11/06/2026
בשנתיים האחרונות, עשרות רבות של עובדים פנו אלינו וסיפרו שלא קיבלו שכר, שפוטרו ברגע שאפשר היה, שכעסו עליהם על שלא עמדו ביעדים ולקחו מהם סמכויות, שהיו בטוחים שהכול בסדר ופתאום קיבלו בוואטסאפ גמר חשבון, שלא היה להם למי לפנות למרות שחזרו שבורים. המדינה שלחה אותם למילואים לפרקי זמן לא סבירים ומקומות העבודה שלהם המשיכו בלעדיהם. חלקם היו רגע לפני קידום כשצו 8 דפק להם בדלת, אחרים נשלפו באמצע פרויקט חייהם, והצעירים שבהם בדיוק התחילו עבודה חדשה שאליה התקבלו לאחר מיונים מפרכים.
כולם נפגשו בלשכת התעסוקה.
אז נכון שאסור לפטר במהלך מילואים ושלושים יום אחריהם, ונכון שנקבעו שלושים ימים נוספים שאמורים להעניק לעובדים מעט הגנה נוספת. אבל בסופו של יום, אלפי עובדים מסתובבים בינינו ללא עבודה, ללא הכנסה, ללא תמיכה ועם פגיעה עמוקה בזהות המקצועית שלהם.
המדינה ששלחה אותם לקרב לא מספקת להם – או למעסיקים שלהם – מענים סבירים. גם מעסיקים בעלי כוונות טובות מתקשים להתמודד עם היעדרויות ממושכות בהיקפים שלא הכרנו בעבר. עובדים שחוזרים לאחר חודשים ארוכים במילואים מגלים לעיתים שהארגון למד להסתדר בלעדיהם, שתפקידם השתנה או נעלם, ושמקומם כבר אינו מובטח כפי שהיה כשיצאו. וכל זה עוד לפני שמתחילים לדבר על המחיר הנפשי והאישי שנשאו איתם בחזרה. על המדינה להתייצב לצד העובדים האלה – ויפה שעה אחת קודם – באמצעות תכנית לאומית שתסייע להם להשתלב מחדש בשוק העבודה ותעניק מענה אמיתי למחירים האישיים, המקצועיים והנפשיים של השירות הממושך.
כדי לקדם מדיניות המבוססת על המציאות בשטח ולא על הנחות, יצאנו בסקר העוסק בהשפעות המלחמה על עובדים ישראלים ועל מקומות העבודה שלהם.
המספרים המבהילים בכתבתו של ניצן צבי כהן (בתגובה הראשונה) מספרים את סיפורם של העובדים האלה, ומזכירים לנו שהמלחמה הזאת רחוקה מאוד מסיום.
מלאו את הסקר על השפעות המלחמה על עובדים ישראלים בסוגיות הנוגעות לבריאות הנפש ושלומות העובדים (well-being), ועל התמודדות מקומות עבודה עם האתגרים הנפשיים שעימם מתמודדים עובדים מאז פרוץ המלחמה. המידע שייאסף יסייע לנו לגבש המלצות עבור מקומות עבודה ומקבלי החלטות, במטרה לשפר את ההגנה והתמיכה בעובדים. https://forms.gle/5SUE9SCsKs4hqfyt6
