30/06/2025
דברים שכתבתי בעלון שאנן בקהילת נוה שאנן חיפה
קהילה יקרה!
היום, לאחר 11 שנים משמעותיות ומרגשות בתפקיד מנהל מרכז תרבות דתי נווה שאנן בחיפה, הגיע הרגע להיפרד. אני מסיים את תפקידי מתוך אמונה עמוקה שזכיתי להיות חלק ממפעל חינוכי, קהילתי ותרבותי שאין שני לו.
כשהגעתי למרכז, ראיתי מול עיניי יעד אחד: להפוך את המקום לבית חם של תרבות, שייכות, זהות, ערכים ואהבת האדם. המרכז לא היה עבורי מקום עבודה בלבד, אלא שליחות אמיתית – מקום שבו נפגשים לבבות, נולדות יוזמות, וצומחת קהילה.
במהלך השנים נבנו תכניות לכל הגילאים והמגזרים: חוגי העשרה לילדים ונוער, הרצאות וסדנאות לזוגות צעירים, קורסים למבוגרים, פעילויות לגמלאים, אירועים קהילתיים בימי חג ומועד. כל אלו יחד הפכו את המרכז למרחב שוקק חיים, עשייה וערבות הדדית.
אני מברך על כך שהמרכז הפך כעת לחלק בלתי נפרד מעיריית חיפה ומהמרקם העירוני הרחב. זהו הישג משמעותי עבור הקהילה כולה, שמקבלת הכרה, חיבוק ומשאבים מהעיר. זוהי הזדמנות להודות לראש העיר, יונה יהב, ליוסי הניג-חבר מועצת העיר, יותם מניץ, ולטלי גולדשטיין- מנהלת אגף קהילה בעיר
במעמד זה אני מבקש להודות מעומק הלב לצוות הנפלא שעבד איתי כתף אל כתף:
לשרית כהן, רכזת החוגים, שפעלה למען הקהילה במסירות אין קץ , בחשיבה תמידית כיצד לשדרג, למנף ולגוון את החוגים השונים. נתנה מעצמה ,דאגה וגילתה אכפתיות לאורך כל השנים. מאחל לה המשך הצלחה בתפעול החוגים בקהילה.
לעירית שר, המזכירה המסורה, שהייתה תמיד שם – באכפתיות, ברגישות, ובנכונות לעזור לכל דורש. עבדה ללא לאות, ביום ובלילה, תמיד שם עם חיוך ורצון לעזור ולעשות טוב. מאחל לה שתמשיך עם אותו מרץ ועם אותה אהבה לפעול למען הקהילה .
לשמוליק חיון, שהצטרף אלינו בשנים האחרונות ,על תחזוקה ללא פשרות, שמירה על ניקיון וסדר, ודאגה מתמדת למרחב נעים לכולם. מאחל לו הצלחה בהמשך, שברכת ה' תהא עליו בכל אשר יעשה .
ולשרה היקרה, שביצעה את עבודתה בצניעות ובשקט שנים רבות במרכז. פעלה מתוך ישרות ואכפתיות ודאגה לכל פרט ופרט. נאחל לה כולנו הנאה מרובה ביציאתה לפנסיה, בריאות איתנה וזמן עם המשפחה והנכדים. תודה גדולה!
תודה גדולה ומיוחדת מגיעה גם לחברי ההנהלה וליו"ר המרכז לאורך השנים. שיתוף הפעולה ההדוק, הליווי המקצועי, החשיבה המשותפת והנכונות להיות שותפים אמיתיים לדרך, הם שאיפשרו להוציא לפועל חלומות, להתמודד עם אתגרים ולצמוח יחד.
ברצוני להודות באופן מיוחד לרבני הקהילה, אשר היו עבורי שותפים אמיתיים לדרך. בהכוונה, בחוכמה, ובשילוב כוחות של רוח וערכים. פועלים למען כלל הציבור, תוך חיזוק רוחני וערכי.
תודתי והערכתי נתונה גם לחברי הקהילה היקרים, שליוו, תמכו, יזמו ולקחו חלק בעשייה. אתם הייתם מקור ההשראה והסיבה האמיתית לעשייה. כל חיוך, שיחה, מילה טובה או שיתוף , חיזקו בי את התחושה שאני במקום הנכון.
חודש תמוז הוא חודש של סתירה פנימית: מצד אחד, תחילתם של ימי בין המצרים, תקופה של חורבן, ייאוש ואובדן; ומצד שני – תקופה שבה השמש בשיאה, ימים ארוכים, אור שמיים פיזי ממשי פורץ בכל פינה. חז"ל עמדו על הדו-משמעות הזו, וטמנו בחודש זה רמז עמוק: יש בכוחו של האור לצמוח דווקא מתוך החושך.
הנביא יחזקאל תיאר את תמונת האליל 'תמוז' שהבכי סביבו היה מלאכותי, טכני, פולחני – בכי לשם בכי. ובכך שרטט בעדינות את ההבדל העמוק שבין פסימיות קיומית ואבדן תקווה, לבין בכייה יהודית שמחפשת תיקון, משמעות, ואור בקצה החורבן.
התמודדותו של עם ישראל עם תמוז לאורך הדורות אינה עיסוק מתמיד בכאב, אלא בחירה רוחנית לראות אור שמתחבא בתוך משבר. הבכי האותנטי, האנושי, הוא תחילת הריפוי. רחל מבכה על בניה – אך בהמשכו של הפסוק (ירמיהו ל"א) הקב"ה עונה לה: "מנעי קולך מבכי… ושבו בנים לגבולם". הבכי אינו סיום, אלא פתיח לתקווה.
דווקא בימים אלה – שבהם הלחימה בעזה גובה קורבנות יקרים, ישנה דאגה גוברת לחטופים, ישנם עימותים מול איראן והחזיתות השונות – אנו נמצאים בשיאם של ימים מורכבים, בהם אנו חשופים לכאב גדול ולבלבול. ובכל זאת, מתוך הבכי הזה – זורח אור. מתוך התחושה שהכול מתפרק, נבנה משהו חדש: רעות עמוקה בין לוחמים, סולידריות לאומית, תפילות ציבוריות שנשמעות מכל פינה, התעוררות רוחנית ולכידות משפחתית וחברתית וכמובן ניסים גלויים שפוקדים אותנו בתקופה הזו. זוהי דרכו של עם ישראל – להפוך דמעה לקרן אור.
אנו נמצאים בימים היסטוריים, בימים של גאולה,מרגישים זאת באוויר .. נתפלל כולנו שיקוימו דברי הנביא זכריה: "צום הרביעי… יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה". לא ביטול הצום, אלא הפיכתו – מתוך הבנה שהחורבן היה שלב בדרך לעולם מתוקן, צודק, מחובר ומואר יותר.
המבצע האחרון נגד איראן נקרא " הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא " . הנצי"ב מוולוז'ין מסביר את הביטוי "וכארי יתנשא": "הן עם כלביא יקום, שהוא גיבור בטבעו. וכארי יתנשא, ארי יש לו טבע התנשאות הנפש,
שעל כן מכונה בשם מלך החיות. וזה מועיל לו הרבה להפיק רצונו יותר מכפי כוחו גם כן."
הנציב מסביר שההתנשאות היא היכולת להשתמש בכוח שמעבר לכוח, בזה המופיע אחר שכבר אזל הכוח.
הגבורה של עמ"י טמונה ביכולתו להתנשא מעל הטבע, להפיק מעצמו כוחות שמעבר למה שנדמה שיש בו.
מאמינה בכח של עמ"י , בכח של כל אחד ואחד בקהילה להמשיך להתגבר ,לבנות ולהיבנות.
בתפילה לאבינו שבשמיים ובתקווה לימים של שקט וביטחון, לנצחון גדול, שחיילינו ישובו לביתם, שהחטופים
יוחזרו לחיק משפחותיהם. שנדע ימים שקטים ובטוחים.
תודה לכולם, בברכה ובהערכה גדולה, ניר שער.
