23/08/2026
הכוכבת הציונית השבועית:
שירי גולדנר פלד
(תכנית העמיתים מחזור ג')
חלון לחיים האישיים:
נולדתי וגדלתי בראשון לציון והחיבור לציונות, לשירות המדינה, ולמחויבות לאזרחיה נטועים אצלי מבית.
אבי וסבתי ז"ל, שכל משפחתה נספתה בפולין, נמלטו ועלו ארצה עם קום המדינה והשתקעו ביבניאל, מתוך הבנה עמוקה כי ארץ ישראל היא המקום היחיד עבור העם היהודי, כי קיומה ובטחונה של המדינה אינם מובנים מאליהם ויש לשמור עליהם מכל משמר.
אבי, מהנדס אלקטרוניקה- בוגר הטכניון, שלא עזב את המדינה מעולם, מאז העפיל אליה עם אימו, הקדיש את חייו המקצועיים לבטחון המדינה במסגרת עבודתו ברפא"ל והיה שותף לפיתוח מטוס הלביא.
אמי, שבני משפחתה לחמו במחתרות ונמנו על מייסדי ובוני העיר ראשון לציון, שירתה במשך כל חייה כאזרחית עובדת צה"ל.
בבית בו גדלתי, תרומה למדינה ושירות ציבורי לא נתפסו כבחירה מקצועית בלבד, אלא כדרך חיים. עבודתי בפרקליטות – מזה למעלה מ 25 שנה, מהווה לפיכך המשך ישיר וטבעי לערכים ולמוסר העבודה שעל בסיסם התחנכתי. כיום אני מתגוררת ברחובות עם זוגתי ושלושת ילדינו.
חלון לחיים המקצועיים:
כיום אני משמשת כמנהלת המחלקה המסחרית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) - מקום שהוא הבית המקצועי שלי, מאז ומעולם.
לאורך השנים צברתי ניסיון מקצועי וניהולי, אגב ניהול תיקים משמעותיים, רחבי היקף והשפעה ציבורית ניכרת, וקידום פרויקטים ורגולציה נדרשת. הייתי שותפה, יזמתי ונטלתי חלק בהובלת תהליכים ושינויים בעלי השפעות רוחב על הציבור - ובאופן שחיזק את אמון הציבור במערכת לטובת אזרחי ישראל, תוך שמירה על הקופה הציבורית ועל נכסי המדינה.
המחלקה אותה אני מנהלת כיום והפרקליטים המסורים שעובדים בה, משקיעים את כל מרצם למען המדינה והארץ. אני מחוברת מאוד לעבודתי ולתפקיד, שיקר לליבי, ומודעת היטב לכובד האחריות - באשר לכל פעולה או החלטה משפטית יש כדי להשליך על עתידנו, עתיד ילדנו ומדינתנו.
נוסף על העשייה המקצועית, נטלתי חלק, לאורך השנים, בחינוך דור העתיד בבתי הספר ובאקדמיה. תרגלתי במגוון קורסים במכללה למנהל בראשון לציון ובמרכז הבינתחומי בהרצליה, והגעתי להרצות ולהעביר סדנאות בבתי ספר תיכוניים, כחלק מפרויקטים שקודמו במחוז, לחיזוק קשרים עם הקהילה ולעידוד צעירים למצוינות.
אדם:
דמות מן ההיסטוריה היהודית-ציונית איתה היית בוחר לשבת לקפה והשאלה הראשונה שהיית מפנה אליה.
הייתי שמחה לשבת לקפה, פה ליד הבית, במכון ויצמן, עם חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, ולשאול אותו האם הוא חושב גם היום שהמדע יכול לפתור את תחלואי האנושות.
עוד הייתי מתעניינת אלו תעשיות חירום ואחרות נדרשות לדעתו, כיום במדינה, ובתוכנית האסטרטגית שלו למול ארצות הברית - ידידתה הטובה של מדינת ישראל, שלאורך השנים גם ריסנה אותנו בהתפתחות הטכנולוגית, על מנת ליצור תלות בטכנולוגיה שלה.
זמן:
רגע אישי, יומיומי או יוצא דופן, בו חשת חיבור, שייכות או אחריות לזהות הציונית.
יש המון רגעים, כחלק מהעבודה היומיומית - במהלכם אני חשה חיבור ציוני עמוק, למדינה ולאנשיה.
זו מהות עבודתנו.
ארצה לשתף דווקא בתמונה מהילדות. בעברי שחקתי כדורסל ונמניתי על סגל נבחרת הקדטיות של ישראל. כשנסענו להתחרות בטורניר באירופה, באיטליה, האבטחה עלינו היתה הדוקה מאוד.
זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש סביב היותי יהודיה-ישראלית באירופה, סכנה, ועדיין הרוח היתה בלתי רגילה, ובכל פעם שנכנסנו לאולם הספורט עם מדי הנבחרת ודגל ישראל התנופף מעלינו, התחושה היתה ציונית-עילאית.
זה נחקק מאוד חזק אצלי. כשהתקבלתי לתוכנית, וכשחזרנו לאירופה, זה הציף אותי שוב, בעוצמה, ועם גאווה אדירה.
מקום:
מקום בארץ (יישוב, שכונה, דרך, אתר או נוף), המסמל עבורך את החיבור הציוני והוא בעל משמעות מיוחדת מבחינתך.
שני מקומות שמתחברים לשתי תקופות חיים.
ילדות: יש לי דודים שגרים בעמק יזרעאל, בבית השיטה. המקום היה אהוב עליי בילדותי, בכל קיץ היינו נוסעים אליהם לחופשה בת שבועיים.
שדות הקיבוץ והעמק - עבודת האדמה, עיבודה והמרחב הפתוח, היו עבורי (כעירונית) מאוד מיוחדים. עד היום כשאני מגיעה לביקור ומתחילה לרדת מכיוון הגלבוע לעמק, משהו אחר נכנס לנשמה.
בגרות: ירושלים, הבירה הנצחית של העם היהודי, שם למדתי תואר שני וחייתי כמה שנים. עיר מדהימה, עם רוח קדושה, שאני מאוד מחוברת אליה, שמעוררת את כל החושים ושאולי עוד אשוב אליה, ביום מהימים.
קול:
צליל או נעימה ציונית הפורטים לך על מיתרי הלב, מחברים אותך לעצמך ומעניקים לך כוח והשראה.
ההמנון הלאומי התקווה - שהעתק מודפס ממנו הבאתי איתי ביום הראשון של התוכנית, כפריט שמעורר אצלי תמיד- רוח ותקווה.
אני מאמין:
הציונות שלי צומחת ומתחזקת אגב חיבור לאנשים ורתימת כל החלקים בחברה - תהא דעתם, תרבותם/הרקע שלהם אשר תהא.
השוני, שאינו חדש לעמנו/לאחרים, הגם שהוא מקשה, יכול להפוך ליתרון גדול, ולחזק את הבסיס היהודי ואת הארץ היקרה שלנו.
לכן, אני מאוד מחוברת לרעיון לפיו אחדות איננה מחייבת אחידות, ומוכנה לתרום ככל יכולתי בעניין זה, להשגת היעד ולשימורו.
ניתן להשיג את המטרה בכל ארגון, מחלקה או קבוצה והדבר גם ניבט בתוכנית ובקבוצה המדהימה שלנו, ובדרך שעברנו - כל מחיצה/קושי לובנו ולרוב נפתרו בשיח, בשכנוע ועם רצון טוב והקשבה לאחר.
הכל - ובטח שאחדותנו, בידנו!
