20/08/2026
האיש שהקשיב לפעימות הלב של השפה העברית
כשאנחנו חושבים על ענקי השירה העברית, שמו עולה מייד כאחד מעמודי התווך של התחייה התרבותית שלנו. הוא היה אחד המשוררים העבריים החשובים, המוכרים והמשפיעים ביותר.
היום, 20 באוגוסט, אנחנו מציינים את יום הולדתו של שאול טשרניחובסקי, שנולד בשנת 1875 בדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה של ימינו).
זו הזדמנות להכיר פן נוסף של המשורר, שהיה גם רופא ילדים מוערך, וגם שינה ופיתח את השפה העברית ואת הדרך שבה אנחנו מדברים וכותבים.
טשרניחובסקי היה איש של טבע, של מדע, של מרחבים ושל אנטומיה. בגיל 17 פרסם את שיר הביכורים שלו, וכשבע שנים לאחר מכן, יצא לגרמניה ללימודי רפואה.
כאשר עלה סוף סוף לארץ ישראל בשנת 1931, ושימש כרופא בתל אביב, נתקל בחוסרים שבשפה. איך מסבירים לילד בעברית איפה כואב לו, כשיש בגוף איברים שאין להם עדיין שם? איך מתרגמים לעברית יצירות מופת יווניות, או את שמות הפרחים שצומחים בשדות ארצנו?
חמוש בידע רפואי רחב, בבקיאות עצומה בשפות קלאסיות ובחברות פעילה בוועד הלשון העברית, החל לברוא מילים. הנה כמה מהסיפורים מאחורי המילים שלו:
הוויכוח על הנחליאלי: טשרניחובסקי היה מאוהב בטבע ובציפורים. כשהוא ראה את הציפור הקטנה שמניעה את זנבה ללא הרף, הציע לקרוא לה בשם זְנַבְנוּע. מולו עמד מנדלי מוכר ספרים, שהציע את השם נַחְלִיאֵלִי. מנדלי ניצח בוויכוח הזה, אבל טשרניחובסקי הותיר לנו פנינים רבות אחרות בטבע.
איך נולד תות השדה? עד ימיו, קראו לפרי האדום והמתוק פשוט "תות". טשרניחובסקי, שרצה להבדיל בין תות העץ לבין הפרי שצומח קרוב לאדמה, טבע את הצירוף תות שדה.
אמנון ותמר: אחד החידושים היפים ביותר של טשרניחובסקי הוא שמו של הפרח התלת-גוני.
הוא חיבר עבורו סיפור אהבה בהשראת אגדה רוסית, והעניק לו את השם המקראי "אַמְנוֹן וְתָמָר".
כרופא, טשרניחובסקי העניק לנו את המילה "סרעפת".
טשרניחובסקי כתב באחד משיריו הידועים: "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף מוֹלַדְתּוֹ", ואכן, לקח את נוף מולדתנו - הצמחים, הציפורים, גוף האדם, ויצק אותם אל תוך תבנית השפה שלנו.
הספר המוקלט של שיריו "שחקי, שחקי על החלומות - מבחר" זמין למנויינו.
אז אם זה היה תלוי בכם- נחליאלי של מנדלי מוכר ספרים, או זנבנוע של טשרניחובסקי? כיתבו לנו בתגובות.
