28/05/2026
אבנר בן־זקן: "לא רק לערבים אין ניסיון בלהיות מיעוט, ליהודים אין ניסיון בלהיות ריבונים"
מלחמת אזרחים? מדינת תל אביב? כדי למנוע תהליכי פיצול ופירוק של ישראל, ההיסטוריון בן־זקן מציע בספר חדש דרך נוספת לפתרון
כשמערכת הבחירות כבר נראית באופק, במרחק חודשים ספורים בלבד, הישראלים מוצאים את עצמם מפולגים מאי פעם — וישנם שסעים חברתיים עמוקים שהוחרפו בידי ממשלה הנחושה ללבות מחלוקת.
כמה קולות קיצוניים החלו להאמין, מתוך ייאוש, שהתשובה היחידה היא מלחמת אזרחים. אחרים משוכנעים שהפתרון הוא הקמת קהילות אוטונומיות שבהן כל קבוצה תחיה לפי חוקים משלה — וישנם אלו שהרחיקו לכת עד כדי הצעה של "פתרון שתי מדינות" מסוג אחר: יצירת ישות המכונה "מדינת תל אביב" עבור ישראלים ליברלים, ומדינת יהודה עבור כל השאר.
ההיסטוריון אבנר בן־זקן, ממייסדי ויו"ר המכון למחשבה ישראלית ופרופסור בקריה האקדמית אונו, טוען שהם טועים לחלוטין. לתפיסתו, הדרך לשיפור המצב אינה על ידי עידוד הפיצול, אלא בדיוק להיפך. הבעיה, לפי אבחנתו, היא שכמעט 80 שנה לאחר שישראל הפכה למדינה ריבונית, אין בה אומה או לאומיות ישראלית ממשית שניתן לדבר עליה.
בספרו החדש "מדינת הישראלים", שיצא לאור בהוצאת המכון למחשבה ישראלית (בינתיים רק בעברית, אך תרגום לאנגלית צפוי בקרוב), טוען בן־זקן שהציונות השיגה את מטרתה ב–1948 כאשר הפכה את היהודים ממיעוט המפוזר ברחבי העולם לרוב בתוך מדינתם, אך המדינה הזו לא רק נכשלה בהקניית תחושת לאומיות לאזרחיה, אלא אף פעלה באופן פעיל לדיכוי הישראליות.
"המוסדות הישראליים, המבנים המשפטיים והשיח הפוליטי ממשיכים לתת עדיפות לתפיסה של המדינה כשייכת לעם היהודי העולמי, ולא לאזרחיה ככאלה", הוא טוען בראיון ל"הארץ". כראיה, הוא מציין את חוק היסוד השנוי במחלוקת שעבר ב–2018, המגדיר את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ולא של אזרחיה — ובכך מעניק למעשה מעמד של אזרחים סוג ב' למיעוט הערבי שהוא יותר מ–20% מהאוכלוסייה.
בספרו החדש טוען בן־זקן שהציונות השיגה את מטרתה ב–1948 כאשר הפכה את היהודים ממיעוט המפוזר ברחבי העולם לרוב בתוך מדינתם, אך המדינה פעלה באופן פעיל לדיכוי הישראליות.
כהוכחה נוספת לחשש של המדינה מקידום הישראליות, הוא מציין את סירובה להכיר בישראלי כלאום במרשם האוכלוסין כחלופה לאפשרויות הקיימות של יהודי, ערבי ודרוזי. ואכן, כאשר קבוצה של ישראלים בולטים — יהודים וערבים כאחד — הגישה עתירה ב–2013 בדרישה שלאומם יירשם כ"ישראלי", היא נדחתה על ידי בית המשפט העליון.
היעדרה של זהות לאומית משותפת, מזהיר בן־זקן, ניצב בשורשן של רבות מבעיות החברה כיום, ומאיים על עתידה ורווחתה של המדינה הרבה יותר מכל אויב חיצוני. "ככל שעובר הזמן, ואנו לא מטפלים בבעיה הזו בצורה רצינית הכוללת את כל אזרחי המדינה הזו, תהליכי הפיצול ופירוק המדינה צפויים להתעצם", אומר בן־זקן.
בספרו הוא מציג מה שנשמע כרעיון תמים, בהתחשב בעוצמת המתחים החברתיים הנוכחיים: יצירת זהות ישראלית אחת לכל אזרחי המדינה, ללא קשר לדתם או למוצאם האתני. כצעד ראשון בכיוון זה, הוא מציע חוק מדינת לאום חדש המגדיר את ישראל לא כמדינת הלאום של העם היהודי, אלא כמדינת הלאום של העם הישראלי. "מדוע שהמדינה הזו תהיה שייכת ליהודי מבריסל, שלעולם לא יחיה כאן, יותר מאשר לדרוזי מדאלית אל־כרמל שנולד וגדל כאן והוא בעל אזרחות?", הוא שואל.
"המדינה הוקמה על ידי פליטים יהודים למען פליטים יהודים, ותרבות הרוב במדינה היא יהודית. ככה הכל התחיל ואין סיבה לשנות את זה. אבל זה לא סותר את הרעיון של מדינת כל אזרחיה".
לאחר מכן הוא מציע להפריד לחלוטין בין דת למדינה ולהנהיג בחירות אזוריות לייצוג בכנסת. המהלך האחרון, לדעתו, יפתור את הבעיה הכרונית של ישראל — קבוצות אינטרס בעלות מיקוד צר, כמו החרדים והמתנחלים בגדה המערבית, המפעילות כוח פוליטי חסר פרופורציה.
המניפסט שלו אולי דומה לרעיון "מדינת כל אזרחיה" — הזוכה לתמיכה במיוחד בקרב המיעוט הערבי בישראל, אלא שבניגוד לרבים מתומכיו, בן־זקן לא היה מבטל את האופי היהודי ואת הסמלים היהודיים של המדינה, לא את דגלה ולא את שמה. "המדינה הוקמה על ידי פליטים יהודים למען פליטים יהודים, ותרבות הרוב במדינה היא יהודית", הוא אומר. "ככה הכל התחיל, ואני לא רואה שום סיבה לשנות את זה. אבל זה לא סותר את הרעיון של מדינת כל אזרחיה".
מדינת כל אזרחיה אינה אמורה לתת עדיפות לקבוצה אחת או יותר בחברה על פני אחרות, אך בן־זקן מוסיף כי לא היה מבטל את חוק השבות, המעניק רק ליהודים ולצאצאי יהודים את הזכות להגר לישראל. "זה חלק מה־DNA של המדינה, ולא הייתי משנה זאת", הוא אומר.
ריבונים חסרי ניסיון
מה שהוא כן היה משנה זו את התפיסה שליהודים שאינם חיים בישראל ואינם אזרחי המדינה ישנה תביעה אינהרנטית כלשהי עליה. "זה עשוי להישמע מטריד עבור רבים בתפוצות, אך הניסוח מחדש עשוי בסופו של דבר להציע בהירות", הוא אומר. "הוא מאפשר מערכת יחסים עם ישראל המבוססת לא רק על היסטוריה משותפת אלא על הכרה בשוני — בין עם גלובלי לבין חברה ריבונית, בין שייכות תרבותית לאזרחות פוליטית. הוא מכיר בכך שישראל היא גם יהודית במקורה וגם ישראלית מובהקת בצורתה הנוכחית".
"הבעיה הגדולה ביותר של הערבים, כפי שאני רואה אותה, היא שאין להם ניסיון היסטורי בלהיות מיעוט ולכן קשה להם להיות מיעוט בישראל. בגלל זה רבים מהם רוצים לשנות את הדגל ואת הסמלים"
רבים מהערבים אינם מעוניינים לאמץ את הזהות הישראלית.
"הבעיה הגדולה ביותר של הערבים, כפי שאני רואה אותה, היא שאין להם ניסיון היסטורי בלהיות מיעוט ולכן קשה להם להיות מיעוט בישראל. בגלל זה רבים מהם רוצים לשנות את הדגל ואת הסמלים. עליהם להסתכל על המדינות הסקנדינביות ועל שווייץ, למשל, שיש להן צלבים על דגליהן, אך יש בתוכן גם מיעוטים לא־נוצריים. המיעוטים הללו יכולים לחיות שם כי המדינה היא מדינת כל אזרחיה, והעובדה שיש לה זהות דתית היסטורית מסוימת אינה גורעת מזכויות היסוד שלהם".
עם זאת, הוא מודה כי האתגר לגרום למיעוטים להרגיש בבית בישראל מרתיע יותר משום ש"לא רק לערבים אין ניסיון בלהיות מיעוט, אלא שליהודים אין ניסיון בלהיות ריבונים". כלומר, למרות שזה נשמע מנוגד לאינטואיציה, בן־זקן טוען כי הקבוצות היהודיות השונות בישראל למעשה מתנגדות יותר לרעיון ה"ישראליזציה" מאשר המיעוט הערבי.
"יש לנו את החרדים שרוצים לחזור אחורה בזמן ולהכחיש את ההווה", הוא אומר. "יש לנו את המתנחלים שרוצים לחזור לתקופת בית שני, ויש לנו את המרכז־שמאל שרוצים לחזור לתנועה הציונית. כולם תקועים בעבר. ומה שאני אומר זה 'תתבגרו כבר. יש לנו מדינה עכשיו'".
האם כל זה הופך אותך לפוסט־ציוני?
"לא", הוא נשמע מעט מתוסכל, "אני ישראלי".
מלחמת אזרחים? מדינת תל אביב? כדי למנוע תהליכי פיצול ופירוק של ישראל, ההיסטוריון בן־זקן מציע בספר חדש דרך נוספת לפתרון
