03/08/2025
ההתנתקות תביא אסון- אמרנו לבג"צ, סיפקנו חוו"ד ביטחונית שהסבירה למה זה מה שצפוי, לצערנו המציאות מראה שצדקנו מה שהוביל לטבח הנורא של ה7 באוקטובר.
מתוך תגובת המדינה נגד העתירה שהגשנו:
"הפחתה ניכרת במידת האחריות של מדינת ישראל לאוכלוסיה הפלסטינית ברצועת עזה, והגברת אחריותה של הרשות הפלסטינית על מהלך חייהם של הפלסטינים, תושבי האזורים המפונים, בכל תחומי החיים הרלבנטיים..., במטרה להביא לאורך זמן ל"שלילת תוקפן של טענות כנגד ישראל בדבר אחריות לפלסטינים ברצועת עזה",
חלק נוסף לתגובה:
"היבט נוסף, לדעת הממשלה, טמון בצמצום ניכר של סדר הכוחות הצבאי שיידרש על מנת לשמור את הביטחון השוטף באזור זה, כאשר עיקר פעילות צה"ל תהא, לאחר השלמת תוכנית ההתנתקות, במעטפת של אזור רצועת עזה, ולא בתוככי הרצועה. המדובר, כאמור, בהפחתה ניכרת של סדר הכוחות הצבאי שיידרש לצורך כך"."
קטעים מחוו"ד הבטחונית שהגשנו לבג"צ שכתב יעקב עמידרור:
"גם היציאה של צה"ל מעזה גם היא בעלת פוטנציאל של ממש להחמרת המצב הביטחוני, ולו רק משום שהעיר אשקלון תיכנס באופן מיידי לתחום הרקטות המצויות בידי הפלסטינים, כבר כיום. בעזה, בניגוד ליהודה ושומרון לא מוגר הטרור, כי צה"ל נמנע מלכבוש מחדש את הרצועה. התוצאה הייתה ירי רחב היקף של קסאמים ושל מרגמות על יישובים ישראלים, הן בגוש קטיף והן מעבר לקו הירוק, בעקר על שדרות וסביבותיה. צה"ל לא יכול היה לעצור את הירי ללא כיבוש השטח. עם יציאת צה"ל מהרצועה יוכלו הפלסטינים להפנות את מלוא יכולתם לעבר היישובים מעברו המזרחי של הקו הירוק והסבל יהיה גם מנת חלקם של יישובים רבים נוספים ולא רק שדירות. מה יעצור זאת? יכולתו של צה"ל תהיה פחותה והכול יהיה תלוי ברצונם הטוב של הפלסטינים, כמו לאחר "אוסלו". אבל גם אמירה זאת אינה נכונה, שהרי אחרי אוסלו הייתה מחויבות הסכמית של הפלסטינים להילחם בטרור. אומנם הם לא עמדו בה, אך לפחות היה למי לבוא בטענות. הנסיגה החד צדדית גרועה שבעתיים, כי היא נותנת הכול בלא לקבל דבר, אפילו לא הבטחה להילחם בטרור."
"היבט נוסף שיביא להחמרה פוטנציאלית בביטחון היא העובדה שצה"ל יאבד את יכולתו לפעול מעבר לגדר. עד היום עמדה הגדר בעזה במבחן בלימתן של חוליות טרור מלחדור לישראל. מלבד חוליה אחת שחוסלה על גדרות אחד הקיבוצים הייתה הגדר של עזה מחסום בלתי עביר. איש אינו יודע עד כמה תופחת האפקטיביות של הגדר כאשר צה"ל יהי ערוך רק מחוץ לה, שיפור במצב הביטחוני וודאי אין בכך.
אבל המציאות הביטחונית אינה רק עניין להיום ומחר. אנשים אחראים אמורים לבחון את הנושא לאורך זמן, וכיצד ישפיעו מעשיהם דהיום על הנעשה מחר ובעוד זמן. הנסיגה החד צדדית מפורשת על ידי הפלסטינים, על פי מחקרו של ד"ר שקאקי מרמאללה, כניצחון לטרור, כמובן שזה גם הפרוש שנותנים לו ארגוני הטרור בעזה. זאת הסיבה שהם יעשו הכול כדי שהנסיגה הזאת אומנם תתממש, כולל הסכמה להפסקת אש זמנית (זה הפרוש התוכני של "הודנה")."
"הנסיגה החד צדדית תפגע קשות בהתפתחות חיובית זאת. הביטוי הציורי כי "הנסיגה החד צדדית היא בבחינת רוח גבית לטרור", מתייחסת להיבט האסטרטגי באופן המבהיר זאת היטב. למה שיפסק הטרור אם הוא מצליח ולמה להלחם נגדו אם ניתן לקבל הכול בלא להיכנס לעימות עם גורמי הטרור?"
"מקוממים לא פחות הם הסעיפים הנוגעים להקטנת החיכוך עם הפלסטינים (סעיף ה.) והסעיף העוסק בשלילת אחריותה של ישראל לתושבי הרצועה (סעיף ו.). הרי רוה"מ וכל אנשי המקצוע העוסקים בביטחון, יודעים כי להקטנת החיכוך עם הפלסטינים יש מחיר ביטחוני אדיר, הרי חלק ניכר מחוסר יכולתנו להתמודד עם הטרור אחרי אוסלו מקורו באמונה שאם רק נשאיר את הפלסטינים בלא נוכחות ישראלית יהיה טוב יותר. מותר היה לאנשי אוסלו לטעות בניסוי ההיסטורי שהם עשו, אבל לחזור על טעותם בפעם השנייה ניראה כתופעה חסרת אחריות, החורגת מהמידתיות והסבירות שבית המשפט מתיר למקבלי ההחלטות.
כל מומחה למלחמה בטרור, בכל העולם יאמר שכדי להילחם בטרור חייבים להשיג שני דברים: ראשית לבודד את אזור הפעולה ולמנוע מגורמי הטרור את אזורי המקלט בהם אין שליטה ללוחם בטרור ודבר שני להשיג שליטה מודיעינית ומבצעית בשטח - אותן ניתן להשיג רק על ידי הגברת החיכוך עם האוכלוסייה ממנה יוצא הטרור. זאת הסיבה שארה"ב יצאה לכבוש את אפגניסטן, כדי להתחכך ולנצח את הטליבן ואנו כבשנו מחדש את שכם וג'נין, כי כשלא התחככנו בהם היו לנו כ- 150 הרוגים בחודש, ומאז גבר החיכוך – פחת הטרור."
"סיכון חמור עוד יותר גלום בסעיף ו., האומר במעין חוסר תשומת לב כי "השלמת התוכנית" תשלול את הטענות בדבר אחריותה של ישראל לתושבי הרצועה. העוסקים בנושא מבינים את הקוד: "ההשלמה" פרושה יציאה מהגבול שבין הרצועה למצרים ("ציר פילדלפי"), תוכנית שאותה הסביר ראש השב"כ ככזאת שעלולה להביא את אימי דרום לבנון לדרום מדינת ישראל. המשמעות מאחרי ניסוח מעורפל זה היא שיפתחו נמלי הים והאוויר, וקטיושות שמגיעות עד פאתי אשדוד ולב קריית גת יוכנסו פנימה יחד עם טילים נגד מסוקים ונגד טנקים. אין בנסיגה חד צדדית שום דרך למנוע זאת, ועד שלא תבטל ישראל את ההסגר סביב עזה היא תיתפס כאחראית לתושבי הרצועה, כמו שהיה אחרי הנסיגה מכל מרכזי האוכלוסייה בעקבות אוסלו. אין ספק שהלחץ המדיני יגבר אחרי הנסיגה החד צדדית, "כדי שהרצועה תחיה חיים נורמאליים" יאמרו שרי החוץ בעולם, ישראל לא תעמוד בלחץ ואנו נבנה את מדינת החמא"ס והחזבאללה על סיפה של אשקלון ובטווח הקטיושות מ"צומת עד הלום". במצב שכזה יהיה כיבושה מחדש של הרצועה משימה כמעט בילתי אפשרית. מה שהיה לא קל כאשר היו ברצועה רק קלצ'ניקובים - יהיה קשה עשרת מונים לאחר שהשטח יהיה רווי באמצעי לחימה מתקדמים, שיכנסו בנמלי הים והאוויר, כמו גם דרך הגבול היבשתי. "ההשלמה" האגבית הזאת היא הימור בקנה מידה אסטרטגי."
ולסיכום חוות הדעת:
לא הייתי נידרש לניתוח המפורט כאן אם היה החוק אומר אמת: שמדינת ישראל, מסיבות שלא הובהרו ברבים, החליטה להמר על ביטחונם של תושביה שממערב לצפון השומרון וסביב רצועת עזה, לוותר על יכולתה להגן עליהם ולהעביר את האחריות לידי הפלסטינים, שאינם מחויבים לשום מעשה או מחדל. החוק , אם יש קשר בינו לבין האמת, צריך להבהיר כי אין ביכולת הממשלה להצביע על כך שהתוכנית תביא לשיפור ביטחוני או מדיני, אך הממשלה ממליצה בכל זאת להעביר את החוק, בלי שהיא מסבירה מדוע.
