31/12/2024
הקשת שבירכה אותנו היום, היא תמצית הכל. יש סדק באפור - כך נכנס האור.
ולסיכום שנת 2024, אנחנו תקווה שכל עץ אשר ניטע - נגע, ומעט ריפא.
במשך השנים, הערך הנפשי תמיד היה בונוס שהיינו מציינים בהדרכות של אירועי הנטיעות. קודם כל, הכי דחוף - צל. ומהר, ועוד דברים חשובים כמו חמצן, אוויר נקי, קיבוע פחמן, פוריות קרקע ועוד ועוד. ובסוף, כדובדבן, החשיבות לנפש ולבריאות הנפשית. אבל לא השנה. השנה, כל הסדר התהפך. פעולת הנטיעה של העצים התגלתה בראש ובראשונה כמרפא. כמניע ליציאה החוצה לאוויר, כמרחב למפגש ולביחד. לנטוע תקווה בלבבות היא אינה מטאפורה. היא היא האמת כולה.
"נטיעת עץ היא הדבר הכי אופטימיסטי שניתן לעשות" אמר היום חנן ממושב דקל.
וכמה שהיינו זקוקים לתקווה השנה. בנגב, בעמק, בגולן או בשרון, אלפי העצים השנה ניטעו לשלוח את שורשיהם אל הקרקע עם משאלות, ואת ענפיהם אל על עם תפילות.
ועם הפנים אל השנה הבאה, לא הסתיימה מלאכתנו, ומלאכת העצים הצעירים רק החלה. פצעים עמוקים כל כך אי אפשר לרפא ברגע. אנחנו מזמנים לא רק נטיעות חדשות, אלא חזרה עונתית או יומיומית אל העצים הרכים. מזמנים מהנוטעים מבט לברר, על מי נפלה שלכת, ומי יתעורר ראשון. האם השקדיה הצעירה כבר תשלח פרח? מתי הנץ עלה טרי מקופל, בכמה התארכו הבדים החדשים. למי נפלה סמוכת במבוק בסופה שניתן להרים מחדש, ואולי האדמה יבשה מדי ומתריעה על בעיה שצריך לפתור במחשב ההשקייה. המבט הזה בעונות האילנות מזכיר לנו את הבר-חלוף, ואת התנועה.
למשל, במקום מושבנו בעמק האלה, העצים עוד לא השילו כולם את עלי הסתיו - ואני ראיתי שקדיה. השקדיה הקבועה, הזריזה, מקדימה לשלוח פרחים ראשונים. בשיא החורף, ביום גשום במיוחד, אמיצה, קצת חצופה, שולחת אותות לבנים של אביב. מסביבה אלות החורש כמעט כולן כסופות ובין לבין - זו זהובה וזו סמוקה, זו בוהקת אדומה, וכך ברגע אחד של חורף שיא - סתיו וגם אביב, והקיץ זיכרון רחוק. והנה אחת כזו, שעדיין אוחזת איתנה ועליה עלעלי הקיץ הטריים הירוקים, לא משחררת אל האדמה עדיין. וכיצד ניתן בכלל לצפות מאלה לשחרר אל האדמה? כיצד לה האמונה שיבואו ימים נוספים אחרי הקור, ימים של אור? היא יודעת, פשוט יודעת. מתכנסת פנימה, ופנימה, ופנימה. ויודעת. עכשיו זה הזמן לשמור, לאגור, פשוט להיות, והיא יודעת שתגיע ליום אחר, מואר יותר ועלעלים טריים יבואו שוב. והיא יודעת, כי זו שלידה היפיפיה הקדימה ושלחה לה תזכורת לבנה.