19/10/2026
את המציאות ההזויה של הכפר נבי סמואל שליד ירושלים אי אפשר להמציא.
כותבת שירה בן-ששון, מנכ"לית הקרן החדשה לישראל שביקרה שם השבוע >>
התארחנו אצל משפחה בכפר הקטן נבי סמואל שרשמית וגאוגרפית נמצא בשטח C, אך בכל מובן אחר - בירוקרטית, אנושית ומוסרית - מרגיש כמו שום מקום. המחשבה על חיי היומיום שם, במובלעת שהיא לא בפלסטין ולא בישראל, היא טירוף. דקה מהבית שאני גדלתי בו - המציאות הפוכה.
כך למשל, בחור מהמשפחה המארחת שלנו היה חולה מאוד ונזקק לטיפול רפואי דחוף. אמבולנס ישראלי יכול לעלות אליו לכפר ללא בעיה. אבל שימו לב: לפנות את החולה לבית חולים בישראל - אסור!
לפנות לבית חולים בשטחים, תפדלו. אבל, לאמבולנס פלסטיני אסור מלכתחילה להגיע לכפר.
מה יעשו התושבים? בלית ברירה יסעו ברכב פרטי. זה מה שאכן עשו אחד מבני המשפחה, הוא הסיע את החולה למחסום ג'יב. על הצעד הזה הוא קיבל קנס של אלף ש"ח כי החולה שכב לא חגור על המושב האחורי באוטו, וכי נסע בנתיב הלא נכון. לקינוח, רישיונו של הנהג נשלל לחודש.
כמובן שזו רק דוגמא קטנה אחת לחיים הלא אפשריים בכפר. בבוקרו של הביקור שלנו למשל, בתו בת השש של המארח לא הלכה כלל לבית הספר בשל פקק של שלוש שעות במחסום. ההורים החליטו שילדה בגיל שלה לא יכולה להיות שלוש שעות באוטובוס במחסום רק כדי לנסוע מרחק של קילומטרים ספורים מהבית אל בית הספר.
ושימו לב למצב הבא: לתושבי הכפר מותר לרכוש מצרכי מזון רק ברמאללה והסביבה, אבל אסור להם לעשות קניות בכמות של שבוע עבור כל המשפחה, כי במחסום זה ייחשב ככמות מסחרית.
כן, כך נראה כיבוש: שלושה סיפורים קטנים, של משפחה אחת, שמתרחשים מעבר לאף שלנו, אפילו במקומות שאין בהם אלימות מתנחלים. אטימות לב, אכזריות ובירוקרטיה מהגיהנום. שחיקה אנושית אחת גדולה. ובשמנו.
אגב, אחרי הסיור בכפר פגשנו את מחמוד מונא - בעל חנות הספרים החינוכית במזרח ירושלים שנעצר בעבר עם אחיינו בטענה כי מכרו "חומרי הסתה" לכאורה. ממחמוד שמענו את הקוריוז הבא: בזמן פשיטת המשטרה - שבוצעה באמצעות צו לא חוקי - אחד השוטרים הרים מהמדף ספר. היה זה עותק של "1984" של ג'ורג' אורוול. השוטר התבונן בכריכה ופנה למחמוד: "בוא נראה איך הספר שלך הזה מתאר את אירועי שנת 1948".
אז ל-1984 ול-1948 צריך להוסיף גם את 2026: שנה שבה האנושיות, השכל הישר והמוסר הולכים ומתרחקים. שנה שנראית כאילו נלקחה מהדיסטופיות הכי תלושות, אבל למרבה הצער זוהי המציאות שלנו.
אני גאה לתמוך בפעילים ובארגונים שלא מוותרים על מציאות אחרת, על סולידריות, אנושיות ופעולה לשלום.
*צילומים: גדעון מרקוביץ'
