מבטא עבורי
שחרור

ובמבזק החדשות כתוב:
המלחמה עוד רגע נגמרת

ואז עולה בלבול -
מה עליי להרגיש?
האם תרמתי מספיק?
איך להתנהג?
האם לדמיין עתיד?

קוראים לרגע הזה - מעבר.
חשבתי לבקש שנעשה זאת בתוכנו בעדינות:
לשמוח בעדינות
לחייך ברכות
לאט לאט לשחרר את הקושי שנשאנו

חשבתי לבקש גם שנדבר.
שנקיים תקשורת נעימה וטובה.
ונהיה רגישים בימים האלה אל עצמנו
כי עברנו תקופה קשה

חשבתי להציע שנסתכל על השיעורים
שהתקופה הביאה לנו.
המשמעות של להיות ביחד, הכוח שיש לנתינה והידיעה שנכון גם להקשיב לעצמנו - לנוח ולהתחזק, לבד וגם ביחד

חשבתי לשאול מה שלומך עכשיו?
ואז רציתי לבקש שתשאל אותי גם - מה שלומי עכשיו?
ושלא נהיה חייבים לענות

ובעיקר חשבתי לומר
תודה.
ולחייך על העכשיו -
אחרי המלחמה

כתבה רינת אלטאוז, תלמידה ומתנדבת באנטאקראנה

שבי איתי. שתפי אותי איך מגיעים אלייך,תארי לי איך שומרים עלייך,איך לא מאבדים אותךבין הייאוש, הכשלונות והאשמה,בין הפחד לאב...
01/06/2026

שבי איתי.
שתפי אותי איך מגיעים אלייך,
תארי לי איך שומרים עלייך,
איך לא מאבדים אותך
בין הייאוש, הכשלונות והאשמה,
בין הפחד לאבד
ובין הפחד להיות.

האירי את עיניי,
הראי לי מחשבה צלולה,
פתחי את ליבי לעולם.

ילדתי,
התמידי.
קומי כל בוקר בתפילה,
הודי על בריאותך,
ברכי על מזונך ומיטתך,
הודי על ערכייך שמובילים אותך
וברכי על היותך כאן.

זכרי את הצלחותייך,
חבקי את קרובייך,
דמייני את שאיפותייך,
והתחילי לצעוד לעבר חלומותייך.

הקשיבי פנימה, לא החוצה
ודעי -
אני בתוכך, ממש כאן, קרובה.
טהרי את מחשבותייך
וניפגש.

תמיד איתך,
אמונה

כתבה מורן לאור, מתנדבת ותלמידה באנטאקראנה

לבוקר יש לעיתים כוחות אדירים עלייהוא מגיע לפני שאני מתעוררת, והשמים כחולים מעבר לעננים,כל ענן שמגיע יוצר סיפור.לעתים בתק...
30/05/2026

לבוקר יש לעיתים כוחות אדירים עליי
הוא מגיע לפני שאני מתעוררת,
והשמים כחולים מעבר לעננים,
כל ענן שמגיע יוצר סיפור.

לעתים בתקופה של חורף ישנם עננים בצבעי סגול אפור, שמסמלים שהגשם עוד יגיע. אני חושבת שזה מדהים, לרגע אחד להביט בהם כפי שהם. הם משתנים, הם זורעים מה שיגיע מצפון לדרום והם מעניינים אותי.

הבוקר הזה, הוא משמעותי, כי חשבתי על הבדידות שמביאה הזדמנות להסתכל פנימה.
לרגע, אני נזכרת שאתמול בערב ישבתי לבד, כתבתי לעצמי, חשבתי, מחקתי, הבטתי באנשים, דמיינתי את האינטראקציות שיש ביניהם וביני, ועל מה שנאמר ומה שלא. אני מודה, אתמול ביקשתי לי הרפתקה שקטה בתוך עצמי, בה אני, הילדה המתבוננת והרואה את עצמה בתוך הכל, ואת הכל בתוכה. נהניתי להשתובב שם בתוכי.
כשחזרתי לביתי, נרדמתי במחשבה שזו רק בדידות, והיא לא אני. הבדידות הייתה איתי, אתמול כשיצאתי לבית הקפה, וישבתי שם כדי לכתוב, להקשיב, להסתכל, אפילו עצמתי את עיניי.

הבוקר, בעודי מביטה בשמיים, אני יודעת את האמת שהבדידות היא רק בדידות!
היא לא מה שאני עכשיו, היא גם לא היתה אני אתמול, והיא אף פעם לא אני. היא כן כמו הענן, שבא וחולף. והנה ענן הגשם מתקרב, הוא ינקה משהו ויתן לי שלווה, שהענן עבר, ושמחה שהוא רק ענן של בדידות שמבקר לעתים. ואתמול הסכמתי לשחק איתו. ודי נהניתי איתו.

כתבה רינת אלטאוז, תלמידה ומתנדבת באנטאקראנה

המיסטיקה של ההתחלה והפילוסופיה של הדרךלא פעם אני מוצאת את עצמי בתוך רגע של התלהבות גדולה, השראה אמיתית שמגיעה כמו גל פני...
27/05/2026

המיסטיקה של ההתחלה והפילוסופיה של הדרך

לא פעם אני מוצאת את עצמי בתוך רגע של התלהבות גדולה, השראה אמיתית שמגיעה כמו גל פנימי, ראשוני. אפשר לקרוא לה: המיסטיקה של ההתחלות. זה רגע שבו נדמה שהבלתי אפשרי פשוט ובר־השגה. שהפסגה קרובה, אפילו אם עוד לא התחלתי לטפס. רגע שבו אני לא רק מדמיינת את הפוטנציאל שלי – אני אפילו נוגעת בו.
אני אוהבת את הרגעים האלה. יש בהם יופי טהור שכזה, התמסרות לרוח, דמיון שמבקש להתגשם.

אבל עם הזמן אני לומדת: ההתחלה היא לא הסיפור המלא. היא רק הניצוץ.
אחרי רגע ההתחלה – הרגע שבו "אני יודעת לשחות עוד לפני שקפצתי למים" – מגיע המבחן האמיתי: המציאות. כדי להמחיש זאת, נדמיין את המציאות הפנימית דרך סיפור, שאולי יזכיר לכם את הסיפורים של סינדרלה, וסליסה או פסיכה. הגיבורה יוצאת למסע גילוי הפוטנציאל שלה, אך ברקע מופיעות ה"אחיות החורגות". תפקידן להפריע לה, להחליש אותה ולמנוע ממנה לפרוח ולהתגלות. באופן סמלי הן מייצגות את החלקים הפחות נעימים שקיימים בה (ובעצם בנו): העייפות, התסכול, הפחד ולעיתים גם הבושה. ומה שמפתיע אותי תמיד הוא שהאחות הטובה מביניהן – חמלה ואהבה, בוחרת לזוז הצידה, ובדיוק ברגע הזה כשצריך אותה – קולה נחלש והיא אינה מוזכרת בסיפור.

מתוך הכרת הסיפור על המציאות הפנימית, ומתוך הבנה שאפגוש במכשולי הדרך, אני לומדת שההצלחה אינה רק ברגע המיסטי של ה"סטרייק" של ההתחלה, אלא מדובר במסוגלות לפגוש את עצמי גם כשההשראה דועכת, כשקולן של ה"אחיות החורגות" צץ וכשנותר רק פוטנציאל. זה רגע שבו חשוב לגייס את הכוחות הפנימיים כדי להישאר, להאמין, להשתחרר ולהתמסר גם כשכבר לא ברור איך תיראה הדרך או מה צפוי בסוף.

"דעי את עצמך" – משפט כל כך פשוט ואינסופי, שמעודד לשאול שאלות, לחקור ולהכיר את עצמי על כל מרכיביי - גופני, נפשי והרוחני העילאי. הוא שמלווה אותי להמשיך להיות בתנועה במהלך החיים. הוא נועד לעודד שלא לקפוא על השמרים, אלא להמשיך לחקור, לשנות ולהשתנות, להבין שהבחירה הראשונה, הצעד הראשון בדרך למטרה מסוימת עשוי לעבור תהליכים ושינויים בדיוק כפי שאני משתנה. במבט קדימה, אני מבקשת לזכור שלא להתאהב במטרה הסופית, אלא בדרך עצמה, ולהנות ממה שאפגוש בה.

ולשים לב לאחות שקולה נוטה להישכח, זו שלצידי, אחות ראויה וטובה – חמלה ואהבה.

כתבה רינת אלטאוז, תלמידה ומתנדבת במרכז אנטאקראנה.

החודש היה פברואר. אני ביוון.נסעתי לראות את המנזרים התלויים, חיפשתי רגע שקט.לקראת סוף המסע, הודעה מחברת התעופה –בשל שביתה...
25/05/2026

החודש היה פברואר. אני ביוון.
נסעתי לראות את המנזרים התלויים, חיפשתי רגע שקט.
לקראת סוף המסע, הודעה מחברת התעופה –
בשל שביתה כללית ביוון, שדה התעופה סגור. הטיסה נדחית למחר.

נשמתי עמוק.
זו לא סתם דחייה של טיסה.
יש סיבה להכל. ארזתי את עצמי ונסעתי לסלוניקי.
עיר שהפכה למעין תחנת ביניים שחוקה למדי, עם יותר מדי שהיות לא מתוכננות.

עשיתי בוקינג בהוסטל לעוד לילה לא מתוכנן במסע.
עם פניי קדימה להרפתקה שלא איחרה לבוא – שם פגשתי את מוניה.
לבנונית חכמה עם עיניים טובות.
היא סיפרה לי על הדאגה שלה לסבתא בביירות, על הפצצות קרובות מדי למקום מגוריה,
על הרגליים שלה שכבר לא נעות,
כי הלב שלה תקוע במסך חדשות בדאגה אינסופית.

הקשבתי לה. חיבקתי אותה.
והתפללנו.
שתבוא רגיעה, שתהיה תקווה.
שיהיו ימים פשוטים יותר.

וזהו.
לא החלפנו פרטים.
המשכתי בדרכי.
אבל היא נשארה איתי, בזכרון, בלב, בחיבור שהיה בסלוניקי.

לאחר כמה חודשים,
נסעתי שוב ליוון.
חופשה קצרה, לברוח קצת מהכובד. לנשום אוויר של ים.
אבל המציאות השיגה אותי:
ישראל תוקפת באיראן, ואיראן לא מאחרת לשלוח טילים על הבית.
שוב ביטול טיסה.
שוב חוסר ודאות.
שוב דאגה.
ושוב סלוניקי.
ושוב, סגרתי את אותו הוסטל.

אני כבר מכירה את סלוניקי היטב.
הפעם עם לב כבד, אני שוב פה בלית ברירה.
חושבת על המשפחה.
חושבת על החברים בבית.
וחושבת עליה.
על מוניה.
ומצטערת שלא שמרנו קשר.
והנה,
ברגע של צירוף מקרים.
היא שם.
מולי.

התחבקנו חזק.
והיא אומרת לי –
אני מצטערת על מה שקורה בישראל.
אני מבינה אותך.

הסתכלה לי בעיניים,
וחדרה דרך כל קירות הלב.

בעיר שלא ביקשתי להיות בה, רחוקה מכל מה שקורה בבית
מצאתי זוג עיניים שמבינות.
זוג ידיים שלא שואלות שאלות.
רק מחזיקות.

ואולי, בתוך כל הרעש,
יש רגעים קטנים כאלה,
של אנושיות שמצליחה להתגנב מתחת לפוליטיקה,
לחדור דרך הגבולות,
ולהגיד אני ואת באותו הצד.
בצד של הלב.

כתבה עבריה סקטון, תלמידה ומתנדבת באנטאקראנה

Address

Yitzhak Sadeh Street 29
Tel Aviv
6721306

Telephone

+972555694232

Website

,

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when אנטאקראנה - פילוסופיה / קהילה / דרך posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Organization

Send a message to אנטאקראנה - פילוסופיה / קהילה / דרך:

Shortcuts

Share

Category