31/12/2025
מתוך ערב שנערך אתמול לכבוד חג הקיבוץ:
ערב טוב,
למי שלא מכיר - ליאור בראל, נשוי לגל ואבא לשי ויובל.
בכתיבה שלי את הטקסט עצרתי לרגע וניסיתי לחשוב על ניסוח הגדרה משלי למונח הזה שנקרא "בית". על הדרך נזכרתי בסבתא שלי, שמתגוררת לבדה באיזור המרכז, שתמיד שאני מבקש ממנה לבוא לבלות איתנו את סוף השבוע היא אומרת לי: "תשמע חמוד, אני צריכה את הבית שלי, את המיטה שלי, אין כמו בבית".
הרבה פעמים אני מוצא את עצמי מתקשה להסביר לסביבה הקרובה שלי, משפחה וחברים לעבודה כשהם שואלים אותי "איך אתה מסוגל לגור שם? ועוד לגדל ילדים?" ..בתגובה אני מוצא את עצמי מתקשה להסביר להם במילים ומסכם ב: תבואו, תחוו ותבינו.
"אתה לא מפחד?" הם שואלים
ואז אני מספר להם, על רגעי הפחד, אבל באותה נשימה אומר שקל הרבה יותר לפחד ביחד. הביחד הזה שכל כך מאפיין את הבית שנקרא יד מרדכי. אפילו בימים קשים כמו ימי הפינוי הצלחתי להרגיש את הביחד, וכמה הוא מרגיע ומאזן, באותם ימים הראש מוטרד מהפחד, מאי הודאות, אבל הביחד והקהילה הצליחו ליצור מרחב משלהן, מרחב שבו יש מי שמקשיב, יש מי ששומר, יש מי שמחזיק שגרה.
בחרתי לגור ביד מרדכי כי רציתי הפסקה, רציתי break ממירוץ החיים, האיום מעבר לגדר היה לי ברור, אבל יחד איתו היתה בי תקווה, תקווה לעולם טוב יותר, שבו אין פחד, ואנשים יכולים לחיות יחד, בפשטות ובשלום. התקווה הזו התבררה כנאיבית והתפוררה בשנתיים האחרונות.
אבל כך גם השיר שבו בחרתי, שמצטייר כשיר עדין ונאיבי, אבל הוא בעצם ביקורת שקטה על האופן בו אנשים חיים.
הוא מדבר הרבה בלשון עתיד, על כמיהה ותקווה ועל משאלת הלב לפיה "אולי יום אחד נוכל....."
אבל כשאני מאזין לשיר הזה, אני מרגיש שההחלטה שלי לבנות פה את ביתי, והחיים פה בפועל, מעניקים לי את העתיד שמתואר בשיר כבר עכשיו, כבר בהווה, כי אני בעצם לא מייחל לחיים הטובים והפשוטים שיבואו, אני חי אותם כאן ועכשיו, ביד מרדכי, הבית שלי.
לשיר קוראים "חיים פשוטים" כתבו והלחינו אותו עידן רייכל ואביב גפן.
"ואת
עכשיו את לא יודעת
אבל אני שמעתי, יש חיים טובים
שכל האנשים חיים בלי פחד
ונשארים ביחד
חיים פשוטים"
Provided to YouTube by Helicon Ltd.חיים פשוטים · Idan Raichelרבע לשש℗ 2013 Helicon Ltd.Auto-generated by YouTube.