13/04/2026
היום, ביום השואה והגבורה, אנחנו רוצים לדבר על ירוסלבה לויצקה. דמות יוצאת דופן שאם לא היינו לוקחים את הזמן לשים לב היינו מפספסים את מעשי הגבורה שלה.
ירוסלבה, או סלבה כפי שהייתה מוכרת לחלקנו, הייתה רק ילדה קטנה כשהעולם סביבה התמוטט ובכל זאת בחרה להיות אור בתוך החושך.
בזמן השואה, היא הבריחה מזון ותרופות אל תוך הגטו בזלוצ'ב, כשהיא מסתירה אותם בתוך תיק בית הספר שלה. ילדה שהולכת קילומטרים, שוב ושוב, כדי שאחרים יוכלו לשרוד עוד יום. יחד עם סבה, היא סייעה ליהודים להחזיק מעמד, גם כשהסכנה הייתה מוחשית ומיידית.
משפחתה לא עצרה שם, הם הסתירו יהודים ודאגו לניצולים, תוך סיכון חיים מתמשך. לא מעשה אחד של אומץ, אלא רצף של בחירות אמיצות בתוך מציאות בלתי אפשרית.
בשנת 1989 הוכרה כחסידת אומות העולם, ובהמשך חיה בישראל, בחיפה קרובה לאנשים שאת חייהם סייעה להציל, ולזיכרון שלא ניתן למחוק.
זכינו בכבוד ללוות את סלבה ולהגיע אליה כל חודש. תודה רבה למתנדב היקר שהגיע פעם אחר פעם לאסוף את החבילה ולהביא אותה עד אליה בחיפה מעשה קטן שממשיך שרשרת של נתינה, בדיוק ברוח שלה.
ולצידה לאורך השנים עמדה גם זינה שטיפלה בה במסירות, הכירה לעומק את סיפור חייה, ושמרה עליו חי ונוכח. זינה אף סייעה בכתיבת הספר על סלבה, "רק סוכריות אדומות", וכך עזרה להנציח את הסיפור המיוחד שלה לדורות הבאים.
גם היום, כשהיא מתגוררת בבית אבות, הסיפור שלה ממשיך לחיות ולהזכיר לכולנו מהי אנושיות אמיתית ומהו אומץ לב.
הסיפור שלה מזכיר לנו שהגבורה לא תמיד מגיעה ברעש גדול — לפעמים היא נמצאת בשקט, בהתמדה, בבחירה להיות אנושי כשזה הכי קשה.
מי שרוצה ללמוד או להכיר עוד על סלבה מוזמן להיכנס לעמוד הוויקיפדיה שלה.
🕯️
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%9C%D7%91%D7%94_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%A6%D7%A7%D7%94
