24/10/2026
סיפורים מהמורשת הדרוזית
האיש שתפילתו נענית
השייח' אבו סלמאן חוסיין דרביה
בין הרי הלבנון, במקום שבו העננים נושקים לפסגות ורוח הערב נושאת את ריח האדמה, יש אנשים שחייהם דומים לנר שקט: אין הם מבקשים להאיר את עצמם, ובכל זאת אורם מגיע אל לבבות רבים. ביתם צנוע, דבריהם מעטים, אך תפילתם עולה מתוך לב טהור, ומותירה אחריה נחמה ותקווה.
כזה היה, על פי המסופר בפי מכיריו ומוקירי זכרו, השייח' אבו סלמאן חוסיין דרביה מן הכפר עין ג'רפא שבלבנון. איש אמונה וענווה, אשר נודע בכינויו: "האיש שתפילתו נענית".
עין ג'רפא שוכנת בנפת חאצביא שבמחוז א-נבטיה, בגובה של כתשע מאות מטרים מעל פני הים, ובמרחק של כמאה ועשרה קילומטרים מביירות. זהו כפר דרוזי קטן, שמספר תושביו, לפי התיאור שנמסר, אינו עולה על כשלושת אלפים נפש. אליו משתייכת גם חוות א-סלאמיה, הסמוכה לעיירה אל-מארי. בקרבתו נמצאים בתי התפילה המקודשים של אל-ביאדה, ובכפר עצמו מצוי אתר ההנצחה והביקור לזכר השייח' אבו קאסם מוחמד מרעי.
בתוך נוף זה חי השייח' חוסיין דרביה, וממנו יצא שמו למרחקים. בפי הבריות עברו סיפורים על מידותיו, על חסדיו ועל נפלאות שיוחסו לתפילותיו. אנשים פנו אליו בשעת דאגה ומצוקה, ביקשו ברכה ליקיריהם ונחמה לנפשם, ומצאו אצלו אוזן קשבת ולב רחום.
בעיני אוהביו היה איש של טוהר ואור, סמל ליראת שמיים, לנאמנות ולנדיבות. אמונתו לא נותרה בגדר מילים בלבד; היא ניכרה ביושרו, ברוך דיבורו ובדרך שבה נהג בזולתו. מתון היה בהליכותיו, נדיב ברוחו וצנוע באורחות חייו. הוא ביקש את קרבת הבורא, והבריות מצאו בקרבתו שלווה.
מסופר כי בבתים רבים נשמרו קמעות וכתבי תפילה שקיבלו מידיו. בעליהם ראו בהם ברכה וביטוי לתפילה על שלומם, על ילדיהם ועל בתיהם ורכושם.
אחד הסיפורים שנקשרו בשמו סופר בעקבות הפיצוץ הגדול בנמל ביירות. אישה דרוזית, בעלת חנות בעיר, סיפרה כי חנותה לא נפגעה, אף שמבנים סביבה ניזוקו קשות ואף קרסו. לדבריה, בחנות היה מונח קמע שקיבלה מן השייח'. אחיה, המתגורר בארץ, מסר את סיפורה, והיא עצמה הייתה משוכנעת כי ברכת התפילה שבקמע שמרה עליה ועל חנותה. כך נשמר המעשה בפיה ובעיני משפחתה כעדות לחסד שחוותה בשעת אסון.
תפילה של אב, ובשורה ממרחקים
בין המעשים שסופרו על השייח' נחרת במיוחד סיפורו של אב נוצרי שבא אליו מאוסטרליה.
בנו של האיש היה משותק, ולפי המסופר, הרופאים ובתי החולים לא הצליחו להביא לרפואתו. בלב כבד ובתקווה שעוד נותרה בו, פנה האב אל השייח' וביקש שיתפלל למען בנו.
השייח' הקשיב לבקשתו ואמר ברוך:
"מי ייתן וירפא אלוהים את שבר לבך וישלח רפואה לבנך. הן הוא על הכול יכול."
אך סיים את דבריו, והטלפון הנייד שבידי האב צלצל.
על הקו הייתה אשתו. כששמע את קולה, נחרד לבו; לרגע חשש כי היא מתקשרת לבשר לו את הנורא מכול. הוא הקשיב בנשימה עצורה, ואז השתנתה הבעת פניו.
הבשורה הייתה אחרת: בנם חש בטוב יותר, ובמצבו ניכרו סימני שיפור.
האב פרץ בבכי של הקלה והתרגשות. הוא סיפר לשייח' את ששמע, הודה לו מעומק לבו ונפרד ממנו לשלום.
כך סופר המעשה בקרב מוקירי השייח': מפגש בין כאבו של אב, תפילה כנה ובשורה שהגיעה בשעה שבה היה הלב זקוק לה יותר מכול.
הלשון שנאלמה ולמדה להודות
מעשה נוסף שסופר עליו נגע לכוחה של הלשון, ולעיתים גם לסכנה הטמונה בה.
יום אחד, בעודו בביתו, שמע השייח' מריבה חריפה בין שניים משכניו. הקולות הלכו וגברו, ומילים גסות ופוגעות הפרו את שלוות המקום.
יצא השייח' מביתו, ניגש אל השניים וביקש מהם לחדול מן הריב.
אחד מהם נענה לדבריו והשתתק. האחר הוסיף לצעוק, ואף הגביה את קולו והמשיך בדיבורו הפוגע.
השייח' הצטער וכעס על התנהגותו, ופנה אליו בתקיפות:
"השתתק!"
על פי המסופר, באותו רגע נאלם האיש ולא הצליח עוד להוציא מילה מפיו.
משנודע הדבר לאשתו, באה אל השייח' והתחננה לפניו שיסלח לבעלה ויתפלל להשבת קולו ובריאותו.
השייח' השיב לה:
"הוא ישוב לדבר, ברשות האל יתברך, ובלבד שיחדל מן הדיבור הגס והפוגע."
שבה האישה אל בעלה ומסרה לו את הדברים. האיש קיבל אותם בהכנעה, התחרט על התנהגותו וגמר בלבו לשמור על לשונו.
ולפי המסורת שסופרה על המעשה, שב אליו קולו. הפעם היו המילים שעלו על שפתיו דברי הודיה ושבח לבורא.
השייח' שמח על כך. שמחתו הייתה על אדם ששב לדבר ועל לב שלמד לבחור את מילותיו.
אור הנשאר בלבבות
השייח' אבו סלמאן חוסיין דרביה נשא אישה, וזכה לבת טובה ולשני בנים שנודעו במעלותיהם.
בבוקר יום 31 ביולי 2005 הלך לעולמו, והוא כבן תשעים וארבע. חייו באו אל קצם, אך זכרו הוסיף להתקיים בתפילות, בסיפורים ובאהבת האנשים שהוקירו אותו.
סיפורו מזמין אותנו להתבונן בכוחה של אמונה הנלווית לחסד, ובאחריות הטמונה בכל מילה היוצאת מפינו. תפילה כנה מעניקה לאדם כוח לשאת את כאבו, ומילה טובה עשויה לפתוח בלב חברו שער של תקווה. הלשון יכולה לפצוע, אך יכולה גם לנחם, להשכין שלום ולהודות.
זהו מוסר ההשכל העולה מזכרו של השייח': לשמור על טוהר הלב, לנהוג בענווה ולכוון את הדיבור לטוב. כי האדם מותיר אחריו את החסד שעשה ואת האור שהדליק בלב זולתו.
יהי זכרו ברוך, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ויהיו מידותיו הטובות מקור השראה לכל המזכירים את שמו.
סעיד נבואני
יו"ר עמותת בית המורשת הדרוזית - ג'ולס
24 אוקטובר 2026