מאהל ראשון לציון אמנם פורק, אך קהילת המחאה שנוצרה בו חיה ובועטת. בקיץ 2011 גילינו שאנחנו, כציבור, יכולים לשוחח זה עם זה ולפעול זה לצד זה, גם כאשר דעותינו חלוקות ואמונותינו שונות. גילינו את כוחנו, ועכשיו, אנחנו מגלים כיצד להשתמש בו.
את מחאת קיץ 2011 לא ניתן לפרוט לדרישות ספציפיות, שניתנות למדידה כמותית. כל מי שהגיע למאהל ומצא עצמו נסחף לשיחה אל תוך הלילה עם זר מוחלט, יודע שחווינו בקיץ זה מהפכה של
תודעה. הבנו שאיננו עומדים לבד כנגד שיטה כלכלית וחברתית, שרוצה לגרום לנו להאמין שאנחנו בודדים וחסרי ישע. הבנו שישנה דרך להביע את חוסר שביעות הרצון שלנו מהמצב הקיים באופן שיכה הדים בחברה. הבנו שלשבת מול הטלוויזיה ולהתרעם בינינו לבין עצמנו לא יקדם אותנו לשום מקום. הבנו שיש לנו כוח לשנות, ושאנו מוכרחים לקחת את האחריות לשינוי בידינו, ולא לחכות לאחרים שיעשו זאת בשמנו.
קהילת המחאה של ראשון לציון חרתה על דגלה את המשימה הבלתי-נגמרת לקידום מודעות בחברה הישראלית. עלינו להיות מודעים לאופן שבו מתווך לנו העולם מבעד לתקשורת המניפולטיבית הנגועה באינטרסים שונים, עלינו להיות מודעים לזכויותינו ולזכויותיהם של אחרים, עלינו להיות מודעים לשיטות הכלכליות-חברתיות אשר משפיעות על חיינו האישיים. בין אם בלמידה או שיחה, עלינו להתעורר ולהבין שאזרחות תקינה משמעה אחריות חברתית ונכונות לפעול כנגד עוולות חברתיות. עלינו להתעורר ולראות בעצמנו בני אדם, ולא צרכנים או פונקציות כלכליות במשחק שתמיד מוכרע לרעתנו. עלינו להתעורר ולקחת אחריות לא רק על חיינו, אלא גם על חייהם של בני האדם הסובבים אותנו.
אנחנו פועלים כעת מתוך הידיעה כי האדישות היא נחלת העבר. הגיעו לקיצם הימים בהם יכולנו לומר ש"אין מה לעשות" ו"זה מה יש". אם יש דבר מה שנראה לכם לא צודק, יש לכם כתובת לפנות אליה: [email protected]
התעוררנו!
