23/06/2026
הם עדיין בקרב
אפילו שהם כבר חזרו אלינו.
הגוף בבית,
אבל הראש עוד שם
הרעש, המראות, הדריכות, הפלשבאקים שחוזרים בלי אזהרה.
יש לוחמים שחזרו מהחזית,
אבל לא באמת הצליחו לצאת ממנה.
כל רעש מקפיץ, כל לילה נהיה ארוך, כל רגע קטן יכול להחזיר אותם אחורה.
ואנחנו, אסור לנו לחשוב שהמלחמה שלהם נגמרה רק כי הם חזרו הביתה.
כי יש מי שנלחמים גם עכשיו, בשקט, בתוך הנפש.
עוצמה לחייל כאן בדיוק בשביל הרגעים האלה.
לתמוך, לחבק, לעזור, ולהראות להם שהם לא לבד גם אחרי הקרב.
כי גם כשהם חוזרים,
הם צריכים שמישהו יחזיק אותם.
שמישהו יראה את הכאב שאי אפשר תמיד להסביר במילים.
שמישהו יזכיר להם שיש להם גב.
זה הזמן שלנו לעמוד לצידם.
לחזק אותם.
לתמוך בהם.
ולהיות שם בשבילם, עד שהלב יצליח קצת לנוח.
