ממעל ממש 1

ממעל ממש 1 המרכז למודעות יהודית על פי תורת הסוד

"כפי שנעמדים בשבת בראשית כך הולך ונמשך על כל השנה"כך אמר לנו הצמח צדק.מה זה נעמדים בכלל? ומה קורה בשבת שלנו ?אנחנו בשבת ...
25/10/2024

"כפי שנעמדים בשבת בראשית כך הולך
ונמשך על כל השנה"
כך אמר לנו הצמח צדק.
מה זה נעמדים בכלל? ומה קורה בשבת שלנו ?

אנחנו בשבת "בראשית" השבת הראשונה בשנה!
השבת הזאת היא המאסף של החגים, הכוח של סוכות, שמיני עצרת.
ושמחת תורה, כולם מאירים בה.
העניין השני - השבת שלנו היא 'ממוצע מחבר' בין חודש תשרי
לחודש חשוון, אפשר לומר שהיא מעין "טרנספורמטור של אור"
שמוליך תדרים מחודש לחודש.
מחודש שמרובה בחגים ואורות, לחודש שמתחילים בו את ענייני החול.
והעניין השלישי ואולי הכי עוצמתי בשבת שלנו:
קשור לפרשה שלנו " בראשית" שמגלה לנו כוח ההתחדשות
של הבריאה ושלנו.
הרמב"ן מסביר לנו שהלשון "ברא" מורה על "בריאת היש מאין".
כלומר היצירה הראשונית.
כוח הבריאה והיצירה היא תמידית, ללא שינוי והפסק.
כלומר העולם נברא מחדש בכל רגע ורגע.
זהו תהליך ההתחדשות האין סופי שמשפיע גם עלינו.

בעצם ניתן לומר "שהבראשית" הוא הווה מתמשך.
ההתחדשות, השינוי, והתהוות היא תמידית.
שאנו אפילו קצת מחוברים לתודעה הזאת (מעמידים את עצמנו בה)
כל השנה היא אחרת, היא חדשה ממש.
אנו יכולים לנוע קדימה, להתחדש כל יום מחדש, להיות מחוברים
לתדר המחדש, ולהתחיל מבראשית כל יום וכל רגע.

זוהי השבת שלנו:
שבת תודעתית של התחלה חדשה שנמשכת לכל השנה.

אז נכון שעניין זה הוא לא גילוי לעיניים ולכן כתוב "ברא אלקים"
התחדשות האין סופית של הבריאה מוסתרת על ידי שם אלקים.
ולנו התפקיד לגלות אותה!
"אלה תולדות השמים והארץ גו' ביום עשות הוי' אלקים"
תפקידנו לגלות את אור ההוויה (המהווה) בתוך אלקים.
השליחות שלנו היא לגלות את הכוונה הפנימית של העולם,
להאיר את ההסתר, לגלות את השורש, גם בתוכנו וגם בעולם.
שאנו מחוברים לתורה שנקראת אור, למצוות שנקראות צוותא
אנו מגלים את השורש בתוך המציאות הטבעית.
ועל כך אומר הבעל שם טוב
"בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ"
שנזכה לגלות את האור הגדול ולהמשיך אותו לשמיים (לעולמות רוחניים)
ולארץ ( למציאות חיינו).
וכל אחד ואחת יכולים!

שבת של שלום של אור גדול ופנימי

מה עושים עם זה? שאל אותי מישהו על ארבעת המינים?מנענעים ללב, אמרתי לו. הוא בירך ונענענו ביחד.למה דווקא הם נבחרו?אז תוך כד...
18/10/2024

מה עושים עם זה? שאל אותי מישהו על ארבעת המינים?
מנענעים ללב, אמרתי לו.
הוא בירך ונענענו ביחד.
למה דווקא הם נבחרו?
אז תוך כדי ג'וגינג של בוקר שלו, והליכה לבית כנסת שלי,
פלוס תיאלנדי שהסתכל מה שני משוגעים עושים עם עלה דקל ברחוב.
נפתחה שיחה על אחדות, צומח, וסוכה.

ארבעת המינים מסמלים את כל ישראל, עם האיכויות שלהם
וגם החסרונות שלהם.
אבל יותר מכך חג הסוכות נותן לנו הצצה "לעולם האחדות"

אם מתבוננים היטב לכל אחד מארבעת המינים ישנה אחדות
טבעית.
הלולב העלים שלו מצופפים וביחד כמו מניפה נסגרת.
ההדס שאנו לוקחים הוא מיוחד בכך ששלושה עלים יוצאים
מקנה אחד.
הערבה צומחת ביחד, ( ונקראת חבר'ה) אם תראה ערבה אחת
תדע שיש שם מלא ערבות.
והאתרוג אמנם סוליסט אבל מתאחד עם עונות השנה.
הוא גדול על העץ שנה שלמה, חורף קיץ אביב וסתיו הוא שם.

ארבעת המינים מבטאים 'פלא גדול', אחדות פנימית, טבעית
בתוך הצומח.
בעצם מלמדים אותנו שכל שנעמיק, נסתכל ונתבונן, נראה אחדות
גם בתוך העולם הנפרד.

הסוכה היא אחדות פשוטה, היא מכילה אותנו, מקיפה אותנו,
נותנת לנו בית, כולם בתוכה שווים, ומיושבים.

בפנימיות התורה - הסוכה מסמלת את האור המקיף הפשוט,
שמשפיע עלינו.
וארבעת המינים - מסמלים אחדות מורכבת (יש לנו 4 מינים שונים)
אבל כל אחד מהם וכולם ביחד מסמלים אחדות בין פרטים.

החידוש הגדול שכדי שנגיע לאחדות גם במשך השנה,
ולא רק שיש דבר גדול שמאחד אותנו.
אנו צריכים להיות מחוברים לשני האלמנטים הללו.
ולכן בסוכות משתדלים לברך על ארבעת המינים בסוכה דווקא.

הסוכה מלמדת אותנו שאנו מחוברים באם נרצה או לא נרצה
אנו עם אחד משפחה אחת, משפחת עם ישראל.
האור הזה מקיף עלינו.
אבל אנו שונים (כמו ארבעת המינים) לכל אחד ואחת האיכויות
שלו ושלה, הדעות, הגופים , והפרצופים.

ופה מלמדים אותנו אם נתבונן היטב נראה את המאחד גם בתוך
השונה.
את המחבר שהוא גובר על המפריד, את הביחד עם כולם.

עניין זה נכון לעם ישראל ולאחדות ישראל, וגם בהסתכלות
על העולם שנראה לעיתים נפרד.
ככל שנעמיק בהתבוננות נראה את האור האלקי גם בדברים
הנפרדים, את האחד השלם.
את האחדות גם בתוך הריבוי פרטים.

אנחנו בשבת אז אמנם אנו לא מנענעים את ארבעת המינים,
אבל את הקידוש נעשה בסוכה.
את החיבור הפשוט של האחדות נחווה.
ונזכה ב י ח ד לזמן שמחתנו מתוך מנוחה שבתית עליונה.

יוסף מרדכי נכנס פעם אחת נכנס לסוכתו של הרבי המהר"ש. בהיותו שרוי בכעס. אמר לו הרבי: יוסף-מרדכי, אמנם אתהמיוחס ומיוחד. אבל...
16/10/2024

יוסף מרדכי נכנס פעם אחת נכנס לסוכתו של הרבי המהר"ש.
בהיותו שרוי בכעס. אמר לו הרבי: יוסף-מרדכי, אמנם אתה
מיוחס ומיוחד.
אבל......צריכים לחוש דרך-ארץ כלפי הסכך; הסכך אינו אוהב כעס.

ובאמת יוסף מרדכי לא כעס סתם, אלא היה תקרית בעייתית והוא
בתפקידו כגבאי צדק, ורצה לערב את הרבי.

אבל הרבי המהר'ש רצה לומר לו, ולנו מסר חשוב.
הסוכה היא מקום שלום ואחדות, עיקר הסוכה הוא הסכך,
ובמקום הקדוש הזה אין מקום לפירוד, אין מקום לכעס.

אנחנו נכנסים "לזמן שמחתנו" חג הסוכות.
כל מה שהיה בכסה (בכיסוי) בראש השנה ויום כיפור, מתגלה ביום חגנו"
התורה מזכירה את עניין השמחה של סוכות כמה וכמה פעמים.
ושמחת בחגך והיית אך שמח.
מבקשים מאיתנו שבעה ימים לשמוח, זה לא תמיד פשוט, לא תמיד
בא לנו, אבל למרות הכול, אנחנו לפחות ננסה.

השמחה שעליה מדברים מגיעה בעקבות האחדות של החג,
שמחה פשוטה, שאנחנו מבינים את כוח האחד והאחדות!

שתי המצוות הגדולות של החג הם: הסוכה, ו 4 המינים.

הסוכה מקיפה אותנו, ולמלמדת אותנו, שיש מקום לכולנו.
היא בחוץ במקום שרואים אותנו, אנשים נכנסים, שכנים מבקרים,
אנחנו ברשות הרבים, עם עם ישראל.
זה כייף, זה שונה, ואנשים מתחברים.

כל מה שאנו עושים בסוכה כולל אכילה, שתיה, לימוד,
ואפילו טיול, הוא מצווה.
עניין זה מלמד אותנו שהקדושה היא בכל מקום.
וגם דבר קטן שעושים משפיע ומוסיף אור לעצמנו ולעולם.
הסוכה נקראת מצווה 'קלה' והמסר שלה
שהמצוות אינם כבדות, האחדות אינה מורכבת, ושהאור הגדול
שאנו משיגים יכול לחדור אלינו ממש.
ולכן מברכים "ליישב" בסוכה, שכל האורות שקיימים "יתיישבו"
בתוכנו.

ארבעת המינים - מאגדים את כולנו, מהגדול שהוא האתרוג ועד
לערבה הקטנה.
כולנו ביחד מאוגדים כאחד, וכולנו זקוקים אחד לשני.
את ארבעת המינים אנו מנענעים ללב.
כולם כאחד, עם אחד, משפחה אחת.
אמנם אנו שונים (אין פה אחידות) אבל יש אחדות שלמה.

זהו זמן שמחתנו, זמן שחשים אחדות, שמוליכה אותנו לשמחה
החיבור שלנו לשורש שלנו, לאנשים סביבנו, ולעצמנו.
הולך וגדל, מתעצם וחודר, ומשפיע לכל השנה.

חג שמח נשמות יקרות :)

אבל למה לא לסלוח?שהולכים היום ברחוב חשים תחושהשונה, משהו מתקרב, מאיר, מנצנץ לו.יום כיפור מגיע!יש כה הרבה לומר על היום הק...
11/10/2024

אבל למה לא לסלוח?
שהולכים היום ברחוב חשים תחושה
שונה, משהו מתקרב, מאיר, מנצנץ לו.
יום כיפור מגיע!
יש כה הרבה לומר על היום הקדוש בשנה.
אבל אולי לא צריך הרבה לדבר עליו, ויותר לחוות אותו.

"עיצומו של יום מכפר" ככה מסבירים לנו חכמים, כלומר התדר
שלו מטהר אותנו.
השתדלות שלנו, התפילות, הווידוי, התשובה, הם כדי שנעלה
עוד למעלה, שנרגיש ונחווה.
אבל היום הזה עובד מעצמו, ומאיתנו מבקשים להשתתף בו.

מהות היום היא חיבור, והתקשרות, ובתוכה הסליחה!
ואולי העיקר היא לסלוח לעצמנו.
להאמין בעצמנו, בכוחות שלנו, בשליחות שלנו.
בנקודת האור המיוחדת שקיימת רק בי.

ולא מצד האגו שבי (מי יכול עליי), אלא מצד האמת
אני פה "כלי" שדרכו מעבירים אור.
אני לא העניין, האמת העניין, הנכון העניין, החיבור העניין.

ככל שאני מחובר לאין סוף, לנשמה, לכוח הפנימי שלי
אני פועל במציאות חיי אבל באמת.

יש איזה בדיחה בעולם, שפתאום מישהו נעשה צדיק של יום כיפור.
אבל זה ממש לא נכון.
יום כיפור מגלה , את עצמנו באמת, את מה שאני רוצה ויכול להיות.
ככל שאני פועל ביום הזה ומשתדל, זה ישפיע גם לשנה הבאה.

הצום, החוסר רחצה, וכל האיסורים של כיפור.
מניחים אותי במקום פשוט ולא מורכב.
נותנים לנו את היכולת לפעול "בתדר הכיפור".

נכון שצריך אימונים והגוף קצת מפריע.
אבל שמגיעה "הנעילה" התפילה החמישית.
והכול ננעל רק אני ונשמתי מול האין סוף.
ישנם רגעים של התעלות, של רוח שעולה על החומר,
ולוקחת את הגוף יחדיו, למקום של אור גדול.

כל מה שמבקשים מאיתנו, זה לתת ליום לפעול.
'אחת בשנה' זה יום כיפור.
היום שמביא אותנו פנימה.

גמר חתימה טובה נשמות טהורות.

אבל למה מתוקה? כולנו מאחלים שנה טובה.ורובנו מוסיפים ומתוקה.לכאורה זה מיותר? טוב זה טוב.הרבי הסביר 'שמתוק'  הוא חוש חווית...
02/10/2024

אבל למה מתוקה?
כולנו מאחלים שנה טובה.
ורובנו מוסיפים ומתוקה.
לכאורה זה מיותר? טוב זה טוב.
הרבי הסביר 'שמתוק' הוא חוש חוויתי, טעם חזק ומורגש.
אנו מאחלים אחד ולשני לעצמנו.
לחוש את השנה הטובה כמו המתוקה.
שהטוב יהיה גלוי, מורגש וחוויתי בכל רגע בחיינו.

אנו כמה שעות לפני היום ' המיוחד בשנה' ראש השנה.
ביהדות ראש השנה הוא לא 'רק' תחילת השנה.
אלא הוא 'הראש' שלה, המיקוד שלה, התמצית שלה.

ראש השנה הוא היום הולדת של האדם, בעצם היום שלנו.
והמיוחד ביום הזה שנולדנו על מנת לעשות תפקיד.

האדם הוא לא סטטי במערכת, אלא כל המערכת חיכתה לו.
יום הלידה (הגילוי) של האדם, הוא יום השליחות שלו.
באנו לכאן על מנת להאיר, לשנות, לגלות.

ראש השנה הוא תחילת הקשר הגלוי ביננו לבין האין סוף,
וביננו לבין המציאות.
מפגש אלוקי אנושי שאמור לייצר משמעות לכל השנה.

בראש השנה אנו ממליכים ונפגשים עם האור האין סופי
ומקבלים כוחות לגלות אותו בכל השנה.

ראש השנה הוא הזמן הפשוט והקדוש לחיבור.
זמן של התחדשות, והתחלה חדשה.
זמן שאנו משתמשים בשופר כדי לצעוק בקול דממה דקה
לשורש שלנו, ואף מעליו, ולהוריד שפע עליון למטה.

שנזכה לשנה טובה ומתוקה
שנה שנגלה את האור המיוחד שלנו בכל הבריאה כולה!

איך אפשר להספיק את הכול?שאל חסיד צעיר את הרבי.התשובה הייתה קצרה וקולעת "המפתח לניהול זמן - לראות את הערך של כל רגע."כשאנ...
27/09/2024

איך אפשר להספיק את הכול?
שאל חסיד צעיר את הרבי.
התשובה הייתה קצרה וקולעת
"המפתח לניהול זמן - לראות את הערך של כל רגע."

כשאנו מעריכים את הרגע, אנו ממלאים אותו.
כשאנו מעריכים, הדברים החשובים נעשים, והשטויות נעלמות.

אנחנו בשבת האחרונה של השנה, בזמן מיוחד שאותו
נדע לנהל ולהעריך.
השבת שלנו תברך את חודש תשרי, אבל הפעם אנו לא
נברך אותו.
אלא יברכו אותו מלמעלה בשבילנו.
וכך אומר אדמו'ר הזקן בשם הבעש"ט:
"החודש השביעי, שהוא החודש הראשון לחודשי השנה,
הקב"ה בעצמו מברכו בשבת-מברכים, שהיא השבת האחרונה
של חודש אלול; ובכוח זה מברכים ישראל את החודשים
אחת-עשרה פעמים בשנה"

ופה מלמדים אותנו 'כלל' חשוב:
מלמעלה תמיד נותנים לנו, סטרטר להנעה.
גם שאנו פועלים, את הדחיפה הראשונית אנו מקבלים מלמעלה.
כך זה גם פה בברכת החודש.
מלמעלה מברכים אותנו כדי שיהיה לנו כוח לברך את שאר
החודשים בשנה.

אנו בשבת ניצבים - וילך. שתי פרשיות שהיא בעצם אחת.
הפרשיות הללו מכינות אותנו לראש השנה!
והם בעצם חלק מהברכות שהחודש הזה מקבל מלמעלה.

"אתם ניצבים היום" המילה "היום" מכוונת לראש-השנה.
הוא היום הגדול.
ומה יהיה לנו ביום? אנו נעשים ניצבים, כלומר חזקים, עם ראש מורם.
ומי זה אנחנו ? אתם נצבים היום "כולכם".
כולנו ביחד.
וזה גם סוד גדול, שאנו ביחד, אנו חזקים, מקשה אחת, עם אחד.
והפסוק ממשיך לפרש:
"ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם... מחוטב עציך עד שואב מימיך".
כל אחד ואחת מאיתנו באופן פרטי, מקבל את הברכה המיוחדת לו.
וכולנו כל העשרה סוגים, שמתאר הפסוק, חלק בלתי נפרד
מעם ישראל, וכולנו שייכים להמשך הפסוק:
"לעברך בברית ה' אלוקיך"
כולנו חלק מהברית, כולנו מקושרים, ולא משנה מי אנחנו.
כריתת ברית היא ביטוי של התאחדות, כאשר שניים הכורתים
ברית ביניהם כאילו נעשים מציאות אחת.
כך אומרים לנו מלמעלה אנחנו (עם ישראל) והעליונים דבר אחד ממש.
זהו המסר עוד לפני ראש השנה
מסר תודעתי לפני "הראש" של השנה, שהוא היום שהולדת
של האדם.

ואיך עוד מתכוננים? פה מגיעה פרשת "וילך"
ככל שאנו נתקדם, בצעדים שלנו, ננסה, ונצעד קדימה.
אנו נגיע ליעד, האדם הוא מהלך.
בעצם אומרים לנו תהיו בתנועה!

זוהי השבת שלנו, שבת של הכנה, שבת של ביחד,
שבת של חיבור התאחדות והתקשרות
בין האדם, הנשמה, והזמן.

שבת של שלום :)

"במקום שרצונו של אדם, שם הוא נמצא"את המשפט העוצמתי הזה אמר הבעל שם טובאפה אני נמצא כרגע ? היכן שהרצון שלי סחב אותי.והיכן...
20/09/2024

"במקום שרצונו של אדם, שם הוא נמצא"
את המשפט העוצמתי הזה אמר הבעל שם טוב
אפה אני נמצא כרגע ? היכן שהרצון שלי סחב אותי.
והיכן אני יכול להיות ? בכל מקום שאני ארצה.
לרצון יש כוח עוצמתי. גם אם לא הגענו כרגע למקום שלנו,
אל דאגה ,אל תפסיקו לרצות;, הכול משתנה ודינמי,
שנרצה באמת, בסוף נגיע.

אז קודם כל 'מזל טוב' השבת שלנו נוכחת בתאריך מיוחד!
י"ח אלול, שנקרא ח"י אלול.
יום ההולדת של שני המאורות הגדולים הבעל שם טוב,
ואדמו"ר הזקן.
הראשון הפיץ את תורת החסידות, כלומר פנימיות התורה אלינו.
נתן לנו הרגשה שהיהדות שייכת לכולנו.
שאין הבדלים בין יודעי תורה ליהודים פשוטים, שהנשמה
מאירה וגלויה בכולנו, שמלמעלה מחכים לאור שלנו.
שלכל אחד ואחת העבודה המיוחדת שלה.

אדמו"ר הזקן המייסד של חסידות חב"ד
לימד אותנו שכולנו שותפים לסוד וללימוד הפנימיות.
שלכל אחת ואחד יש כוח, להאיר ולשנות את העולם,
להפיץ את האור פנימה לעצמנו, והחוצה לסובבים אותנו.
שיהודי הוא נשמה קדושה בגוף גשמי, רוח וחומר
שמחוברים יחדיו.
ספר התניא שכתב אדמו'ר הזקן
הינו מדריך אישי לנשמה בגוף, רופא לתורת הנפש,
ומקבץ בתוכו סודות עצומים על הבריאה הבורא והאדם.

ח" אלול הוא היום שנותן 'חיות' לאלול, כלומר חיים, חשק, שמחה,
תנועה, והגשמה.
מהתאריך שלנו ישנם עוד 12 ימים לראש השנה, כל יום מתקן
חודש של שנה שעברה, בקיצור אנו בזמן מיוחד עד מאוד.

אדמו"ר הזקן קרא לבעל שם טוב, הסבא, הוא היה סבו הרוחני,
הוא נפגשו שהוא היה תינוק.
שניהם נשמות חדשות, כלליות, שהיום הולדת שלהם הינו
יום ברכה כללית לנו.

היום המיוחד שלנו מתחבר לפרשה שלנו "כי תבוא"
שמתחילה במצוות הביכורים.
לביכורים היינו לוקחים את הטוב ביותר שיש לנו משבעת המינים,
לירושלים.
בפנימיות התורה מלמדים אותנו : שהביכורים האמיתיים הם לא
רק מה שאנו מגדלים ונותנים.
אלא 'אנחנו'
כל אחד ואחת מאיתנו נקראים 'ביכורים'
("קדש ישראל לה', ראשית תבואתו")
אנו פרי מיוחד, שגדל וצמח.
את הטוב שלנו, אנו צריכים לדעת לתת, להפיץ החוצה.
ומהו הטוב ? הכישרון שלי, הייחודיות שלי, התפקיד שלי.
ישנה דעה שלא נתנו 'ביכורים' עד שכולם התיישבו בארץ ישראל
וזה לקח 14 שנה.
זוהו רעיון עצום, גם שאני מוכן, אני אעזור לחבר שלי, עד שהוא
גם יוכל להביא ביכורים, ביחד ננצח.

זוהי השבת שלנו, שבת שבה אנו יכולים לעבוד על 'הרצון' שלנו
שינחה אותנו,.
שנזכה לקבל את האורות והדרכה משני המאורות הגדולים.
ולהפנים שאנו הביכורים של העולם
ותפקידנו להאיר'

שבת של שלום והמון שמחה!

משפחה בברוקלין עברה טלטלה רצינית. בנם הבכור, נער בן שמונה עשרה, הסתכסך עם ההורים ועזב את הבית בטריקת דלת. הוא החליט לשכו...
13/09/2024

משפחה בברוקלין עברה טלטלה רצינית. בנם הבכור,
נער בן שמונה עשרה, הסתכסך עם ההורים ועזב את
הבית בטריקת דלת.
הוא החליט לשכור דירה עם חברים במנהטן
ולנתק את הקשר עם המשפחה.
האימא הרגישה שבנה אובד לה וביקשה עצה
כיצד להתמודד עם המצב?

הרבי הקשיב בסבלנות וענה לה תשובה קצרה.
"תשקיעי כוחות בסעודה המשפחתית בערב שבת ותהפכי
אותה למרכז החיים בבית"

האמא הייתה מופתעת, אבל מחוסר ברירה, זרמה.
היא התחילה לשאול כל ילד (מהשלושה שהיו בבית)
מה הוא אוהב לאכול, והכינה במיוחד בשבילו
עם פתק הקדשה אישית.
בעלה שראה את השתדלות, קיצץ ביום העבודה
והכין תוכן מותאם לילדים לסעודת שבת.
ובאמת היה להם שמח, הילדים היו במרכז.
לאחר חודש נתק הילד התקשר, לשאול מה קורה עם האחים שלו.
והם סיפרו לו על הסעודות המיוחדות בשבת, ועל האהבה שהם חשים.

הילד אמר להם שהוא אולי יגיע שבת הבאה כדי לראות.
הוא באמת בא ישב בשקט וחזר הביתה למנהטן, שבת לאחר מכן
אותו דבר, ועוד שבת.
עד שלבסוף הוא ממש חזר הביתה.

הסיפור הזה אמנם קצת ארוך אבל מיוחד, ויש בו את הגישה
של הרבי.
האהבה מנצחת, הבית מנצח, השבת שהיא המרכז והשמחה
משפיעה על כל השבוע, ותשומת לב זה מה שכל נשמה זקוקה לה.

אנו בפרשת "כי תצא"
פרשה שמדברת על יציאה ולא סתם יציאה אלא למלחמה.
כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹֽיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ:

בפנימיות התורה ובזוהר הקדוש, מלמדים אותנו שהמלחמה
היא לא רק בחוץ עם האויבים שלנו.
אלא יש מלחמה פנימית שהיא תמידית, ומלווה
אותנו ברוב חיינו. למשל:
בין המצוי לרצוי, בין הגוף לנשמה, הבא לי ומה נכון לי,
הרוח והחומר ועוד...

אבל כבר בפסוק הראשון מודיעים לנו, מה שאנו בד"כ
כבר חווינו ויודעים.
"כי תצא למלחמה על אויבך"
הפסוק לא אומר באויבך, או נגד אויבך.
אלא "על".
שאני באמת יוצא למלחמה ואני הולך עם בטחון ואמונה.
אני באוטומט על אויבי, כלומר אני מנצח.

ולכן הזוהר מפרש את הפסוקים בצורה מדהימה

כשאנו יוצאים מהמקום שלנו לדרך חדשה, עושים שינוי נכון,
ישנו מאבק התחלתי, אבל שהחלטנו באמת, אנו על אויבנו.
ואז "ושבית שביו" כל הכוחות שלנו שהיו בשבי, משתחררים.
אנו מגלים בעצמנו, עוצמות שהתחבאו, כוחות חדשים, יצירה חדשה.
אנו מגלים פתאום " אני חדש בתוכנו"

זוהי השבת שלנו, שתמיד בחודש אלול, חודש החיבור.
חודש בו אנחנו מנסים להתחדש, להשתפר, וללכת לדרך
חדשה, טובה ונכונה יותר.
בשבת שלנו אומרים לנו.. 'תנסו מקסימום תצליחו'.

שבת של שלום

מישהו סיפר לרבי שהוא שמע על סגולה מיוחדת לשלום בית.במוצ'ש הוא מקפל את הטלית בבית בצורה מיוחדת ו..הרבי חייך אליו  ואמר שה...
06/09/2024

מישהו סיפר לרבי שהוא שמע על סגולה מיוחדת
לשלום בית.
במוצ'ש הוא מקפל את הטלית בבית בצורה מיוחדת ו..
הרבי חייך אליו ואמר שהוא לא מכיר את הסגולה הזאת.
אבל הוא מכיר 'סגולה' בדוקה.
אם הוא יפשיל שרוולים וילך לכיור לשטוף את הכלים שנשארו
למוצ'ש, הוא בטוח שזה יעזור לשלום בית.

אנחנו נכנסנו לחודש 'אלול'.
הכוח של החודש, הוא חוש המעשה, כלומר לעשות, לפעול.
המיוחדות של החודש הוא 'ניצול הזדמנויות'.
ישנו 'אור' מיוחד באלול, שנקרא בקבלה יג' מידות הרחמים,
שפע של אור, שנוכח בו.
האור סוף נמצא כאן, ומחכה לנו לפגוש אותו במציאות חיינו,
בבית, בעבודה, בלימוד, בתפילה, בעצם בכל מקום שאנו נמצאים.
האור הגדול של אלול, מקיף עלינו, אבל מחכה לנו לפגוש אותו.

כל פעולה של טוב מגלה אותו, כל מצווה מאירה בו, כל התבוננות
מעמיקה בו.
החודש הזה הוא הזמן שלנו לשינוי, להתחדשות, להתחלה חדשה.

אנו גם בפרשת שופטים שקצת מכינה אותנו לחודש אלול ולחיים עצמם.
הפרשה מתחילה "שופטים ושוטרים תתן לך"
בפשטות מלמדים אותנו כיצד לשמור על סדר בעולמנו.
אבל הפסוק רומז לנו גם על עבודה אישית.
ולכן כתוב "תיתן "לך" בלשון יחיד.

שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שערייך"
כל אחד ואחת צריך למנות לעצמו, מתוך בחירה.
שופט ושופט בשערים שלו.
מה הם השערים שלנו? אברי הקליטה שלנו:
עיניים , אוזניים, נחיריים, ופה.
סה"כ שבעה שערים, בדומה למנורה שהייתה במקדש מאירה.

השופט והשוטר הפנימיים שלי, עוזרים לי לעשות סלקציה
במידע שאני קולט ופולט.
מה נכון לי? מה טוב לי? מתי אני מדבר או שותק?
מה אני מסלק מתוכי? ומה אני משאיר?

בדורות שלנו, הרבי אמר, שבכדי באמת לדעת מה נכון לי,
לעיתים במקום השוטר, אני צריך למנות יועץ.
(ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה )

היעץ יכול להיות פנימי או חיצוני, או גם וגם.
כלומר מישהו שאני מתייעץ איתו,
סומך עליו, ומדבר איתו בגובה העיניים.
העיקר שאני חש שהוא עוזר לי להתקדם.

זהו החיבור בין חודש אלול לשבת שלנו.
אלול נקרא חודש ההתבוננות, חודש שנכנסים פנימה.
הפרשה מזכירה לנו שאנו חיים בעודף קלט ופלט,
שהתודעה שלנו, היא החשובה בחיינו.
ואנו יכולים וצריכים לעשות סינון מתוקן כדי לחיות נכון.

שנזכה לחודש של מימוש הזדמנויות, ואור גדול שימלא
אותנו פנימית.
שבת של שלום :)

סבא שלי לא שבר!לאדמו"ר הזקן היה קופסת טבק מכסף טהור.המכסה המבריק הופרד ממנה, והוא השתמש בו כראי ליישר את התפילין על הראש...
30/08/2024

סבא שלי לא שבר!
לאדמו"ר הזקן היה קופסת טבק מכסף טהור.
המכסה המבריק הופרד ממנה, והוא השתמש
בו כראי ליישר את התפילין על הראש.

פעם אחד החסידים ראה את הקופסא ללא המכסה.
ואמר שאדמו'ר הזקן שבר את המכסה, והשתמש בו.

הנכד של אדמו'ר הזקן, אדמו'ר הצמח צדק ישר הגיב ואמר:
" סבא לא שבר דבר בעולם לא את עצמו ולא את זולתו"
בנוגע לפירוק הקופסא הוא בטח הוציא ציר או חוט, והמכסה הופרד.

הסיפור המיוחד הזה ( שהוא בקצרה) אהוב על הרבי.
ויש בו המון נקודות חשובות לחיינו.
את הקופסת טבק קיבל אדמו"ר הזקן במתנה,
הוא לא זרק אותה, לא שבר אותה.
אלא מינף את הקופסת טבק לשימוש בקדושה.

כדי להשתמש בה כראוי הוא ניתק והפריד (ולא שבר).
את החיבורים בקופסא.
ופה הוא לימד אותנו שיעור חשוב:
כדי להתמודד עם שתי הנפשות שלנו הטבעית והאלקית.
לא שוברים אחת מהם, אלא נותנים כוח לנפש האלקית
למשוך אחריה את הנפש הטבעית.
או בעברית שלנו - נותנים לנפש האלוקית דלק, משתמשים בה,
והיא תוליך את הנפש הטבעית, והגוף אחריה.

אנחנו בשבת קסומה, שבת מברכים חודש 'אלול'
חודש החיפוש, חודש ההתקרבות.
הראשי תיבות המפורסמים של אלול הם:
"א-ני ל-דודי ו-דודי ל-י"
המסע של החודש מתחיל ממני (אני) עד לדודי ( אהובי)
ואז השפע חוזר ובגדול ודודי לי.

הפרשה שלנו היא גם מהמדהימות שיש, פרשת 'ראה'
"ראה אנכי נותן לפניכם היום"
הפרשה שלנו, קשורה לאלול, ותמיד נקראת סמוך או באלול עצמו.
והיא מלמדת אותנו ומנחה אותנו "לראות"!
ומה רואים ?
את החיבור לשורש "אנכי נותן לפניכם היום"
אנכי זה עצמות אור אין סוף, נותן לנו מתנה, לפניכם כלומר לפנימיות
שלנו, היום זה מובן נצחי, כל יום יום.
ומה היא המתנה?
המתנה הראשונית היא החיבור עצמו, בנינו לבין האור אין סוף!
המתנה השנייה היא הבחירה!
"נותן לפניכם היום ברכה ו..."
אנו יצורים תבונתיים בוחרים, איננו רובוטים, הבחירה היא עצמה
הזכות, המעלה, האחראיות, והתפקיד הכי נעלה של האדם.
וקיבלנו אותה על מנת להשתמש בה, הבחירה עושה אותנו
שליחים של האור, כלים לאור אין סוף, ונותנת לנו את הכוח
להאיר את העולם, לברר אותו, לתקן אותו, ולפעול בו באמת.

זהו החיבור בין אלול לפרשת ראה, לקבל את המתנות מלמעלה,
לעבוד מלמטה, ובעיקר להאיר את עצמי והעולם סביבי.

שבת של שלום :)

הפרד שלך נפל לבור.ככה בישרו לאיכר שפרדו האהובה נפלה.הוא רץ לבור והבין שזה יהיה בלתי אפשרי להציל אותו.הפרד שוקל המון והחב...
23/08/2024

הפרד שלך נפל לבור.
ככה בישרו לאיכר שפרדו האהובה נפלה.
הוא רץ לבור והבין שזה יהיה בלתי אפשרי להציל אותו.
הפרד שוקל המון והחבל יקרע.
חשב האיכר מה לעשות, והחליט שלפחות הפרד לא יסבול
מצמא ורעב, הוא יקבור אותו.
והתחיל עם חבריו לשפוך חול.
הפרד נבהל וחשב שהבעלים שלו השתגע ,לא מספיק שהוא נפל,
מנסים לקבור אותו חי.
חשב הפרד והבין שהתחתית של הבור רחבה, הוא התחיל להזיז
את העפר לצד, והתחיל לטפס על ערימות החול.
הם שופכים המון חול , והוא בונה לעצמו מעין הר חול מטפס ועולה.
עד שלבסוף הוא היה מספיק גבוה, ובכוחותיו האחרונים קפץ החוצה.
פחד הפרד שינסו להרוג אותו שוב, והתחיל לרוץ.
האיכר מרוב שמחה והפתעה שהפרד חי, שמח כל כך,
ונתן לו לרוץ לחופשי.
סוף טוב הכול טוב.

הסיפור הוא מעין אגדה עממית, ודיי ארוך😉
אבל יש בו המון תבונות..
נתחיל הזה
שלפעמים שופכים עלינו חול, ונדמה לנו שזה הסוף שלנו,
אבל זה בעצם קרש ההצלה שלנו.
נמשיך בזה..
שאנחנו למטה, אנו תמיד חושבים שהעולם נגדנו
אבל לפעמים מנסים להטיב לנו, לפחות מנקודת המבט של השני.
ולסיום..
גם לדרמה הגדולה של חיינו, בסוף בסוף, יש סוף טוב.

אנו בפרשת "עקב" ובשבוע השני של הנחמה.
הפסוק המתחיל של הפרשה הוא כך:
"והיה עקב תשמעון"
המילה 'עקב' היא מיוחדת במינה, ופירושה:
עקב מלשון זמן כמו עקבא דמשיח.
ועקב מלשון תחתון - כמו דברים קטנים או מצוות קטנות
שאדם דש בעקביו (לא שם לב אליהם)

אדמו'ר הזקן נותן לנו חידוש מדהים:
"והיה עקב תשמעון" - שהעקב שלנו תשמע.

אנחנו כמו רוב האנשים בעולם, אוהבים דברים גדולים,
מצוות גדולות, פרויקטים גדולים, משימות ומטרות אבל
שיהיו גדולות.
אדמו'ר הזקן מלמד אותנו שהדרך לדברים גדולים,
מתחילה בקשבה לדברים הקטנים.
כדי שהאדם ילמד 'לשמוע באמת' או בשפה שלנו ילמד
להקשיב.
הוא צריך להתאמץ שכל כולו ישמע, לא רק האזניים, אלא גם השכל,
הרגש, והכוחות התחתונים שלו,עד לעקב.

בעצם כשאני רוצה שמשהו יחדור אליי, ישפיע עליי, ינחה אותי.
אני צריך ללמד את עצמי לשמוע באמת, עד שמצב שהוא יגרום
לי לפעול.
שהעקב שלי, כוח העשיה שבי, יהיה מחובר להבנה שלי.

וכאן החיבור בין שני הפירושים למילה 'עקב'
שאני שם לב לפרטים הקטנים, שאני לא מזלזל במשימות
הקטנות או במצוות קטנות.
כי אני מבין שהן גדולות באמת.
כשאני מתחיל להקשיב לבריאה, לבורא, ולעצמי.
אני מתחבר לזמן המשיח.

אנחנו בזמן מיוחד מחר יהיה כ' אב יום ההילולה של אבא של הרבי,
יום סגולתי שיעזור לנו להצליח ליישם את החיבור בין המוח הלב והעקב.
יום שילמד אותנו שלמעשים שלנו יש המשכות נצחיות.
שלגבורה ומסירות נפש יש מקום בעולם.
ולכולנו ישנו תפקיד בבריאה ששייך רק לנו.

שבת של שלום :)

"היכן  אלקים נמצא ?אפה שנותנים לו להיכנס" את האמרה העוצמתית הזאתאמר הרבי מקוצק.מסר קצר כדרכו, שמכיל הבנה ותודעה של חיים ...
16/08/2024

"היכן אלקים נמצא ?
אפה שנותנים לו להיכנס"
את האמרה העוצמתית הזאת
אמר הרבי מקוצק.

מסר קצר כדרכו, שמכיל הבנה ותודעה
של חיים שלמים.

אנחנו נמצאים כרגע בתקופה חדשה, בזמן חדש.
מהשבת שלנו הנוכחית ועד לראש השנה ישנם
שבע שבתות.
תקופה זאת נקראת "שבע דנחמתא" ובה נקרא שבע נחמות.
החל מהשבת שלנו שנקראת 'שבת נחמו'.

מציאות חיינו, היא דינמית, משתנה מרגע לרגע.
גם ברמה האישית שלנו, וגם ברמה הלאומית.

עד ליום חמישי האחרון עברנו תקופה מורכבת, וששיא היה ט' באב
יום שמכיל בתוכו חורבן קשה.
ולכן לאחר התקופה הזאת מנחמים אותנו, הנחמה היא לא רגעית
אלא במחזור של שבע שבתות ( שבע הוא מספר שקשור לשלמות הבריאה)
ועד מתי? עד לשנה החדשה, עד להתחלה חדשה.

ופה נתנו לנו מסר מדהים לחיינו :
הנחמה קשורה להתחלה חדשה, ולא רק השתתפות
בצער על העבר.
ומתי הנחמה מגיעה לסיום ולשלמות?
שאנו מחוברים להתחדשות, מאמינים בה, וחשים אותה.
או במקרה של ט' באב, שלא נבכה עוד על חורבן הבית,
אלא נזכה לבית שלישי חדש ונצחי.

השבת שלנו היא שבת נחמו על שם ההפטרה "נחמו נחמו עמי"
והפרשה שלנו היא "ואתחנן"
וכמו שגילה לנו השל'ה הקדוש
שבין הפרשיות לזמן שלנו יש קשר מיוחד.
בכלל אפשר לומר 'שהאדם הזמן והמקום' תמיד מחוברים.
בקבלה זה נקרא סוד העש'ן - עולם, שנה , נפש, שתמיד יחדיו

הפרשה שלנו ו"אתחנן" מתחילה בסיפור משה ובתפילותיו
על מנת להיכנס לארץ, בהבנה שלו שהוא לא יכנס, הלוחות השניות,
ואפילו קריאת שמע, וערי מקלט.

הפרשה עמוסה בסודות ורמזים ונאמת בגוף ראשון.
כמו כל ספר דברים.
משה רבינו ממש מספר לנו את המסע שלו.
ואם נשזור חוט מסביב לפרשה נראה שמדובר בה על נפילות
ועליות, מאורעות טובים ופחות טובים, חיבורים וניתוקים, נסיונות
והשתדלות, ותודעה אלקית שממשיכה למרות הכול.
ממש כמו החיים עצמם.

ועל כך הקשר בין הפרשה להפטרה:
ואתחנן היא לא פרשה של צדיקים, אלא של אנשים סבירים,
שמנסים ומשתדלים, עולים ויורדים
משה מנכיח לעם תודעה חדשה, שכל ירידה היא גם עליה,
שלכל מצב יש פתרון, ששבירה (כמו הלוחות הראשונות) היא רגעית
ולאחר מכן נקבל חדשות.
ושהנחמה הכפולה (נחמו נחמו )מלווה אותנו תמיד.
היא כפולה היא תגיע, ונחווה אותה.

משה גם מלמד אותנו מסר מדויק ולא פשוט
המילה ואתחנן שהיא מלשון תחנונים ותפילה של משה,
אבל היא גם מלשון חינם.
שאנו לא מרגישים שחייבים לנו, אלא אנו נותנים לאור האלקי
לשכון בנו ולהיכנס בנו.
דברים מתחילים להסתדר, הנחמה השלמה מגיעה.

זוהי השבת שלנו שמכינה אותנו ליום ראשון בערב "ט"ו באב"
שעליו נאמר "לא היו ימים טובים לישראל"
הירח יהיה מלא (פול מון) , וישראל מונים ללבנה ( אנחנו נהייה בפול)
יום התיקון של ט' באב יגיע, ואור חדש ימלא אותנו
ואת העולם.
והתפקיד שלנו, לאפשר לו להיכנס גם אלינו ללב

שבת של שלום :)

Address

Tel Aviv

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ממעל ממש 1 posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Organization

Send a message to ממעל ממש 1:

Share