22/03/2026
החרוסת של אימא אסתר
חג פסח ממשמש ובא, והינה הוא לפתחנו. פסח, היה ועודנו אחד החגים האהובים ביותר עלי. סיבות רבות לכך, אם להיות כנים, הרי שהסיבה העיקרית היא, המאכלים המיוחדים של חג זה, המאכלים והאווירה המיוחדת של החג, הם שהוליכו אותי, לאהוב את פסח יותר מכולם, (במקביל ליום העצמאות, יום הולדתי בשנת תשי"ד, 1954). אבא שלנו משה מנושרי, נשמתו עדן, הידוע יותר, כסבא משה, הלך לבית עולמו, ממש בצאת החג. סבא משה, נפטר לפי העברי ב-כ"ב בניסן, למעשה, באיסרו חג פסח. סבא משה, היה הדמות הדומיננטית בחג, הוא הוליך את ליל הסדר, הוא הכתיב לא מעט לאמא מה לבשל, יחד עם זאת אמא, אסתר מנושרי לא הייתה שתקנית, בעיניים שלי, אמא הייתה דומיננטית לא פחות. מן הטעם הפשוט, אמא שלנו, סבתא אסתר, הייתה מלכת המטבח. במקביל, סבא משה, הבין במטבח, ועל כל פרט ופרט בבישול, מעצם היותו בשלן מעולה, ואם שמענו ויכוחים בין שתי הדמויות האלה, לרוב, הוויכוחים היו על רקע הערותיו של אבא על מה, איך ומתי מבשלים. אמא אסתר כמו כל עקרת בית, לא אהבה בלשון המעטה את ההתערבויות של בעלה במטבחה. בפרסית שירזית יהודית, על התערבויות כאלה אומרים, דאס א-פאשם נא קון, אל תכניס את הידיים שלך ברגליים שלי, בעברית אל תתערב בעניינים שלי. היו ביניהם ויכוחים שאחרי 5 דקות, הסתיימו, עד הוויכוח הבא. ובכל זאת, אבא ואבא היו נשואים 80 שנה ! כן, קראתם נכון. כשהם נישאו זה לזו, אבא משה היה בן 17 ואמא אסתר בת 15. אבא נפטר בשנת 2019 . אמא נפטרה שנה וחצי אחריו. אני מתפלל כל יום, ששניהם שומרים עלינו מלמעלה. שומרים על מנשה ואישתו נעומי, שומרים על אפי ואישתו יפה, שומרים על ריקי אלמנתו של אחי אשר, שומרים עלי ועל אישתי מרים, שומרים על דני ואישתו ציונה, שומרים על כל הצאצאים שלהם.
נחזור לפסח.
שני דברים פולקלוריסטים בלתי נשכחים, היו לנו בחג פסח, החרוסת של אימא, והמטפחת שעמה כיסתה אימא את קערת "הא לחמניא". החרוסת שלנו חריפה ומתובלת מאוד, בשונה מהחרוסת של רוב העדות, שכן אצלם החרוסת מתוקה אפילו מתוקה מאוד. החרוסת של אימא הייתה למיתוס, ואת זה הבנו כבר בשנים הראשונות לחיינו. אימא הייתה מכינה את התערובות באמצעות העלי והמכתש הנצחיים, המכשיר הקדום הזה היה עושה רעשים מיוחדים שאהבנו לשמוע לפני בוא החג. ידענו גם שזה זמן פיצוח הרימונים ששמרנו מסוכות, ושאחד או שניים מהם, אכלנו בדרך, בליל ט"ו בשבט. עכשיו הרימונים שנותרו, ימצאו את עצמם שקועים עמוק בתוך החרוסת. כמובן לכבוד החג היו כלי אוכל נפרדים לחלוטין שיוחדו רק לחג פסח. במקביל, הפעילות האינטנסיבית עם העלי והמכתש היו בבחינת הקולות שמבשרים את סיום ההכנות לפסח. אימא כתשה את התבלינים תמיד סמוך לחג כדי לשמור על טריותם.
עוד כשהיינו ילדים קטנים ידענו כי סיומו של פסח הוא גם חג היציאה לטבע, או בפרסית "רוז אה באח" (האות חית נהיגת כמו האות הא). למעשה זהו ראש השנה הפרסי העתיק,(זורואסטרי) יום מיוחד כשני חלקי היממה, היום והלילה, שווים, ומכאן ואילך היום מאריך והלילה מתקצר. יום זה תמיד יוצא באיזור פסח. לפעמים בפסח עצמו.
כאמור, הייחודיות של חג פסח, התרכזה לא מעט, בגין המאכלים המיוחדים לחג, העיתוי העונתי זימן לנו את אחד מסוגי הירק הכי מזוהה עם פסח, הלוא הוא, כמו פול, ירק מעולה שבא בליווי שמיר בתבשיל האורז, בפסח פשוט אוכלים יותר אורז, ומשום כך מחפשים לגוון מאכלים בשילוב אורז. מה אומר לכם, מעדני מלך. והיה עוד משהו מיוחד רק לפסח - בורקס מצה. יוצרים חביתת ירק עשירה, טומנים אותה בתוך מצה רטובה שעשויה כמו פיתה, ומטגנים קלות. קיבלתם בדיל אחד, פחמימות, חלבונים, ויטמינים, משהו, משהו.
בואו נחזור לחרוסת, הייתי יכול לאכול צנצנת של חרוסת שעשתה אמא, עם כפית בלי חשבון, לרוב זה היה מלווה בחסה. מרוב שאהבתי את החרוסת. ובשביל, העניין הכייף והניסיון, אמא לימדה אותי להכין את החרוסת המיוחדת שלה. הכנתי. הבאתי לבית ההורים. ביקשתי מאבא ואמא לטעום מהחרוסת. המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל הייתה מצד אבא, תוך כדי שהוא אוכל את החרוסת שלי, הוא מפטיר בשקט כלפי אימא בפרסית, "החרוסת שלו טובה מאוד, אני חושב שאפילו יותר טובה משלך" באותו רגע, אימא הייתה האימא הכי מאושרת ומרוצה בעולם, ואם היא חשבה שלא הבנתי את הדו שיח ביניהם (בפרסית) היא גם תרגמה לי ואמרה במעיין ניצחון, "זהו, עכשיו אתה יודע להכין, ואם אבא אוהב את החרוסת שלך, מה שהכנת, זה המתכון הכי נכון. אל תשנה כלום, תעשה תמיד אותו דבר". ואכן כך היה מאותה שנה, אני הממונה על החרוסת, מכין, ולא רק לעצמי, גם לאחים שלי.
מטבע הדברים, השנים הראשונות שההורים הלכו לבית עולמם, היו שנים לא קלות. אבא (97) ואמא (95), נפטרו בשיבה טובה, אומנם השנה האחרונה לחייהם, הייתה מאתגרת ולא פשוטה, לכתם מאיתנו, השאיר לנו חלל גדול. אל לנו להלין, על כך, שהרי זו, דרך כל בשר, וזו דרכו של עולם. עם השנים למדנו לחיות עם החסר הזה. יש לנו מספר נחמות, ושתיים מהן, זו העובדה שזכינו שהזוג הנצחי הזה גידל אותנו, ונחמה שנייה חשובה ביותר, הם השאירו שבט לתפארת. תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים לעד. אמן.
היושב במרומים יגן עלינו, ישלח את מלאכיו לסלול לנו דרך טובה ונכונה. מי שאמר והיה העולם, יגן על חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, באשר הם, העוסקים בהגנת עם ישראל, המולדת הנצחית שלנו. חג פסח, שמח וכשר.
גד מנור
