ארכיון חצבה

ארכיון חצבה Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from ארכיון חצבה, Community Organization, Hatzeva.

חצבה נפרדת ממתי כספיכואבים ועצובים על לכתו של מתי כספי. צליליו, שנשזרו בזיכרונותינו מראשית הדרך, שבים ועולים כעת מתוך הש...
08/02/2026

חצבה נפרדת ממתי כספי
כואבים ועצובים על לכתו של מתי כספי. צליליו, שנשזרו בזיכרונותינו מראשית הדרך, שבים ועולים כעת מתוך השקט, רכים וכואבים מתמיד.
לקראת אזרוחה של חצבה, ובהכנות להפקת ארוע מרשים, חנה’לה קרני – במאית האירוע ובת גרעין חצבה – פנתה אל קצין החינוך של הנח״ל וביקשה סיוע להפקת החלק המוזיקלי. כך, כמעט כבדרך אגב של ימים תמימים יותר, הושאל לחצבה לחודש וחצי נער בן שמונה־עשרה, זמר אלמוני בראשית דרכו, שהמתין לשילובו בלהקה צבאית. שמו היה מתי כספי.
מתי חיבר והלחין את הקטעים המוזיקליים שליוו את האירוע – ערב של קריאה, שירה וריקוד, ששזר בתוכו טקסטים מ"שירת הדרך הרחבה" של וולט ויטמן. בין עבודה בשדות לשגרת ההיאחזות, ניסו חברי גרעיני חצבה וערבה להתמסר גם לחזרות. לא תמיד היה קל לאסוף אותם מן החדרים לעוד ערב של אימונים, אך מתי, בסבלנות אין קץ ובעדינות שקטה, המשיך להנחות, לכוון, לעודד – עד שהצלילים מצאו את מקומם.
ובלילה ההוא, בין הגבעות שמחוץ להיאחזות, על רקע המדבר הדומם, הועלה האירוע. ריקודים, קטעי קריאה ושירים שנשאו את רוח הדרך והחלום. המנגינות שהלחין מתי ריחפו באוויר הצלול ונחרתו בלבבות. שנים אחר כך עוד שבו וסיפרו החברים על אותו ערב מיוחד, חד־פעמי, שהיה בו משהו מן החסד.
לצערנו לא נותר בידינו תיעוד מצולם מן האירוע ההוא. רק הזיכרונות, הסיפורים והקולות המספרים – והברכה שהותיר מתי בספר האורחים של חצבה ביום חגה. רגע קטן, אך יקר עד מאוד בתולדות חצבה; עדות כתובה למפגש בין תחילת הדרך של מתי לבין ראשית דרכנו שלנו.
אנו משתתפים בצער המשפחה, ומרכינים ראש יחד עם מדינת ישראל כולה.

18 בינואר – עוברים ליישוב הקבעוהנה אנחנו שוב כאן, להזכיר שביום הזה, לפני 54 שנים, נעצרה לרגע העבודה בשדה – לא בגלל תקלה,...
18/01/2026

18 בינואר – עוברים ליישוב הקבע
והנה אנחנו שוב כאן, להזכיר שביום הזה, לפני 54 שנים, נעצרה לרגע העבודה בשדה – לא בגלל תקלה, אלא בגלל היסטוריה. כל החברים, גברים, נשים וטף, ארזו מטלטלים, העמיסו על טרקטורים ועגלות, ויצאו למסע קצר-ארוך של ארבעה קילומטרים מזרחה: אל יישוב הקבע, אל בתים של ממש..
למעלה משש שנים חלפו מאז העלייה על הקרקע בשלהי 1965 ועד המעבר בראשית 1972 – שנים של המתנה, עבודה, ואמונה שזה עוד יקרה. והחוויה הזו נצרבה בלב, עד כדי כך שבחגים ובאבני דרך חצבאיות שחזרו שוב ושוב את המסע: מן המדשאות הירוקות של ה“מושבוץ”, אל הבתים החדשים שמסביבם – איך נאמר בעדינות – היה הרבה חול, ועוד קצת חול.
וכך, חברים, לאט, עם טרקטור, עגלה והרבה עקשנות – עושים היסטוריה.

רינה עטר ז"ל - 18.4.1949-22.12.2025מרכינים ראש וכואבים את לכתה של חברתנו היקרה רינה עטר ז״לרינה נולדה בחפציבה, ליד חדרה,...
29/12/2025

רינה עטר ז"ל - 18.4.1949-22.12.2025

מרכינים ראש וכואבים את לכתה של חברתנו היקרה
רינה עטר ז״ל
רינה נולדה בחפציבה, ליד חדרה, למשפחה חמה ושורשית ממוצא תימני. אמה נולדה בארץ להורים שעלו מתימן בשנות העשרים של המאה הקודמת, ואביה עלה מתימן כנער צעיר, התגייס לאצ״ל ונלחם במלחמת השחרור. שנות ילדותה עברו בין חפציבה, סמוך להורי אמה, ובהמשך בתל מונד, בבית של חמישה ילדים – רינה, אחותה ושלושת אחיה.
כבר בנעוריה בלטה דרכה העצמאית. היא למדה בתיכון בכפר רופין, ובגיל צעיר החלה לימודיה במכללה למורות וגננות בנתניה. אך המסגרת הנוקשה לא התאימה לרוחה החופשית, ורינה בחרה לעבור למדרשה בשדה בוקר. כפי שנהגה לומר – המדבר קרא לה, והיא נענתה לקריאה הזו בלב פתוח.
את שירותה הצבאי עשתה כמורה וגננת בדימונה, ולאחר השחרור נשארה שם: ביום גננת מסורה, ובערבים לימדה עברית מבוגרים – מתוך שליחות, סבלנות ואהבה לאדם.
לאחר כשנתיים חזרה לתל מונד, כשבליבה מחשבות על נסיעה לחו״ל. אלא שטיול אקראי לצפון ומפגש מקרי עם אחראית החינוך בקיבוץ שינו את מסלול חייה. רינה עברה לקיבוץ סאסא, שם עבדה כגננת וכמורה לכיתה א׳, ושם גם פגשה את שלמה – בן זוגה לחיים. לאחר שנת חברות נישאו השניים, יצאו לשנת חופש, ובסיומה חזרו לקיבוץ. בשנת 1977 נולדה בתם הבכורה עינת, ושש שנים לאחר מכן – ענבר.
לינת הילדים בקיבוץ הייתה עבור רינה אתגר לא פשוט. הניתוק מהבנות בערבים כאב לה מאוד. מתוך אהבתם המשותפת למדבר, החליטו רינה ושלמה לקחת שנת חופש ולעבור לחצבה כעובדי ציבור – שלמה כאיש נוי, ורינה כגננת. לאחר כשנתיים בחרו להישאר, ובשנת 1991 התקבלו לחברות במושב ורכשו את המשק של משפחת רביבי.
בחצבה השתרשו באמת. שלמה פנה לחקלאות, ורינה המשיכה בעבודתה החינוכית – כגננת ובהמשך כמורה בבית הספר היסודי שיטים, בכיתות הצעירות. דורות של ילדים זכו למגע היד הרך, למבט הטוב, וללב הגדול שלה.
עם השנים, כשהבנות בגרו, נישאו והקימו משפחות, רינה התמסרה באהבה גדולה לששת נכדיה – סבתא נוכחת, קשובה ומחבקת. שלמה המשיך בעבודת האדמה, והשניים הרבה לארח חברים, לטייל בארץ ובעולם, וליהנות מפירות הדרך שבנו יחד.
לפני כשנה וחצי הלך לעולמו שלמה, אהוב ליבה. היום רינה מצטרפת אליו למנוחת עולמים.
אנחנו עצובים וכואבים, ומחבקים את המשפחה באבל הכבד.
יהי זכרה של רינה ברוך
בית חצבה

חצבה היום בת 60 - מזל טוב
09/12/2025

חצבה היום בת 60 - מזל טוב

יוסי ערוסי ז"ל  – 24.06.1934– 01.09.2025מרכינים ראש ומתאבלים מרה על לכתו מאיתנו של יוסי ערוסי ז"ליוסי נולד בתל אביב בשנת...
03/09/2025

יוסי ערוסי ז"ל – 24.06.1934– 01.09.2025
מרכינים ראש ומתאבלים מרה על לכתו מאיתנו של יוסי ערוסי ז"ל
יוסי נולד בתל אביב בשנת 1934 לאב יליד הארץ ואם שעלתה מתימן בגיל שנתיים. יוסי היה הבן הבכור לאחר 5 שנים נולד אחיו השני, ואחיו הצעיר נולד שיוסי כבר היה בן 14.
את ילדותו יוסי בילה בעיר תל אביב בהיותו בן 8 שנים, איטליה הפשיסטית, שהתייצבה לצידה של גרמניה הנאצית, והכריזה ביוני 1940 מלחמה על בריטניה, תקפה מן האוויר את תל אביב, כחלק ממלחמתה בבריטים, שהיו בעלי מנדט על ארץ ישראל הפצצה שנחתה ליד ביתם שכנעה את אימו לקחת אותו ואת אחיו ולעלות לירושלים, מתוך אמונה שהעיר שהינה קדושה לכל הדתות, חסינה מהפגזות. בהיותו בן 14, בנובמבר 1947, האזין יוסי כמו כולם לשידור של עצרת האום וההחלטה על הקמת מדינת ישראל. יוסי וחבריו חגגו כל הלילה. ולמחרת היום פרצה מלחמת העצמאות. ירושלים היתה במצור – ויוסי נותר בה עוד 3 חודשים, עד לפריצת דרך בורמה. יוסי סיפר על הנסיעה הארוכה והמייגעת בדרך, שבמקטעים הקשים שלה הזחל"ם שליווה אותם, משך את האוטובוס. את כיתה ח' יוסי השלים בבית ספר ספר בתל אביב ומיד לאחריו עבר ללמוד בבית הספר החקלאי עיינות. עם סיום הלימודים התגייס לצבא והצטרף לחברי הגרעין הראשון שהתיישב בנחל עוז – ההיאחזות הראשונה של הנח"ל המרוחקת מעזה כ-2 ק"מ, שהפכה שנתיים מאוחר יותר לקיבוץ נחל עוז. לאחר שחרורו מהצבא המשיך יוסי להתגורר בקיבוץ. פעילויות חבלה, גניבות, הפגזות, היו נחלתם של החברים באופן יומיומי. רכז הבטחון של הקיבוץ רועי רוטברג חשב לפנות לשכנים מעבר לגבול על מנת לשכנע אותם שלא לגנוב ולחבל בשדות החיטה של הקיבוץ וביקש מיוסי להצטרף אליו למחרת היום. תקרית בטחונית שארעה בשעות הבוקר המוקדמות, גרמה לרועי להגיע לשדות שם רצחו אותו המחבלים. בלווייה שנערכה לאחר מכן הגיע משה דיין ונשא את נאומו המפורסם https://www.idf.il/%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%98%D7%94-%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%98%D7%9B-%D7%9C-%D7%94-4/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%98%D7%9B-%D7%9C/3041956-%D7%A8%D7%90-%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%93-%D7%90%D7%AA-%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%91%D7%A8%D7%92-%D7%96-%D7%9C/

שנתיים לאחר מכן, יוסי עזב את הקיבוץ ושב לבית הוריו בתל אביב, ובחיפושיו אחר מקום עבודה, החליט להדרים ועבר לעבוד במפעלי ים המלח כ-17 שנה. בשנתיים הראשונות התגורר בבאר שבע ולאחר מכן עבר לדימונה שם הכיר את רעייתו ארלט. בשנת 1968 נישא הזוג הצעיר בתל אביב, כשנתיים לאחר מכן נולד בנם בכורם יואב, וב-1972 נולד בנם הצעיר אריאל.
דימונה היתה באותה התקופה עיירה שגדלה והתפתחה והחיים שם לא התאימו יותר לזוג הצעיר שחלם לגור במקום עם מרחבים פתוחים. יוסי נתקל במודעה בעיתון שמושב חצבה מחפש גנן – ענה למודעה, והזוג הצעיר הגיע למושב ב-1977. (בראיון שערכנו עימו ציין יוסי בבדיחות הדעת שגם אם היו מחפשים טכנאי מטוסים לעבודה בחצבה הוא היה עונה למודעה). אמנם יוסי היה מבוגר בעשר שנים מהאדם המבוגר ביותר בחצבה, אך המגורים במקום התאימו ליוסי וארלט. שניהם השתלבו מיד בקהילת המקום, יוסי עבד כגנן, וארלט שעבדה תחילה בגן הילדים, עברה אחרי כשנתיים לעבוד בהנהלת החשבונות, עבודה ממנה פרשה בהגיעה לגיל 80. ארלט הלכה לעולמה לפני כמה חודשים, והיום נפרד יוסי מאיתנו ומצטרף אליה.
כולנו זוכרים את יוסי כאיש נעים הליכות, אהוד על כולם, צלם מחונן, ומספר סיפורים בחסד.
תנחומינו הכנים למשפחתו – לבנים יואב ואריאל, ולנכדים, שי, עומר, מיכאל, ואורי, לאח עמיקם וליתר בני המשפחה
יהי זכרו ברוך
בית חצבה

31/08/2025

הרב מנחם הכהן ז"ל
ביום שישי האחרון, 29.8.2025, הלך לעולמו הרב מנחם הכהן – רבה של תנועת המושבים.
הרב מנחם הכהן ז"ל ליווה את חצבה ואנשיה מימי ראשית ההתיישבות. הוא היה זה שהשיא את הזוגות הראשונים במושב, והוא שעמד מאחורי חגיגות בר המצווה המושביות, ששיאן היה העלייה למצדה ועריכת הטקס המרגש במקום. המרחק הרב והנסיעות הארוכות והמפרכות לא הרתיעו אותו, והוא המשיך להגיע בעקביות לחצבה, ברגעי שמחה ובשעות עצב כאחד.
ספר התורה הראשון שהובא לחצבה ב-1968 על ידי הרב מנחם הכהן, היה אחד מכמה ספרים שניצלו מבתי הכנסת שנשרפו ברומניה בשואה. ספרים אלו הועלו לארץ וחולקו בין היישובים החדשים, והספר של חצבה שוכן כיום בבית ספר שדה חצבה.
הרב מנחם הכהן, בעל הלב הרחב והרגיש, ידע לגשר בין דתיים לחילוניים, ועסק כל חייו בקירוב לבבות.
מושב חצבה מבכה את לכתו ומוסר תנחומיו הכנים למשפחתו.

Address

Hatzeva
86815

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ארכיון חצבה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Organization

Send a message to ארכיון חצבה:

Share