תנועת אעירה שחר / אור ירוק, דופטי לשלטון

20/08/2026

בעזרת השם / יפה גליקמן
פרוייקט בינדתי של תנועת אעירה שחר

המטרה
קירוב לבבות ללא הבדל דת, מין וגזע.

מה זה השם?
של מי?
שלי?
שלו?
או אולי השם הכי גדול עם מקדם ערכי של הא, אות הידוע.
ה ש ם
שאינו אשם לעולם.
אל עליון שציווה אותנו
"לכלם שמות יקרא".
זה שהכניס לעולם את תעודת הזהות האישית, הבינאישית, של השם
ואיפשר לנו לתקשר זה עם זה דרך עולם השם
ובעזרת
ספר היצירה.

בלב עולם טעון מלחמות, חיכוכים, מחלות, נכויות וקורבנות
אנחנו צריכים עזרה
להנמיך את האש.

ואל מי נפנה?
אל הגדול מכלנו
אל זה שיצר אותנו.

בל"ב נתיבות חכמה נוצר העולם.
העולם נוצר בלב.
במקום של האהבה והרגשות.
הלב שפועם בין חדרים ובין פרוזדורים וניתקל בדלתות שבורות, חלודות ונעולות.

מחפשים את המפתח הנכון.
כל מפתח בינאישי מעורר מינימום אי הבנה כלשהי.
איך מגיעים להבנה המוחלטת?
כשמתחברים למה שמעבר לנו,
לעזרת השם.

איך הגעתי לצירוף הזה
"עזרת השם"
ומה גיליתי?

בקרוב בסרטון קצר
שאולי יהפוך לסידרה בינדתית ובינעדתית.

שלכם
יפה גליקמן
מנהיגת תנועת אעירה שחר
כל אחד וההגה שלו
אך
לאן?
איך נימנע מהתנגשויות?
הקוד
"בעזרת השם"
בעזרת הלב!

חלק ראשון

(C) כל הזכויות שמורות להוצאת דלישס - ליש

20.8.26

י"ז אלול ה'תשפ"ו

י"ז הוא מועד מיוחד להתחלה
ועל סודותיו
נעמוד ונשב
בפרקים הבאים

שלכם,
באהבה רבה

"ואהבת" / יפה גליקמן
מתוך הספר: התנ"ך שלי / יפה גליקמי

"ואהבת" את ה' אלוקיך
"אהבת" זה לשון עבר.
מה קרה?
שכחת?
עזבת?
בגדת?
הפסקת?
לקחת פסק זמן?

"אהבת" זה פועל.
זה מצריך פעולה.
"אקשן!"
זה לא בקשיש...
ראייה: אהבה זוגית.
מי שלא מגיע
נכנס
ל OFF
לכעסים
לשיעמום
לפרידות קשות, מעצבנות ועצובות.

אל עליון, אלהי ישראל, אלוהי תבל ומלואה
מכיר ויודע טוב מאד
את הסחורה אשר יצר.
הוא מראש סידר לנו:
אהבת.
לשון עבר.
הוא ידע שנתרחק, שנרים אף, שנצפצף...
שניפרד!

ולכן
הוא סידר לנו
"ו אהבת"
הקדים את וו ההיפוך לתחזית.
אהבת, נכון.
אבל,
אתה תשוב אל אהבת האל, אל חיקו החכם והמגן.

הוא מחכה באהבה ובסבלנות עד שנגמור עם כל הקונצים שלנו.

"שובו שובו בנים שובבים"
שובו בנים מהשבבים.
זה לא אלהים.
השבבים הכניסו את העולם לסחרור הרסני של התכתשות עם האל
ו"שבוייה שבוייה", לאט לאט, נשבר מטה הקסם של השבב ונחשפות סכנותיו הנוראות.

דרך האהבה המתחדשת לאלהים נפתחת בחכמה.

השיבה
שיבה היא כמו זקנה
ומה יש בה?
שב י-ה
משתחררים מהשבייה המעשית והרוחנית
אל
האהבה הראשונה.

"ואהבת"

י"ז אלול התשפ"ו
20.8.26

ועל התאריך המיוחד עצמו
בקדנציה נוספת.

יפה Beauty

20/08/2026

קרוע? יפה גליקמן

תנועת אעירה שחר / אור ירוק, דופטי לשלטון

קריעה היא סוג של אבל
אדם נפרד ממשהו חשוב בחייו
אך מתפנה מקום ריק
ובעל כורחו
הוא לומד או לא לומד למלא את החסר.

לכל חכה יש שני קצוות

בקרוב!

תגובה לנעם חורב
על הקטע החינוכי המקסים והנכון על שקיות קרועות.

בקרוב!

הסבל
הכאב
האינאונים
והבכי

כנקודת זינוק להזדמנויות חדשות

הזדמנות חדשה היא לא תמיד משהו שהזמנת לעצמך.
אלהים מזמן זימונים.
אז תפתח את העיניים
לא תמיד צריך להתאמץ
ובין הדמעות
תראה
ותבין.

תנועת אעירה שחר

(C) כל הזכויות שמורות להוצאת דלישס - ליש

20.8.26

יפה Beauty

20/08/2026

לפני שבוע קפצתי לסופרמרקט.
התכוונתי לקנות כמה מצרכים בסיסיים,
אבל כמו תמיד יצאתי בסוף עם מיליון שקיות.

הבית שלי נמצא שבע דקות מהסופר, אז ביציאה הירהרתי -
לתפוס מונית או ללכת ברגל?
כשלא נראתה שום מונית באופק, אמרתי לעצמי:
"יאללה, אל תהיה עצלן, לֵך קצת ברגל".
העמסתי את כל השקיות והתחלתי לצעוד.

בשלוש הדקות הראשונות הכול היה סבבה. באמת.
איפשהו לקראת הסוף התחיל להיות לי קשה.
השקיות היו כבדות, הרחובות מלאים אנשים שעמדו בדרכי,
ואם זה לא מספיק -
שקית אחת עם אורז מלא ומלא ירקות איימה להיקרע.

לא עצרתי לנוח אפילו לשנייה, כי אמרתי לעצמי -
הנה, הבית כבר קרוב, רק עוד קצת... רק עוד קצת...
תיכף תגיע.

בסוף הגעתי הביתה מזיע, מתנשף ואדום.
זרקתי את השקיות על הרצפה והתחלתי לחשוב –

אנחנו נוטים לקחת על עצמנו לא מעט.
ממלאים את שקיות-החיים שלנו עד אפס מקום.
לימודים, קריירה, מערכות יחסים, טיפול בילדים, משכנתה, משפחה.
אינסוף עניינים שממלאים לנו את הזמן ומרוקנים את האנרגיות.
ומה קורה בסוף?
או שאחת השקיות נקרעת לנו,
או שאנחנו מגיעים למחוז חפצנו מותשים בלי ליהנות מהדרך.

למה אנחנו לא מרשים לעצמנו להניח לרגע את השקיות?
במירוץ המטורף הזה שהתמכרנו אליו, אנחנו כל כך עסוקים,
ששכחנו איך לעצור ולהתאושש לפני שנמשיך במסע.

הרי יכולתי למצוא איזה ספסל, להתיישב, לנשום קצת, להרגיע את הדופק. ואז, בכוחות מחודשים, להרים אותן שוב ולהמשיך עד הבית.

אנחנו טרודים בדאגות בלתי פוסקות בגלל הבוס שלנו.
בגלל המשקל שלנו.
בגלל הזוגיות שלנו.
בגלל ההורים שלנו.

החיים שלנו סבוכים ומפותלים, בעיות חדשות צצות כל הזמן,
מיילים דחופים מציפים את התיבה שלנו.
כל כך הרבה דברים דורשים תיקון או טיפול או התייחסות.
השקיות שלנו מתמלאות עוד ועוד, וזה בסדר. אלה החיים.

אבל כדי לשרוד את כל זה, צריך גם לדעת מתי פשוט להניח לדברים.
לזהות מתי אנחנו צריכים הפוגה, קצת זמן עם עצמנו.
לשבת מול סדרה ולא לעשות כלום בלי להרגיש אשמים.

בימים האחרונים עשיתי הסכם עם עצמי.
כשארגיש שהשקיות שלי כבדות מדי -
אקח פסק זמן, אניח אותן, אאפשר לעצמי מנוחה.
כשאהיה מוכן, ארים אותן שוב ואמשיך הלאה…
עד הספסל הבא.

(מתוך הספר "טיוטה של אושר")

14/06/2026

14/06/2026

[14.6, 14:17] יפה גליקמן: https://vt.tiktok.com/ZSQxnk9Xc/

☆★☆☆☆☆★☆☆••♥︎••☆☆★☆☆☆☆★☆

אפשר לדרוך על נשמה
אי אפשר לשנות לה את המסלול
היא תמיד תמצא דרך לצעוק
או תיגווע בשתיקה

יפה גליקמן
תנועת אעירה שחר

☆★☆☆☆☆★☆☆••♥︎••☆☆★☆☆☆☆★☆

[14.6, 14:17] יפה גליקמן: מכתב ופתיח לדניאל,
אני לא עזבתי את הבית. המהלך היה מאד מדורג ומלא התחשבות בהורים.
יום אחד אמרה לי אמי
רק תשתדלי שאבא לא יידע
וכך היה.
או אולי הוא הבין?
הרי גם אחיו ואחותו הפכו בצעירותם לחילוניים.
אני כבר לא הייתי ילדה.
עשיתי ועברתי מהלכים ממושכים.
הרצאות.
שיחות עם רבנים
בשנות העשרים לחיי.
שום "הוקוס פוקוס".
תמיד שמרתי על קשר הדוק עם המשפחה.
אחי היה נוהג את אמי ואותי למושב
ואומר:
בואי נתווכח, שלא ארדם בנהיגה.
תמיד עם חיוך ועם הומור.
אחי השני ביקש, כשהייתי מותשת ועייפה... תשימי שרוולים לקידוש.
למדתי להבין שזה פשוט להתחשב.
לא היה לי מסובך לשים שרוולית או עליונית כשאני רואה את אחי.
אחי ידע, הבין, הכיל ואהב.
לימים, סיפרו לי שני אחי על הספקות שפגשו גם אותם בעת שירותם הצבאי.
הם ניצחו, כל אחד בדרכו את השאלות.
העולם שלנו מזמין שאלות. מוגבלות התפיסה האנושית יוצרת סדקים באדמה שתובעים מילוי
ולפעמים, זה משהו אחר.
כל מיני סטנדרטים דוחים
כמו לבוש, קונספטים חברתיים מעיקים וסטיגמה.
הנשמה מבקשת להשתחרר מכבליה.
הגיתי והגיתי בה במשך שנים, בכל מיני דרכים.
התורה לא עזבה אותי והשאירה לי חבל.
חיפשתי בתוכי שנים אחר האמת ונמשכתי אל פרשות קסומות ונעלמות בתורה.
עשרות שנים אחרי,
אני שוב מתקרבת.
איש לא מכריח אותי.
עברתי עולמות, למדתי והתעניינתי.
הבנתי
עד כמה הייתי פשוטה ופשטנית כשחשבתי את עצמי לאשה חושבת.
למדתי תורות והוויות נסתר מכל הכיוונים.
עולם הנסתר, האנרגיות, התיקשור, האותיות, המספרים והצורות משכו אותי מכל הכיוונים ותפיסות עולם שונות אחזו בי בכבלי קסם.
למדתי בהדרגה לדעת עד כמה הדברים עמוקים, נסתרים ומתרחבים על ידי אלף ואחד גורמים.
למדתי להבין שנכשלתי בחוסר ידע, במיעוט ערך לא פזיז אך לא מספיק מכיל ומוצק.
הראתי לדעת שכמו שחשבתי שאני מעמיקה לא ידעתי את ההיקף ואת העומק של האוצר האינסופי של היהדות.
גדלתי במשפחה מכילה ומתחשבת וזה האוצר היקר לי מכל, בו אני מחזיקה ודבקה עד היום.
אני מגדירה את עצמי
כתלמידה.
תלמידה של הקב"ה, תלמידה של העולם.
תלמידה אינסופית
של עולם אינסופי.
אותי קיבלו
אך אני גם קיבלתי אותם.
לא חדלתי לאהוב אותם
והמשכנו לאהוב
ולהתחשב זה בזה.

אי אפשר לקחת מאדם את הדרך שלו.
לכל אחד ממתינה הדרך שלו.
בסיבוב כזה או אחר.
הדרך היא האדם עצמו ואין שתי דרכים זהות.
אין שני בני אדם זהים.
כל אחד והפרי והפריון שלו.
כל אחד והעץ שלו, עליו הוא הופקד לטפח בגן העדן והחרב האנושי.

העולם החרדי הרבה יותר נוקשה
ו...פנאטי...כך היינו מתבטאים בזמנו.
אני נולדתי אל חברה ציונית דתית.
אמונתי היתה מאד חזקה.
כמעט והייתי למודל חברתי של אמונה ותיפקדתי כמנוע חברתי
אך הייתי ילדה, נערה וחיילת בנחל דתי,
שלא הפסיקה לחשוב,
שלא פחדה לשאול ולענות
עד שלא היו לי תשובות.
אני זוכרת שסגרתי את לשון המעטפה
לאהוב לבי באותם ימים.
ימים של חזית ומלחמה.
כבר לא הייתי בטוחה...
הספק התחיל להתבהר
לקרום עור ואור
וגידים
ולחלחל
אך זה לא הופיע במכתב.

נפלא שידעת להכיל ולשמור על אהבה והבנה.
דניאל בגוב האריות.
החברה החרדית הרבה פחות מכילה
הרבה פחות מקבלת.
המאבק שלך הרבה יותר מסובך
ומפחיד.
אתה מפחיד את המנעולים הסוגרים על החברה הזו.
אתה נוגע בסדקים
שנוהגים
לטייח.

האמת שלך תמשיך להוביל אותך
אל הנתיב שלך, אל המסלול שלך.
אני לא יכולה להבטיח לך סוכריות.
שום דבר לא סגור בעולם הזה
אך החברה הסגורה בה גדלת, החמיצה אותך.
משפחתך לא נהגה בחוכמה
אך גם לה נכון השיעור שלה.
יצאת בשאלה
וצמחת באהבה.
בחרת לעצמך תפקיד להיות בית לאחרים שאיבדו בית, במובן השלם והמלא של המילה.
מי שאהבה היא השפה שלו ימשיך ויתפתח וימצא.
בהצלחה!

יפה גליקמן
מנהיגת
תנועת אעירה שחר

(C) כל הזכויות שמורות להוצאת דלישס - ליש
14.6.26
יפה Beauty

לא להעברה! לא לשיתוף!