חובה לעשות מבחן רישוי רכב חדש אחרי שלוש שנים ולאחר מכן בכל שנה מכיוון:
1. מצב התשתיות בישראל עדיין לא טוב. בכפרים ובאזורים שלמים הכבישים משובשים ומסוכנים.
2. יש כאמור, מדינות החברות בארגון בהם הדירקטיבה לעיל נוהגת שומרות על התקנה כמו ישראל ויש מספר מדינות הנוהגות כמו גרמניה.
3. הלובי לשינוי התקנה הוא של חברות הליסינג, ההשכרה ויבואני הרכב אשר אצל רובם הבעלויות צולבות ודווקא אצלם הסכנה הבטיחותית גדו
לה יותר.
4. מחיר הטסט שולי – 82 ₪ והוא נקבע מילות הבדיקה הבטיחותית ועלות בדיקת זיהום אויר. אכן יש עלויות לחברות הליסינג והם בעיקר של שינוע, אבדן יום השכרה, לוגיסטיקה – נוחות על חשבון בטיחות.
5.טסט בתדירות גבוהה מחייב תחזוקה גבוהה של צמיגים, חשמל ואורות ואח' – בהכרח הוצאות גדולות יותר הנובעת מחובת שמירה על בטיחות.
6. בדרך אחרת, מיום החזרת הרכב לחברת הביטוח והליסנג ועד מכירתו לשוק - הרכב לא עובר בדיקת בטיחות חובה (טסט שנתי) – דבר שעשוי להזרים לשוק מכוניות מסוכנות לנהיגה.
7. בוודאות הסיכון לתאונות יעלה באופן משמעותי וחברות הביטוח יאמירו את תעריפי הביטוח בהתאם, הכול כדי לצמצם את הפערים.
8. ההתראות של הרכב לבעיות בטיחות מעטות – אין בכלי הרכב התראות לצמיגים מסוכנים (מהווים גורם משמעותי בתאונות דרכים).
9. במקרים של תאונות המשטרה בוחרת לציין בדוחות את הגורם האנושי כתקלה שנגרמה לתאונה לעומת היקף התקלות הטכניות האמיתיות. הדבר נובע מחוסר ידע, אמצעים וגם מתפיסה של צדק חלוקתי – להקטין את רשלנות הנהג.
10. 38.2% מהרכבים הנבחנים נכשלים במבחני רישוי – אחוזים גבוהים המלמדים על רמת תחזוקה של כלי הרכב.
11. רכבים רבים נקראים לשירות חוזר מסיבות של כשל של היצרן. הנהג הישראלי מתעלם מ-RECALL - בשל החשש מהוצאה גבוהה נוספת בחברה – במבחן הרישוי השנתי הם מחוייבים לעבור אחרת ייפסלו במכוני הרישוי.
12. תקופת שפל כלכלי – מאות אלפי כלי רכב לא מתוחזקים ברמה נאותה – זמן לא טוב.
13. תרבות אחזקת רכב שונה באירופה לעומת האוכלוסיה בישראל על שונותה.
