30/07/2026
היום לפני 11 שנים נדקרה שירה בנקי ז״ל במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים. שלושה ימים לאחר מכן היא מתה מפצעיה.
שירה הייתה נערה בת 16 שהגיעה למצעד כדי לצעוד לצד חבריה וחברותיה, מתוך אמונה פשוטה ועמוקה בשוויון, בסובלנות ובזכות של כל אדם לחיות בביטחון ולהיות מי שהוא. אנחנו זוכרות את שירה ואת החיים השלמים שנגדעו. את מי שהייתה ואת מי שעוד הייתה יכולה להיות. אנחנו זוכרות גם את הערכים שהובילו אותה לצעוד ואת מורשת אהבת האדם שהותירה אחריה.
הרצח של שירה מסמן לנו ששנאה לא מתבטאת רק במעשה האלימות עצמו. היא צומחת ממילים, מהסתה, מהפחדה ומהצגה של בני ובנות אדם כאיום רק בשל זהותם. הדברים האלה נכונים תמיד, ומקבלים משנה חשיבות במיוחד בשנת בחירות, שבה השיח הציבורי נעשה בוטה, מפלג וגילויי הלהט”בופוביה הולכים ומחריפים.
דווקא בתקופה כזו מוטלת על כולנו האחריות לא לאפשר ללהט״בופוביה להפוך לכלי לצבירת כוח, לא לשתוק מול הסתה ולא לקבל שנאה כחלק לגיטימי מהוויכוח הציבורי.
המאבק בהסתה אינו עניין של מחנה פוליטי כזה או אחר. הוא מאבק על דמותה של החברה שלנו ועל הזכות של כל ילדה וילד לגדול כשהם מוגנים, אהובים ושייכים בדיוק כפי שהם.
שירה, אנחנו זוכרות אותך.
נמשיך לפעול למען חברה שבה מחלוקות אינן הופכות לשנאה, ושבה כל אחת ואחד יכולים לחיות בביטחון, בחופש ובכבוד.
