23/07/2026
זכרונות מתשעה באב עם גלעד.
ערב תשעה באב, סעודה פשוטה ומשביעה. הפעם האחרונה שלנו היתה חביתה טובה עם ירקות, פיתה, סלט, גבינה. וענבים לסיום בשביל האנרגיה. ממעיט בעוגות ופינוקים. בלי קפה כדי להקל על הראש. אוכלים על הרצפה בנפרד, שלא נרגיש סעודה.
הרבה מחשבות, מאמץ בכוונת היום. אבל האמת שלא רק בתשעה באב, הוא תמיד היה מרגיש שיש חסרון, תמיד היה מרגיש שהמציאות לא שלמה. איכה ישבה בדד.
הוא היה קורא את הקינות, אגדות החורבן, הכל הוא היה עושה על הרצפה. לפחות עד חצות היום. היה ישן על הרצפה בסלון. קורא על הרצפה. רואה סרטונים על חורבן וגירוש גוש קטיף על הרצפה. ממעט בצרכי היום, מחפש להתחבר לחוסר.
גלעד היה תמיד אומר לי "אם קשה לך לפעמים להרגיש מה זה אומר חסרון בית המקדש, תחשבי שבעצם כל חוסר או קושי או כאב שאת מרגישה בחיים הוא בגלל שאין בית מקדש. תנסי להפנות את כל התחושות האלה לאובדן בית המקדש, למציאות החסרה שלקב"ה אין בית. הכל מתחיל משם. וכל החוסרים יושלמו כשיהיה לו בית. הצום בא להזכיר לנו מאיפה כל הכאבים שלנו נובעים, ועל מה באמת אנחנו מתפללים, מציאות שלמה ומתוקנת זה ימי מקדש וגאולה".
בשנתיים האחרונות רצה הקב"ה לשתף אותנו ביתר שאת להרגיש את הכאב על חורבן ביתו. לחוש בבשרנו את הצער שלו, ולצרף אותנו למועדון הלבבות השבורים.
אבל האמת היא שכל אחד מאיתנו מתמודד עם כאב ועם חוסר במקום שלו, במסע של הנשמה שלו בעולם. שברון הלב הרבה פנים יש לו. אין תחרות בכאב ובמציאות לא שלמה. כל אחד יכול להרגיש רק את החיסרון שלו עצמו, ולכן לכל אחד ההתמודדות שלו היא הכי כואבת, ודרכה רצה הקב"ה לשתף אותו בתחושת החיסרון הכללית, בצער השכינה.
ולפעמים זה באמת ממש ייסורים.
כל נשמה שבאה לעולם מקבלת תפקיד שכולל שליחות ותיקון, שדרכם היא אמורה למלא ולתקן חיסרון מסוים, בדרך להשלמת החיסרון הגדול שהוא בית ה'- מציאות מתוקנת של אהבה ואחווה, שלום ורעות. מציאות של יושר וצדק, פריחה ושגשוג, שפע גשמי ורוחני, דיבור ישיר עם הקב"ה, מציאות שכל כולה וכל שלמותה יוצאת מתוך בניין ירושלים.
אמנם אנחנו באמת זוכים לראות אותה מתקדמת בצעדי ענק, בארץ ישראל, במסירות נפש גדולה. אבל אנחנו לא מסתפקים בזה, אנחנו רוצים עוד. עוד לא סיימנו, יש עוד דרך...
אז לקראת הצום הזה מברכת את כולנו שנתברך מאורו של גלעד שלנו הי"ד.
נקבל על עצמנו את הצום הזה מתוך רצון לנתב את כל הכאבים שלנו לכאב הגדול שלא תמיד מורגש לכולנו ביום יום- שריפת הבית, חורבן הבית של ה'. שועלים (תרתי משמע) מהלכים בו.
חורבן המציאות השלמה והמתוקנת.
חורבן השמחה השלמה.
חורבן מציאות של שלום תמידי בין כולנו.
חורבן מציאות ללא ייסורים, ללא כאב ופחד.
ומתוך שנצליח להפנות את רוב העיסוק ביום הזה לנשמה ופחות לצרכי הגוף, נאיר את אורה האמיתי של הנשמה שהיא תמיד מתפללת.
נתפלל שהקב"ה ימלא לכל אחד את מחסורו הפרטי דרך מילוי המחסור הגדול, והוא בית ה'.
ולא נפחד לדרוש.
נעתיר בתפילה ובדרישה מהקב"ה שימלא את כל המחסורים, כי השלמתם היא השלמתו.
הכל ממנו ולמענו. הכל זה אחד.
למען ביתו וקידוש שמו.
ראה את בניך ובנותיך. בנה לנו את ירושלים. בנה לך את ירושלים.
הרם את קרן ישראל עמך.
ננסה להחזיק חזק כמו רבי עקיבא כשראה שועל יוצא מקודש הקודשים, וצחק כי הבין הכל. צחק מתוך שמחה על עצם קיום הנבואה, הוא הבין וידע שכפי שהתקיימו נבואות החורבן כך יתקיימו גם נבואות הגאולה.
חז"ל במסכת תענית דרשו על הפסוק בישעיהו (ס"ו, י')- "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה. שישו איתה משוש - כל המתאבלים עליה". מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה. ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה.
נתפלל שלא נתייאש. שעוד נזכה לראות עין בעין שלא לשווא אנו חוצבים, כל אחד ממקומו. ובע"ה גאולה שלמה פרטית וכללית - קרובה לבוא.
ברחמים.
בבניין ירושלים ננוחם🌷
