21/10/2025
רייצ'ל, טרנסית שאיבדה הכול בקורונה ועברה חמש שנות גיהינום ברחוב שכללו אונס, אלימות והשפלות - נחלצה ממעגל הזנות. לאחר שבדידותה הפכה לכאב בלתי נסבל, היא הגיעה לעמותת "הופכות את היוצרות", שהפכה לביתה. כעת היא חושפת בטור אישי את סיפורה.
"כשהעולם נסגר, נשארתי לבד. בלי פרנסה, בלי תמיכה, בלי משפחה. באותה תקופה התגוררתי אצל אבא שלי, בבת ים. אז גם החלטתי לפתוח עסק. החלטה שהתבררה בהמשך כטעות. באותו זמן אבא איבד את עבודתו, ואת התסכול שלו מכך - ספגתי אני. הוא לא הפסיק לפגוע ולהעליב אותי, עד שהבנתי שאין לי ברירה ואני חייבת לעזוב את הבית.
חמש שנים של שכנים שלא שאלו אם אני בסדר ובמקום זה רק השפילו אותי במילותיהם, במבטיהם ובמעשיהם. במקום לעזור, הם הסתכלו עליי מלמעלה. במקום לשאול "מה עברת?", הם הפנו לי את הגב.
באותן שנים, כשהייתי רק צל של עצמי ונואשת לחיבור אנושי, נקלעתי למצבים שבזמנים רגילים לא הייתי נכנסת אליהם. עברתי מערכת זוגית אלימה, שבה בכל יום שמעתי שאני "מפגרת" וש"אף אחד לא יאהב אותי"
הבדידות הפכה עוד יותר כואבת כשהתחלתי לעכל שנאנסתי. אני. נאנסתי. זה הדבר הקשה ביותר שקרה לי בחיים האלו. אני לא אוהבת את המילה זנות, כי היא מעלה את כל הכאב וההשפלות שחוויתי. תחושת ערך שנמחקה - וכל זה בלי יכולת לשתף אף אחד, כי מי בכלל יבין?.
ואז לפני קצת יותר מחצי שנה, כשהייתי במצב של חוסר אונים מוחלט, התרחש נס. פגשתי את אנדי, עובדת סוציאלית מהמרכז הטרנסג'נדרי, ובפעם הראשונה בחיי הרגשתי שמישהי מסתכלת עליי באמת - לא על רייצ'ל החיצונית, אלא על הנשמה שלי. במרכז העמותה ראו אותי כאדם ולא כצעצוע. זה היה המקום הראשון שבו הקשיבו לי מבלי לשפוט"
http://bit.ly/4hhRrwC
צילום: גיל נחושתן
