16/08/2024
Monolog in Pleinem Yidish by Aaron Zeitlin (part 27- Comparison with Sholem Aleichem's "Nishto Keyn Nays", 1907. Zoom meeting 295 of Learn Yiddish and Yiddish Literature Online)
"מאנאלאג אין פלעינעם יידיש" מאת אהרן צייטלין ו''נישטא קיין נייס" מאת שלום עליכם (הפרק העשרים ושבעה)
תמלול פגישה מספר 295 בקורס המקוון Learn Yiddish and Yiddish Literature
27 בנובמבר 2023
יחיאל: דאס וואס איך וויל זאגן איידער מיר לייענען ווייטער שלום עליכמס בריוו איז אז ווען מיר פארגלייכן די בריוו פון די שניידערס וואס שלום עליכם האבן געדרוקט אין 1907 מיט דעם ''מאנאלג אין פלעינעם יידיש פון אהרן צייטלין'', וואס ער האט געדרוקט ארום 40 יאר שפעטער, אין 1946, אנחנו מגלים, אנחנו רואים שכבר בראשית המאה העשרים זענען פאראן אין די בריוו פון די שניידערס, דער שניידער פון אמעריקע און דער שניידער פון מיזרח-אייראפע, זענען שוין פאראן ווערטער אין ענגליש. ווייל ווען דער שניידער פון אמעריקע, וואס האט עמיגרירט פון מיזרח-אייראפע, אין 1907 שרייבט קיין מיזרח-אייראפע, פילט מען שוין זייער שטארק די השפעה של האנגלית באמריקה על הכתיבה של החייט באמריקה. כבר ב-1907. וראינו, מיר האבן געזען אז אויך נאך דער צווייטער וועלט-מלחמה, ארום 40 יאר שפעטער, איז דער יידיש פון בעל-המאנאלאג פול מיט ענגלישע ווערטער. די מסקנה איז, The conclusion is that the immigration from Eastern Europe to America, already at the beginning of the 20th century, influenced the Yiddish of immigrants from Eastern Europe. And we see in 1907a very clear influence of the English language in the first letter Sholem Aleichem published, written by the tailor who immigrated to America.
עמעצער פון אייך האט מיר געפרעגט מיט א פאר וואכן צוריק, צי האט שלום עליכם געקענט ענגליש ווען ער איז געקומען קיין אמעריקע אין 1906. און מיין ענטפער איז געווען, אז איך האב נישט קיין ספק, עס איז קלאר אז שלום עליכם האט שוין געקענט ענגליש.
מיר דארפן געדענקן אז אין די צוויי בריוו – "נישטא קיין נייס" אז שלום עליכם האט געדרוקט אין 1907, געפינען מיר דאס וואס שלום עליכם האט אריינגעגעבן אין די בריוו פון די צוויי שניידערס, מיר ווייסן אז ער האט שוין געקענט ענגליש און דערפאר האט ער געקענט אויסניצן דעם ענגליש וואס ער קען, און שוין פון אנהייב פון 20סטן יארהונדערט ווייזן אין די בריוו פון די שניידערס די השפעה פון דער עמיגראציע קיין אמעריקע אויף זייער יידיש.
אויב איר געדענקט האבן מיר גערעדט וועגן דער יידישער שפראך ווי א ווארעם (תולעת, worm). מיר האבן פארגליכן, השווינו, די יידישע שפראך צו א ווארעם. מיר האבן געזאגט, אז א יידישער ווארט איז בדרך-כלל געבויט פון פארשיידענע עלעמענטן. די וויכטיקסטע עלעמענט פון א ווארט אויף יידיש דאס איז דער עיקר שורש פון א ווארט, צוזאמען מיט פרעפיקסן, סופיקסן, און נאך עלעמענטן, וואס זענען יעדער איינער פאר זיך, יעדער איינער האט א באטייט, אבער ווען מע שטעלט צו אט די עלעמענטן צוזאמען צו דעם שורש, באקומט זיך א ווארט א ביסל אנדערש ווי דער שורש.
און איך האב געטענהט, און איך האף אז איך בין גערעכט, אז ווען מיר וועלן לייענען די איבערזעצונג פון יהואש פון תנ''ך, און מיר וועלן לייענען פרשת נוח, וועלן מיר קענען זען קלאר ווי אזוי א ווארט אויף יידיש איז געבויט. איז ווען מיר וועלן ענדיקן מיט שלום עליכם, אויב איר האט אלע באקומען די איבערזעצונג.
יחיאל: מיר ווילן איצט לייענען ווייטער "נישטא קיין נייס" פון שלום עליכם.
ורה: נשארו אולי ארבע שורות לקרוא ב"נישטא קיין נייס".
יחיאל: נחמה, תקראי בבקשה את השורות האחרונות.
נחמה: "פון דיין בריוו, זע איך ארויס, אז ווען מיר האבן דא די קאנסטיטוציע, וואס מיר מיינען, באדארפן מיר שוין קיין שום אמעריקע ניט."
תרגום: מהמכתב שלך אני מבין, שכאשר תהיה לנו קונסטיטוציה, שאליה אנחנו מתכוונים, אז לא יהיה לנו יותר צורך בשום אמריקה. יחיאל: So what can we learn from this sentence about the constitution about the mentality of the Eastern European tailor?
ורה: כבר קראנו שהחייט במזרח אירופה כתב לחבר שלו באמריקה שהוא לא רוצה לעבור לאמריקה, ואילו במזרח אירופה הייתה קונסטיטוציה כמו שיש באמריקה, החיים היו אפילו יותר טובים מבאמריקה.
יחיאל: אז מה אפשר להבין מאמירה כזאת? מה אנחנו לומדים על המנטליות של החייט במזרח אירופה.
ורה: אמרתי שהוא נאיבי מאוד.
יחיאל: נכון מאוד. למה הוא נאיבי?
ורה: אולי זה ההומור של שלום עליכם.
יחיאל: אבל למה הוא נאיבי? פאר וואס איז ער נאיוו?
ורה: כי אנחנו יודעים על ההיסטוריה שם, במזרח אירופה, אחרי שהם קיבלו קונסטיטוציה. איזה חיים "ורודים" היו להם בעקבות זאת.
יחיאל: דאס הייסט, מיט אנדערע ווערטער, אז יידן לעבן אין א לאנד פון מיזרח-אייראפע, ווו עס איז דא א קאנסטיטוציע, דאס מיינט נאך נישט, אז מיזרח-אייראפע וועט זיך פירן אזוי ווי די קאנסטיטוציע זאגט. איין זאך איז דאס וואס מע שרייבט אין א קאנסטיטוציע, די צווייטע זאך איז ווי אזוי מענטשן פירן זיך אויף. און אויב מע שרייבט אין א קאנסטיטוציע אין מיזרח-אייראפע אז יידן האבן די זעלבע רעכט ווי נישט-יידן, דאס הייסט נאך נישט אז היסטאריש וועט מען רעספעקטירן די רעכט פון די יידן.
It's not the same if you have a written constitution and it doesn’t mean the government will behave as it is written it the constitution. The fact is that the economic situation in Eastern Europe at the beginning of the 20th century was already bad, immigrating to America is a way of hoping for a better economic situation. It's not an equivalent situation: in Eastern Europe you can't have hope, but in America you may hope your own economic situation improves.
The naivety of the Eastern European tailor is sharply described by Sholem Aleichem.
נחמה: I don’t think the two tailors can understand each other's situation.
אני אומר שכל אחד מהחייטים, זה שבאמריקה וזה שבמזרח אירופה, יכול לקרוא מה שהשני כותב. החייט ממזרח אירופה מתאר פוגרומים והרבה מתים, ואילו החייט מניו יורק כותב שהוא עושה חיים ושהוא מסתדר כלכלית. את העובדות האלה כל אחד מהם קורא אצל האחר. החייט מניו יורק רואה שבמזרח אירופה יש רק מוות ופוגרומים, והחייט ממזרח אירופה קורא במכתב של חברו באמריקה, שאיכשהו הוא מתפרנס.
ורה: לא רק זה. החייט ממזרח אירופה מבין מהמכתב שהילדים של החייט באמריקה כבר לא חיים כמו יהודים, והם קצת התרחקו מהיהדות.
יחיאל: ורה, זה חשוב מאוד מה שאת אומרת, אבל לי יש שאלה: האם לפי המכתבים האלה, החייט המזרח אירופאי מביא בחשבון את מה שאת אומרת? Does it have any impact on him that the children of his friend in America are less Jewish? In the letter of the Eastern European tailor we feel a general dislike of America also because of what happens to the younger generation.
בהשוואה בין המכתבים של שלום עליכם ו"מאנאלאג אין פלעינעם יידיש" של צייטלין, יש אלמנט חשוב והוא הסופרים שלום עליכם ואהרן צייטלין. בפעמים קודמות ניסינו להראות מה תורם שלום עליכם לטקסט של החייטים, ומה תורם צייטלין לדברים של בעל-המונולוג. כל הזמן דיברנו על כך שאלה הם טקסטים ספרותיים. לכן הסופרים הגדולים האלה בונים דמויות שמדברות out of their own understanding of the situation. But at the same time both of them, Zeitlin and Sholem Aleichem, made their own contribution. What Nechama says, and she is correct, is that the characters are fed by Sholem Aleichem and Zeitlin. And if I didn’t say it, I'll say it now: the main literary personas are built from the perspective of the literary types. Sholem Aleichem and Zeitlin are adding from their side, but the main force of the mentality of the Baal-hamonolog and the two tailors is a literary construction.
The aim of the literary works we're talking about is not the understanding between the tailors, but rather the reader. The literary creation here by Sholem Aleichem is aimed at the reader of what he had written.
נחמה, תמשיכי לקרוא, בבקשה.
נחמה: "דעמאלט האבן מיר דא א בעסער אמעריקע, ווי איר דארט... יענקל! זאלסט גאר קיין יסורים ניט האבן: אזא שטיק גאלד מיר, און אזא מכה קרושעוואנען, וואס פאר א קאנסטיטוציע מיר וועלן, אם ירצה השם, האבן!... הלוואי זאל אונדז גאט אנחתמענען א גוט יאר, אונדז דא און אייך דארטן!
ממני חברך ישראל"
תרגום: אז תהיה לנו כאן אמריקה טובה יותר מאמריקה כזאת שיש לכם שם... יענקל! שלא יהיו לך שום ייסורים: חתיכת זהב כזאת לי, ומכה כזאת לקרושבן, איזו קונסטיטוציה תהיה לנו, אם ירצה השם! הלוואי שאלוהים יחתום לנו על שנה טובה, לנו פה ולכם שם! ממני חברך ישראל
יחיאל: זה מה שאת אומרת, נחמה, that they don’t understand each other. The Eastern European tailor, in his innocence, I would say, thinks that if there would be a constitution in Eastern Europe, everything would be o. k. and he would be able to stay in Eastern Europe.
So the letter ends with a magnification of the naivety of the tailor in Eastern Europe, who believes with all his heart, that if there will be a constitution like in America also in Eastern Europe, there will be no need to immigrate. And he said that after describing the pogroms and many people who are incarcerated or dead etc.
אפשר לסכם את ההשוואה, the comparison between "Monolog in pleinem Yidish" by Aaron Zeitlin and "Nishto kein nays" by Sholem Aleichem, and we can say, in 1907 Sholem Aleichem let his tailor in Eastern Europe believe in a better future for the Jews over there, if only they have a constitution like in the United States of America, which means, that at the beginning of the 20th century, Jews in Eastern Europe didn't run and immigrate to America, because they were, in spite of all their suffering, in spite of all the pogroms, they were very much attached to Eastern Europe, and hoped for a better future in Eastern Europe.
And in "Monolog in pleinem yidish" we have the Baal Hamonolog, who a couple of years after that, right before World War I, immigrated to New York, because he didn't believe in a better future for the Jews in Eastern Europe. So in fact we have two ways of looking at the future of the Jews of Eastern Europe: The tailor in Eastern Europe is not ready emotionally to leave Eastern Europe, but the Ba'al –hamonolog, impelled by the situation right before World War I, immigrated to America.
So we can say that both literary creations describe what was the mental and emotional stance of Eastern European Jewry before World War I: at the beginning of the 20th century it seems not very many of them were mentally ready to immigrate. But another part of them, right before World War I, immigrated.
Because Sholem Aleichem and Zeitlin are describing historical facts concerning Jews at the beginning of the 20th century, we can look at what they wrote as historical documents, each of them describing a different way of looking at the reality in Eastern Europe before World War I.
מה שאמרתי הוא שגם אהרן צייטלין וגם שלום עליכם מדברים, למעשה, על מה שקרה בעם היהודי בתחילת המאה העשרים. זה נשאר במזרח אירופה אצל שלום עליכם, ואילו אצל צייטלין בעל-המונולוג היגר לפני מלחמת העולם הראשונה.
Simple Jews know how to tell us only about themselves- tailors as we have them here, and the Baal-hamonolog as we have him in Zeitlin's monologue. They are quite simple Jews, and a simple Jew does not look at the situation of the whole nation. Each one is able to speak only about himself, and as I always say, without mentioning names, in my family there are quite a few members, who without being simple Jews, because they studied in universities and they have titles, but when they speak of the present, they speak exclusively about themselves. If they speak about something general, they speak about what they read in the papers.
So I would say, that a person's ability to speak about the situation of his co-religionists, the ability to speak not only about himself or his children, this requires a different kind of mentality. And I appeal to you, try to think how many persons from your family you know, who are able to step away from themselves, from their own lives, and think in general terms about history and historical processes, It's not simple. The mentality of a person who is able to look away from himself requires special abilities – intellectual abilities which do not always exist.
אני טוען, שרוב האנשים, לפי דעתי, לא מסוגלים לדבר חוץ מעל עצמם, על שום דבר שדורש הבנה גבוהה יותר לגבי הגורל של קבוצות אנשים, של תהליכים היסטוריים. אני שואל, ורה, האם זה נכון?
ורה: זה אופייני מאוד. חוץ מזה, אנשים יכולים לקרוא אותו הספר, אבל להבין בדרכים שונות לגמרי מה שכתוב שם. ככה גם במכתבים פה, כל אחד מהחייטים קורא את המכתב של חברו ושם דגש על דברים שונים לגמרי, על מה שקרוב לכל אחד מהם.
יחיאל: נכון. איימי, את מסכימה עם ורה?
איימי: Yes, I agree. A very good point.
יחיאל: דניאל, מה אתה אומר?
דניאל: כן, זה נכון, אבל בכל זאת לפעמים יש אנשים שמסוגלים להבין מה השני כותב. זה עניין של תקשורת.
יחיאל: זה ההבדל בין אינטלקטואל - אדם שמסוגל להבין ולחשוב לא רק על עצמו.
All of you agree, from what I heard, that it's very difficult for most people to think or look beyond themselves, at the greater picture, to define, at what point do you cross the boundaries of your own existence and begin to understand that which is not related to you, but is more general. I call this kind of person who is indeed able to, an intellectual. Daniel doesn't agree completely and says there can be a person who is not an intellectual, but is still able to understand the other , without putting himself at the front. I agree with Daniel. There are some people who are able to sympathies with the other without being intellectuals. There are people who can understand the other, identify with him, and not put themselves up front. But what I meant to say by using the word intellectual, is that if a person can be defined as a composite of feelings and thoughts, an intellectual can for a moment put aside his feelings so that they shouldn't interfere with his thoughts, and give priority to the intellect, to the thoughts, to his ability, I would say, to consider problems and situations apart from himself, and try to weigh them in a more equilibrated manner.
Now I've been saying my whole life, that there is no possibility, contrary to what others think, to separate feelings and thoughts (because it is important to consider the emotional quality of a thought and the thinking quality of an emotion). In my opinion, each one of us, when relating to something in our lives or the lives of others, our way of relating is always a "mishmash" (combination) of feelings and thoughts. In the west there is a tendency to separate both aspects of human reaction to reality, trying to isolate feelings from thoughts and thoughts from feelings. Maybe this is a tendency in Western culture which damages a spiritual phenomenon which is in my opinion a phenomenon in which feelings and thoughts are interwoven.
I don't believe there are pure thoughts on the one side, and pure emotions on the other side. The way people feel and think, in my opinion, there are no thoughts without emotional elements, and there are no emotions without thoughts immersed in them.
What do you say, what are your thoughts about that?
נחמה: Some people are more emotional than others, but from my perspective, I don't think it's 50 - 50, me, perzenlach, I'm more emotional. First I react, I'm more emotional, everybody's different.
איימי: I think there is more of a separation. I have a couple of examples in my head of a couple of different experiences.
יחיאל: Let's hear them.
איימי: Well, for example, I'm going to say a generalization, something about American politics. We have the right wing politicians in America, and one thing I've noticed about them individually, kind of one at a time, not all of them - I wish more of them - they will take a stand on an issue that really affects people, let's say abortions. It seems like it's an emotional level, but for me it's an intellectual level: they make demarcations about weeks, and they make demarcations about what you're allowed or not allowed, this is bad and this is good and this is based on this and on that, and then it happens to their family. And that's when all their thoughts go out the window, because all they have now is the emotion, And I've seen it happen when someone will be anti LGBTQ, and then they have a child like that, and all of their thoughts about keeping this community without rights, all of a sudden they realize it affects someone close to them. There have been some intellectuals who I heard and read over the years, they just follow an intellectual train of thought, a lot like logic, and it leads them to bed places. I can relate to myself - It happened to me last week: I was realizing I was starting to think things based on reading and listening, and I realized I didn't like what I was thinking. So I figured out a way to have a more emotional experience. It was like chiropractic, it was like going to a mental chiropractor. It put me back on my path, it opened my heart back up again, which is what I needed - no thinking, just feeling, I think feelings can save us, but I know that there's a whole other side to it. This is only my little slice of thought.
יחיאל: ורה, מה עניין רגש ומחשבה כדבר אחד, לגבי כל נושא, אצלך?
ורה: אני לא יכולה להגיד שזה תמיד בא ביחד. תלוי באיזה עניין. לפעמים הרגש מגיע ומשתלט על כל דבר אחר, ורק אחר כך באה המחשבה, ומשפיעה. ויש עניינים שהמחשבה באה קודם כל.
יחיאל: ממה שאת אומרת, אם אני מבין נכון, לא משנה מה בא קודם, הרגש או המחשבה, אבל בכל מקרה יש calibration (כיול - כוונון כלי המדידה): אם בא הרגש, אחר כך באה המחשבה לתקן אותו, ואם קודם באה מחשבה, אחר כך בא הרגש לתקן. זה מה שאת טוענת?
ורה: כן, אצלי לפחות זה ככה.
יחיאל: אני רוצה להדגיש, שאנו דנים לא במה שנכון, אלא בצורה שכל אחד מאיתנו חווה את הקשר בין רגש למחשבה בכל דבר שכל אחד מאיתנו מתייחס אליו.
כשאני מנסה לראות מה קורה אצלי, אני מגיע למסקנה זה כמה שנים, שברגע שכמו שאת אומרת, קודם בא הרגש או קודם באה המחשבה - מה שבא קודם הוא בשבילי הדבר החשוב. אם קודם באה המחשבה, שגם בה יש איזשהו מרכיב של רגש, אבל מה שבא קודם הוא הדבר שלפי אותו רגש או לפי אותה מחשבה, אני צריך לבדוק מה שבא אחר כך. מה שבא קודם אני מרגיש הוא שצריך לקבוע ולהיות הבסיס, אבל מה שבא אחר כך הוא עוזר לי לקליברציה, לבדוק מה שבא לפניו.
ניסיתי להגדיר מה זה אינטלקטואל, ואנסה להגדיר שוב, לאור מה שדיברנו. אני מניח שאינטלקטואל הוא אדם, שאחרי מה שבא אצלו קודם - הרגש או המחשבה - הוא לא הולך רק עם הרגש או רק עם המחשבה, אלא הוא מנסה לעשות קליברציה, הוא מנסה לשקול זה מול זה - המחשבה מול הרגש או הרגש מול המחשבה בעניין מסוים. מה שאני רוצה להגיד הוא שאינטלקטואל אף פעם לא פועל לפי הדבר הראשון שבו הוא מגיב לתופעה מסוימת. הוא בודק האם נכון ללכת לפי המחשבה או ללכת לפי הרגש. במילים אחרות, האינטלקטואל תמיד מסתמך על second thoughts או second feeling.
האינטלקטואל, כמו שאני רוצה להגדיר אותו, איננו אדם שממהר להחליט או ממהר לפעול. האינטלקטואל שוקל בינו לבין עצמו פעם איך הוא מרגיש ופעם איך הוא חושב לגבי אותו עניין שהוא מרגיש.
