23/04/2026
חיה ביקשה שאפרסם את הדברים האלה בשמה, כי מאז השבץ קשה לה לכתוב כפי שהייתה רוצה.
בערב יום העצמאות הלכה לעולמה חברתי הטובה, מגי מרגלית גבאי.
קשה לי לכתוב את הדברים בעצמי מאז השבץ שעברתי, אבל היה לי חשוב מאוד שלא לשתוק, ושייאמר בקול עד כמה מגי הייתה יקרה לי, ועד כמה חסרונה גדול.
מגי ואני חלקנו שנים רבות יחד במשרד של ארגון נכי הפוליו. היינו שם זו לצד זו, שתי נשים שהתמודדו עם הרבה, אבל גם ידעו להמשיך, לפעול, לעזור, ולשמור על רוח חזקה. בתוך כל השנים האלה נרקמה בינינו חברות אמיצה, עמוקה, חמה ואמיתית.
מגי לא הייתה רק שותפה לדרך, אלא חברה טובה מאוד. אישה עם לב גדול, מסורה, רגישה, כזאת שרואה את מי שנמצא לידה באמת. אני זוכרת במיוחד איך היא הבחינה בסימנים לשבץ שלי, ובערנות ובנחישות שלה ממש הצילה אותי. את זה אי אפשר לשכוח לעולם.
אני נפרדת ממנה בכאב גדול, אבל גם בהכרת תודה עצומה על הזכות שהייתה לי להכיר אותה, לעבוד איתה, ולזכות בחברות שלה.
יהי זכרה ברוך.
חיה קינן
