11/09/2026
🧡 זרקור על אבישי דוד | סניף שרונים איחוד הצלה
יש אנשים שמצילים חיים. יש אנשים שמחזיקים תקווה. ואבישי דוד הוא אדם שעושה את שניהם.
אבישי הוא אדם שקט, צנוע ואצילי, עם עוצמות בלתי רגילות, אמונה עמוקה ולב ענק.
הסיפור שלו עם עולם הרפואה התחיל כבר בשנת 1984. הוא החל ללמוד רפואה סינית, ובמקביל עבד במד״א במוקד ובאמבולנס. בהמשך עבר קורס פרמדיקים, ושם פגש את ניב גרנות, שכיום משמש כראש מחוז מרכז באיחוד הצלה.
ב 2010 אבישי היה בין עשרת המתנדבים הראשונים של איחוד הצלה, כשהארגון רק התחיל את דרכו באזור השרון.
הכול התחיל מרעיון שנולד מתוך צורך אמיתי. אביו של אלי ביר, נשיא ומייסד איחוד הצלה, נזקק לטיפול רפואי והאמבולנס התעכב. הרגע הזה המחיש את הצורך במענה רפואי מהיר, שיגיע אל החולה עוד לפני האמבולנס.
ניב הכיר לאבישי את הארגון ואת המערכת שהלכה ונבנתה. אבישי התאהב בדרך הזו. לא רק בטיפול, אלא גם בנתינה. הידיעה שאפשר להגיע לאדם ברגע הכי קשה שלו, לעשות משהו טוב, ולא לבקש דבר בתמורה.
גם בתחום המקצועי הוא לא הפסיק ללמוד. הוא התמחה באוסטאופתיה, תחום טיפולי שמתמקד בגוף, בתנועה ובתפקוד שלו, ומאז 2014 מטפל בקליניקה שלו בכפר סבא.
אבל ב־7 באוקטובר 2023 החיים של אבישי ושל משפחתו השתנו.
בנו אביתר נחטף ממסיבת הנובה ונלקח לעזה.
המשפחה ידעה בתחילה שהוא נחטף כשהוא בחיים, אבל בהמשך נכנסה לתקופה הקשה ביותר שאפשר לדמיין, חוסר ודאות מוחלט סביב השאלה האם הוא עדיין בחיים.
בחודש הראשון אבישי היה בהלם מוחלט. המשפחה חיפשה, פעלה וניסתה להשיג כל פיסת מידע. בתוך הכאב וחוסר הוודאות, אבישי החליט שהוא חייב להמשיך לתפקד. הוא המשיך לעבוד, לטפל באנשים ולהיות שם עבור המטופלים שלו.
העבודה נתנה לו כוח. וגם האמונה.
הוא בחר להאמין שאביתר יחזור.
גם גליה, אשתו של אבישי ואמא של אביתר, רכזת מסלול המחול והתנועה בחטיבת ראשונים בהוד השרון, עברה את התקופה הזו בעוצמה בלתי נתפסת. היא קיבלה את העדכונים הקשים על בנה, ובכל זאת הצליחה להישאר חזקה ולהחזיק את המשפחה. אבישי מספר שהכוח הנפשי שלה היה אחד הדברים ששמרו על כולם בתקופה הקשה הזו.
לצידה, עילי ויעלה נלחמו בכל דרך אפשרית כדי להביא את אחיהם הביתה. הם דיברו עם מנהיגים, התראיינו בתקשורת בארץ ובעולם, פעלו בזירה הבינלאומית וקיבלו החלטות קשות כדי שהעולם יראה את מצבו של אביתר ויפעל לשחרורו.
יעלה הייתה רק בת 18 כשעמדה מול מזכ״ל האו״ם ואמרה לו:
״אתה תקשיב לי.״
ומתוך האהבה הגדולה של אביתר למוזיקה, משפחתו וחבריו הקרובים, יחד עם קהילת ״החברים של אביתר״, ארגנו בזמן שהיה בשבי את הג׳אם מוזיקה בכיכר החטופים. מוזיקה הפכה באותם ימים לעוד דרך להשמיע את קולו של אביתר, לחזק את התקווה וליצור מרחב של אהבה בתוך תקופה בלתי אפשרית.
בחודשים האחרונים של השבי מצבו של אביתר הידרדר בצורה קשה. הוא הורעב, הגיע לכמחצית ממשקל גופו ולא קיבל מים נקיים.
ובכל זאת, הוא ניסה לשמור על עצמו.
הוא חסך בנשימות ובתנועות, שמר על כל טיפת אנרגיה והאמין שהוא חייב לשרוד כדי לחזור הביתה.
אחד הרגעים הקשים ביותר היה כשאביתר נאלץ לחפור את קברו בעצמו.
ואז, בחגי תשרי אשתקד, קרה הדבר שהמשפחה כל כך חיכתה לו.
אביתר חזר הביתה.
אחרי תקופה ארוכה של פחד, תפילות ותקווה, הוא שוב היה עם המשפחה.
השבי נגמר, אבל המלחמה של הנפש המשיכה.
הגוף משתפר בהדרגה. הנפש עוברת תהליך עמוק ומורכב של החלמה. ובתוך כל זה נמצאת המשפחה, שממשיכה להיות העוגן והכוח.
בתקופה הזו אבישי מצא גם כוח בקבוצה של כ־20 אבות שבניהם נחטפו או נרצחו. אחת לשבועיים הם נפגשים במקום אחר, מדברים, משתפים ובעיקר נמצאים יחד. אנשים שלא צריכים להסביר זה לזה את מה שאי אפשר להסביר במילים.
וגם החברים של אבישי מאיחוד הצלה היו שם בשבילו. האנשים שאיתם הוא הציל חיים במשך שנים הפכו גם ברגעים הקשים האלה למעגל של תמיכה, קרבה ואחווה. הם לא היו צריכים הרבה מילים. פשוט להיות שם.
״באחדותנו זה הכוח שלנו״, אומר אבישי.
וגם המוזיקה היא חלק מהמשפחה. אבישי אוהב לשיר ולנגן בגיטרה, עילאי מנגן על קלידים, יעלה על קלרינט ואביתר מחובר למיתרי הגיטרה. לפני שבת היו יושבים ושרים יחד.
והיום, כשהמשפחה שוב יחד, הם אפילו יצאו לחופשה משפחתית בתאילנד. הם שרו יחד, פשוט היו יחד, ונהנו מהרגעים הקטנים של משפחה. אחרי כל מה שעברו, גם רגע פשוט כזה מקבל משמעות אחרת לגמרי.
לאט לאט אבישי חוזר גם לאנשי איחוד הצלה, לאנשים שהם עבורו הרבה מעבר לצוות. קהילה של אנשים שבאים לתת, להציל ולהיות שם אחד בשביל השני.
והמסר שלו להורים נוגע בלב:
״אל תפחדו לחבק. תגעו בילדים שלכם. תהיו קרובים. תגידו להם כמה הם חזקים וכמה הם מיוחדים. גם כשנדמה שהם לא צריכים את זה, הם צריכים לדעת שאתם שם.״
לקראת השנה החדשה אבישי מבקש מאיתנו דבר אחד יותר מהכול:
שנדע להיות מאוחדים.
שנפסיק את השנאה והמריבות שמחלישות אותנו. שנזכור כמה כוח יש לנו כשאנחנו יחד.
כי לפעמים, בתוך כל הרעש, הכעס והמחלוקות, אנחנו שוכחים את הדבר הכי פשוט והכי חשוב:
בסוף, כולנו כאן בשביל החיים. בשביל המשפחה. בשביל הבית. בשביל אחד את השני.
🧡 לאבישי, לגליה, לעילי, ליעלה ולאביתר אנחנו מאחלים שנה של בריאות, ריפוי, אהבה, משפחה וימים שקטים יותר.
ותודה לכל מי שלחם, פעל, התפלל ועשה הכול כדי שאביתר יחזור הביתה.
שתהיה שנה טובה לכולנו.
שנה של אחדות.
שנה של תקווה.
שנה שבה נבחר להיות בני אדם. 🧡
רוצים להיות חלק מאיחוד הצלה? גם אתם יכולים להציל חיים.
להצטרפות:
https://share.google/Z9RXbwyN7JhmJhtl2
