10/02/2026
במלאת שנה לפטירתה של אהובתנו הודיה חיים ז"ל, עלינו לקברה בהר המנוחות. קראנו כנהוג פרקי תהילים, והרב נאומבורג ורחל פסטמן נשאו הספדים.
הספדה של רחל פסטמן:
הודיה יקרה שלי,
ארבע שנים ארוכות ומשמעותיות גדלנו יחד בבית החולים אלי"ן, חווינו יחד רגעים של שמחה, עצב, תקווה ואתגר. היית לי כמו אחות, חברה קרובה, ולפעמים גם כמו בת משפחה.
אני זוכרת את היום בו נכנסת לשלהבת, איך עינייך נצצו משמחה. היית מארחת למופת, תמיד עם חיוך רחב ומוכנה להציע כוס תה נענע חם ומתוק, בדיוק כמו שאהבנו. אני ואיכלס ז"ל היינו מתיישבות איתך, לוגמות מהתה, אוכלות ומפטפטות שעות ארוכות. הצחוק שלך היה מדבק, וגם ברגעים קשים ידעת למצוא את הטוב והאופטימי.
מאז תחילת המלחמה, הרגשתי צורך עז להיות לצידך. דאגתי שלא תהיי לבד, שיהיה לך כל מה שאת צריכה, ובעיקר, שתרגישי אהובה ומוקפת. ניסיתי ככל יכולתי להביא לך שמחה ונחמה. אחד הדברים ששמחתי בהם במיוחד היה כשהדבקתי אותך בחיידק הפאזלים שלי. ראיתי איך העיניים שלך נדלקות כשמתנדבות היו מגיעות לעזור לך, ואיך הצלחת להרכיב איתן פאזלים מורכבים. זה היה רגע של נצחון קטן, רגע שבו שכחנו מהכל והתרכזנו רק ביופי של התמונה שהתגלתה לאט לאט.
הודיה, היית אישה חזקה, אופטימית ומלאת אהבה. למרות הקשיים, תמיד מצאת את הכוחות להמשיך לחייך ולשמוח. היית השראה עבורי ועבור רבים אחרים. לעולם לא אשכח את החיוך שלך, את הצחוק שלך, ואת הלב הענק שלך.
נוחי על משכבך בשלום הודיה
***********************************************************************
הספד של הודיה ז"ל מפי הרב יחזקאל נאומבורג:
בס"ד
אקרא בפניכם מה אמרתי בחג השבועות תשס"ז -
בחג השבועות בשנה שעברה הייתה פה עמנו בעת התפילה ידידה יקרה.
כאשר שמעה בקריאת המגילה את דבריה של רות המואביה 'עמך עמי אלוקיך אלוקי", אמרה: "זה מה שאני מרגישה ורוצהיי. בחג שבועות זה היא עימנו ןמזה עשרה ימים היא יהודיה נאמנה. אחותנו את! יהודית! אחותנן את! אחותנן את! ייברוכה את לה' אלוקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיך" (רות ג' כ', ב' כ"ב). מעתה אברהם יצחק ויעקב הם אבותייך, שרה רבקה רחל ולאה אמותייך. עימנו למצרים ירדת ועימנו שועבדת. עימנו ראית את עשרת המכות, ואת הים יחדיו חצינו ומימיו לנו חומות. אל הר סיני שלובי זרוע צעדנו ומתוך האש הענן והערפל היום לפני אלפי שנים ברטט דבר אלוקים שמענו, "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". ארבעים שנה התגלגלנו. ואוי לנו כי גם את קלוננו ראית כשלעגל סגדנו, ובארץ חמדה מאסנו, ולכן במדבר הלכנו 40 שנה. ואז עם יהושע וצבאותיו היית בכובשם את כנען בסערה, ובמשכן נוב ושילה חזית, ועימנו לא-ל אמרת שירה "כל הנשמה תהלל י-ה". ועם דוד כובש ירושלים בגבורה היית. ובבנות שלמה מקדש א-ל לירושלים עלית, ובכהנים בעבודתם, לווים בשירם ובזמרם, ישראל במעמדם, צפית. ובחג הבכורים הזה, היום לפני אלפים בשנים, ראית כי ברך ה' ארצנו ונתנה הארץ יבולה. וברבות הימים לאלילים עבדנו, דמים רבים שפכנו, מקדשנו חרב ויצאת עימנו לגולה. ולבושתנו כי נחלקו ישראל ויהודה לשתים ממלכות, נחמץ גם לבך. לשבעים שנה. בתום השבעים, עם בשורת כורש האומר: "כה אמר כורש מלך פרס : כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלקי השמים הוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה, מי בכם מכל עמו, ה' אלוקיו עמו ויעל"(דברי הימים ב', כ"ג) עם שבי ציון עלית, ועמם הבית בנית, ושוב ברגלים עלית. לימים חרפתנו ראית, כי משנאת אחים יד איש באחיו שלחנו, ומקדש וארץ חרבו, ברבות הימים עם החשמונאים נלחמת ומקדש מלך טהרת. ולאלפיים שנה מגולה לגולה יצאנו. אלפיים- לא היו כמותם לזוועה. במסעי הצלב ב-"אחד" בפינו, נשחטנו. אח"כ מספרד ופורטוגל גורשנו, ואנוסים הועלו על מוקד ושמע ישראל בגרונם, ועינייך ועינינו רואות וכואבות. בגזרות ת"ח ות"ט עת דמנו כמים ניגרו היית, ובכל זאת, ובכל זאת, ובכל זאת, שמו הגדול לא שכחנו, אנו וגם את. ובתוך ומתוך כל הנוראות הקורות אותנו, יצירות נפלאות יצרנו - משנה ותלמוד, הלכה ואגדה, קבלה ומחשבה, שירה ופיוט, הגות כל הדורות. לא שחה נפשנו על אף כל האימות... וכאשר פקדנו הנורא מכל מאז היינו לגוי, ומאז אדם בצלם נברא, עימנו היית.
באושוויץ, מיידנק, וכל אירופה גיא ההריגה, ספוגת דמי ששת מיליוני אחינו. שם, כן גם שם, את ואנו אחים, ועיניך רואות... עם אודים מוצלים מאש, ציונה עלית. יבשת ביצות והפרחת שממות. במלחמת שחרורנו היית, ולגאולת ירושלים ועיר האבות, גם לך הם אבות, זכית. ובפלא קיבוץ מיליוני אחינו מכל הארצות ומכל הצבעים ולך הם אחים, צפית. כל זאת באתנו מזה אלפים בשנים ואין אנו יודעים האם עינינו רואות או הנחות? היינו כחולמים ועינינו פקוחות! "כה אמר ה' צבאות, כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם, גם בעיני יפלא, נאום ה' צבאות" (זכריה ח', ו'). הנה הגשנו לך ביד דברי הימים של כל הדורות, ובאחת זקנת, ואת צעירה בת אלפי שנים. איתנו את במסע ובמשא כל הדורות. דעי! עוד נכונו לנו מבחנים במסענו הגדול. יש בנו חזקים והם כעלים רעננים היונקים משורשים בני אלפי שנים. ויש חלשים, כעלים בשלכת נושרים. היי עם החזקים! אך אל תבוזי לעייפים הכושלים בצוק העיתים ונופלים בצידי הדרכים. אלה גם אלה לך אחים! ועינייך ועינינו תחזינה כי באו לציון מושיעים ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים. ויחדיו נראה בקיום דבר ה' בפי עבדיו הנביאים: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים, והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב'). ועינינו דומעות תמהות ורואות "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים''.
אחותנו את! יהודית, אחותנו את! אחותנו את!
ברוכה את לה' אלוקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו.
