09/03/2024
זוכרים את ההסכם עם לבנון עליו חתמנו לפני פחות משנה וחצי, הסכם שהובטח לנו שיביא שקט וביטחון בגבול הצפון? במציאות הביטחונית הרעועה השוררת כעת בגבול לבנון ההבטחות הפומפוזיות יכלו להיראות מצחיקות, אלמלא היינו בצד המופסד בהסכם. כמי שבעלה משרת בהר דב למעלה מארבעה חודשים, אני שומעת מכלי ראשון על שגרה יומיומית של ירי מרגמות ונ"טים של חיזבאללה לתוך שטחי ישראל. אומנם מלחמה בהיקף מלא טרם פרצה, אך ברור כי המצב אינו יכול להמשיך כפי שהוא.
ההסכם המדובר נחתם, כזכור, בתוך פרק זמן קצר מאוד. שני כטמ"מים ששלח חיזבאללה למאגר הגז "כריש" הספיקו בשביל להכניס את צמרת מערכת הביטחון לתבהלה. המחלוקת העקרונית ארוכת השנים על אודות הגבול הימי בין ישראל ולבנון הוכרעה בתוך שבועות ספורים, תוך קבלת העמדה הלבנונית כמעט במלואה, בעיצומה של תקופת בחירות ועל ידי ממשלת מעבר בראשות לפיד.
פורום קהלת עתר לבג"ץ בטענה שההסכם כולל ויתור על שטח ישראלי, ולכן הוא מחייב עמידה בהוראות חוק יסוד: משאל עם שקובע כי כל ויתור על שטח דורש משאל עם או אישור של 80 חברי כנסת. ארגונים נוספים עתרו לבג"ץ נגד ההסכם, בטענה העיקרית שאין להעבירו בתקופת ממשלת מעבר. בתגובה, הצמרת הביטחונית נעמדה על הרגליים האחוריות והילכה אימים על בית המשפט בטענה שההסכם חיוני ודחוף לביטחונה של מדינת ישראל. הדיון בעתירות התקיים בתוך מספר שבועות, ולאחר יום דיונים בודד דחה בית המשפט את העתירות כולן. נימוקי הדחייה הגיעו רק חודשיים לאחר מכן, וגילו מאמצים וירטואוזיים של בית המשפט להכשיר את השרץ, כלומר את ההסכם, בלא שהתקיים משאל עם. הנימוקים המשפטיים מבהילים, ואם ניקח אותם ברצינות נגלה שאפשר למסור גם את מפרץ חיפה בלי שהדבר ייחשב ויתור טריטוריאלי.
כיום ברור שלא רק שההסכם לא קנה שקט מצד ארגון הטרור חיזבאללה, אלא להפך – הגביר את תאבונו. יהיה מי שיאמר שלא יכולנו לצפות זאת מראש, אך לכך בדיוק נועד חוק משאל עם: להביא את ההסכם לדיון ציבורי. לפני חתימה על הסכם רגיש ראוי לפתוח אותו לדיון, לפרוש את מכלול השיקולים ולשמוע את הדעות השונות בציבור הישראלי. הרי ברור שהיה מי שהתריע שההסכם גרוע, פשוט לא הקשיבו לו (או טענו שהוא מתנהל בצורה מופקרת). אך כשמדובר במהלך כה משמעותי מול אחד האויבים המרכזיים של ישראל, המינימום הנדרש הוא דיון ציבורי משמעותי.
כמי שהשתתפה בהליך המשפטי ראיתי בעצמי שתוך כדי ההכנות הקדחתניות לדיון התגלו פרטים חשובים רבים. בבוקר הדיון למשל גילינו שיש מחלוקת כיצד יש לחשב שטח ימי טריטוריאלי ומדף יבשתי, כשאחת השיטות בבירור תומכת בעמדתנו. בשל קוצר הזמן לא הספקנו לפתח את הטיעון מספיק, ולכן הוא לא הובא בחשבון במידה הראויה. לו היה מתאפשר לבחון את ההסכם על בוריו, היו עולות ככל הנראה סוגיות משמעותיות נוספות. זו מהותו של הדיון הציבורי: לשאול, לבחון, לשמוע. פרטי ההסכם היו ידועים בעיקר לקבוצת האנשים שחושבת אותו דבר ושוקלת את אותם שיקולים. ומה מוליד קונספציה יותר מחדר סגור שבו אותם אנשים אומרים את אותם הדברים?
גם בגבול לבנון הקונספציה קורסת. התפיסה כאילו ויתורים מביאים לשקט מתפוצצת יום יום בפני חיילינו בצפון, תרתי משמע. התפיסה שהעברת שדה גז בשווי פוטנציאלי של מיליארדי שקלים תוביל את האויב להניח את נשקו ולפעול לרווחת תושביו הוכחה כשגויה וכמשדרת חולשה. גם אם היה או שיהיה מקום לטענה בעד מאמצי פשרה עם חיזבאללה, אסור לברוח מדיון ציבורי אמיתי שבו יישמעו מכלול הדעות והתפיסות. יש לאפשר לציבור הישראלי לשמוע, לשקול ולהביע עמדה. בדיעבד כולנו יודעים לצקצק על הקונספציה בדרום שקרסה, בואו נשנה את התפיסה לפני שהיא תתפוצץ לנו גם בצפון.
