07/05/2026
חלונות של תקווה – סיכום כנס העמותה לליווי רוחני 2026
איך מדברים על תקווה במרחבי כאב, אובדן ושבר?
איך שומרים על חלון פנימי פתוח גם כשהמציאות נסגרת סביבנו, כדי לאפשר לאור קטן להיכנס ולמשמעות חדשה להיוולד?
בתחילת השבוע התכנסנו, 85 מלוות ומלווים רוחניים, במוזיאון הטבע בתל אביב, ליום של הקשבה עמוקה, למידה משותפת ומפגש אנושי ורוחני.
זה היה מסע שנע בין עולמות.
בין התבוננותו האנתרופולוגית של ד”ר דניאל נווה על תהליכי קימה מתוך אבל, לבין דבריה של רות נצר על התקווה ככוח ארכיטיפי עתיק, השוכן בעומק נפש האדם גם בזמנים של אי ודאות.
בהמשך היום פגשנו את תפיסת “התקווה הפעילה” של ד”ר ג’ואנה מייסי. תקווה שאינה המתנה פסיבית לימים טובים יותר, אלא בחירה מודעת לקחת חלק בתנועת החיים גם כאשר הדרך אינה ברורה. למדנו שתקווה נוצרת מתוך מעורבות, מתוך עשייה, מתוך חיבור ומתוך הנכונות לעשות צעד אחד נוסף קדימה.
התקווה הפעילה הזמינה אותנו לא רק להאמין שאפשר אחרת, אלא גם להתחייב לתנועה פנימית וחיצונית שתוביל אותנו למחוזות חדשים של נוכחות, משמעות ושותפות אנושית. היא הזכירה לנו שגם מעשה קטן, שנעשה מתוך לב ער וקשוב, יכול לפתוח נתיב חדש של חיים.
בקבוצות הקטנות שנפתחו לאורך היום נרקמו שיחות כנות, הקשבה עדינה וחיבורים חדשים. לרגעים היה נדמה שהלבבות עצמם נעשו חלונות זה לזה.
את היום חתמנו בסיור בגן הבוטני, בין עצים, שבילים וצמיחה שקטה. שם, בינות העצים, אפשר היה לחוש כיצד התקווה איננה רעיון מופשט, אלא כוח חי ופועם שבא לידי ביטוי בכל שביל בגן .
בין הצמחים הדהדו דבריו של א.ד. גורדון:
“כי אדם באשר הוא אדם, צריך להיות תמיד בתוך הטבע… זקוק הוא לספירה של טבע, ללחיצה המקפת והמאחדת… ומכריחה אותו לחיות,
להיות אדם ולהיות פרט בפני עצמו.”
תודה לכל מי שהגיעו עם לב פתוח, נוכחות מלאה ונכונות להיפגש באמת.
מי ייתן וכל אחת ואחד מאיתנו יישאו עמם מהיום הזה ניצוץ של תקווה פעילה, כזו שאינה נשארת רק בלב או במחשבה, אלא הופכת לצעד, לבחירה ולתנועה שממשיכה להוליך אותנו קדימה, בעדינות ובאומץ, אל עבר אפשרויות חדשות של חיים.
בברכה,
הוועד המנהל
