29/03/2026
עברית אחרי האנגלית
Today, Palm Sunday is celebrated by Western churches, a day of joy that opens a week of prayer, reflection, and preparation for the Triduum leading up to Easter.
In a typical year, tens of thousands of pilgrims and local Christians, joined by Jewish and Muslim guests, walk together from the Mount of Olives to Jerusalem, reenacting Jesus’ entry into the city. This year, however, it was clear that Holy Week would look very different as long as the war with Iran continues. Four weeks of fear, suffering, destruction, and loss have compelled people of all faiths to scale back religious events, avoid large gatherings, and prioritize the safety of worshippers and clergy. As a result, the Church of the Holy Sepulchre, lacking an approved protected space, remained completely closed, with no access granted even to small groups, unlike arrangements made at the Western Wall or Al-Aqsa Mosque. At the same time, within the Church of the Holy Sepulchre, the resident monks continued to hold prayers in accordance with the Status Quo.
At the same time, the State of Israel, committed to maintaining the status quo and bound by its 1993 Fundamental Agreement with the Vatican, has been discussing with the churches for the last couple of weeks, arrangements for allowing a limited number of clergy to lead the celebrations. Yet, in a deeply troubling incident, the two most senior Christian leaders in the Holy Land, the Father Custos of the Holy Land, Father Francesco Lelpo, and the Latin Patriarch of Jerusalem, Cardinal Pierbattista Pizzaballa were stopped by Israeli police and prevented from reaching the church to conduct prayers, even without a procession or accompanying clergy.
The official responses from the Israeli side were, frankly, embarrassing. The Prime Minister’s Office stated that Iran was targeting holy sites, citing a fragment of an intercepted missile that fell near the Christian Quarter. But interception debris falls across wide areas; it is unreasonable to suggest deliberate targeting of holy places. This is precisely why sirens across vast regions send millions into shelters multiple times a day.
Only afterward did authorities state that, now understanding the importance of Holy Week to Christians, efforts would be made to allow prayer. Yet Holy Week has been the central moment of the Christian liturgical calendar since the earliest days of the Church, and since 1967, the State of Israel and the Israeli police have been responsible for securing these events. What, then, was the surprise?
Why was it necessary to create such distress and confusion instead of addressing the issue in advance?
This lack of foresight and intellectual complacency has caused harm to Christians worldwide, to local communities watching their leaders being blocked, feeling as though they themselves are unwelcome in their own sacred spaces, and to Jews around the world, who must bear the anger, frustration, and criticism directed at Israel and, by extension, at Jewish communities.
As an Israeli, I apologize for this unnecessary distress. We remain committed, as citizens, to advocating for the protection of holy sites for all religions, and for ensuring freedom of religion, freedom of conscience, and access to sacred places for all, Jews, Christians, and Muslims alike.
היום מציינות הכנסיות המערביות את יום ראשון של כפות התמרים, יום של שמחה הפותח שבוע של תפילה, חשבון נפש והכנה לטרידואום לקראת חג הפסחא.
בשנה רגילה, עשרות אלפי צליינים ונוצרים מקומיים, יחד עם אורחים יהודים ומוסלמים, צועדים מהר הזיתים לירושלים ומשחזרים את כניסתו של ישוע לעיר. השנה, לעומת זאת, היה ברור שהשבוע הקדוש ייראה אחרת כל עוד המלחמה עם איראן נמשכת. ארבעה שבועות של פחד, סבל, הרס ואובדן חייבו את בני כל הדתות לצמצם אירועים דתיים, להימנע מהתכנסויות גדולות ולהעדיף את ביטחונם של המתפללים ואנשי הדת. כתוצאה מכך, כנסיית הקבר, שאינה כוללת מרחב מוגן מאושר, נותרה סגורה לחלוטין, ללא אפשרות כניסה אפילו לקבוצות קטנות, בניגוד להסדרים שניתנו בכותל המערבי או במסגד אל אקצא. יחד עם זאת, בתוך כנסיית הקבר, הנזירים המתגוררים במקום המשיכו לקיים את התפילות בהתאם לסטטוס קוו.
במקביל, מדינת ישראל, המחויבת לשמירה על הסטטוס קוו ועל פי הסכם היסוד עם הוותיקן משנת 1993, דנה עם הקסטודיה והפטריארכיה באפשרות לקיים טקסים בנוכחות מצומצמת של אנשי הכנסיה ל. עם זאת, הבוקר, באירוע מטריד במיוחד, הקוסטוס של ארץ הקודש, האב פרנצ'סקו ילפו, והפטריארך הלטיני של ירושלים, הקרדינל פיירבטיסטה פיצבלה, נעצרו על ידי משטרת ישראל ונמנעה מהם הגישה לכנסייה לקיום תפילה, גם ללא תהלוכה או ליווי של אנשי דת נוספים.
התגובות הרשמיות מהצד הישראלי היו, בלשון המעטה, מביכות. לשכת ראש הממשלה טענה כי איראן מכוונת לפגיעה במקומות הקדושים, והציגה כראיה שבר של יירוט שנפל ברובע הנוצרי. אולם שברי יירוט נופלים על פני שטחים רחבים מאוד, ואין זה סביר לטעון שמדובר בניסיון מכוון לפגוע במקומות הקדושים. זו בדיוק הסיבה שבגינה אזעקות ברחבים גאוגרפיים עצומים מכניסות מיליוני אזרחים למקלטים מספר פעמים ביום.
ובהמשך הודיעו הרשויות כי כעת, משהבינו את חשיבות השבוע הקדוש לנוצרים, ייעשו מאמצים לאפשר תפילה. אך השבוע הקדוש הוא שיאו של הלוח הליטורגי הנוצרי מאז ראשית הכנסייה, ומאז 1967 מדינת ישראל מופקדת על אבטחת האירועים הללו. מה, אם כן, הייתה ההפתעה?
מדוע היה צורך ליצור עוגמת נפש ובלבול כה גדולים במקום להסדיר את הנושא מראש?
חוסר מחשבה ושאננות אינטלקטואלית הובילו לפגיעה בנוצרים ברחבי העולם, בקהילות המקומיות הצופות במנהיגיהן נחסמים ומרגישות כאילו הן עצמן נדחות במרחבים הקדושים להן, וביהודים ברחבי העולם הנאלצים להתמודד עם כעס, תסכול וביקורת המופנים כלפי מדינת ישראל ולעיתים גם כלפי יהודים בכלל.
אנו מביעים את צערנו הרב על עוגמת הנפש המיותרת הזו. אנו מחויבים, כאזרחים, להמשיך לפעול למען שמירה על המקומות הקדושים לכל הדתות, ולהבטיח חופש דת, חופש מצפון וגישה למקומות הקדושים לבני כל הדתות, יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד.
התמונה מעמוד הפייסבוק של CMC
