לב שומע

לב שומע בית חם ,אוזן קשבת ,כתף להשען,תחנת דלק לנהגי רחוב"קשה לי" ?

שבוע טוב ומבורך 🧡בשורות טובות! 🙏
20/06/2026

שבוע טוב ומבורך 🧡
בשורות טובות! 🙏

פרשת חוקת על פי דרך הבעל שם טוב :המפגש עם אדום,בין גאווה לעבודת ה',התורה מתארת את פנייתם של העם למלך לעבור בארצו בדרכם ל...
19/06/2026

פרשת חוקת על פי דרך הבעל שם טוב :
המפגש עם אדום,בין גאווה לעבודת ה',התורה מתארת את פנייתם של העם למלך לעבור בארצו בדרכם לארץ ישראל.הם מציגים בפניו את תלאותיהם במצרים, את זעקתם לה' ואת שליחותו של משה.למרות ההבטחה החוזרת ונשנית שלא להזיק ואף לשלם על המים,אדום מסרב בתוקף ומאיים במלחמה.סיפור זה מייצג דילמה נפשית ורוחנית יסודית בעבודת ה'.
האם נכון להשתמש במידת הגאווה כדי להתקדם בעבודת ה' ולקרב לקדושה
מהות אדום ועמדת התורה
אדום כסמל לגאווה,אדום מייצג את עשיו,שנקרא כך מלשון "עשוי" ומושלם, המייצג בנפש את תחושת הגאווה והישות העצמית.
הניסיון לרתום את הגאווה. עם ישראל ביקש לעבור דרך אדום להשתמש בכוח הגאווה כמניע חיובי למשל, לרומם ערך עצמי של אדם או לשבח את "חכמתו" ו"מעמדו" כדי לשכנע אותו ללמוד תורה או ללכת לישיבה.
התשובה האלוקית סירובו של אדום מייצג את עמדת הקב"ה –אין להשתמש בגאווה לכתחילה.
הגאווה מוגדרת כ"תועבת ה'" והיא בחינת "קרינה מסוכנת",ברגע שמכניסים אותה לאדם,קשה מאוד להוציא אותה ולהביאו לידי הכנעה ואמונה אמיתית.
החלופה הנכונה – תפילה וצדיק,התורה מזכירה כי הדרך המקורית לצאת ממצרים,מהמיצרים היא דרך "וַנִּצְעַק אֶל ה'",כוח התפילה,הדמעות והתחנונים,ומשלוח המלאך התחברות לצדיק ולרב המכוון.
מצבי נפילה ו"דרך כבושה" בבקשה השנייה,מבקשים בני ישראל לעלות"בַּמְסִלָּה", שתרגומו דרך כבושה. הדבר מסמל מצב שבו היצר כבר כבש את האדם והוא נמצא בנפילה רוחנית עמוקה.
האיסור להשתמש בגאווה גם בנפילה,גם במצב זה התשובה היא שלילית "לֹא תַעֲבֹר".אין להרים אדם מנפילתו באמצעות ניפוח גאוותו.
ההבדל בניסוח היעלמות ה"בי",בבקשה השנייה אדום אומר "לֹא תַעֲבֹר"
בלי המילה "בי". הרמז הרוחני כאן הוא,כשאדם נמצא בנפילה,עליו לא לעבור ממנה מיד,אלא לשהות שם כדי להכיר במציאותו האמיתית ובחולשתו ללא רחמי ה'. העוצמה שבחולשה והפרגון הנכון
חזק הוא מי שמכיר בחולשתו,החוזק האמיתי בעבודת השם נובע מההכרה של האדם בכך שהוא חלש בלעדי הבורא "נפשי כעפר לכל תהיה". כשאדם מבין שהוא חלש ומבקש עזרה,הקב"ה שוכן איתו ומעצים אותו בחינת "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים". לעומת זאת,אדם שחושב שהוא חזק בזכות עצמו – הקב"ה כביכול עוזב אותו להתמודד לבדו.
מתי בכל זאת משתמשים בגאווה?
הגאווה נבראה לשימוש רק בדיעבד ככלו כל הקיצין, כששום דרך אחרת,תפילה או התייעצות לא הועילה.
האיזון בחינוך ובמשפחה, כשרוצים לעודד את בן הזוג או הילדים,אין לפאר את הישגיהם או תכונותיהם המולדות שכן ההישגים שייכים לבורא והדבר מוליד גאווה,אלא יש לשבח ולפרגן על הדרך,המאמץ והתהליך שהם עשו.
שבת שלום 😍

שבוע טוב, ושיהיה חודש מבורך💖בשורות טובות 🙏
13/06/2026

שבוע טוב, ושיהיה חודש מבורך💖
בשורות טובות 🙏

פרשת קרח על פי דרך הבעל שם טוב:בפסוקי פתיחת הפרשה מוזכר און בן פלת כחלק מיוזמי המחלוקת.בהמשך הוא אינו שותף לה ומצוין כי ...
12/06/2026

פרשת קרח על פי דרך הבעל שם טוב:
בפסוקי פתיחת הפרשה מוזכר און בן פלת כחלק מיוזמי המחלוקת.בהמשך הוא אינו שותף לה ומצוין כי נעשה לו פלא גדול והוא ניצל מן העונש.
חז"ל מסבירים כי ההבדל בין הצלתו של און לבין חורבנו של קורח נבע ישירות מנשותיהם,כפי שנאמר:"חכמות נשים בנתה ביתה",לעומת "ואיוולת בידיה תהרסנו".
קורח טען "כי כל העדה כולם קדושים... ומדוע תתנשאו",ובכך ביקש לבטל את המדרג הרוחני ואת הצורך ברב ומנהיג מעל העם.לשיטתו,כל אדם נמצא בדרגה הגבוהה ביותר ומשמש כסמכות לעצמו.
שני הכוחות באדם: זכר ונקבה,כל אדם מורכב מפנימיות המכילה שני כוחות יסודיים:כוח ה"זכר" המייצג את הרצון להשפיע, להעניק ולתת.
וכוח ה"נקבה" המייצג את הרצון והצורך לקבל ולהיות מושפע.
הגבר,מול אשתו צריך להיות בעמדת ה"זכר" (המשפיע),אך מול רבו הוא מחויב להיות בעמדת ה"נקבה" (המקבל).
המושג "עשה לך רב" חל לכל החיים ודורש מהגבר להישאר תמיד בעמדת תלמיד הזקוק להכוונה ולכוח ממקור רוחני גבוה יותר.
האישה,מול בעלה היא צריכה להיות בעמדת ה"נקבה" (המקבלת )ואת הכוחות והאנרגיה שהיא מקבלת ממנו,היא מתרגמת לעמדת "זכר" (משפיעה) מול ילדיה.
חוכמתה של אשתו של און בן פלת לעומת טיפשותה של אשתו של קורח.
אשתו של קורח היא החדירה בבעלה גאווה, חיזקה את התפיסה שהוא אינו זקוק למשה רבנו, ושכוחו ועוצמתו עומדים בפני עצמם.היא שללה את הצד המקבל (הנקבי) שבו, ובכך הובילה לחורבנו.
אשתו של און בן פלת הבינה שקורח מנסה לפתות את בעלה דרך פנייה בלעדית לכוח ה"זכר" (ההשפעה) שבו.היא הסבירה לו שבין אם משה ובין אם קורח ינהיגו,בעלה תמיד יישאר במעמד של תלמיד,ולכן אין לו עניין להצטרף למאבק.
פעולותיה של אשתו של און השקיית היין והשינה,היין מייצג את הפנימיות,היא השקתה אותו כדי לעורר את פנימיותו ולגרום לו להתחבר לצד המקבל והחלש יותר שבו,הזקוק למנוחה ואינו נמצא רק בעמדת כוח חיצונית.
פריעת הראש מול העדה, כאשר באו לאסוף אותו, דבר שגרם להם לברוח. השיער מסמל חיצוניות. במעשה זה היא שידרה להם שהם חיים בחיצוניות בלבד ומכחישים את האמת הפנימית שלהם, שהם אינם רק משפיעים וחזקים,אלא זקוקים גם לצד המקבל.
הגבר אינו אמור לשאוב את כוחו,חוסנו הרוחני או תמיכתו מאשתו,ואסור לו לדרוש ממנה להרים אותו. עליו לקבל את כוחו אך ורק מרבו.
הביטוי "חכמות נשים" נכתב בלשון רבים מפני שהוא מתייחס הן לנשיות הרוחנית של האישה(מול בעלה) והן לנשיות הרוחנית הקיימת בתוך הגבר,ברכת הבית והשלום תלויים בכך שכל אחד מבני הזוג ישמור על האיזון הנכון, הגבר יהיה בעמדת קבלה מול סמכות רוחנית ובעמדת השפעה מול ביתו,והאישה תהיה בעמדת קבלה מול בעלה ובעמדת השפעה וחוסן מול ילדיה.
שבת רגועה😍

ארוך  אבל שווה קריאה…התחפשתי להומלס ונכנסתי לסופר כדי לגלות למי באמת מגיע שאזכור אותו בצוואה שלי — ואז מישהו לחץ לי את ה...
03/06/2026

ארוך אבל שווה קריאה…
התחפשתי להומלס ונכנסתי לסופר כדי לגלות למי באמת מגיע שאזכור אותו בצוואה שלי — ואז מישהו לחץ לי את היד חזק מאוד.
קוראים לי מר האצ׳ינס.
במשך כמעט שבעים שנה בניתי את רשת המכולות הגדולה ביותר בטקסס. התחלתי מחנות פינתית קטנה אחרי המלחמה, ובמשך השנים הפכתי אותה למאות חנויות בחמש מדינות.
הרווחתי כסף.
הרווחתי השפעה.
העסקתי אלפי עובדים.
אבל שום דבר מזה לא חימם את הלילות שלי.
אשתי נפטרה בשנת 92. ילדים לא היו לנו.
הבית נשאר גדול מדי, השולחן שקט מדי, והשם שלי — בלי מי שימשיך אותו.
ערב שקט אחד, בבית הענק שלי, ישבתי מול החלון ושאלתי את עצמי שאלה אחת:
למי באמת מגיע כל מה שבניתי?
ראיתי מה ירושה עושה לאנשים.
חיוכים שמחביאים סכינים.
קרובי משפחה רחוקים שמופיעים פתאום כמו נשרים בחליפות מגוהצות.
אנשים שלא שאלו לשלומי שנים, אבל ידעו מצוין לזכור שאני אדם עשיר.
לא רציתי להשאיר את מה שבניתי בידיים של מי שיודע להתחנף.
רציתי להשאיר אחריי משהו שיש בו לב.
אז עשיתי משהו פזיז.
גילחתי את השיער בצורה לא אחידה, הדבקתי זקן מלוכלך, לבשתי בגדים קרועים, לקחתי מקל ישן, מרחתי עפר על הפנים, ואפילו התזתי על עצמי מעט חלב מקולקל.
כשעמדתי מול המראה, המיליארדר נעלם.
מה שהביט בי חזרה היה אדם שאף אחד לא ירצה להתקרב אליו.
אדם שאף אחד לא יחשוב שחשוב לכבד אותו.
ואז נכנסתי ישר לתוך חנות הדגל שלי.
כבר בכניסה הרגשתי את המבטים.
קופאית לחשה לחברתה:
“הוא מריח כמו פח זבל.”
גבר שעמד בתור כיסה לילד שלו את האף ואמר:
“אל תבהה בו, טומי.”
ואז הגיע מנהל הסניף.
אדם שאני בעצמי קידמתי לפני כמה שנים.
הוא נעמד מולי, לא שאל אם אני צריך משהו, לא שאל אם אני בסדר, רק אמר בקול קר:
“אדוני, אתה צריך לעזוב. לקוחות מתלוננים. אנחנו לא רוצים את הסוג שלך כאן.”
מהסוג שלי?
הבטתי בו בשקט.
אני הנחתי את היסודות של המקום הזה.
כל מדף, כל אריח, כל שלט, כל קופה — נבנו מהידיים ומהשנים שלי.
אבל הוא לא ידע את זה.
וזאת בדיוק הייתה הבדיקה.
כל עלבון לא באמת פגע בי.
הוא רק חשף לי את האמת על האימפריה שבניתי, ועל האנשים שמנהלים אותה כשאני לא עומד מולם בחליפה.
כבר הסתובבתי ללכת, מובס, ואז מישהו לחץ לי את היד חזק מאוד.
פניתי לראות מי זה היה.
מולי עמד עובד ניקיון מבוגר, עם חולצה כחולה דהויה ותג שם קטן שעליו היה כתוב: יואל.
הוא לא חייך חיוך גדול.
לא עשה הצגה.
לא אמר משפט מרגש בשביל להרשים.
הוא פשוט החזיק לי את היד ואמר בשקט:
“בוא איתי רגע, אדוני. אתה לא צריך לעמוד כאן מול כולם.”
המנהל הסתכל עליו בכעס.
“יואל, עזוב אותו. אמרתי לו לצאת.”
יואל לא הרים את הקול.
הוא רק ענה:
“גם אם הוא צריך לצאת, הוא עדיין בן אדם.”
החנות השתתקה.
יואל לקח אותי לפינת העובדים.
לא למשרד יפה, לא לחדר הנהלה — לחדר קטן עם מקרר ישן, כיסאות פלסטיק ושולחן שרוט.
הוא מזג לי מים בכוס חד־פעמית, הוציא מהתיק שלו לחמנייה עטופה בנייר, והניח אותה לפניי.
“אני לא יודע מה עבר עליך,” הוא אמר, “אבל אף אחד לא צריך לצאת רעב ממקום שיש בו מדפים מלאים.”
ישבתי מולו בבגדים קרועים, עם ריח רע וידיים מלוכלכות, והרגשתי בפעם הראשונה באותו יום שמישהו ראה אותי.
לא את הכסף שלי.
לא את השם שלי.
לא את הכוח שלי.
אותי.
שאלתי אותו בקול צרוד:
“למה אתה עוזר לי?”
יואל משך בכתפיים.
“כי היום זה אתה. מחר זה יכול להיות אני.”
המשפט הזה נשאר איתי.
כמה ימים אחר כך חזרתי לסניף — הפעם בחליפה שלי.
המנהל כמעט קפא במקום כשהבין מי עמד מולו.
לא צעקתי עליו.
לא השפלתי אותו מול העובדים.
לא עשיתי הצגה.
רק אמרתי לו משפט אחד:
“האדם שזרקת החוצה היה אני. אבל הבעיה היא לא שלא זיהית אותי. הבעיה היא שלא ראית בן אדם.”
המנהל הועבר מתפקידו.
לא בגלל טעות אחת, אלא בגלל גישה שלא הייתה יכולה להמשיך להוביל אנשים.
ואת יואל?
לא מיניתי למנהל רשת.
לא נתתי לו לנהל חברה שהוא לא למד לנהל.
לא הפכתי אותו לסמל יפה בשביל כותרת בעיתון.
עשיתי משהו אחר.
הקמתי קרן על שם אשתי — קרן שתעזור לעובדים פשוטים, למשפחות שנפלו, לקשישים בודדים ולאנשים שהחיים דחקו אותם לפינה.
לקרן היו עורכי דין.
היו רואי חשבון.
היה דירקטוריון מקצועי.
אבל מעל כל המספרים והטפסים היה צריך להיות אדם אחד שלא ייתן לדוחות למחוק את הפנים של האנשים.
לכן מיניתי את יואל להיות נאמן הקרן.
הוא לא היה צריך לחתום על עסקאות ענק.
לא לנהל סניפים.
לא להבין בשוק ההון.
התפקיד שלו היה לשבת בוועדה, לשמוע סיפורים של אנשים, לזהות מתי מישהו באמת צריך יד מושטת, ולהזכיר לכל אנשי המקצוע סביב השולחן שהקרן הזאת לא נולדה בשביל דוחות — היא נולדה בשביל בני אדם.
ובצוואה הוספתי סעיף אישי:
יואל יקבל חלק מכובד מהירושה שלי: בית על שמו, סכום כסף גדול שיבטיח לו חיים שקטים, וקצבה חודשית לכל חייו.
לא כדי להפוך אותו למנהל.
לא כדי להעמיס עליו אחריות שלא שייכת לו.
אלא כדי שאדם שעבד כל חייו בשקט — יוכל סוף סוף לנשום.
כי הוא לא עזר לי בשביל כסף.
הוא עזר לי כשהיה בטוח שאין לו מה להרוויח ממני.
אחרי מותי, עורך הדין הקריא ליואל את הדברים.
יואל ישב שם בשקט, עם כובע בידיים, ולא הצליח להוציא מילה.
בסוף הוא רק שאל:
“למה אני?”
ועורך הדין הקריא לו את המשפט האחרון שכתבתי בצוואה:
*“כי ביום שבו כולם ראו קבצן, אתה היית* *היחיד שראה אדם* .”
וזה מה שנשאר אחריי.
לא רק כסף.
לא רק חנויות.
לא רק שם על בניין.
אלא תזכורת פשוטה:
לפעמים הדרך הכי אמיתית לבדוק לב של אדם,
היא לראות איך הוא מתנהג למי שאין לו שום דבר לתת לו בחזרה.

שבוע טוב ומבורך 💙בשורות טובות! 🙏
30/05/2026

שבוע טוב ומבורך 💙
בשורות טובות! 🙏

פרשת בהעלותך על פי דרך הבעל שם טוב:"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".מובא במדרש רבה על הפסוק כאן:”א"ר חנינא: אמר הקב"...
29/05/2026

פרשת בהעלותך על פי דרך הבעל שם טוב:
"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
מובא במדרש רבה על הפסוק כאן:”א"ר חנינא:
אמר הקב"ה:עיניים שיש בך,יש בתוכן לבן ושחור
ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור".
המדרש מציין שהאדם רואה דווקא מה"שחור" שבעין,מה ניתן ללמוד מעובדה זו?
ה“שפתי צדיק“ מסביר כי לכל אדם יש שני מצבים
בסיסיים בחיים:”לבן“, ו“שחור“.
הלבן מייצג את התקופות שבהן הכל זורם למישרין
וההצלחה מאירה פנים. אולם,דווקא בתקופות
אלו קיים חשש של,
”וישמן ישורון ויבעט“ –
השפע עלול לסנוור את האדם ולגרום לו לשכוח
את הקב“ה,ועל זה רומז המדרש באמרו:
”אין אתה רואה מתוך הלבן“.האדם עלול שלא
לראות את ה‘ ברגעי ההצלחה שלו.
לעומת זאת אומר המדרש: ”אין אתה רואה אלא מתוך השחור“.
”שחור“ מייצג את רגעי
הקושי,המצבים שבהם האדם מרגיש שהכל
תקוע וחשוך.המציאות מראה שדווקא ברגעים
אלו,שהאדם נמצא במצוקה ובחושך,הוא
זוכה לראות את הקב“ה בצורה הבהירה ביותר
ומרגיש בעצמותיו עד כמה הוא תלוי ברחמי ה‘.
דוגמה לכך הוא ספר התהילים,שמהווה מקור
של אור,נחמה וחיזוק לכל אחד בכל דור.האם
דוד המלך אמרו מתוך שלווה ונחת?
לא ולא,כל פסוק ומזמור נולדו מתוך כאב עמוק, מעברי חיים מורכבים וקשיים כבירים שעברו עליו, ומתוך החושך שלו זכה להגיע לקרבת אלוקים,
ואור גדול שמשפיע עד סוף כל הדורות.
יש עוד דבר נוסף הכוח שבמבט מבחוץ "ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים"
משה רבנו מציע ליתרו חותנו להצטרף למסע
אל ארץ ישראל,אך יתרו מבקש לחזור אל ארצו ומולדתו.בתגובה,מפציר בו משה רבינו במילים:
”אל נא תעזוב אותנו והיית לנו לנו לעיניים“.
רש“י מסביר בפירוש,משה ביקש מיתרו שיצטרף ויתלווה אליהם בדרכם לארץ ישראל כדי שכל דבר ודבר שייעלם מעיניהם,
יתרו יאיר את עיניהם.צריך להבין מה הוא אותו דבר שיכול ”להיעלם“ מהם ורק יתרו יכול,”להאיר את עיניהם“ בו.
טמון כאן יסוד נפלא. לעיתים קרובות,אדם
הגדל בתוך עולם דתי ורוחני,מתרגל אליו עד
שהוא הופך עבורו למובן מאליו.מי שגדל בבית
תורני,למשל,רואה את השבתות שלו,כדבר רגיל
לחלוטין והוא אף פעם לא עוצר ומתבונן בעושר העצום שהוא זוכה לו בכל שבת,בתפילות ובסעודות ובאווירה המיוחדת.
כאן נכנס תפקידו של האדם המגיע מן החוץ.
מגיעים בחור שאינו מכיר את אורח החיים הדתי ומתארח לסעודת שבת. בעוד בני הבית רואים בסעודה דבר שבשגרה, האורח נדהם מהשירה המשותפת,מהרוגע ומהעובדה שלא מסיימים את הסעודה בחיפזון. המבט שלו מלא התפעלות, הוא זה שפוקח את עיני
המארחים להבין שיש להם זהב ”בין הידיים“,והם לא מתבוננים בו ולא מעריכים אותו כראוי,זהו העומק שבבקשת משה מיתרו: ”והיית לנו לעיניים“.
יתרו הגיע מתוך עולם של עבודה זרה,ודווקא בגלל שחווה את הצד השני,הוא
מסוגל להעריך את האור המיוחד שיש בתורה.
משה מבקש מיתרו, להישאר כדי שיזכיר להם
בכל רגע מחדש את העומק והיופי שהם עלולים לשכוח מתוך הרגל.
המסר העולה הוא שעלינו לעצור מדי פעם ולנסות להתבונן על חיינו דרך עיניים חדשות וחיצוניות, כדי שנוכל להכיר באור הגדול שיש בקרבנו ולהודות על הזכות לחיות חיים מלאי
משמעות ותוכן אמיתי.
שבת מעצימה.🌷

שבוע טוב ומבורך 💖בשורות טובות! 🙏
23/05/2026

שבוע טוב ומבורך 💖
בשורות טובות! 🙏

חג השבועות ופרשת נשא על פי דרך הבעל שם טוב הקב״ה פונה לעם בהר סיני מתוך קרבה ואהבה, וקורא להם:״ממלכת כהנים וגוי קדוש״.כא...
21/05/2026

חג השבועות ופרשת נשא על פי דרך הבעל שם טוב הקב״ה פונה לעם בהר סיני מתוך קרבה ואהבה, וקורא להם:״ממלכת כהנים וגוי קדוש״.
כאשר העם שומע את דברי החיבה הללו,הוא עונה מיד:
״כל אשר דיבר ה׳ נעשה״ העם רוצה לקבל את התורה.
מכאן התורה מלמדת אותנו יסוד חינוכי חשוב:
הדרך לקרב אדם לעבודת ה׳ היא באמצעות אהבה, קירוב,עידוד ויחס חם.
אך חז״ל מוסיפים נקודה נוספת שנראית לכאורה הפוכה לגישה הזו.הם אומרים:
״כפה עליהם הקב״ה את ההר כגיגית ואמר להם,
"אם אתם מקבלים את התורה מוטב,ואם לאו שם תהא קבורתכם״.
המפרשים שואלים,אם העם כבר אמר,״נעשה ונשמע״,מתוך רצון ואהבה, מדוע היה צורך בכפייה?
וגם מדוע נאמר,״שם תהא קבורתכם״,ולא ״כאן תהא קבורתכם״?
ההסבר הוא שהעם אכן קיבל את התורה מרצון,אך זו הייתה התעוררות גדולה של אהבה והתלהבות רגעית.אהבה לבדה אינה תמיד בסיס יציב וקבוע. רגשות יכולים להיחלש עם הזמן.אם עבודת ה', מבוססת רק על התלהבות ואהבה,עלול להגיע שלב שבו האדם כבר לא מרגיש את אותה התלהבות,ואז הקשר הרוחני עלול להיחלש.
לכן היה צורך גם ביסוד של יראה וקבלת עול מחויבות יציבה שאינה תלויה במצב הרוח.
״שם תהא קבורתכם",רומז לכך שאם עבודת ה׳ תישען רק על אהבה ורגש,בעתיד עלולה להיות נפילה רוחנית כאשר הרגש ייעלם.לכן הקב״ה חיזק את העם ביראת שמים ובקבלת עול תורה.היראה מעניקה יציבות וקביעות,גם בזמנים קשים שבהם אין התלהבות או תחושת נעימות.לאחר שיש בסיס של יראה ומחויבות,אפשר לבנות עליו גם אהבה וחיבור עמוק לה׳.
הרעיון הזה מופיע גם במגילת רות מוסבר שנעמי מייצגת את ה״נועם״, אהבה וחיבור,ואילו רות מייצגת יראה וקבלת עול.
כל עוד החיים היו טובים ונעימים,לנעמי היה קל לעבוד את ה׳.אך כאשר הגיע רעב בארץ ישראל, אלימלך עזב למואב,ונעמי הלכה איתו.בשעת המשבר היא התקשתה לעמוד בתקיפות על הערכים שבהם האמינה.
רק לאחר שעברה ייסורים קשים,הבינה נעמי שחסר לה יסוד עמוק של יראה וקבלת עול מלכות שמים. לכן,כשחזרה לבית לחם, היא התחברה לרות, שסימלה מסירות,קבלת עול ויראת שמים.
השילוב בין ה״נועם״ של נעמי לבין ה״מרות״ של רות,יצר שלמות רוחנית.
רות זכתה לשלב גם אהבת ה׳ וגם יראת שמים,ולכן יצא ממנה דוד המלך.סמל לעבודת ה' שלמה ומאוזנת.
המסקנה היא,הבסיס הראשוני לעבודת ה׳ הוא יראת שמים וקבלת עול.
על גבי בסיס זה בונים את הקומה השנייה אהבת ה׳, חיבור ושמחה.כאשר יראה ואהבה פועלות יחד,עבודת ה׳ נעשית יציבה,עמוקה ונצחית.
חג שבועות שמח ושבת מוצלחת😍

Address

הנחלים
Ma'ale Adummim
98320

Telephone

+972508993878

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when לב שומע posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share