08/10/2026
יש ימים שאנחנו זוכרים. ויש ימים שמשנים אותנו לתמיד.
״לא כולנו מתנו באותה שבת, ב־7 באוקטובר. אבל משהו בתוך כל אחד מאיתנו מת באותו יום.״
שלוש שנים אחרי ה־7 באוקטובר, התכנסנו יחד עם הקהילה היהודית בברצלונה לטקס זיכרון, שבמרכזו עמדה שאלה אחת:
איך ה־7 באוקטובר שינה את חיינו?
כי לא כולנו חווינו את אותו אובדן, לא כולנו עברנו את אותם הדברים, אבל משהו בכולנו השתנה באותה שבת.
דרך סיפורים אישיים, קטעי קריאה ונגינה, נתנו מקום לחוויות השונות, לכאב, לפחד, לשאלות של זהות ושייכות, ולחיים שנמשכים, אבל כבר אינם בדיוק כפי שהיו.
גם בני ובנות הנוער לקחו חלק בטקס והביאו את קולו של הדור הצעיר, שגם עולמו השתנה באותו יום.
בעברית, בספרדית, בקטלאנית ובאנגלית, שמענו קולות שונים שהתחברו לזיכרון משותף.
יחד זכרנו את הנרצחים והנופלים, את החטופים והשורדים, ואת המשפחות שחייהן השתנו לנצח.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש סיפור אחר על ה־7 באוקטובר. אבל אף אחד מאיתנו לא נשאר בדיוק מי שהיה לפניו.
אתמול נתנו מקום לסיפורים האלה, לזיכרון ולכאב, ובעיקר לתחושה שאנחנו לא לבד.
תודה גדולה לכל מי שלקחו חלק בטקס המרגש והמשמעותי הזה. ❤️
לנועה ומאי ודפני על הנגינה המופלאה שהוסיפה כל כך הרבה רגש לערב.
ללירון שהקריא את הטקסט הקשה והמטלטל ברגישות ובעוצמה. וליתר המשתתפים שדבריהם חדרו לליבנו
וליותם וליאו, שלקחו חלק בטקס והדליקו נר זיכרון.
ותודה לכל מי שהגיעו, הקשיבו, זכרו והיו איתנו.
