30/04/2026
השבוע התקיים טקס הסיום של מחזור 13 של מכינת אשנב ללימודים על תיכוניים בתל אביב.
יכולנו לספר לכם על הקורסים הסדנאות ותהליכי הלמידה ופיתוח הקריירה שקרו שם, על מכינה שהסתיימה בזום בגלל מבצע שאגת הארי ועל מה עושים כשבאמצע מבחן במתימטיקה יש אזעקה או על השותפות עם מחוז ת"א 1 בסל שיקום משרד הבריאות, שיקום מקצועי בביטוח לאומי ומכללת שנקר הנדסאים. אבל במקום זה אנחנו בוחרים לשתף אתכם במה שכתבה והקריאה אחת הסטודנטיות בטקס:
שלום לכולם ,לצוות, למשפחות, ולנו – הסטודנטים.
יש רגעים שהם לא רק סיום. הם מראה. והרגע הזה… הוא כזה. כי עבור חלק מהאנשים, לסיים מסגרת לימודית זה משהו צפוי. אבל עבורנו – זה לא היה מובן מאליו מההתחלה.
אנחנו לא רק קבוצה של סטודנטים. אנחנו אנשים שנאלצו לפגוש את עצמם – לפעמים במקומות שלא תמיד רצינו להסתכל עליהם.
ואני רוצה להגיד משהו אישי רגע, ואני יודעת שאני לא היחידה. בהתחלה – היה לי קשה להיות פה. לא בגלל המקום, אלא בגלל המשמעות שלו.
היה לי קשה להכיר בזה שאני בתוך מסגרת שכאילו אומרת עליי משהו. שכאילו שמה עליי הגדרה. והייתה בי התנגדות. שקטה, אבל מאוד נוכחת.
אבל עם הזמן – משהו נסדק שם. דרך האנשים כאן, דרך הרגעים הקטנים, דרך זה שלא הייתי צריכה להעמיד פנים –
המקום הזה הפסיק להרגיש כמו תווית, והתחיל להרגיש כמו מקום. מקום שאפשר לנשום בו. מקום שאפשר להיות בו אמיתית.
ובאיזשהו שלב הבנתי – זה לא מקום שמגדיר אותי. זה מקום שאפשר לי להגדיר את עצמי מחדש.
ולכם אני רוצה להגיד ישירות: אנחנו יודעים מה זה להגיע גם כשאין כוח.
מה זה לשבת כאן כשמבפנים לא תמיד שקט. מה זה להמשיך, גם כשיש קול שאומר לוותר. ואתם לא ויתרתם.
גם אם זה לא תמיד נראה, גם אם זה לא תמיד מסודר או “מושלם” – אתם המשכתם. וזה כוח.
ופה אני רוצה לעצור רגע ולהגיד משהו על הצוות. כי זה לא מובן מאליו להחזיק מרחב כזה.
לא מובן מאליו לראות אותנו מעבר למה שרואים על פני השטח, להישאר גם ברגעים פחות פשוטים, לא להיבהל, לא להתרחק, ולהמשיך להאמין – גם כשאנחנו בעצמנו מתערערים.
יש פה צוות שלא רק מלמד, אלא נוכח. שלא רק מעביר חומר, אלא מחזיק אנשים.
שידע להיות רגיש כשצריך, וחד כשצריך, ובעיקר – אמיתי. ועל זה – תודה גדולה. כי בלי זה, המקום הזה לא היה הופך למה שהוא עבורנו.
יש הישגים שרואים על הנייר. ויש הישגים שהם הרבה יותר עמוקים – והם אלה שבאמת משנים חיים.
אז כן, אנחנו מסיימים כאן תקופה. אבל זה לא רק סוף. זה רגע שבו אפשר להגיד לעצמנו – עברנו דרך. אמיתית.
ואם הצלחנו להגיע עד לכאן, אז כנראה שאנחנו מסוגלים להרבה יותר ממה שחשבנו.
תודה לכם – על הדרך, על הנוכחות, על האומץ להיות כאן.
תודה לצוות – על זה שהייתם חלק מהדרך הזו, באמת.
ואני רוצה לסיים בזה: אומרים שכל אדם צריך מישהו אחד שיאמין בו באמת, ואנחנו זכינו לפגוש כאן אנשים שראו אותנו – גם כשאנחנו לא תמיד ראינו את עצמנו
תודה על מה שהייתם תודה על מה שתהיו תודה
המיונים למחזור הקיץ של מכינת אשנב בתל אביב נפתחו וניתן להפנות מועמדים!
