אגודת יד אליעזר

אגודת יד אליעזר ארגון יד אליעזר מסייע לנזקקים ומוציאם ממעגל העוני תוך שמירה על כבודם

אגודת החסד יד אליעזר פועלת בארבעה תחומי חסד שונים המקיפים את צרכי המשפחה. בתחום הכלכלי, חלוקת סלי מזון וארוחות חמות. בתחום החינוכי, ליווי נוער ומניעת נשירה. בתחום החברתי, ליווי משפחות אלמנות ויתומים וקרנות לשעת חירום. ובתחום התמיכה בתקופות משמחות וההוצאות הנלוות.

עוד על אודות אגודת יד אליעזר: http://www.yadeliezer.org.il/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%9F/

"כל מחברת צריך להכפיל בחמש", אומר יואל, מנהל התפעול של יד אליעזר.במשפחה עם חמישה ילדים בכיתות א'-ח', גם רשימת מכשירי הכת...
20/08/2026

"כל מחברת צריך להכפיל בחמש", אומר יואל, מנהל התפעול של יד אליעזר.
במשפחה עם חמישה ילדים בכיתות א'-ח', גם רשימת מכשירי הכתיבה מוכפלת בחמש. מחברות, צבעים, קלמרים, סרגלים וכל מה שצריך לתחילת שנת הלימודים.
ביד אליעזר מכירים את החשבון הזה כבר יותר מ־20 שנה. בכל שנה, בשבועיים שלפני הראשון בספטמבר, מתקיימת חלוקת מכשירי כתיבה לעשרות משפחות.
כמה ימים קודם הצוות במשרד מתחיל לעבוד על הרשימות. ליד כל משפחה מציינים כמה מהילדים לומדים השנה בכיתות א'-ח', ולפי המספר הזה מתכננים את החלוקה.
השנה משפחה שמלווה את יד אליעזר כבר יותר מעשור דאגה לציוד ולמתנדבים שארזו אותו.
יואל מקבל את הכמויות ומתחיל לארגן את האיסוף. הוא דואג לטנדר ולאנשים שיעמיסו. כשהציוד מגיע למשרד פורקים הכול, מכניסים פנימה ומסדרים על השולחנות לקראת החלוקה.
במשרד יודעים כמה ולמי.
יואל דואג שזה יגיע.
הבוקר השולחנות כבר היו מלאים במכשירי כתיבה.
לאורך היום הגיעו המשפחות בזו אחר זו. כל אחת קיבלה את הציוד שהוכן עבורה לפי מספר הילדים שלה בבית הספר, ועוד שורה ברשימה סומנה.
עד סוף היום רוב הציוד כבר יצא מהמשרד.

המחברות, הקלמרים והצבעים נמצאים עכשיו בבתים.
בראשון בספטמבר הם יהיו בילקוטים 📚✏️

לא היה אפשר לשנות את מה שקורה סביב יוסי. היה אפשר לעזור לו לא לקרוס תחתיו.כשאמא של יוסי הגיעה למשרד של יד אליעזר, היא כב...
14/08/2026

לא היה אפשר לשנות את מה שקורה סביב יוסי.
היה אפשר לעזור לו לא לקרוס תחתיו.
כשאמא של יוסי הגיעה למשרד של יד אליעזר, היא כבר ראתה את הבן שלה הולך ונשמט לה מבין האצבעות.
יוסי בן 17. המשפחה עוברת תקופה מורכבת של מחלה ומתחים בין ההורים, והקושי התחיל לתת בו סימנים: הלימודים הידרדרו, התפקוד נפגע והופיעו סימנים של מצוקה נפשית והתנהגות כפייתית.
אמא שלו פחדה לאן זה עוד יכול להגיע.
בנוער בסיכון, טיפול מקצועי בזמן יכול להיות מציל חיים. ליוסי נמצא מקום ב"למרחב", המכון לטיפול רגשי של יד אליעזר.
אבל למצוא מקום היה רק השלב הראשון. עכשיו היה צריך למצוא את הדרך אליו.
בהתחלה יוסי היה סגור ולא מיהר לתת למטפל להתקרב. המטפל התייעץ עם הצוות המקצועי, ויחד הם התאימו את התהליך אליו. לקח זמן לבנות אמון. רק אז היה אפשר להתחיל לעבוד.
ובסוף כל פגישה יוסי חזר לאותו בית. המחלה נשארה, המתחים נשארו, והדברים שהכאיבו לו לא נעלמו.
לא היה אפשר לשנות את כל מה שקורה סביבו. היה אפשר לעזור לו לא לקרוס תחתיו.
עם הזמן אמא שלו התחילה לראות את ההבדל. יוסי חזר לתפקד, הביטחון התחזק והוא הצליח להתמודד טוב יותר עם המורכבות שסביבו.
במשפחה מסכמים את השינוי במשפט אחד "הילד קם על הרגליים וחזר לעצמו."
לאחרונה אמא שלו כתבה לנו: "הכלים הרגשיים והכוחות שהוא רוכש במהלך הטיפול הזה אינם מיועדים רק להווה; הם בונים את אישיותו, מעניקים לו חוסן ומכינים אותו בצורה המיטבית לקראת עתידו ובניית חיי הנישואים שלו בעז"ה, מתוך יציבות ובריאות בנפש".

"אני לא יודעת איך לזוז"כך נפתחה ההודעה של רותי.אני צריכה לקנות תרופותיש לי נסיעות לבדיקותאני צריכה להזמין ספרים לילדההתק...
05/08/2026

"אני לא יודעת איך לזוז"
כך נפתחה ההודעה של רותי.
אני צריכה לקנות תרופות
יש לי נסיעות לבדיקות
אני צריכה להזמין ספרים לילדה
התקלקל לי הגז
יש אפשרות אולי לעזור לי אפילו במשהו חד־פעמי? רק לזוז קצת
לא לפתור את הכול.
רק לעזור לעבור את התקופה.
כבר 17 שנה מקיים בנק מזרחי טפחות את מיזם "שותפים מבחירה", שבמסגרתו לקוחות הבנק בוחרים את העמותות שיקבלו מענק לקידום העשייה החברתית שלהן. גם השנה בחרו לקוחות הבנק להעניק את קולם לאגודת יד אליעזר.
הבחירה הזו, יחד עם התרומות של אלפי אנשים לאורך השנה, מאפשרת לנו להיות שם גם עבור פניות כמו של רותי.
כשצריך לקנות תרופות.
כשצריך להזמין ספרי לימוד.
כשצריך לתקן את הגז.
כשמישהו מבקש רק... לזוז קצת.
תודה לבנק מזרחי טפחות על השותפות ארוכת השנים, ולכל מי שבחר באגודת יד אליעזר והפך את הבחירה שלו לעזרה אמיתית.

הילד חזר הביתה עם משפט אחד "המלמד אמר שרק הילדים שיודעים לקרוא טוב יכולים להיות חזנים". אמא שלו שמעה אותו וידעה עד כמה ה...
29/07/2026

הילד חזר הביתה עם משפט אחד "המלמד אמר שרק הילדים שיודעים לקרוא טוב יכולים להיות חזנים". אמא שלו שמעה אותו וידעה עד כמה הוא רצה לעמוד פעם אחת מול הכיתה.
בשיעור הבא, שירי, חונכת לשילוב הוראה מתקנת בפרויקט שלהבת של מחלקת החינוך ביד אליעזר, לא פתחה מיד את ספר התפילה.
היא התחילה בשאלה "איפה הכי קשה לך?"
באותו ערב היא ביקשה מהאמא להקשיב לו מתפלל בבית. לא לבחון אותו, לא לתקן כל טעות, רק להקשיב. לסמן באילו מילים הוא נעצר, אילו מילים הוא לא מבין ואילו קטעים דווקא מצליחים לו.
פתאום התמונה הייתה ברורה. הקושי לא היה בכל התפילה: היו מילים שלא הכיר, ביטויים שלא הבין, וקטעים שפשוט היו ארוכים מדי.
מכאן התחילה העבודה. בכל שיעור הם פירקו עוד קטע, הסבירו מילים, שיננו בעל פה. וחזרו שוב ושוב, עד שהמילים הפכו מוכרות.
אבל שירי ידעה שהעבודה לא מסתיימת בחדר שלה, למחרת בבוקר הוא יחזור לאותה כיתה לאותו רב, לאותם חברים. גם הם צריכים לקבל הזדמנות לראות אותו אחרת.
בשיחה משותפת החליטו שכשיגיע הזמן, הוא יהיה חזן בקטע אחד מתוך התפילה. לא כל התפילה, רק החלק שכבר היה 'שלו'. זה נשמע כמו שינוי קטן. בשביל הילד, זה היה רגע גדול.
במקום לעמוד מול הכיתה ולחשוש מהטעות הבאה, הוא עמד מולה כשהוא יודע שהוא יכול.ופתאום הוא לא היה רק הילד שמתקשה בקריאה, הוא היה גם הילד שהוביל את התפילה.
שירי אומרת שהוראה מתקנת מתחילה בקריאה, אבל אף פעם לא נגמרת שם, כי המטרה היא לא רק שילד יקרא טוב יותר. המטרה היא שהוא ירגיש שיש לו מקום בתוך הכיתה.
לפעמים כל מה שצריך כדי לשנות את המקום של ילד בכיתה, הוא לתת לו רגע אחד שבו כולם יכולים לראות אותו מצליח.

בבית משפחת ישראלי היה יום של אושר וצהלה.לא חגגו שם יום הולדת ולא אירוסין. הסיבה הייתה פשוטה: לתאומות היה אוכל.המשפחה חיה...
21/07/2026

בבית משפחת ישראלי היה יום של אושר וצהלה.
לא חגגו שם יום הולדת ולא אירוסין. הסיבה הייתה פשוטה: לתאומות היה אוכל.
המשפחה חיה כבר תקופה בלחץ. התאומות זקוקות למטרנה, הכסף נגמר, וכל קופסה שמתרוקנת מחזירה את השאלה מאיפה יקנו את הבאה.
באותו יום קיבלה המשפחה מיד אליעזר זיכוי כפול. ״ובזכותכם היה יום שמח, אושר וצהלה״, כתבה הסבתא. ״הנה סוף סוף מישהו עזר להם ואִפשר להם לקנות ולהאכיל את התינוקות״.
בקשות כאלה מגיעות אל אביגיל שוב ושוב.
במשפחה אחת זקוקים למטרנה לשלושה ילדים, שניים מהם תאומים. במשפחה אחרת יש ילדה בת ארבע שעוברת טיפולים ועדיין ניזונה ממטרנה. ילדה נוספת, עם פגיעה מוחית קשה, מקבלת את המטרנה דרך זונדה.
אביגיל בודקת עם ועדת התקציבים כמה כסף נשאר בפרויקט. היא שולחת הודעות, מבררת אם נכנסה תרומה חדשה שאפשר לייעד למטרנה ומנסה למצוא תקציב לעוד משפחה.
לא מזמן נכנסה למשרד אישה צעירה, שנראתה לה כמעט ילדה בעצמה. לפני שהצליחה לספר למה באה, היא ביקשה כוס מים. היא הייתה מותשת. האישה פרודה. התינוק שלה עבר ניתוח רק חודש קודם, ואין לה כסף לקנות עבורו אפילו את הדברים הבסיסיים. גם היא זקוקה לעזרה במטרנה.
אביגיל בדקה שוב עם ועדת התקציבים. לא נשאר כסף לפרויקט.
פרויקט המטרנה הוא אחד הפרויקטים הוותיקים של יד אליעזר. הוא הוקם כבר בראשית פעילות הארגון, בעקבות פניות של אימהות שלא הצליחו לספק לתינוקות שלהן את המזון הדרוש להם.
הפרויקט מספק למשפחות המתמודדות עם קושי כלכלי אוכל לתינוקות, באמצעות קופסאות מטרנה או זיכויים לרכישתן. הוא מסייע למשפחות עם תינוקות ותאומים, וגם לילדים שמצבם הרפואי מחייב אותם להמשיך להיזון ממטרנה.
כעת הפרויקט נעצר בגלל מחסור בתקציב. הפניות ממשיכות להגיע.
התרומה שלך תאפשר ליד אליעזר לפתוח מחדש את פרויקט המטרנה ולספק אוכל לתינוקות שמחכים עכשיו לעזרה.

https://yadeliezer.org.il/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%94/

על השולחן במשרד חיכה לנו השבוע מגש מאפים. לצדו מכתב קטן:"עבור השליחים הנפלאים של ארגון יד אליעזר.התנור שלכם עובד מצוין.מ...
15/07/2026

על השולחן במשרד חיכה לנו השבוע מגש מאפים. לצדו מכתב קטן:
"עבור השליחים הנפלאים של ארגון יד אליעזר.
התנור שלכם עובד מצוין.
מכונת הכביסה ממש לעניין.
רצינו להביא לכם לטעום גם איך מרגיש כשהבית מושלם."
קראנו את המכתב פעם אחת, ואז שוב.

את המאפים האלה אפתה אמא שעלתה לישראל בלי משפחה שתוכל לעזור לה ברגעים הקשים. בעלה מתמודד עם מחלה נפשית, והיא מגדלת את הילדים כמעט לבדה.

כמה מהילדים שלה סובלים מאלרגיות מסכנות חיים. בבית שלהם אי אפשר להזמין פיצה כשאין זמן לבשל,
אי אפשר לקבל עוגה מהשכנה, ואפילו כריך מהמאפייה הוא לא פתרון. את רוב האוכל היא חייבת להכין בעצמה, בבית, עם רכיבים שמתאימים לילדים שלה.

יום אחד התנור התחיל לקרטע. לפעמים הוא נדלק, לפעמים הוא כבה באמצע. כל ארוחה התחילה בשאלה אחת: האם הפעם התנור יחזיק מעמד?
אחרי כמה ימים גם מכונת הכביסה הפסיקה לעבוד, והבית פשוט נעצר.

כשהפנייה הגיעה לצוות של יד אליעזר, היה ברור שלא מספיק לומר"נטפל" היה צריך להבין במהירות מה חסר. למצוא את המכשירים המתאימים. לתאם רכישה והובלה. ובעיקר לדאוג שכל מה שהיא תצטרך לעשות הוא לפתוח את הדלת כשהמשלוח יגיע.

תוך זמן קצר התנור ומכונת הכביסה החדשים כבר הגיעו לבית. בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן היא הכניסה את תבנית הלחם לתנור. הפעם הוא לא כבה, הלחם נאפה עד הסוף.
בזמן שהוא היה בתנור, מכונת הכביסה החדשה כבר הסתובבה בחדר השירות, מכונה אחת הסתיימה ועוד אחת התחילה. ערימת הבגדים שהצטברה במשך ימים התחילה סוף־סוף להיעלם.

באותו ערב הילדים אכלו לחם שהיא אפתה. הבגדים חזרו נקיים לארונות. והבית פשוט... חזר לעבוד.

כמה ימים אחר כך הגיע אלינו מגש המאפים. אלה היו המאפים הראשונים שנאפו בתנור החדש, ולצדם הייתה שורה אחת שלא הצלחנו לשכוח "רצינו להביא לכם לטעום גם איך מרגיש כשהבית מושלם."
המגש כבר התרוקן, המכתב נשאר איתנו 🧡

בסוף יום עבודה, נועה מסתכלת על מספר ההרשאות שפתחה באותו יום במערכת. כל שורה אומרת שעוד כלה תוכל לצאת לקנות את הנדוניה של...
12/07/2026

בסוף יום עבודה, נועה מסתכלת על מספר ההרשאות שפתחה באותו יום במערכת. כל שורה אומרת שעוד כלה תוכל לצאת לקנות את הנדוניה שלה. ״כשאני רואה כמות גדולה, אני חושבת: וואו, כל כך הרבה יקבלו את זה״, היא מספרת.
כשנועה נכנסה לתפקיד ביד אליעזר, היא גילתה שיש כלות שפשוט לא יוצאות לקניות. מבחוץ לא תמיד רואים את זה. רואים כלות מסתובבות בחנויות, משוות בין מצעים, בוחרות שמיכות ומכינות את הבית החדש. קל לחשוב שככה נראים השבועות שלפני החתונה אצל כולן.
אל נועה מגיעות גם הבקשות של הכלות שעבורן הקניות האלה לא התחילו. ״יש כלות שפשוט יושבות בבית ומחכות שיקבלו משהו״ היא אומרת. ״אם הן לא יקבלו, הן לא יקנו״
אפשר היה להזמין מצעים, שמיכות, כריות ומגבות, לסדר הכול במחסן ולהכין חבילות אחידות. כל כלה הייתה מגיעה ומקבלת את מה שכבר בחרו וארזו עבורה.
אצלנו ביד אליעזר החליטו שחבילת נדוניה צריכה להינתן אחרת: בחרנו ליצור שיתוף פעולה עם חנות יוקרתית ואיכותית, שלה סניפים בירושלים, בבני ברק, באשדוד ובבית שמש. הכלות מגיעות ישירות לחנות ובוחרות שם את הפריטים לבית החדש.
״זה בשביל לכבד את הכלות״ מסבירה נועה ״היא לא הולכת לאיזה מחסן מלא בשמיכות ומקבלת שם משהו. היא יוצאת כמו כלה רגילה. ולא רק כמו כלה רגילה, היא קונה בחנות ברמה.״
כדי לאפשר את זה, פועלת מערכת משותפת לנו ולחנות. נועה פותחת בה את ההרשאות, וצוותי הסניפים רואים אותן כשהכלות מגיעות. בכל שנה מקבלות כ־800 כלות חבילת נדוניה בשווי של כ־3,500 שקלים.
לפעמים כלה מגיעה מצפת לסניף בבני ברק, ובחנות מגלים שההרשאה שלה מופיעה דווקא בירושלים.
גם בשעות הערב הטלפון של נועה מצלצל. היא בודקת היכן נמצאת ההרשאה, מתקשרת לחנות ומעבירה אותה לסניף שבו הכלה מחכה. ״ לא תגיע ותתבזה בחנות. שהיא לא תחזור הביתה בלי החבילה״
למחרת בבוקר נועה חוזרת למערכת ופותחת את רשימת ההרשאות הבאות. עד סוף היום יצטרפו אליה עוד כמה שורות. כל אחת מהן תשלח כלה נוספת לחנות לבחור את הנדוניה שלה.

לפני כמה חודשים, זמן קצר לאחר שחוה קרניאל הלכה לעולמה בגיל 97, פנו בני משפחתה ליד אליעזר עם בקשה אחת.הם רצו להגיע יחד - ...
04/07/2026

לפני כמה חודשים, זמן קצר לאחר שחוה קרניאל הלכה לעולמה בגיל 97, פנו בני משפחתה ליד אליעזר עם בקשה אחת.
הם רצו להגיע יחד - הילדים, הנכדים והנינים - ולארוז מזון למשפחות נזקקות, בדיוק כמו שהיא הייתה אוהבת. רק שאז הם גילו שמשהו השתנה:בשנים האחרונות, יד אליעזר כבר לא מחלקת ארגזי מזון.
כדי להבין למה דווקא זו הייתה הבקשה שלהם, צריך לחזור כמה שנים אחורה. אל המרפסת של חוה.
פעם בחודש, המרפסת של חוה קרניאל בירושלים הייתה משנה את פניה. לאט לאט היו מצטברים בה ארגזים ושקיות: שמן, אורז, פסטה, שימורים ומוצרי יסוד נוספים.
מי שהיה מגיע לביתה באותם ימים, היה מתקשה להבין מה קורה שם. אבל עבור חוה, זו לא הייתה מרפסת, זו הייתה תחנת מעבר של חסד.
במשך שנים ארוכות היא הקימה סביב עצמה קבוצת חברות שתרמה, מדי חודש בחודשו, מצרכי מזון למשפחות נזקקות באמצעות אגודת "יד אליעזר".
היא הייתה הכתובת, החברות ידעו שעל חוה אפשר לסמוך בעיניים עצומות.
ואם מישהי שכחה להביא את התרומה שלה? חוה הייתה מרימה טלפון. בעדינות, בנועם, אבל גם בנחישות. כי מבחינתה, מאחורי כל קופסת שימורים עמדו משפחות שמחכות, ואסור שארגז אחד יישאר ריק.
עם השנים, הפרויקט הזה הפך גם למשימה משפחתית. כשהחברות בחרו לתרום כסף במקום מצרכים, ילדיה של חוה היו יוצאים לקניות, ממלאים עגלות ודואגים שגם התרומות הכספיות יהפכו לארגזים מלאים ומכובדים.
וכך, חודש אחרי חודש, הפכה המרפסת בביתה למחסן קטן של נתינה.
והיה רגע אחד שחוה חיכתה לו במיוחד, הרגע שבו השליח של יד אליעזר היה מגיע. הוא היה מרים את הארגזים, מעמיס אותם לרכב, והמרפסת הייתה מתרוקנת.אבל הלב שלה היה מתמלא, כי מבחינתה, הארגזים האלה כבר היו בדרך למשפחות שחיכו להם.
כשהסברנו לבני המשפחה שכיום הסיוע ניתן בדרך אחרת - באמצעות תווי מזון ואשראי בחנויות, שמאפשרים למשפחות לבחור בעצמן מה לקנות ולקבל את העזרה בכבוד ובדיסקרטיות - פתאום היה אפשר לראות שהמורשת של חוה גדולה הרבה יותר מארגזי מזון.
היא הייתה הדאגה, ההתמדה, שיחת הטלפון הקטנה שמזכירה. ההבנה שיש משפחות שמחכות ואסור להשאיר אותן בלי מענה.
המרפסת הירושלמית ההיא כבר לא מתמלאת בארגזים. אבל מה שחוה מילאה בה במשך שנים, ממשיך להתמלא גם היום 🧡
יהי זכרה ברוך 🕯️

יש ילדים שמפחדים ממבחנים, ויש ילדים שמפחדים בכלל לפתוח את החוברת 📖אלישבע פוגשת ילדים כאלה כמעט בכל יום. כבר שנים שהיא מו...
26/06/2026

יש ילדים שמפחדים ממבחנים, ויש ילדים שמפחדים בכלל לפתוח את החוברת 📖
אלישבע פוגשת ילדים כאלה כמעט בכל יום. כבר שנים שהיא מורה בפרויקט "שלהבת" תוכנית ההוראה המתקנת של מחלקת חונכים ביד אליעזר.
יש משפט שהיא חוזרת עליו כמעט בכל פעם שהיא מדברת על הילדים שלה: "כל ילד הוא עולם" אולי בגלל זה, כשהגיע אליה לא מזמן תלמיד חדש, היא לא שאלה את עצמה איך ללמד אותו לקרוא.
היא קודם ניסתה להבין למה הוא בכלל מפחד מהדף. בכל פעם שהיה רואה דף מלא, הוא היה מתחיל לבכות. לא בגלל שהתרגילים היו קשים, דווקא בגלל שהם היו ארוכים.
אז אלישבע לא ביקשה ממנו לקרוא את הכול. "רק את השורה הראשונה," היא אמרה לו בשקט. כשהוא הצליח, הם עברו לשנייה. אחר כך לעוד אחת, ועוד אחת. לאט־לאט הדפים כבר הפסיקו להפחיד אותו.
יום אחד נכנסה אחת המדריכות לכיתה, הסתכלה עליו לכמה רגעים ואמרה לאלישבע: "זה פשוט לא אותו ילד"לא בגלל שהוא הפך לקורא המצטיין של הכיתה, אלא בגלל שהוא כבר לא פחד לנסות.
זו בדיוק העבודה בפרויקט "שלהבת". לא לחפש רק איך ללמד ילד לקרוא, אלא להבין מה עומד בינו לבין ההצלחה שלו.
ולפעמים, הדבר שעומד שם הוא לא קושי בקריאה, אלא פחד.
כי לפני שמלמדים ילד לקרוא דף, צריך ללמד אותו לא לפחד ממנו. 🧡

לפני יומיים קיבלנו תמונה מאמא של כלה. בהתחלה לא הבנו מה אנחנו רואים. שמלה לבנה. ובאמצע שלה, כתם שחור גדול. כתם שאי אפשר ...
21/06/2026

לפני יומיים קיבלנו תמונה מאמא של כלה. בהתחלה לא הבנו מה אנחנו רואים. שמלה לבנה. ובאמצע שלה, כתם שחור גדול. כתם שאי אפשר לפספס.
האמא הייתה בטוחה שהשמלה הגיעה אליה ככה. אנחנו היינו בטוחים שלא. בסלון הכלות של 'יד אליעזר' שמלה לא יוצאת לפני שעוברות עליה כמה זוגות עיניים. בודקים, פורשים, מסתכלים שוב, ורק אז אורזים.
אבל התמונה הייתה שם. והכתם היה שם. אז התחלנו לברר.

אחרי כמה שיחות התברר מה קרה. למשפחה לא היה כסף למשלוח. אפילו לא לזה. אז במקום להזמין שליח, הם שלחו ילדה בכיתה ז' לקחת את השמלה באוטובוסים.
כנראה שבשלב מסוים בדרך, כשהשמלה הייתה כבדה וקשה לנשיאה, היא הונחה לרגע על ספסל או על משטח מלוכלך בתחנה. רגע אחד. וזה הספיק.
עכשיו תנסו לדמיין את הסיטואציה: יום לפני החתונה. שמלה לבנה. כתם שחור וענק באמצע. ואמא אחת שיושבת בבית ולא יודעת מה לעשות.

כשדיברנו איתה היא לא כעסה. היא לא דרשה. היא אפילו לא ביקשה שנפתור את הבעיה. היא רק התחילה לבכות. "ניסיתי לחסוך", היא אמרה בקול חנוק. "אין לי שקל מיותר" היא רק שאלה אם אולי אנחנו מכירים ניקוי יבש שיסכים לעשות את זה קצת יותר בזול. זה הכול.

שלחתי הודעה למנהל יד אליעזר וסיפרתי מה קרה.
הוא ענה כמעט מיד: "תשלחו שליח לקחת את השמלה לניקוי יבש. המשלוח והניקוי עלינו".
ואז הוא הוסיף עוד משפט אחד.
משפט שלא הצלחתי להוציא מהראש:
"ותני לה להרגיש שהיא צודקת.
שהיא לא תרגיש רע".

קראתי את ההודעה הזאת שוב ושוב. כי פתאום הבנתי שהכתם בכלל לא היה הסיפור. הסיפור היה האמא הזאת. אמא שניסתה לחסוך כמה שקלים כי פשוט לא היו לה, וישבה בבית מיוסרת מרגשות אשם. אשמה על זה שניסתה לחסוך. אשמה על זה שמשהו השתבש. אשמה על זה שעכשיו, רגע לפני החתונה, יש עוד צרה לפתור.

מבחינתנו, באותו רגע התחיל מירוץ מטורף נגד השעון ⏱️ היינו צריכים למצוא שליח מהרגע להרגע, להעביר את השמלה לניקוי יבש, למצוא מכבסה שתסכים לקבל עבודה דחופה כזו, יום לפני חתונה, לקוות שהכתם בכלל ירד, לחכות לטלפון שהשמלה מוכנה, ולשלוח אותה בחזרה בזמן. כל זה בתוך שעות בודדות.
ובכל הזמן הזה חשבנו רק על דבר אחד: על האמא שיושבת בבית ומחכה. על הרגע שבו היא תפתח שוב את הכיסוי ותראה את השמלה. נקייה, לבנה, מוכנה לחופה.

כשהתקשרנו לבשר לה שהשמלה כבר בטיפול ושהכול מסודר, היא התקשתה להאמין. "באמת?" היא שאלה. "באמת".
ורק אז התחילו הדמעות. אבל לא הדמעות של קודם. לא דמעות של לחץ וחוסר אונים, אלא דמעות של הקלה. כי פתאום היא ידעה שהבת שלה תצעד לחופה בשמלה לבנה ונקייה, שהיא לא תצטרך להמציא עכשיו כסף שאין לה, ושהיא יכולה לחזור להתעסק במה שאמא אמורה להתעסק בו יום לפני חתונה: לשמוח.
השמלה חזרה אליה נקייה, בלי שום זכר לכתם. ואתם לא מבינים כמה היא התרגשה.

אבל האמת היא שהשמחה שלה לא הייתה רק על השמלה. היא הייתה על משהו הרבה יותר גדול. על זה שמישהו עצר לרגע, חיבק אותה מרחוק ואמר לה:
זה בסדר.
את לא אשמה.

לפעמים אנשים לא מבקשים עזרה, לא כי הם מפונקים. הם לא מבקשים עזרה כי הם פשוט מנסים לחסוך. כי הם לא רוצים להיות נטל. כי הם רגילים להסתדר לבד בכל מצב. ולפעמים דווקא הניסיון הזה, לחסוך עוד כמה שקלים כדי לשרוד, הוא זה שהופך את הדרך לקשה ומפותלת יותר.
באותו יום לא הסרנו רק כתם משמלה. הצלחנו להסיר גם קצת מהמשקל הכבד שהאמא הזאת נשאה על הלב, ולתת לה לחזור להתרגש ממה שחשוב באמת: מהחתונה של הבת שלה 🧡

Address

תובל 1
Jerusalem
94466

Opening Hours

Monday 09:00 - 17:00
Tuesday 09:00 - 17:00
Wednesday 09:00 - 17:00
Thursday 09:00 - 17:00
Sunday 09:00 - 17:00

Telephone

02-5912222

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when אגודת יד אליעזר posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Shortcuts

Share