הקרן למנהיגות ציונית

הקרן למנהיגות ציונית הקרן למנהיגות ציונית נועדה לקדם הוויה ציונית ורוח יהודית במרחבי ההשפעה של הדמוקרטיה הישראלית

הקרן למנהיגות ציונית נוסדה במטרה לקדם הוויה ציונית במוקדי השפעה בציבוריות הישראלית, דרך פיתוח ורישות מנהיגות בעלת תודעה לאומית איתנה.

ישראל נקלעת למשבר זהות לאומי האופייני לחברות שהתגבשו למדינות: לאחר דור ראשון שייסד את המדינה ודור שני שבנה וביסס אותה, שוכחת תנופת ההקמה ודור שלישי ורביעי תרים במבוכה אחר זהות.

לישראל אין מרווח לעייפות מציונות וללבטי זהות בדרך של ניסוי וטעיה, שכן רגעי מבחן עליונים

ואף קיומיים ממתינים בוודאות בהמשך הדרך. כדי לעמוד בהצלחה במבחנים הצפויים, עלינו לפעול לחיזוק היסודות הציוניים והיהודיים של אומתנו ולהתאמתם לאתגרי הזמן.

הקרן למנהיגות ציונית הוקמה עבור מנהיגות ומנהיגים ציוניים בשדות הפעולה ובמרחבים הציבוריים השונים, במטרה לאגדם ברשת מנהיגים פעילה שתקדם סדר יום ציוני.

הקרן בונה ומפעילה תוכניות מנהיגות יוקרתיות, עשירות בכלים מקצועיים, ייעודיות למנהיגים ומנהיגות ממגוון תחומי חיינו, שיחלקו גאווה במורשת היהודית ובזהות הציונית, יפעלו בשיתופי פעולה ובאחדות מטרה, יתקשרו ביניהם בשפה מובחנת וייטלו על עצמם את עול הובלת האומה.

התוכניות תתמקדנה בפיתוח מנהיגות אישית, חידוד יכולות אישיות ומקצועיות בהתאמה לעולם החדש, ובניית רשת חברתית תוססת ופעילה של עמיתי ובוגרי התוכנית, שתבסס בשורות ההנהגה הלאומית קו ציוני רענן, חזק ומשפיע

הכוכבת הציונית השבועית: שירי גולדנר פלד(תכנית העמיתים מחזור ג')חלון לחיים האישיים:נולדתי וגדלתי בראשון לציון והחיבור לצי...
23/08/2026

הכוכבת הציונית השבועית:

שירי גולדנר פלד
(תכנית העמיתים מחזור ג')

חלון לחיים האישיים:

נולדתי וגדלתי בראשון לציון והחיבור לציונות, לשירות המדינה, ולמחויבות לאזרחיה נטועים אצלי מבית.
אבי וסבתי ז"ל, שכל משפחתה נספתה בפולין, נמלטו ועלו ארצה עם קום המדינה והשתקעו ביבניאל, מתוך הבנה עמוקה כי ארץ ישראל היא המקום היחיד עבור העם היהודי, כי קיומה ובטחונה של המדינה אינם מובנים מאליהם ויש לשמור עליהם מכל משמר.

אבי, מהנדס אלקטרוניקה- בוגר הטכניון, שלא עזב את המדינה מעולם, מאז העפיל אליה עם אימו, הקדיש את חייו המקצועיים לבטחון המדינה במסגרת עבודתו ברפא"ל והיה שותף לפיתוח מטוס הלביא.
אמי, שבני משפחתה לחמו במחתרות ונמנו על מייסדי ובוני העיר ראשון לציון, שירתה במשך כל חייה כאזרחית עובדת צה"ל.

בבית בו גדלתי, תרומה למדינה ושירות ציבורי לא נתפסו כבחירה מקצועית בלבד, אלא כדרך חיים. עבודתי בפרקליטות – מזה למעלה מ 25 שנה, מהווה לפיכך המשך ישיר וטבעי לערכים ולמוסר העבודה שעל בסיסם התחנכתי. כיום אני מתגוררת ברחובות עם זוגתי ושלושת ילדינו.

חלון לחיים המקצועיים:

כיום אני משמשת כמנהלת המחלקה המסחרית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) - מקום שהוא הבית המקצועי שלי, מאז ומעולם.

לאורך השנים צברתי ניסיון מקצועי וניהולי, אגב ניהול תיקים משמעותיים, רחבי היקף והשפעה ציבורית ניכרת, וקידום פרויקטים ורגולציה נדרשת. הייתי שותפה, יזמתי ונטלתי חלק בהובלת תהליכים ושינויים בעלי השפעות רוחב על הציבור - ובאופן שחיזק את אמון הציבור במערכת לטובת אזרחי ישראל, תוך שמירה על הקופה הציבורית ועל נכסי המדינה.

המחלקה אותה אני מנהלת כיום והפרקליטים המסורים שעובדים בה, משקיעים את כל מרצם למען המדינה והארץ. אני מחוברת מאוד לעבודתי ולתפקיד, שיקר לליבי, ומודעת היטב לכובד האחריות - באשר לכל פעולה או החלטה משפטית יש כדי להשליך על עתידנו, עתיד ילדנו ומדינתנו.

נוסף על העשייה המקצועית, נטלתי חלק, לאורך השנים, בחינוך דור העתיד בבתי הספר ובאקדמיה. תרגלתי במגוון קורסים במכללה למנהל בראשון לציון ובמרכז הבינתחומי בהרצליה, והגעתי להרצות ולהעביר סדנאות בבתי ספר תיכוניים, כחלק מפרויקטים שקודמו במחוז, לחיזוק קשרים עם הקהילה ולעידוד צעירים למצוינות.

אדם:

דמות מן ההיסטוריה היהודית-ציונית איתה היית בוחר לשבת לקפה והשאלה הראשונה שהיית מפנה אליה.

הייתי שמחה לשבת לקפה, פה ליד הבית, במכון ויצמן, עם חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, ולשאול אותו האם הוא חושב גם היום שהמדע יכול לפתור את תחלואי האנושות.
עוד הייתי מתעניינת אלו תעשיות חירום ואחרות נדרשות לדעתו, כיום במדינה, ובתוכנית האסטרטגית שלו למול ארצות הברית - ידידתה הטובה של מדינת ישראל, שלאורך השנים גם ריסנה אותנו בהתפתחות הטכנולוגית, על מנת ליצור תלות בטכנולוגיה שלה.

זמן:

רגע אישי, יומיומי או יוצא דופן, בו חשת חיבור, שייכות או אחריות לזהות הציונית.

יש המון רגעים, כחלק מהעבודה היומיומית - במהלכם אני חשה חיבור ציוני עמוק, למדינה ולאנשיה.
זו מהות עבודתנו.

ארצה לשתף דווקא בתמונה מהילדות. בעברי שחקתי כדורסל ונמניתי על סגל נבחרת הקדטיות של ישראל. כשנסענו להתחרות בטורניר באירופה, באיטליה, האבטחה עלינו היתה הדוקה מאוד.

זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש סביב היותי יהודיה-ישראלית באירופה, סכנה, ועדיין הרוח היתה בלתי רגילה, ובכל פעם שנכנסנו לאולם הספורט עם מדי הנבחרת ודגל ישראל התנופף מעלינו, התחושה היתה ציונית-עילאית.

זה נחקק מאוד חזק אצלי. כשהתקבלתי לתוכנית, וכשחזרנו לאירופה, זה הציף אותי שוב, בעוצמה, ועם גאווה אדירה.

מקום:

מקום בארץ (יישוב, שכונה, דרך, אתר או נוף), המסמל עבורך את החיבור הציוני והוא בעל משמעות מיוחדת מבחינתך.

שני מקומות שמתחברים לשתי תקופות חיים.

ילדות: יש לי דודים שגרים בעמק יזרעאל, בבית השיטה. המקום היה אהוב עליי בילדותי, בכל קיץ היינו נוסעים אליהם לחופשה בת שבועיים.
שדות הקיבוץ והעמק - עבודת האדמה, עיבודה והמרחב הפתוח, היו עבורי (כעירונית) מאוד מיוחדים. עד היום כשאני מגיעה לביקור ומתחילה לרדת מכיוון הגלבוע לעמק, משהו אחר נכנס לנשמה.

בגרות: ירושלים, הבירה הנצחית של העם היהודי, שם למדתי תואר שני וחייתי כמה שנים. עיר מדהימה, עם רוח קדושה, שאני מאוד מחוברת אליה, שמעוררת את כל החושים ושאולי עוד אשוב אליה, ביום מהימים.

קול:

צליל או נעימה ציונית הפורטים לך על מיתרי הלב, מחברים אותך לעצמך ומעניקים לך כוח והשראה.

ההמנון הלאומי התקווה - שהעתק מודפס ממנו הבאתי איתי ביום הראשון של התוכנית, כפריט שמעורר אצלי תמיד- רוח ותקווה.

אני מאמין:

הציונות שלי צומחת ומתחזקת אגב חיבור לאנשים ורתימת כל החלקים בחברה - תהא דעתם, תרבותם/הרקע שלהם אשר תהא.

השוני, שאינו חדש לעמנו/לאחרים, הגם שהוא מקשה, יכול להפוך ליתרון גדול, ולחזק את הבסיס היהודי ואת הארץ היקרה שלנו.
לכן, אני מאוד מחוברת לרעיון לפיו אחדות איננה מחייבת אחידות, ומוכנה לתרום ככל יכולתי בעניין זה, להשגת היעד ולשימורו.
ניתן להשיג את המטרה בכל ארגון, מחלקה או קבוצה והדבר גם ניבט בתוכנית ובקבוצה המדהימה שלנו, ובדרך שעברנו - כל מחיצה/קושי לובנו ולרוב נפתרו בשיח, בשכנוע ועם רצון טוב והקשבה לאחר.

הכל - ובטח שאחדותנו, בידנו!

הכוכב הציוני השבועי *ליאור חייט*בוגר תכנית העמיתים מחזור ב׳ (נבו)*חלון לחיים האישיים:*נולדתי בפתח תקווה למשפחה המהווה עב...
10/08/2026

הכוכב הציוני השבועי

*ליאור חייט*
בוגר תכנית העמיתים מחזור ב׳ (נבו)

*חלון לחיים האישיים:*

נולדתי בפתח תקווה למשפחה המהווה עבורי את המודל הישראלי.

אבי, יוסף ז"ל, נולד בברזיל להורים שנולדו בלבנון ובצפת. הוא עלה לארץ במסגרת גרעין של השומר הצעיר (הוא היה מזכיר התנועה בברזיל) והגיע לקיבוץ יקום שם פגש את אמי, ציפורה, שנולדה וגדלה בפתח תקווה, להורים שעלו בעליה הרביעית מליטא ובשנות נעוריה עברה לקיבוץ.

אבי היה מורה דרך בעבודתו ובכל רמ"ח אבריו. את ילדותי ביליתי ברחבי הארץ, כשאני לומד ממנו - תוך כדי שהוא מדריך קבוצות תיירים, על ההיסטוריה, הגיאוגרפיה והתרבות של העם היהודי וארץ ישראל.
אמי היתה גננת ומחנכת שגידלה דורות ילדים רבים בפתח תקווה.

גדלתי בבית אותו בנה סבא שלי בפתח תקווה (לא רק הבית הפיסי, אלא גם הבית הרעיוני), במשפחה ששילבה חינוך להשכלה ומצויינות, כמו גם תרומה למדינה ולחברה.
המשפחה שלי משלבת את יהדות המזרח והמערב, את המסורת היהודית ואת הליברליות, הציונות וערכי תנועת העבודה.

*חלון לחיים המקצועיים:*

בשנת 2001, אחרי שירות צבאי כקצין בחטיבת הנח"ל ולימודים באונ' ת"א, התגייסתי למשרד החוץ. שירתתי בארגנטינה, ספרד וארה"ב וכיהנתי כדובר משרד החוץ, ראש מערך ההסברה הלאומי וכראש אגף צפון אמריקה במשרד החוץ האמון על הקשר עם הנכס האסטרטגי החשוב ביותר לביטחון הלאומי של מדינת ישראל: היחסים עם ארצות הברית.

כדובר משרד החוץ זכיתי לקחת חלק משמעותי בהסכמי אברהם כדובר המשלחת הרשמית הראשונה לאיחוד האמירויות, בחריין ומרוקו (וגם ביקור קצר בסודן) ואף להגיע למדינות אלו על מנת לחנוך את השגרירויות הישראליות אשר מסמנות עבורי את התקווה לשינוי ולשלום במזרח התיכון. גם בשבעה באוקטובר הייתי דובר משרד החוץ והובלתי, ביחד עם עמיתי הדיפלומטים בארץ ובעולם, את המאבק על הלגיטימציה של מדינת ישראל להגן על עצמה ועל אזרחיה מול אויב ברברי חסר גבולות.

השנים האחרונות מוכיחות למקבלי ההחלטות ולאזרחי ישראל כי לגיטימציה בינ"ל איננה מותרות והיא משפיעה באופן ישיר על היכולת שלנו להגן על עצמנו כמדינה יהודית במזרח התיכון. יחסי החוץ של מדינת ישראל ובראשם התמיכה האמריקאית הם אבן יסוד בביטחון הלאומי של המדינה ויש להשקיע בהם לאורך שנים כפי שמדינת ישראל יודעת להשקיע בתחומים ביטחון לאומי אחרים.

בשבוע החולף מונתי לתפקיד שגריר ישראל באיטליה, תפקיד אליו אני שואף מאז כניסתי לקורס הצוערים של משרד החוץ לפני 25 שנים.

*אדם:*
*דמות מן ההיסטוריה היהודית-ציונית איתה היית בוחר לשבת לקפה והשאלה הראשונה שהיית מפנה אליה:*

מבין הרבים איתם הייתי רוצה להיפגש, ניצב דוד בן גוריון - איש של חזון ועשיה, של אידיאולוגיה ופשרות, אשר לקח את החלום הציוני והפך אותו למציאות ישראלית, לא מושלמת וגם לא מתנצלת.

השאלה הראשונה שהייתי שואל היא מה היא לדעתו הטעות הגדולה ביותר שעשה בתהליך הקמת המדינה וביסוסה, ומה הוא רצה להשיג עוד ולא הספיק?

*זמן:*
*רגע אישי, יומיומי או יוצא דופן, בו חשת חיבור, שייכות או אחריות לזהות הציונית:*

במהלך שנות השבעים, כשהייתי ילד קטן מאוד, המשפחה היתה בשליחות בארגנטינה מטעם הסוכנות היהודית, אבי היה שליח עליה וחינוך ואמי מורה בבית הספר הישראלי בבואנוס איירס.
שנות השבעים בארגנטינה היו קשות מאוד לאזרחי ארגנטינה וביתר שאת לקהילה היהודית במדינה בשל הדיקטטורה הצבאית האלימה. כ-30 אלף ארגנטינאים נרצחו ונעלמו על ידי המשטר בהם קרוב ל-3000 יהודים - הרבה מעבר ליחסם באוכלוסייה.

בין הדברים שאבי עשה בארגנטינה היה למצוא דרכים להוציא יהודים צעירים שהמשטרה רודפת אחריהם ולהעלות אותם לארץ.

הרבה שנים לאחר מכן, כששירתתי בשגרירות בספרד, רצינו לשלוח זר פרחים לאבי ביום הולדתו (אשר לו היה בחיים היה חוגג השבוע את יום הולדתו ה-80). הזמנו זר מחנות בישראל ולאחר כמה שעות הגיע לבית הורי אדם מבוגר, שלא ממש נראה כמו "נער שליח" וכשהוא ראה את אבא שלי התחיל לבכות, ואמר לו שבזכותו הוא בחיים. מסתבר שהיה זה בעל חנות הפרחים בעצמו שזיהה את שמו של אבי והחליט לראות אם זה האדם שהציל אותו מהדיקטטורה הארגנטינאית והבריח אותו לארץ.

יש הרבה מאוד דרכים להיות ציוני. יש הרבה דרכים להביא את הציונות לכדי מימוש. לראייתי, הקשר עם התפוצות והפיכת מדינת ישראל למקלט אמיתי עבור יהודים במצוקה היא אחת הדרכים המדהימות ביותר.

*מקום:*
*מקום בארץ (יישוב, שכונה, דרך, אתר או נוף), המסמל עבורך את החיבור הציוני והוא בעל משמעות מיוחדת מבחינתך:*

מבין כל המקומות אבחר בצריף של בן גוריון בקיבוץ שדה בוקר בנגב.
מעבר לעובדה שהוא מייצג דוגמא אישית של מנהיג שאין כדוגמתה בימינו, אשר הובילה את ראש הממשלה לאחר כהונתו, לצריף רעוע בקיבוץ באיזור הכי פחות מפותח בארץ, הוא מתחבר עבורי ל"פסגת הנגב".
במרץ 2022, הגיעו לשדה בוקר 6 שרי חוץ: המצרי, האמירתי, הבחרייני, המרוקאי, הישראלי והאמריקני לדבר על השלום במזרח התיכון ועל שיתופי פעולה בין המדינות.
פסגת הנגב הובילה לפורום הנגב ולהקמת קבוצות עבודה בנושאים של חינוך, ביטחון מזון, ביטחון אזורי ועוד.
לפני פתיחת פסגת הנגב במלון בשדה בוקר, הצלחתי להגיע לביקור קצר בצריף של בן גוריון. הפשטות של הצריף והענווה, לימדו אותי הרבה מאוד על השליחות שלנו כנציגי מדינת ישראל. אנחנו נמצאים כאן בשביל לשרת מטרה גדולה יותר, גם אם יש בכך מחיר עבורנו.

*קול:*
*צליל או נעימה ציונית הפורטים לך על מיתרי הלב, מחברים אותך לעצמך ומעניקים לך כוח והשראה:*

אין הרגשה עילאית יותר מאשר לשמוע את שירת התקווה במקומות שונים בעולם: בין אם השירה בוקעת מגרונותיהם של חניכי תנועות הנוער הציוניות בארגנטינה, או על ידי התזמורת של בית המלוכה בספרד, או על ידי אלף ישראלים ויהודים בטקס יום הזיכרון במיאמי.
בסוף אלו המילים שמאחדות את כולנו.

*אני מאמין:*
בשנים האחרונות אני רואה חשיבות גדלה ועולה באחדות בעם. כיום זה מבחינתי המצפן הציוני שלי. האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל (ולכן גם על עתידו של העם היהודי) הוא הפילוג, ואני אעשה כל מה שביכולתי על מנת להקטין את הפילוג ולחזק את האחדות.

במהלך אחד המפגשים של תוכנית נבו, נפגשנו עם דב אלבוים שדיבר איתנו על מגילת העצמאות. הוא עשה ניתוח מרתק על בחירת המילים של אחד הטקסטים החשובים ביותר של העם היהודי בעת החדשה, אם לא החשוב בהם, והתמקד פעם אחר פעם בשימוש שעשה דוד בן גוריון ב-ו' החיבור.

ו' החיבור היא האופן שבו יכולה מדינת ישראל לאחד את כל הפלגים, את כל השוני ואת כל ההבדלים לכדי עם אחד שפועל עבור מטרה אחת.
ה"אני מאמין" שלי הוא להיות ו' החיבור.

מחזור ד׳ של תכנית העמיתים יוצא לדרך!בתקופה של תקומה לאומית, כשישראל מוכיחה שוב את עוצמתה, את חוסנה ואת רוחה המנצחת, ולצד...
28/07/2026

מחזור ד׳ של תכנית העמיתים יוצא לדרך!

בתקופה של תקומה לאומית, כשישראל מוכיחה שוב את עוצמתה, את חוסנה ואת רוחה המנצחת, ולצד אתגרים כבירים מבית ומחוץ שעודם ניצבים בפנינו - זה הזמן להצמיח מנהיגות ציונית מעוררת תקווה שתבטיח את ביטחונה של המדינה, תחזק את לכידותה ותוביל את שגשוגה דורות קדימה.

אנו מזמינים אותך להצטרף למחזור ד׳ של תכנית העמיתים - תכנית נבו למנהיגות ציונית, בשיתוף יד בן צבי ומפעל הפיס, ולהיות חלק מרשת מנהיגות ומנהיגים ציונים ומצויינים, המסורים לעיצוב עתידה של ישראל.

אם אתם בעלי תודעת שליחות, החולמים להעמיק את תפיסת עולמכם, לדייק את הסיפור המנהיגותי שלכם ולהשפיע על דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – מקומכם איתנו.

התכנית מיועדת למובילי ומובילות דעה ודרך מכל מרחבי הציבוריות הישראלית – בשירות המדינה, בשלטון המקומי, בחברה האזרחית ובמגזר העסקי.

מועמדים/ות המשרתים/ות במילואים – במידת הצורך, ניתן לפנות אלינו לתיאום אישי של תהליך הגשת המועמדות, מתוך התחשבות באילוצי השירות.

לפרטים ולהגשת מועמדות:
https://zlf.org.il/nevo-2026

מוזמנים להפיץ ולשתף מנהיגים ומנהיגות שראוי שיהיו חלק מהמסע הציוני.

מסת סיכום - מחזור ג׳רגע לפני שממשיכים הלאה, כדאי לעצור לרגע ולהביט לאחור.לפני חודשים אחדים, באולם בן־גוריון שבבית המוסדו...
27/07/2026

מסת סיכום - מחזור ג׳

רגע לפני שממשיכים הלאה, כדאי לעצור לרגע ולהביט לאחור.

לפני חודשים אחדים, באולם בן־גוריון שבבית המוסדות הלאומיים בירושלים, יצאנו יחד למסע. לא רק מסע של למידה, אלא מסע של בירור, של חיפוש ושל חיבור מחודש.

לאורך הדרך נפגשנו עם רעיונות, עם אנשים ועם מקומות, אך יותר מכל, נפגשנו עם עצמנו. חזרנו אל שורשי הזהות הציונית שלנו, בחנו את משמעותה בעידן הזה, ושאלנו מה היא תובעת מאיתנו כמנהיגים וכמנהיגות וכמי שנושאים באחריות לעתידה של החברה הישראלית.

יחד התמודדנו עם השאלות הגדולות של הציונות בת זמננו: הרוח והלכידות, האמון והמשילות, ירושלים והתפוצות. פסענו בשבילי הנגב, השומרון, בנימין וירושלים, ועמדנו במסע באירופה מול המקומות בהם נבט החלום הציוני, כדי להבין מחדש את כברת הדרך שעברנו ואת האחריות המוטלת על דורנו להמשיך אותה.

בכל מפגש נוספה עוד שכבה של משמעות. בכל שיחה התחזקה תחושת השליחות. ובכל תחנה במסע התחדדה ההבנה שהציונות אינה רק סיפור עבר מפואר, היא משימת ההווה והעתיד.

אנחנו מסיימים עתה את הפרק הזה לא רק עם ידע חדש, אלא עם מחויבות עמוקה יותר. עם אמונה מחודשת בצדקת הדרך, עם תחושת שליחות חדה יותר, ועם רצון אמיתי להפוך את הערכים שבהם עסקנו לעשייה, להשפעה ולהנהגה.

ומכאן המסע אינו מסתיים, הוא רק משנה צורה.

כחברי רשת ׳ציון׳, רשת עמיתי הקרן למנהיגות ציונית, נמשיך לצעוד יחד, לחבר כוחות, להפרות זה את זה, ולפעול מתוך שליחות, מחויבות ואחריות לעתיד החברה, המדינה והמפעל הציוני ולחיזוק הטוב הציוני המשותף.

הכוכבת הציונית השבועית לילי גורדון שרגאתכנית העמיתים מחזור ב׳ (נבו) חלון לחיים האישיים:נולדתי וגדלתי בירושלים למשפחה של ...
26/07/2026

הכוכבת הציונית השבועית

לילי גורדון שרגא
תכנית העמיתים מחזור ב׳ (נבו)

חלון לחיים האישיים:

נולדתי וגדלתי בירושלים למשפחה של הורים שעלו מאיראן.

היהדות והציונות היו חלק בלתי נפרד מחיינו, כאשר הוריי שימשו כל אחד בעיניי דוגמא לציונות - אבי הגיע בגפו מאיראן ובנה את עצמו בישראל כאיש מדעי הרפואה. גם אמי עלתה בגפה בגיל צעיר מאיראן והתמודדה עם קשיי קליטה.
יחד הם הקימו משפחה חמה עם ערכי אהבת הארץ, מסורת העם היהודי ויחד עם זאת, ליברליות בהשקפת העולם המאפשרת לקבל גם דעות וגישות שונות.
מגיל קטן, חינכו אותי לערכים של מצוינות ולמידה ואני יכולה לומר כי במידה רבה גישה זו מתווה עד היום את גישתי לחיים, רעב בלתי פוסק לגדול, לצמוח, להשפיע על אנשים ועל מדינת ישראל לטובה.

חלון לחיים המקצועיים:

כיום אני מכהנת כמנהלת מחלקת התביעות הארצית במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, ועומדת בראש יחידת התביעה הפלילית של המשרד. במסגרת תפקידי אני מובילה את מדיניות האכיפה הארצית בתחומי התחבורה, הרכב, התחבורה הציבורית, ההובלה, התעופה והספנות, ומנהלת צוות של תובעים המופיעים בבתי המשפט ברחבי הארץ.

לאורך שנותיי במשרד הייתי שותפה להקמת מנגנוני אכיפה חדשים, לגיבוש מדיניות משפטית ולהובלת מהלכים תקדימיים שנועדו לחזק את שלטון החוק ולהגן על ביטחון הציבור. עבודתי משלבת ייעוץ משפטי להנהלת המשרד, הובלת תהליכים רגולטוריים, הכשרת מפקחים ותובעים, קידום חקיקה ואכיפה, וניהול תיקים בעלי חשיבות ציבורית רחבה.

אני מאמינה כי רגולציה אפקטיבית אינה מסתיימת בחקיקה. היא מחייבת אכיפה מקצועית, נחושה ושוויונית. מתוך תפיסה זו אני פועלת לחיזוק אמון הציבור במערכת, להגברת הבטיחות בדרכים וליצירת השפעה מערכתית שתשפר את איכות החיים של כלל אזרחי ישראל.

לצד תפקידי המקצועי, אני פעילה גם בזירה החברתית. אני משמשת כיו"ר הנהגת ההורים לילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים בעיר מודיעין - מכבים-רעות ופועלת לקידום שילוב, שוויון הזדמנויות ופיתוח מענים טובים יותר לילדים עם צרכים מיוחדים ולמשפחותיהם. אני מאמינה שמנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת לחבר בין עשייה מקצועית, אחריות ציבורית ותרומה לחברה.

אדם:
דמות מן ההיסטוריה היהודית-ציונית איתה היית בוחר לשבת לקפה והשאלה הראשונה שהיית מפנה אליה

הייתי בוחרת לשבת לקפה עם דוד בן־גוריון. כל ביקור שלי במדרשת בן גוריון ובצריף בן גוריון עוררו בי השראה עמוקה.
מה שבעיקר מעורר בי השראה אינו רק מה שבן גוריון אמר - אלא בעיקר מה שהוא עשה.
בשנת 1953, כשהיה בשיא כוחו הפוליטי, הוא בחר לעזוב את מוקד קבלת ההחלטות ולעבור להתגורר בשדה בוקר. זו הייתה החלטה לא נוחה, כמעט בלתי נתפסת במונחים של מנהיגות פוליטית. הוא הבין שמנהיג אינו יכול לבקש מאחרים להאמין בחזון שהוא עצמו אינו חי. אם עתיד המדינה נמצא בנגב, כפי שהאמין בכל ליבו, היה עליו להיות הראשון שיגשים את החזון הזה בעצמו.

בצריף בן־גוריון מופיעה האמירה: "לא כל המשוגעים הגיעו לשדה בוקר, אבל כל מי שהגיע לשדה בוקר הוא משוגע" בעיניי, זו אמירה על אומץ ויזמות, על היכולת להיות האדם שמוכן לעשות את מה שאחרים עדיין חוששים ממנו.

השאלה הראשונה שהייתי שואלת אותו היא דעתו על המצב הנוכחי במדינה ומה דעתו לגבי דרכי הפתרון האפשריים, תוך שימוש בתכונות שלו כיזם אמיץ.

אני מאמינה שמנהיגות ויזמות נולדות בדיוק בנקודה הזו. יזם הוא אדם שמוכן לקחת סיכונים, לצאת מאזור הנוחות, לחשוב אחרת ולפעול גם כשסביבתו מטילה ספק. הוא אינו מונע מהפחד להיכשל, אלא מהאמונה שאפשר ליצור מציאות טובה יותר. בעיניי, כמעט כל שינוי משמעותי בהיסטוריה התחיל באדם אחד שהיה מוכן להיות "המשוגע" הראשון.

זו הסיבה שבן־גוריון ממשיך להיות עבורי מקור השראה. הוא הוכיח שמנהיגות אינה היכולת לשכנע אנשים ללכת אחריך, אלא הנכונות להיות הראשון שהולך בדרך בעצמך. רק מנהיג כזה יכול לחולל שינוי אמיתי.

זמן:
רגע אישי, יומיומי או יוצא דופן, בו חשת חיבור, שייכות או אחריות לזהות הציונית

עבורי, תחושת האחריות לזהות הציונית התחזקה באופן משמעותי לאחר אירועי ה־7 באוקטובר.
כמו רבים, גם אני חוויתי כאב, דאגה וטלטלה עמוקה. לצד התחושות הקשות, התחדדה בי ההבנה שהציונות אינה רק סיפור היסטורי או רעיון שעליו גדלנו, אלא אחריות אישית של כל אחד מאיתנו לעתידה של מדינת ישראל ולחוסנה של החברה הישראלית.

זמן קצר לאחר מכן נקרתה בדרכי ההזדמנות להצטרף לקרן למנהיגות ציונית. עבורי זו לא הייתה רק השתתפות בתוכנית מנהיגות, אלא הזדמנות להפוך תחושת אחריות למעשה. במקום להסתפק בדאגה למדינה, בחרתי לשאול את עצמי מה אני יכולה לעשות כדי לתרום לה.

המסע בקרן חיזק אצלי את ההבנה שמנהיגות מתחילה ביוזמה אישית ובנכונות לקחת אחריות. הוא גם הוביל אותי לגבש יוזמה חברתית לקידום שילוב מיטבי של ילדים עם מוגבלות במערכת החינוך - מתוך אמונה שחוסנה של מדינת ישראל נמדד לא רק בביטחונה, אלא גם ביכולתה להיות חברה מלוכדת, ערכית ומכילה.

מבחינתי, זו המשמעות של ציונות כיום: לא רק לאהוב את המדינה, אלא לבחור בכל יום מחדש לקחת אחריות, לפעול, ולהשאיר אותה טובה וחזקה יותר עבור הדורות הבאים.

מקום:
מקום בארץ (יישוב, שכונה, דרך, אתר או נוף), המסמל עבורך את החיבור הציוני והוא בעל משמעות מיוחדת מבחינתך.

עבורי, ירושלים היא היא חלק מהזהות הציונית שלי.

זו העיר שבה גדלתי והתחנכתי, העיר שעיצבה את הערכים שעליהם גדלתי ואת תחושת השייכות שלי לעם ולמדינה. בירושלים גם השלמתי את לימודי המשפטים וכן עבדתי בפרקליטות המדינה במזרח העיר, כך שהיא מלווה אותי לא רק במסע האישי שלי, אלא גם במסע המקצועי שלי.

ירושלים היא בעיניי כור ההיתוך של החברה הישראלית. בעיר אחת נפגשים עבר ועתיד, דתיים וחילונים, יהודים בני כל העדות, לצד בני דתות ותרבויות שונות. דווקא המורכבות הזו מזכירה לי בכל פעם מחדש את גודל האתגר והזכות שבבניית חברה ישראלית.

ויש בה מקום אחד שמרגש אותי במיוחד - הכותל המערבי. לאורך השנים הגעתי אליו ברגעים משמעותיים בחיי: ברגעי שמחה, בהתלבטויות, בתקופות של קושי ובשעות של תפילה. עבורי, הכותל הוא מקום שבו ההיסטוריה היהודית והסיפור האישי שלי נפגשים. הוא מזכיר לי את החוסן של העם היהודי, את הרצף שבין הדורות ואת התקווה שתמיד אפשר למצוא גם ברגעים המאתגרים ביותר.

כשאני חושבת על ציונות, אני חושבת על ירושלים - עיר שמחברת בין שורשים עמוקים, אחריות לעתיד ואמונה ביכולת שלנו להמשיך לבנות כאן חברה חזקה, מאוחדת וערכית.

קול:
צליל או נעימה ציונית הפורטים לך על מיתרי הלב, מחברים אותך לעצמך ומעניקים לך כוח והשראה

השיר "אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת"

אני מאמין:
הציונות עבורי אינה רק סיפור היסטורי או מורשת שקיבלנו מהדורות הקודמים. היא אחריות יומיומית. הזכות לחיות במדינת ישראל היא תוצאה של חזון, אומץ והקרבה של דורות שקדמו לנו, אך האחריות להבטיח את עתידה מוטלת עלינו.

אירועי ה־7 באוקטובר חידדו עבורי עד כמה מדינת ישראל אינה מובנת מאליה. הם המחישו לי שהמפעל הציוני אינו פרק שהסתיים עם הקמת המדינה, אלא משימה מתמשכת, המחייבת כל אחד מאיתנו לקחת אחריות, לגלות מנהיגות ולפעול למען חוסנה של החברה הישראלית.

אני מאמינה שציונות במאה ה־21 אינה נמדדת רק באהבת הארץ, אלא גם באחריות לעצב כאן חברה מאוחדת, ערכית ומוסרית, היודעת לגשר על מחלוקות מבלי לוותר על זהותה. המצפן שלי הוא להפוך תחושת שייכות למעשה - לבחור בכל יום מחדש לתרום, להוביל ולפעול כדי להשאיר לילדינו מדינת ישראל חזקה, בטוחה וראויה יותר מזו שקיבלנו.

הכוכב הציוני השבועי סימי בר-לבתכנית העמיתים המחזור השלישי (סיני ב')חלון לחיים האישיים:נולדתי וגדלתי בישראל, למשפחה שעלתה...
19/07/2026

הכוכב הציוני השבועי
סימי בר-לב
תכנית העמיתים המחזור השלישי (סיני ב')

חלון לחיים האישיים:

נולדתי וגדלתי בישראל, למשפחה שעלתה מגיאורגיה שבברית המועצות מתוך ציונות ואמונה עמוקה שעתידו של העם היהודי נמצא במדינת ישראל.
בבית שלנו הציונות לא הייתה רעיון מופשט, אלא דרך חיים.
היא הייתה נוכחת בבחירה של הוריי וסביי לעלות ארצה, בערכים שלאורם חונכנו - אהבת הארץ, אחריות אישית, עשייה ותחושת הזכות להיות חלק מהסיפור המתמשך של העם היהודי במדינה יהודית ריבונית.
זכיתי לצאת פעמיים בשליחות לקהילות בחו"ל במסגרת הסוכנות היהודית, שם נחשפתי למשמעותה של זהות יהודית מחוץ לישראל ולתחושת האחריות הלאומית הנלווית לה.
בשנים האחרונות הבנתי עד כמה אותה בחירה משפחתית ממשיכה לעצב גם את הדרך שלי.
הבנתי שהציונות אינה רק שימור העבר, אלא גם בניית העתיד. היא נמצאת בחינוך, במנהיגות, בשירות הציבורי, באקדמיה, במשפחה, וביכולת שלנו להמשיך ולברר יחד מי אנחנו כחברה ומה האחריות שלנו לדורות הבאים.
אני נשואה לעמית ואמא לאלעד וליה, ומבחינתי המשפחה היא המקום הראשון שבו נבנים ערכים של שייכות, אהבת הארץ ואחריות.

חלון לחיים המקצועיים:

לאורך הקריירה שלי פעלתי בצומת שבין אקדמיה, הייטק, יזמות ושירות ציבורי.
במסגרת תפקידיי הובלתי פרויקטים טכנולוגיים, תהליכי אסטרטגיה, פיתוח עסקי, חדשנות וטרנספורמציה ארגונית.
כיום אני מנהלת את היחידה ללימודי תעודה באוניברסיטת בר-אילן ומובילה את תחום הלמידה המתמשכתLifelong Learning) .)
אני נהנית במיוחד לזהות צרכים, לחבר בין האנשים הנכונים ולהפוך רעיון שנמצא בתחילת דרכו למיזם בעל השפעה.
עבורי, כל תוכנית חדשה היא הזדמנות להעניק לאנשים כלים, לפתוח בפניהם דלתות ולחזק את החברה הישראלית באמצעות השכלה, חדשנות ומנהיגות.
זו מבחינתי ציונות במעשה - לא רק לדבר על עתיד המדינה, אלא לקחת חלק פעיל בבנייתו.

אדם:

דמות מן ההיסטוריה היהודית-ציונית איתה היית בוחרת לשבת לקפה והשאלה הראשונה שהיית מפנה אליה

הייתי בוחרת לשבת עם גולדה מאיר.
לא בגלל שהייתה האישה הראשונה והיחידה בתפקיד, אלא משום שהובילה מדינה בתקופה כמעט בלתי אפשרית, קיבלה החלטות כבדות משקל, שילמה מחירים אישיים וציבוריים, ועדיין נשאה באחריות.
השאלה שהייתי שואלת אותה היא: איך מקבלים החלטות כשהמידע חלקי, הביקורת בלתי נמנעת, וכל החלטה משפיעה על דור שלם?
זו שאלה שמעסיקה גם אותי כמנהלת.

זמן:

רגע אישי, יומיומי או יוצא דופן, בו חשת חיבור, שייכות או אחריות לזהות הציונית

רגע שלא אשכח היה טקס ההשבעה של בני, אלעד, לצה"ל.
כשהסתכלתי עליו ועל חבריו נשבעים אמונים למדינת ישראל, חשבתי על כך שבכל דור יש צעירים שמוכנים לקחת אחריות על המשך קיומה של המדינה. זהו רגע שאתה מבין מחדש שהציונות איננה רק סיפור של העבר, אלא בחירה שנעשית מחדש בכל דור.
יצאתי מהטקס עם תחושת גאווה גדולה, אבל גם עם מחויבות אישית לעשות את חלקי, כדי שהדור הזה יקבל מדינה טובה, חזקה ומאוחדת יותר.

מקום:

מקום בארץ (יישוב, שכונה, דרך, אתר או נוף), המסמל עבורך את החיבור הציוני והוא בעל משמעות מיוחדת מבחינתך.

אם צריך לבחור מקום פיזי, עבורי זו ירושלים. זו עיר שבה בכל רחוב נפגשים עבר, הווה ועתיד.
בכל פעם שאני מגיעה אליה אני נזכרת שאנחנו חוליה בשרשרת ארוכה של דורות, ושעלינו מוטלת האחריות להמשיך ולכתוב את הפרק שלנו בסיפור היהודי.
אבל אם מותר לי לבחור גם מקום שאינו רק נקודה על המפה, הייתי בוחרת ב"הליכה לקיסריה" של חנה סנש. בכל פעם שאני שומעת את השיר, אני נזכרת בפרשנות שמלווה אותי שנים: השיר מתחיל בחול, ממשיך אל הים, אל רשרוש המים ואל ברק השמיים, אך מעל כולם ניצבת "תפילת האדם". ככל שמרימים את המבט, מגיעים אל משהו נשגב יותר. בעיניי, זו תזכורת לכך שהקשר שלנו לארץ אינו מסתכם בנופיה או בהיסטוריה שלה, אלא גם ברוח, בערכים וגם באחריות שלנו לשמור על הרוח האנושית והיהודית שבתוכה.

קול:

צליל או נעימה ציונית הפורטים לך על מיתרי הלב, מחברים אותך לעצמך ומעניקים לך כוח והשראה

הרגע שמרגש אותי בכל שנה מחדש הוא קול השופר בסיומה של תפילת נעילה ביום הכיפורים.
אחרי יום של חשבון נפש, תפילה והתבוננות פנימה, קול השופר מסמן סיום, אבל גם התחלה. הוא מחבר אותי לשרשרת של אלפי שנות היסטוריה יהודית, לדורות ששמעו את אותו קול בדיוק, באותה תקווה ובאותה אמונה. ומזכיר לי שהעם היהודי ידע לעבור תקופות קשות, להתעורר, לקום מחדש ולהמשיך קדימה.

אני מאמין:

אני מאמינה שהציונות של הדור שלנו אינה מסתכמת בשמירה על מה שנבנה כאן, אלא באחריות להמשיך לבנות.
לא כל אחד יעמוד על דוכן הנואמים או יקבל החלטות מדיניות, אבל כל אחד יכול להשפיע במקום שבו הוא נמצא: בחינוך, בניהול, במחקר, ביזמות, בהתנדבות או בפיתוח אנשים.
בסופו של דבר, מדינה חזקה נבנית מאנשים שלוקחים אחריות. אני מאמינה בציונות של אחריות.
ציונות בעיניי היא לא רק אהבת הארץ, אלא הנכונות לפעול למענה במקום שבו אנחנו נמצאים: במשפחה, בעבודה, בחינוך, בניהול, בקהילה ובמרחב הציבורי.
לא כל אחד נדרש לעשות מעשים גדולים, אבל כל אחד יכול להוסיף לבנה. ליצור הזדמנות, לחבר בין אנשים, לפתח דור חדש של מנהיגות, לבנות מוסד טוב יותר, או לקבל החלטה מתוך ראיית הכלל.
בסופו של דבר, מדינה חזקה נבנית מאנשים שמבינים שהם חלק משרשרת - ומוכנים לקחת אחריות על החוליה שלהם.

סגן יונתן בן חמו, גיבור ישראל שאיבד את רגלו בעזה נישא לבחירת לבו אוריה, סשה טרופנוב וספיר כהן, שניהם שורדי שבי, נישאו, ו...
06/07/2026

סגן יונתן בן חמו, גיבור ישראל שאיבד את רגלו בעזה נישא לבחירת לבו אוריה, סשה טרופנוב וספיר כהן, שניהם שורדי שבי, נישאו, וחתונה מרגשת נוספת, של טל מרנץ, אלמנתו של חלל צה"ל צבי ז"ל, עם בחיר לבה דותן.

ובחודש מרץ האחרון, קצין צה"ל סרן אסף סנדר, מ"פ שריון שנפצע קשה בעזה ובנו של עמית הקרן שמואל סנדר, נישא אף הוא לבחירת לבו שהם.

אנחנו מרבים לשאול את עצמנו מהו ניצחון ומחפשים את הגדרתו בשדות המדיניים, הצבאיים אפילו הכלכליים.

אולי הניצחון נמצא כאן בתוכנו, בחתונות הנפלאות האלה, המסמלות יותר מכל את המשכיותו של עם ישראל אל הנצח, על אף ולמרות הקשיים.
כל יום אנו בונים עוד בית ועוד בית, ובכל יום אנו זוכים בניצחון מחדש.
מזל טוב!

(בתמונה: גיבור ישראל יונתן בן חמו, הרף עין לפני ששבר את הכוס עם הפרוטזה)

הכוכב הציוני השבועי דוד (דרסלי) אבטהתכנית העמיתים מחזור א' (סיני) חלון לחיים האישיים:נולדתי בצפון־מערב אתיופיה, בכפר יהו...
02/07/2026

הכוכב הציוני השבועי
דוד (דרסלי) אבטה
תכנית העמיתים מחזור א' (סיני)

חלון לחיים האישיים:
נולדתי בצפון־מערב אתיופיה, בכפר יהודי בשם מווארי, אזור הררי וטרופי בגובה של כ־3,000 מטר מעל פני הים. זהו מרחב של יערות, נחלים ונהרות זורמים, טבע ירוק ופסטורלי וחיים כפריים המחוברים באופן עמוק לאדמה ולטבע, כמעט כמו תיאור של חיים מתקופת התנ״ך - על היופי, הפשטות וגם האתגרים שבהם.

מאז שאני זוכר את עצמי, גדלתי בתוך המרחב הזה. חיי הראשונים עברו בטבע הפתוח, בסביבה כפרית שעיצבה בי חיבור עמוק לאחריות, לעצמאות ולעבודה קשה. כבר בגיל 7 הופקדה בידי האחריות לרעיית הצאן של המשפחה - הנכס המרכזי והיקר ביותר שהיה לנו. בגיל צעיר מאוד למדתי להתמודד לבד עם אתגרי היום־יום, לקבל החלטות, לשמור ולהגן על הצאן ולשאת באחריות אמיתית.

אף שזו הייתה תקופה קצרה יחסית בחיי, היא עיצבה בי תכונות שמלוות אותי עד היום - עצמאות, אחריות, חוסן פנימי וחיבור עמוק לאנשים, לטבע ולמשמעות של בית ומשפחה.

חלון לחיים המקצועיים:
בשנתיים האחרונות אני משמש כמנכ״ל עסקי קיבוץ כפר עציון, תפקיד המאגד תחתיו את כלל הפעילות הכלכלית והתאגידית של הקיבוץ. במסגרת זו אני אחראי על ניהול תחומי החקלאות, התיירות והאירוח, נדל״ן מניב, מסחר, אנרגיה מתחדשת ותחומים נוספים, לצד ניהול שירותי המטה של הקיבוץ והשתתפות כדירקטור מחברות הבת ויו״ר בחלק מהחברות והתאגידים.
לפני כן שימשתי כמשנה למנכ״ל משרד העלייה והקליטה ואף כממלא מקום מנכ״ל המשרד. במסגרת התפקיד לקחתי חלק בהובלת פעילות המשרד בתקופת שיא של עלייה לישראל, ובין היתר הובלתי מטעם המשרד את מבצעי העלייה מאוקראינה, רוסיה, בלארוס ואתיופיה, לצד קידום תהליכי חדשנות וטרנספורמציה דיגיטלית בשירותי המשרד.

קודם לכן, כיהנתי כראש המטה וחבר הנהלה בכירה ב־החברה למתנ"סים, שם עסקתי בהובלת מהלכים קהילתיים וחברתיים רחבי היקף בכל חלקי החברה הישראלית, במיוחד בתקופת הקורונה.
את דרכי המקצועית התחלתי כעו״ד בתחום הליטיגציה המסחרית במשרדי עורכי דין בירושלים ובתל אביב.
במקביל לעשייה המקצועית אני פעיל גם במישור הציבורי־חברתי, חבר חוג ידידי תנועת הנוער בני עקיבא. חבר פורום בכירים יוצאי המגזר הציבורי. עד לאחרונה חבר מליאה במועצה האזורית גוש עציון ועוד. ומה 7 לאוקטובר ימים רבים של מילואים בחטיבת הקומנדו.

אדם:
דמות מן ההיסטוריה היהודית-ציונית היית בוחר לשבת לקפה, והשאלה הראשונה שהיית מפנה אליה.

הייתי מאוד שמח לפגוש את דוד המלך לקפה. ועוד יותר הייתי שמח לפגוש אותו במתחם המסחרי שלנו, ב"קפה מדליין" בקיבוץ כפר עציון, על דרך האבות בין חברון לירושלים - ציר בו צעד דוד המלך בימי מלכותו, תחילה בחברון ולאחר מכן בירושלים.

השאלה שהייתי רוצה לשאול אותו היא כיצד היה מציע לאחד את עם ישראל על כל גווניו, לאחר קיבוץ הגלויות והחזרה של יהודים מכל קצוות העולם לארץ ישראל.

זמן:
רגע אישי, יומיומי או יוצא דופן, בו חשת חיבור, שייכות או אחריות לזהות הציונית.

רגע שבו קיבלתי פנייה ממועמד לעלייה, במסגרת עבודתי במשרד העלייה והקליטה, שהתמודד עם אתגר בירוקרטי מול אחד ממשרדי הממשלה - הרגשתי מחובר אליו באופן עמוק. הייתי שם. אני מכיר את התחושה. פעלתי מתוך תחושת אחריות לזהות הציונית של כל אדם ואדם, ומתוך ההבנה שכעת יש לי היכולת לסייע לו לפתוח את הדלת לשוב הביתה.

מקום:
מקום בארץ (יישוב, שכונה, דרך, אתר או נוף), המסמל עבורך את החיבור הציוני והוא בעל משמעות מיוחדת מבחינתך.

רחובות ירושלים.
לטייל לבד, בשקט, בתוך ההמולה הסוערת של העיר העתיקה, ומשם לצאת אל מחוץ לחומות, לרחובות מרכז העיר ולשוק מחנה יהודה. לעצור מדי פעם ליד מבנים ושמות רחובות, לספוג את ההיסטוריה שהייתה, ובו בזמן לגעת, להריח ולשמוע את ההיסטוריה שאנו חיים בתוכה כעת.

זו ההמשכיות ההיסטורית של העם היהודי, שאבני ירושלים ורחובותיה מספרים ללא מילים. רחובות ירושלים, שבהם צעד העם היהודי בעבר, חי בהווה, ובעזרת ה', עוד יהלך בהם גם בעוד רבבות שנים בעתיד.

קול:
צליל או נעימה ציונית הפורטים לך על מיתרי הלב, מחברים אותך לעצמך ומעניקים לך כוח והשראה.

עד כמה שזה אולי נשמע קלישאתי, הרגע שבו עומדים ושרים את "התקווה" במסגרת השירות הצבאי הוא הרגע שבו אני מרגיש את העוצמה הגדולה ביותר. ממעמד של יהודי נרדף בגולה, רק לפני כמה עשרות שנים, להיות כיום יהודי גאה בארצו, המגן על עצמו בכוחותיו במדינה משלו.

אני מאמין ציוני:
האני מאמין הציוני שלי מורכב משלושה יסודות מרכזיים, אשר בחיבור ביניהם הציונות מתגלה במיטבה: ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. בהיעדר אחד מהם הציונות אינה שלמה.

מה שקורה במועדון נשאר במועדון.רק נספר כאן על פתיחת 'מועדון ארוחת הבוקר' של רשת ‘ציון׳ - רשת עמיתי ועמיתות הקרן למנהיגות ...
30/06/2026

מה שקורה במועדון נשאר במועדון.

רק נספר כאן על פתיחת 'מועדון ארוחת הבוקר' של רשת ‘ציון׳ - רשת עמיתי ועמיתות הקרן למנהיגות ציונית.

נפגשנו בירושלים, במלון וולדורף אסטוריה, לארוחת בוקר פרטית עם שניים מהאנשים המשפיעים בציבוריות הישראלית, העוסקים בלב אחד האתגרים המרכזיים של ימינו - חיזוק ההשפעה הציונית.

העיתונאי עמית סגל, ברוש לבדו איתן, שיתף אותנו באתגרים פנימיים וחיצוניים שהוא חווה כמי שעומד בחזית הנחלת תודעה ציונית כאן בארץ ובעולם.

אחריו הרחיב גלעד ארדן, לשעבר שגרירנו הנמרץ בוושינגטון ובאו"ם, על האתגרים וההזדמנויות של הציונות בעידן של מרכזי כובד משתנים.

שמענו דברים מעניינים ומעוררי מחשבה, חלקם גם כנים ורגישים. מה שהיה משותף לכולם זה הקול הציוני הלוהט, המאמין בצדקת הדרך והנחוש לעשות.

בוקר מרתק של רעיונות, מחשבות ודעות הסתיים. בקרוב ייפגש המועדון לארוחת בוקר נוספת, ובו שוב נארח אורחים מעניינים מחזית הפעולה הציונית. המשך יבוא.

הכוכב הציוני השבועיאלעזר פויכטונגרתכנית העמיתים מחזור א' (סיני)חלון לחיים האישיים:נולדתי וגדלתי ברובע היהודי בירושלים כא...
25/06/2026

הכוכב הציוני השבועי
אלעזר פויכטונגר
תכנית העמיתים מחזור א' (סיני)

חלון לחיים האישיים:

נולדתי וגדלתי ברובע היהודי בירושלים כאחד הילדים הצעירים במשפחה מרובת ילדים.
למדתי במגוון מוסדות חינוך מהחרדים ביותר, הדתיים והחילוניים.
גדלתי באווירה המיוחדת של הרובע שבה הקדושה והשיגעון משמשים בערבוביה.
ללכת על המרצפות שעליהם פסעו דוד המלך והנביאים מחבר אותך לתודעה היסטורית עמוקה לעם והארץ הזו.
לגדול במקום הכי רגיש, מרכז העצבים האזורי ואולי העולמי, שיהודים וערבים חיים בו בסמיכות של מטרים ספורים, שיש בו יותר שוטרים למטר רבוע מכל מקום אחר בארץ, עיצבו במידה רבה גם את ערכי וגם את היכולת שלי להתחבר למגוון של אנשים הבאים ממקומות שונים.
מאז 2008 אני חי בערבה במושב פארן. נשוי לאיה ואב לארבע בנות נהדרות

חלון לחיים המקצועיים:

כיום אני פרויקטור של הסוכנות היהודית ב״פרויקט האלף״ פרויקט של צמיחה דמוגרפית ובניית בתים ביישובי העוטף.

מאז ה-7.10 אני עובד בעוטף בליווי של מועצה אזורית אשכול וניהול קרן פילנטרופית שעסקה בשיקום החינוך בעוטף.
בעבר ניהלתי את אגף החינוך במועצה האזורית ערבה, הייתי שותף להקמת יוזמות חינוכיות באזור.

ואולי יותר חשוב מהכל אני גם חקלאי ובעל משק לגידול פלפלים, תמרים ועוד ירקות במושב פארן

אדם:
דמות מן ההיסטוריה היהודית-ציונית איתה היית בוחר לשבת לקפה והשאלה הראשונה שהיית מפנה אליה

בן גוריון - הייתי שואל אותו מה דעתו על המצב היום ומה הן הפעולות האמיצות הנדרשות לדעתו

זמן:
רגע אישי, יומיומי או יוצא דופן, בו חשת חיבור, שייכות או אחריות לזהות הציונית

בשירת התקווה בעצרת החטופים האחרונה בסנטרל פארק בניו-יורק, יום לפני החזרת החטופים האחרונה. לפעמים צריך לנסוע רחוק כדי להרגיש את העוצמות של העם היהודי.

מקום:
מקום בארץ (יישוב, שכונה, דרך, אתר או נוף), המסמל עבורך את החיבור הציוני והוא בעל משמעות מיוחדת מבחינתך

אין מקום או נוף בארץ שאני אוהב יותר ממרחבי הערבה. זה עבורי גם מקום למלא בו את הנפש אבל גם מסמל בעיניי את הנחישות של דור החלוצים שכנגד כל הסיכויים והערכות שהמקום אינו ראוי למגורים ובטח לא לחקלאות, בחרו להתיישב דווקא שם ולהפריח התישבות משגשגת.
גם היום היישובי הערבה מסמלים עבורי רוח ציונית וחלוצית בחיי היום-יום

קול:
צליל או נעימה ציונית הפורטים לך על מיתרי הלב, מחברים אותך לעצמך ומעניקים לך כוח והשראה

בשנתיים האחרונות מלווה אותי במיוחד השיר ״האור בקצה״ של אריק איינשטיין, ובמיוחד השורה הזו:
"כל הרוחות שנשבו כל הלילה
לא יכבו את האור בקצה
לא יכבו את האור
שעולה בבוקר"

אני מאמין:
נסח בקצרה את ה׳אני מאמין׳ הציוני המשמש לך כמצפן בחיים

אני מאמין שמדינת ישראל היא נס יקר ערך שנמסר למשמרת בידינו ועלינו לעשות הכל כדי לשמור עליה.
ככל שנגדיר ונבהיר לעצמנו את דמותה רוחה וגבולותיה בצורה ברורה יותר, כך גם נצליח יותר.

Address

David Marcus 18
Jerusalem

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when הקרן למנהיגות ציונית posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Shortcuts

Share