17/06/2026
הוא גדל בארמון הקיסר אדריאנוס אבל השאיר הכל מאחור, גרם למשמר הקיסרי להתגייר, העלה באוב את רוחותיהם של שונאי ישראל הגדולים ביותר בתקופתו, התגיייר בעצמו וכתב את אחד התרגומים החשובים ביותר לתנ"ך. או כך לפחות הגדות חז"ל מתארות את דמותו של אונקלוס הגר.
יש המייחסים את מוצאו של אונקלוס למשפחת הקיסר אדריאנוס או לחלופין בן אחותו של טיטוס, אבל תמימות הדעים היא שהוא נולד וגדל באריסטוקרטיה הרומאית הגבוהה ביותר, וזכה להשכלה רחבה ולכל הטוב שהאימפריה הרומית יכולה להציע לאזרחיה. דווקא לכן העובדה שהאריסטוקרט הצעיר בחר להתגייר הייתה כמעט יריקה בפניו של הקיסר.
חז"ל מספרים שאונקלוס ברח מפני זעמו של דודו הקיסר אל ארץ ישראל והעדיף ללמוד תורה כיהודי חסר כל מאשר להיות נסיך רומאי עשיר. הקיסר שלח בעקבותיו פלוגת חיילים, אך כאשר הם הגיעו כדי להשיבו לרומא הוא מציג את היחס המיוחד בין עם ישראל לאלוהים, שלמרות שכדרך הטבע החיילים שומרים על המלך - הרי שהמזוזה היא דרכו של מלך מלכי המלכים לשמור מבחוץ על אנשיו היושבים בתוך בתיהם. לפי הסיפור, הפלוגה הרומאית מתגיירת בעקבות דבריו, וכך גם הפלוגה הבאה, וזו לאחריה. עד שהקיסר מתייאש ומפסיק לרדוף אחרי אחיינו הסורר.
סיפור אחר במסכת גיטין מתאר שכאשר התלבט אונקלוס האם להתגייר הוא העלה באוב את טיטוס, בלעם, ואת "פושעי ישראל" (או בחלק מהגרסאות, את ישו הנוצרי). הוא שואל אותם מה עמדתם על עם ישראל דווקא משום שהם נאבקו בו, והאם כדאי לו להתגייר?
הבחירה בשלושת הדמויות הללו אינה מקרית. טיטוס הוא דימוי או סמל לכוח הפיזי הגשמי בעולם הזה, בלעם לעומת זאת מבטא כוח רוחני אך חיצוני, או אם נרצה הפוטנציאל ההרסני של הרוחניות. וישו (או פושעי ישראל) מבטא דבר מה אחר - דמויות שאומנם נתפסות כשליליות אבל הן עדיין "משלנו" ולכן יש לעמדתן חוכמה או הבנה שאין לשניים הראשונים. אגב, מעניין לראות שהיחס של חז"ל בסיפור הזה כלפי ישו (שככל הנראה אינו ישו ההיסטורי) הוא כמעט יחס משפחתי כלפי קרוב משפחה שזכה לגדולה מפוקפקת, בסגנון "הבן של מרים השכנה והשטויות שלו".
שלושתם מסכימים על כך שלישראל מעמד חשוב בעולם האמת, אולם משיאים לאונקלוס עצות שונות בנוגע למסע הרוחני שלו. טיטוס מסכים שבעולם הבא ישראל חשובים, אך משום שהמצוות רבות וקשות הוא ממליץ לאונקלוס לרדוף את עם ישראל כדי לעלות לגדולה בעולם הזה. בלעם גם הוא מכיר בחשיבותם של ישראל אך ממליץ לאונקלוס לשמור מרחק. לעומתם ישו הנוצרי (או פושעי ישראל) אומר לו שכדאי לו לדרוש את טובתם של ישראל ולא לגעת בהם לרעה. בנוסף הסיפור מתובל בתיאורי הייסורים של שלושתם בעולם הבא.
שני הסיפורים הללו מציירים דמות של אדם משכיל ובעל יכולות רטוריות מרשימות, שלא לדבר על המימד הפולמוסי שבדמותו של הנסיך הרומאי שמצא את האמת דווקא אצל האומה שמשפחתו החריבה את המקדש שלה.
כל אלו סיפורים שמידת אמיתותם שנויה במחלוקת, אבל הייחוס החשוב ביותר בדמותו של אונקלוס הוא דווקא התרגום של התנ"ך לארמית. תרגום אונקלוס מתאפיין בכך שהוא נשאר צמוד יחסית לטקסט העברי אבל בכל מקום בו ישנו חשש להאנשה של האל (כמו הביטויים 'יד אלוהים' או 'חרון אף ה'") הוא משתמש בחלופות כדי למנוע חוסר הבנה תיאולוגי. התרגום המיוחס לאונקלוס היה חשוב במיוחד במאות הראשונות לאחר הספירה משום שהיהודים שיצאו לגלות התקשו יותר ויותר לקרוא ולהבין את העברית, ומשום שארמית הייתה הלינגואה פרנקה (האנגלית של אותו הזמן) התרגום הפך עד מהרה לשער חשוב בהכרותם של יהודים את המורשת שלהם.
אז בין אם אונקלוס בן קלונימוס אכן התייעץ עם בלעם לפני ששריין לעצמו תור למוהל או לא, תרגום אונקלוס זכה למעמד שאין לו אח ורע במסורת היהודית. עד כדי כך שגם היום יש הנוהגים לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר לקרוא את פרשת השבוע שלוש פעמים, פעמיים בעברית ועוד פעם בארמית בתרגום אונקלוס.
תרגומים הם לא רק מעבר בין השפות אלא הם תמיד פרשנות בפני עצמה, ולתרגומי התנ"ך והביבלייה הנוצרית הייתה חשיבות עצומה בעיצוב התודעה הדתית של מיליוני אנשים מסביב לעולם. ביום שלישי, ה-2 ביוני, נפתחה בספרייה הלאומית התערוכה "קריאות שונות: תרגומי התנ"ך" בה יוצגו כתבי יד נדירים וייחודיים של התנ"ך ותרגומיו, כמו הדפוסים הראשונים של תרגום השבעים, כתבי יד של הוולגטה, ואף תרגומים של התנ"ך לשפות נדירות בימינו אנו.
קישור לפרטים ורכישת כרטיסים תוכלו למצוא בתגובה הראשונה.
**
התקשנו למצוא תמונה של אונקלוס, שחי במאה הראשונה לספירה, אז העלנו לבינה המלאכותית פסל של הקיסר אדריאנוס ושאלנו אותו איך היה נראה האחיין שלו. התוצאה לפניכם.
