ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

Call Directions Website Contact the organization

ארגון אלמנות ויתומי צה"ל הבית של אלמנות ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון – תומכים, מלווים ומחזקים את מי ששילמו את המחיר היקר מכול.

הבית של אלמנות ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון
ארגון אלמנות ויתומי צה"ל (ע"ר) הוא עמותה ללא מטרות רווח והגוף היציג והבלעדי הפועל מאז 1991 למען רווחתן ורווחתם של אלמנות, אלמנים, יתומות ויתומים אשר בני זוגם או אביהם נהרגו במהלך שירותם בצה"ל ובכוחות הביטחון: המשטרה, השב"כ, המוסד, שירות בתי הסוהר וכיתות הכוננות – ממלחמת השחרור ועד היום.

הארגון מלווה את המשפחות השכולות לאורך כל השנה, מתוך מחויבות עמוקה ומתמשכת – לסייע, לתמוך, לחזק ולאפשר צמיחה, בכל שלב במסע חייהם.
העשייה כוללת בין היתר: סיוע פרטני, מלגות והטבות, טיולים וחופשות, קורסים, מחנות לילדים, תכניות ליווי וייעוץ, אירועים, פעילויות קהילתיות ועוד – הכול מתוך הקשבה אמיתית והתאמה אישית לצרכים הייחודיים של כל משפחה.

לצד התמיכה הרגשית והקהילתית, הארגון מייצג את ציבור המשפחות השכולות מול מוסדות המדינה, ופועל לשיפור זכויותיהם בזירה הציבורית והפרלמנטרית.

המסר שלנו חד וברור: הם לא לבד.החברה הישראלית כולה מוקירה את המחיר הבלתי נתפס שהם משלמים – ואנחנו כאן כדי ללוות, לתמוך, לסייע ולהזכיר להם את זה.

"בחמש השנים שקדמו למותו של להב היה קשה, בלשון המעטה. התקופה הזאת, שבה נאלצתי להתמודד עם המציאות המורכבת, עם מחלתו, הכינה...
01/10/2026

"בחמש השנים שקדמו למותו של להב היה קשה, בלשון המעטה. התקופה הזאת, שבה נאלצתי להתמודד עם המציאות המורכבת, עם מחלתו, הכינה אותי להמשך. אלה נסיבות חיי, זה כורח המציאות, ואני טיפוס רציונלי ובעלת אמונה חזקה מאוד בבורא עולם. אני מאמינה שגם אמי זכרה לברכה וגם להב סיימו את התיקון שלהם בעולם הזה והשאירו אותי עם ילדים מתוקים שצריכים אותי ועם המון ידע שצברתי. זו הצוואה שלי מהם - דרך החיים המיוחדת שלהם.

אני אדם אופטימי, תמיד הייתי. עד הרגע האחרון האמנתי שלהב יחיה, ננצח את המחלה ונחיה חיים בריאים ומאושרים יחד. הייתה בי אמונה שבעזרת השם יקרה נס. קיוויתי לישועתו. לימים התחזקה בי יותר ויותר התחושה שהנס שלנו היה הזמן שהספקנו להיות יחד מאז הפציעה שלו והמשפחה שזכינו להקים.
הגעגוע נוכח ביומיום ומבליח ביתר שאת באירועים כמו מסיבות הסידור ומסיבות הסיום של הילדים. ברגעים כאלה שבהם אני מרגישה שאבא שלהם היה צריך להיות פה איתי. איתם. הגעגוע יכול לצוף גם כשאני סתם צופה בתוכנית בטלוויזיה או כשאני מלווה חברה טובה שהתאלמנה מבעלה למחלת הסרטן, מתרגשת בחופתה ונזכרת בחיים שלהב ואני חיינו יחד, ובו זמנית מתמלאת במחשבות ובאמונה על העתיד והרחבת המשפחה הקיימת.
תחושת הגעגוע איננה בהכרח רעה, אלה גם זיכרונות נעימים. זאת דלת שצריך להחליט שעוברים בה, להתחבר גם לזיכרונות הטובים, לבחור לראות בהם משהו שלא רק מכאיב לנו אלא ממלא אותנו.

אני מודה לקב"ה ששלח לי אהבה נוספת, ב"ה אני בזוגיות מאושרת כבר כמעט ארבע שנים. להב היה מיוחד בדרכו שלו ובן זוגי מיוחד בדרכו האחרת. אני מרגישה שלהב שלח לי אותו, כי הוא שכר דירה במרחק שתי דקות מהמקום שבו להב גדל, זו דרך שעשיתי עשרות פעמים. בתחילת הקשר הרגשתי מוזר עם זה שבכל פעם שאני נוסעת אליו אני נזכרת בבעלי. אבל זה חיזק אותי והוא מכיל את העובדה שפיזית אין פה בעל, אבל הוא תמיד בלב.
לאלמנות הטריות אני מבקשת לומר שימצאו מישהי שמבינה לליבן, שעוברת את מה שהן עוברות, 'אחות לסטטוס'. בקרב האלמנים יש לנו משפט – 'זר לא יבין'. קצת אחרי שהתאלמנתי חברה טובה אמרה לי שאחרים תמיד ישפטו, אבל בסוף היום אף אחד מהם לא נמצא איתנו בלילה להחליף את הציפית הרטובה מדמעות.
אז אני אומרת לכל אותן אלמנות טריות - שימי את הסביבה בצד ותביני מה נכון עבורך, מה עוזר לך ותזכרי שזה אומנם נראה הסוף - אבל זה לא - זאת התחלה של משהו אחר. הקב"ה לא נותן אגוזים למי שאין לו שיניים".

דיקלה יוגב, אלמנתו של להב יוגב ז"ל, שנפצע קשה בשירות ונפטר ב-2021.
לזוג שלושה ילדים: יגל שמחה (9 וחצי), אלמה מלכה (6 וחצי) ונתן יוסף (5).

"אני סולחת לעצמי על כל הפעמים שבהן וויתרתי על עצמי כי לא יכולתי אחרת, על כל הפעמים שבהן פגעתי בעצמי בלי להתכוון, כי משהו...
30/09/2026

"אני סולחת לעצמי על כל הפעמים שבהן וויתרתי על עצמי כי לא יכולתי אחרת, על כל הפעמים שבהן פגעתי בעצמי בלי להתכוון, כי משהו אחר היה חשוב יותר ממני. אני סולחת לעצמי שהייתי שיפוטית מדי מול עצמי, שלא הצלחתי לאהוב אותי גם בחולשות שלי. אני סולחת לעצמי על כל הפעמים שבהן הרגשתי שאני לא ראויה לאהבה".

המילים הטובות, החשובות כל כך האלה היו חלק מטקס התשליך הנשי המרגש שקיימנו בשבוע שעבר מול חוף הים ביפו. היו בערב הזה רגעי צחוק ודמע, הייתה מוזיקה נעימה ומרגיעה שפרטה על נימי הנפש, היו טיפולים שסיפקו הפוגה קצרה מתלאות היומיום ומההתמודדות המתמדת, המתמשכת, עם הכאב והאבל, היו חיבוקים ושיחות אינטימיות. היה בערב הזה חיבור מיוחד, חיבור שזר לא יבין.

שקיעת השמש היפהפיה מעל הים הייתה תפאורה מושלמת לטקס שבו נעזרו הבאות בזרי המרווה והרוזמרין שחיכו להן על השולחן העגול בספא קדם כדי להתכנס פנימה, להשליך מתוכן את מה שלא משרת אותן ולזמן לעצמן את מה שהן מייחלות לו.

הן ביקשו להשליך את הבדידות, הפחד, התסכול, תחושות האשמה, הכאב, חרדת הנטישה, ההלקאה העצמית, הכעס, הדיכאון, הריצוי והציניות.

הן ביקשו לזמן לעצמן אושר, שלווה, חיות, שקט נפשי, שמחה, רוגע, סבלנות, התמסרות ואהבה. הרבה אהבה.

הלוואי שהשנה שהתחילה עכשיו תביא איתה אהבה לכל מי שרוצה בה.

29/09/2026

נעמה, מדריכת הגלישה בפרויקט "הגל שלי", מספרת איך זה ללמד את קהילת יתומי צה"ל לגלוש. במסגרת הפרויקט, הקהילה שלנו מגיעה ללימודי גלישה עם מדריכים צמודים שמבינים מה זה לעלות על גל ולרדת ממנו, כל פעם מחדש: "בסוף זה להיות בהווה. להתרכז במה שכן יש, במה שקורה עכשיו, ולהצליח לשמוח"

29/09/2026

מה קורה כשלוקחים את מה שלומדים בים ומיישמים בחיים עצמם? מדריכת הגלישה גל טייטלבאום מלווה את קהילת יתומי צה"ל במסגרת פרוייקט "הגל שלי". היא משתפת אותנו איך הים בונה צעד אחר צעד ביטחון עצמי, יציבות ותחושת מסוגלות לכל בן אדם.

29/09/2026

כמה רוגע יש בים? לימור חכמון, יתומת צה"ל שמשתתפת בפרויקט "הגל שלי" מספרת על היכולת של הגלים לתת לנו ביטחון, עוצמה ושקט. לימור ושאר חברי הקהילה שלנו לומדים לגלוש במסגרת הפרוייקט, ומקבלים כלים, קהילה ומרחב להתמודדות. גם כשהגלים חזקים: "לא לוותר, לפחות לנסות, אין מה להפסיד"

28/09/2026

לפני שתופסים גל, צריך קודם ללמוד לעמוד על הגלשן. אילנית בן עזרא והקהילה שלנו לומדים איך לגלוש במסגרת הפרוייקט "הגל שלי". היא מספרת על החווייה הראשונה של לעמוד מול הים ולהצליח להישאר יציבה. כמו בחיים עצמם, הטריק הוא "לעלות על הגל ולא לרדת אף פעם".

28/09/2026

"אני באתי מאוד סקפטי, ונעמדתי על הגלשן, זה פשוט נהדר" - אופיר גפני לא חשב שהוא אי פעם יעלה על גל או בכלל יצליח לעמוד על הגלשן באמצע ים סוער. במסגרת הפרוייקט "הגל שלי" יתומי צה"ל נפגשים עם צוות מדריכי גלישת גלים ולומדים איך לגלוש ולהנות מהדרך. תפסנו את אופיר רגע אחרי השיעור האחרון כדי לשמוע איך זה היה:

28/09/2026

הים לא עושה לאף אחד חיים קלים.
ויק עיון, שלמד לגלוש בפרויקט "הגל שלי", משתף בתחושות שהים מביא איתו. ויק התחיל לפני 3 חודשים, ומספר שהגלישה לימדה אותו על החיים עצמם: "אחרי כל גלישה כשאני יוצא מפה, אני מרגיש אחרת".
הקהילה שלנו ממשיכה לתפוס גלים גבוהים, לעמוד יחד, ולהתחזק כל פעם מחדש.

"יצאתי לדיסקוטק בשישי בערב, הייתי אז בן 14, וכשחזרתי הביתה סיפרו לי שאמא נפטרה. זה היה די צפוי, ועדיין, זה היה קשה מאוד ...
24/09/2026

"יצאתי לדיסקוטק בשישי בערב, הייתי אז בן 14, וכשחזרתי הביתה סיפרו לי שאמא נפטרה. זה היה די צפוי, ועדיין, זה היה קשה מאוד וההשפעה שהייתה לזה על המשפחה הייתה גדולה מאוד.
כל חיי השתנו עם מותה. הבחורה הצעירה שטיפלה בה ובנו בתקופת מחלתה ועברה לגור אצלנו, למעשה נשארה בבית והתפתחו יחסים זוגיים בינה לבין אבא שלי, וזה עורר סערה גדולה. זה היה תהליך לא פשוט.
לאחותי ולי היו רגעים מורכבים עם אבא, היתקלויות שנוצרו בגלל הסטטוס החדש. זה נמשך עד יום מותו, לפני כמה שבועות. המון שנים הקשר בינינו היה רופף.
אמא הייתה אישה ממש טובה, אישה של חסד. לימים, כשנולדו ילדיי, הבנתי שלא רק ילדיה הפסידו אמא, אלא גם הנכדים שלה הפסידו סבתא נהדרת.
כיום, 42 שנים אחרי, אמא לא חלק מהיומיום שלי, אבל אני חושב הרבה על מה שהפסדנו, שתי אחיותיי ואני, עם מותה. אני חושב איך יכלו חיי להיות לולא נפטרה. זה אירוע משנה חיים, הכל נעשה לא קל כשאדם מאבד אמא בגיל צעיר כל כך.
עשיתי המון דברים לבד. למשל, יצא שביום הגיוס הלכתי לבד, כי אבי היה אדם קר והוא לא היה ממש מעורב. גם בהתרגשות שלפני החתונה אמא חסרה לי, ובוודאי בחתונה עצמה.
כשאני מסתכל אחורה, לא ברור לי איך שרדתי, אבל שרדתי. לומדים לחיות בלי, אבל המשקעים מאז מלווים אותי עד היום. בסיטואציה המסוימת שלנו – איבדנו בעצם שני הורים, לא אחד, וזו טראומה שליוותה אותי עד השבעה על אבא ובמהלכה.
האובדן הזה השפיע מאוד על ההורות שלי, עשיתי לעצמי רשימת כללים שכוללת סעיפי מה לא לעשות ואיך לא להיות, כך שהשכול הפך אותי לאבא טוב יותר. אני נשוי באושר כבר 30 שנה ויש לנו שלושה ילדים. המשפחה הנהדרת שהקמנו יחד היא תיקון מטורף למשפחה שהתפרקה לי. אני זוקף את זה חלקית לפחות לזכות הטראומה שעברתי כנער צעיר.
הבחירה של אלמנות ואלמנים להינשא מחדש אחרי האובדן היא מבורכת. צריכות להיות להם המשכיות וזוגיות, זה הכי מגיע להם. אני רק מקווה שבניגוד לאבי, הם ימשיכו לחשוב על היתומות והיתומים שכבר איבדו הורה אחד, להתעלות ולוודא שהיתומים לא יישארו בלי כלום, מבחינה רגשית".

עמית כספי (56), בנה של רב סמל ראשון חיה כספי כ"ץ ז"ל, שנפטרה במהלך השירות ב-1984.

"ההודעה על נפילתו של צביקה הגיעה אליי לעבודה, ונחסכה ממני טראומת הדפיקה בדלת. אחר כך, בדרך הביתה, נשאלתי מי ארצה שיודיע ...
17/09/2026

"ההודעה על נפילתו של צביקה הגיעה אליי לעבודה, ונחסכה ממני טראומת הדפיקה בדלת.

אחר כך, בדרך הביתה, נשאלתי מי ארצה שיודיע לילדים, והיה לי ברור שאני זאת שאודיע להם, שאני זאת שאספר להם מה קרה.

כמו שהפלתי עליהם את הבשורה הכי קשה, כך היה לי חשוב לאסוף אותם בחדר השינה שלנו, להסביר מה עומד לקרות, איך תיראה הלוויה, מה עושים בכל שלב וכו'.

רציתי לצמצם עד כמה שאפשר את אי הוודאות, שממילא ממלאת את ההוויה. ואמרתי להם עוד משהו לפני הלוויה, אמרתי להם שהבית שלנו ימשיך להיות בית שמח.

שאנחנו נמצאים עכשיו בנקודה הכי נמוכה, וממנה נעלה ביחד והבית יחזור לחיות ולשמוח, עם הקושי ועם חסרונו של אבא. נשמור אותו קרוב אלינו, בלב, ונחיה. החיים שלנו לא נעצרו.

היום, אחרי כמעט שנה וחצי, אני יכולה לומר שברוך השם, הילדים שלי שמחים.

זאת שמחה שונה אצל כולנו. זו שמחה מהולה בכאב ובעצב שקיימים תמיד, זו אף פעם לא שמחה עד הסוף, אבל אנחנו מנסים לחיות, להיות, להמשיך. זה חלק מהמסע החדש שנכנסנו אליו.

כל חג, כל יציאה מהשגרה, מציפים את החוסר ואת הגעגוע ומעצימים אותם. גם הזמן שחולף מעצים את הגעגוע, למרות שלחיים יש כוח גדול והם זורמים וממשיכים. עם הזמן הגעגוע גדל ואיתו תחושת ההחמצה.

צביקה חסר לי במיוחד בסוף היום, כשהדלת נסגרת בערב. זה הזמן שהיה הזמן שלנו, הזמן הזוגי, והיום זה אחד הרגעים הקשוחים ביום. הכאב מבליח בלי הודעה מוקדמת בכל מיני הזדמנויות. זה יכול משפט שמישהו אומר או שיר שמתנגן פתאום ברדיו.

בעשור האחרון אני עובדת באגף המשפחות במשרד הביטחון ומלווה משפחות שכולות. בני המשפחות האלה שפגשתי הם מורי הדרך הגדולים שלי עכשיו.

אני לומדת מהם לבחור בחיים ובמה שנכון לנו ולשדר לילדים כל הזמן שהכאב לא נעלם, אבל החיים ממשיכים ואבא תמיד איתנו.

אני מאמינה שהדברים נכתבים עבורנו מלמעלה, וזה כנראה הסיפור שנכתב עבורי. בידיעה שצביקה נפל במקום שבו הוא רצה להיות, שהוא האמין במה שהוא עשה שם, אני מוצאת נחמה גדולה".

גל פרידמן, אלמנתו של רס"מ צביקה פרידמן ז"ל, שנפל בפברואר 2025. לזוג שישה ילדים: דניאל (18), מעיין (15), טליה (12), נועם (10), הילה (8 וחצי) ולירון (4 וחצי)

Address

3 Shacham Street
Petah Tikva
4951703

Opening Hours

Sunday 09:00 - 16:00
Monday 09:00 - 16:00
Tuesday 09:00 - 16:00
Wednesday 09:00 - 16:00
Thursday 09:00 - 16:00

Telephone

03-6918403

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ארגון אלמנות ויתומי צה"ל posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Organization

Send a message to ארגון אלמנות ויתומי צה"ל:

Shortcuts

Share