11/08/2026
ביום ראשון העלינו סרטון שבו דיברתי על הדה-לגיטימציה שעושים לציבור הערבי - על ההשתקה, על הניסיון להפחיד, ועל הרצון לגרום לנו להרגיש שמשהו בנוכחות שלנו במרחב הציבורי הוא פשוט מאיים.
כאמלה טיון, מנהלת התקשורת הערבית בקרן החדשה לישראל, כותבת:
ואז, בתזמון כמעט מצמרר, התפוצץ הסיפור מרמב"ם והמחיש בדיוק את מה שדיברנו עליו.
ברור שכל תלונה על התנהלות לא ראויה חייבת להיבדק, אין על זה ויכוח. אבל מתי לעזאזל הלאום של מי שמטפל בנו הפך לקריטריון?
מערכת הבריאות בישראל לא יכולה לקום בבוקר בלעדינו - רבע מהרופאים, מעל רבע מהאחיות והאחים וכמעט מחצית מהרוקחים במדינה הם ערבים. אין יותר אבסורד מלמשטר את השיח וההתנהגות היומיומית של חלק כל כך משמעותי מהמערכת.
אבל הסיפור הזה הוא כבר מזמן לא רק על צוותים רפואיים. כי אם מותר לחשוד ברופא רק בגלל השפה שהוא מדבר, מותר לחשוד במוכר בחנות, במלצרית, במורה או באזרח שפשוט מדבר בטלפון ברחוב. זה לא דמיוני, זו המציאות שקורית מול העיניים שלנו. המסר שמנסים להעביר לנו הוא: "אם אתם ערבים - תשתדלו להסתיר את זה".
אבל אנחנו ערבים, ואנחנו מדברים ערבית.
זו שפה יפהפייה, שפת האם של כחמישית מאזרחי המדינה, והיא לגיטימית בדיוק כמו האנשים שמדברים בה.
ולסיום, בואו נזכור את המילים המדויקות שכתב ג'קי חורי ב"הארץ" אתמול: "אם אנו חיים במדינה שחולה בגזענות, אולי יש מקום לשמור על מרחב אחד בריא - מערכת הבריאות". הלואי שנצליח לשמור על מרחב נקי מאפליה וגזענות. אינשאללה!