קולך - פורום נשים דתיות

24/06/2026

״אני לא יכולה ללכת לטבול במקוה בנוכחות בלנית, זה מטרגר לי פגיעה מינית קשה שעברתי. החויה של אישה זרה שבודקת ושואלת אותי שאלות כשאני ערומה מולה, זאת משימה בלתי אפשרית. אז אני מחפשת מעיינות, ונכנסת למעיין בלילה. בקיץ זה פחות נורא, אבל בחורף זה קשוח. מה אני כבר מבקשת, לטבול בלי בלנית. זה הכל.״ ככה סיפרה לי אישה, אי אז בשנת 2011, כשהתחלתי לעסוק בנושא.

המאבק למען טבילה בקמוה ללא נוכחות בלנית, התחיל מנשים שעברו פגיעה מינית. עבורן הרגע האינטימי הזה, לעמוד ערומה מול אישה ששואלת אותך שאלות שבודקת את הגוף שלך, ואז ללכת הביתה, לאינטימיות עם בן הזוג שלך, זה היה קשה במיוחד, על גבול הבלתי אפשרי, וכל טבילה היתה עבורן טריגר.

כשלמדנו את ההלכה גילינו שאין שום חובה לטבול עם בלנית, ושרק צריך להקפיד על כמה כללים. אז יצאנו לקמפיין ציבורי, עם כנסים ומחאות, ושיח ברשתות.

כשנבחרתי לכנסת, ארגנתי מפגש של השר לשרותי דת דאז דוד אזולאי ז"ל, עם כמה ממובילות המאבק, ודיברנו על הקושי של טבילה במקוה, עבור נשים שעברו פגיעה מינית. הוא הבין את העניין, והבטיח לנסות לעזור. הוא נפגש עם הרבנים הראשיים, אבל הם התנגדו. וככה התרקם עניין הגשת הבגץ, בעתירה ניצחנו, וגם את הניסיון של הכנסת לחוקק חוק עוקף בג"ץ עצרנו, בשיתוף פעולה מרהיב וחוצה מפלגות.

והנה הרבנים הראשיים מכים שנית, כשהרב דוד יוסף קורא להשפיל נשים שמבקשות לטבול בלי בלניות, וזה כולל נשים שעברו פגיעה מינית. בלתי נתפס.

ולא אין פה עניין הלכתי, אלא רק עניין של כח ושליטה.

ואני חושבת על אותה אישה שמה היא כבר ביקשה, להצליח להגיע ערב אינטימי עם בן זוגה, אחרי טבילה, בלי לעבור טריגר קשה כל פעם מחדש. ואת זה הרב דוד יוסף מתעקש לקחת ממנה. נורא.

19/06/2026

פרשת חוקת: מה קורה לעם כשמנהיגות של מים נעלמת?

ד"ר עליזה לביא

בתחילת פרשת חוקת אנו נפרדים ממרים הנביאה.
"וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה" במדבר כ, א־ב.

מרים מתה, נקברת, ומיד אחר כך: אין מים. התורה אינה מרבה במילים על האבל. אין הספד. אין תיאור של בכי ציבורי. אך מותה של מרים יוצר משבר מיידי, מוחשי, גופני וקיומי:

"וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה׳. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה׳ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ" במדבר כ, ג־ד.
העם אינו צמא רק למים. הוא צמא לסוג מסוים של הנהגה: "שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים, נסתלק הבאר" בבלי תענית ט, ע״א
שלושה פרנסים. שלושה מודלים של מנהיגות: משה, אהרן ומרים אינם נזכרים יחד רק בדברי חז״ל. הנביא מיכה מזכיר את שלושתם יחד, כחלק מתיאור מעשה הגאולה:

"כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" מיכה ו, ד
בלשון המקרא וָאֶשְׁלַח משמעה: ושלחתי. הנביא מיכה משלב את שליחת משה, אהרן ומרים בתוך רצף פעולות הגאולה: העליתי, פדיתי, ושלחתי לפניך. כלומר, עצם הופעתם יחד אינה פרט שולי בסיפור יציאת מצרים. היא חלק ממעשה הגאולה עצמו. הגאולה, כפי שמזכיר הנביא מיכה, לא נישאה על כתפי מנהיגות אחת בלבד, אלא על שילוב של שלושה כוחות. שלוש דרכים להוביל עם.

כאן נמצאת אחת התובנות החשובות של פרשת חוקת: חברה אינה יכולה להתקיים לאורך זמן על מנהיגות מסוג אחד בלבד. יש רגעים שצריך בהם חוק וסמכות. יש זמנים שצריך בהם פיוס ותיווך. ויש מציאות שבהם עם זקוק למים, למנהיגות שמחברת אותו לחיים עצמם. מרים מייצגת מנהיגות שקשה יותר להגדיר ולמדוד, ולכן קל יותר להחמיץ. זו מנהיגות של נוכחות. מנהיגות של אמון. מנהיגות שמבינה שעם לא שורד רק על פקודות, אלא גם על תקווה.

כבר בראשית דרכה, מרים עומדת מרחוק "לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" לאחיה התינוק משה. היא אינה יכולה לשנות את גזירת פרעה. אין לה כוח פוליטי. אין לה מעמד רשמי. אבל היא ניחנה בראייה מרחוק, באחריות, באומץ, וביכולת לפעול ברגע הנכון. היא מזהה הזדמנות, מדברת עם בת פרעה, ומשיבה את משה אל אמו. זו אינה רק אחות גדולה ששומרת על אחיה. זו תחילתה של מנהיגות שצומחת מתוך הסדקים.

ובשירת הים, מרים אינה שרה לבדה: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת". שמות טו, כ

היא יודעת להפוך חוויה פרטית לתנועה ציבורית. זהו אחד הקודים העמוקים של מנהיגות נשית יהודית: לא רק לעמוד בראש, אלא לפתוח מרחב לאחרות. לא רק לדבר בשם העם אלא לאפשר לעם למצוא קול.
אולי משום כך, כאשר מרים חולה בצרעת, העם כולו נעצר וממתין לה:
"וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם" במדבר יב, טו

אבל בפרשת חוקת, כאשר היא מתה, העם ממשיך כביכול הלאה, ורק היעדר המים חושף את גודל האבדה. לעיתים אנו מבינים מה הייתה מנהיגות רק כשהיא נעלמת. בשנתיים האחרונות למדנו בכאב גדול עד כמה כוחו של אדם, ושל מנהיגות מתגלה דווקא בחלל שהוא משאיר אחריו.

מותה של מרים מלמד כי מנהיגות של מים אינה מותרות. היא תנאי קיום. בדיונים על מנהיגות נשים עולה שוב ושוב השאלה: מה נשים מביאות לשולחן? מדוע חשוב לשלב נשים בהנהגה? פרשת חוקת מציעה תשובה עמוקה יותר מן השאלה עצמה. לא מפני שנשים טובות יותר. לא מפני שיש להן תפקיד אחד קבוע. אלא מפני שעם, קהילה וחברה זקוקים לריבוי מודלים של הנהגה. כאשר מודל אחד משתלט על כל המרחב, משהו מתייבש.

החזרת מרים אל מרכז הזיכרון אינה רק תיקון היסטורי או פרשני. היא צורך מנהיגותי. היא מזכירה לנו שקיימת מסורת יהודית עמוקה של הנהגה נשית, מסורת של נבואה, שירה, אחריות, ליווי, החזקה, תעוזה ותקווה. זו מסורת שנשמרת לאורך הדורות לא רק בבתי מדרש, אלא גם בזיכרון הנשי היהודי, בתפילות, במנהגים, במדרשי באר מרים, ובקולות שעברו מאם לבת ומסבתא לנכדה.

אבל פרשת חוקת גם מזהירה אותנו: מודל מנהיגותי יכול להיגנז. עם יכול להתרגל לחיות בלי הבאר, עד שהצמא פורץ. חברה יכולה לשכוח את המנהיגות המחייה, המרפאה, המחברת, עד שמשבר מגלה עד כמה היא חסרה.

בימים שבהם החברה הישראלית זקוקה כל כך למנהיגות של אחריות, אחדות, ראיית עומק ותקווה, מרים הנביאה עומדת לפנינו לא כזיכרון רחוק, אלא כאפשרות. היא מלמדת שמנהיגות איננה רק מי שמדבר בקול הרם ביותר, אלא מי שמחזיק עבור הציבור את מקור החיים הבא.
משה, אהרן ומרים נשלחו יחד. מן, ענן ובאר ניתנו יחד. גם אנחנו זקוקים היום לשילוב הזה.

לא כדי להחליף מודל אחד באחר, אלא כדי להשיב לשיח הציבורי את מה שנשכח: מנהיגות של מים, שמחזיקה חיים, תקווה, אחריות ויכולת להמשיך ללכת גם במדבר.

ד"ר עליזה לביא היא יזמת חברתית, חוקרת חברה ותרבות חכ"ל ומייסדת המיזם תפילת נשים

"קולך - פורום נשים דתית" הוא ברית נשים המחויבות להלכה, למסורת ישראל ולשוויון מגדרי. בקרו גם באתר שלנו http://www.kolech.org.il/

12/06/2026

פרשת קורח / הרבנית ד"ר חנה שחם-רוזבי

לקראת סוף הפרשה, ישנו תיאור של האחריות של הכהנים בעבודתם במקדש וכן פירוט של מתנות הכהונה. האחרון ברשימה מופיע בפסוק כך: "כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ׃ (יח, יט).

'ברית מלח' הוא ביטוי מיוחד, המופיע שלוש פעמים בלבד בתנ"ך. בתורת הקורבנות, מופיע הציווי שאסור להעלות קורבן ללא מלח: "וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח" (ויקרא ב, יג). בספר דברי הימים, כך מוגדרת מלכות בית דוד: "הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח" (דברי הימים ב יג, ה).

המפרשים מסכימים כי הביטוי 'ברית מלח' משמעותו דבר שהוא נצחי ועומד לעולם, אך יש בפירושיהם הסברים שונים לבחירה במלח דווקא כדי לבטא רעיון של המשכיות וקביעות. רש"י מסביר כי הברית עומדת לעולם ואינו משתכח כמו המלח שנשמר לעד ואינו מתקלקל: "כַּבְּרִית הַכְּרוּתָה לַמֶּלַח שֶׁאֵינוֹ מַסְרִיחַ לְעוֹלָם". אבן עזרא מצביע על כוחו של המלח להשבית צמיחה בקרקע: "ומקום המלח כמו נכרת שלא יעלה בו צמח כלל". הנצי"ב, בפירושו לתורה 'העמק דבר', מתייחס לשני מאפיינים אלו של המלח – אינו מתקלקל ומשבית צמיחה – ועומד על חשיבות המידתיות והאיזון: "כמו מלח שהוא בא להמתיק המאכל אם נשמרים בו שלא יהא יותר מן הצורך. אבל אם משתמשים בו שלא במדה הדרושה הרי זה מקלקל המאכל. כך ברית כהונה - אם משתמשים בקדושה כראוי הרי זה זכות גדול ואם משתמשים שלא כראוי הרי זה משחית הנפש."

הנצי"ב מסביר שכל תפקיד שררה, כמו כהונה או מלוכה, שיש בה קביעות ויציבות מאפשרים אמנם למי שמאייש את התפקיד למלא את תפקידו ולפעול מתוך לרווחה גדולה וביטחון. אך בקביעות נצחית טמונה גם סכנה של קיפאון וניוון היצירתיות, וכן זניחת מילוי התפקיד עצמו. המשנה במנחות (כ, א) מקישה בין "ברית המלח" שנאמרה בקורבנות (ויקרא ב, יג) ובין "ברית המלח" שנאמרה בכהנים (במדבר יח, יט): "כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָּנוֹת בְּלֹא כְּהֻנָּה, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָּנוֹת בְּלֹא מֶלַח". כלומר, שני החלקים – המשרה והמשימה – שזורים ותלויים אחד בשני.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש מערכות יחסים ותפקידים שהם עבורנו "ברית המלח", שאנו בטוחים בקיום הקבוע שלהם בחיינו. הנצי"ב מזכיר לנו לשים לב כיצד אנחנו מתייחסים אליהם, באיזון של תשומת לב ואחריות. כגון, לא לקחת על עצמנו יותר ממה שצריך, או לחילופין לא לקחת את הקבוע כמובן מאליו.

המשנה מזכירה לנו להתייחס בכבוד למשימות שמצופות מהמעמד, והמלבי"ם מוסיף בפירושו על דברי הימים שאם אנו טועים ומאבדים את האיזון לזמן מה, אפשר גם לתקן: "שכמו שהמלח לא יפסד לעולם כן לא תופסק המלכות אף אם בניו חוטאים, כמ"ש אם יעזבו בניו תורתי וכו' וחסדי לא אפיר מעמו."

08/05/2026

פרשת בהר בחוקותי/ הרבנית שלומית פיאמנטה

אם לאורך ספר ויקרא, פרקים רבים עוררו תחושת זרות וריחוק, בסיומו התחושה היא הפוכה. הכל מוכר מאוד, לטוב ולרע.

הזכרונות הקולקטיביים שלנו יודעים מה זה "בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם", ומספרים לנו גם על "וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת". אין לנו ספק מה המשמעות של "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם". ולא חסר לנו "וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה". הכל עברנו.

אבל פגשנו מקרוב גם את "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ".
ואנו רואים סביבנו את "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם".

ובין הברכות מרחיבות הלב שזכינו להכיר והקללות המצמיתות שגם אותן לאסוננו הכרנו - מצטיירת התנועה הרחבה של הברית הזו, ברית סיני שנכנסת אל ארץ ישראל, ומבקשת ניסוח.
התורה מצמידה את הברכות והקללות דווקא למצוות השמיטה והיובל, שתיהן יחד. שבת הארץ מגיעה כל שבע שנים ומלמדת אותנו לשמוט. להפקיר את מה ששלנו: שדה, כרם, חוב. לפתוח את היד ולא לאחוז. כמו השבת השבועית, שבת הארץ מורה לנו לנוח ולסעוד - "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" - סעודה משותפת השומטת את המעמדות: "לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ". וגם "לִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה".
לעומת זאת היובל מגיע כל חמישים שנה ומלמד את ההיפך: לאחוז. "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ". לא לשחרר את האחיזה באדמה, אלא להפך. לא לטשטשט את הגדרות אלא לשוב ולהקים אותן במקומן סביב הנחלות.
ועוד הבדל משמעותי: שנת שבת הארץ לא משפיעה על שאר השנים, בעוד היובל משפיע על כל שנה ושנה. כל עסקאות הנדל"ן, כל הליכי ההוצאה לפועל - כולם מתנהלים לאור פעימת היובל. ומתוך כך, היובל משנה את השיח וההתנהלות.
"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ"; "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"; "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ"; "לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ".
כל האזהרות האלה, המלוות שוב ושוב במילות הברית "אֲנִי ה'", מתארות את השפעת היובל על ההתנהלות החברתית והכלכלית.

אז השמיטה מלמדת אותנו עד כמה הכל לא שלנו באמת - והיובל מלמד אותנו לאחוז מחדש, לקבל את מה ששלנו באמת. אבל לקבל באופן הנכון. בלי להתיימר לאחוז לא ברכוש ולא באדם שאינו שלנו, בלי לנצל חולשה כלשהי של האחר לטובתנו, בלי להבלבל בין מה ששלנו למה שלא.
הברכות והקללות שאנחנו חווים מצטרפות לשיעור הזה. כל כך מעט בשליטתנו, והרבה אמונה אנחנו צריכים, לדעת לשחרר את מה שלא בידינו ולסמוך על מי שמכוון הכל. ומאידך - כמה אחריות נדרשת מאיתנו, לדעת לאחוז במה שבידינו ולהתנהל נכון, באחריות וביושרה, בנחלתנו.

הרבנית שלומית פיאמנטה היא מנכ"ל ארגון רבני ורבנית בית הלל, תושבת מצפה נטופה שבגליל

27/04/2026

עריכה: קרוב ל 5 שעות שתלמידות החכמים המתינו להבחן, הרבנות מעכבת בעילה טכנית, ומונעת את מימוש החלטת בית המשפט ומבזה אותה. מחזקים את ידי הנבחנות שעברו הבוקר 5 שעות המתנה מתישה וגם את המבחנים.

🎊ברכות לנבחנות במבחני ההסמכה לרבנות הבוקר, זהו בהחלט יום חג, יום של האדרת התורה ושיתוף כוחות נשיים בהרחבת השיח הדתי בישראל. הוא מתגשם עקב נחישותן של הרבניות, יחד עם ארגונים שותפים להגיש עתירה לבגצ. אנחנו תקווה שהתקלות הטכניות שמסתבר שמתרחשות כרגע ומעכבות את קיום הבחינה לא יעיבו על גודלו וחשיבותו של היום. בהצלחה לרבנית יערה וידמן סמואל, ד"ר רות עגיב ורחל צבאן

קולך - פורום נשים דתיות
עתים - Itim

23/04/2026

פרשת אחרי מות קדושים/ צופיה סטפנסקי

על רקע יום הזיכרון ויום העצמאות, חשוב לעצור ולהתבונן במה שמייחד את ארץ ישראל ביחס לשאר המקומות בעולם.

בסוף פרשת אחרי מות, לאחר הפסוקים באיסור מולך ובעריות, התורה אומרת:
ויקרא י״ח:כ״ד–כ״ה
״אַל־תִּטַּמְּאוּ בְּכָל־אֵלֶּה כִּי בְכָל־אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם׃
וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת־יֹשְׁבֶיהָ״
התורה מתארת את הארץ עצמה כמתטמאת בעקבות העבירות הללו, עד כדי כך שהיא “מקיאה” את יושביה. הרעיון שמצבה של הארץ מושפע ממעשי יושביה מופיע גם בהקשר של שפיכות דמים:
במדבר ל״ה:ל״ג–ל״ד
״וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת־הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא־יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ־בָּהּ כִּי אִם־בְּדַם שֹׁפְכוֹ׃
וְלֹא תְטַמֵּא אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה׳ שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״
הרמב״ן מצביע על כך שלמרות שעבירות אלו אינן תלויות בארץ כשלעצמן, ארץ ישראל שונה. קיימת בה השגחה מיוחדת שאינה קיימת במקומות אחרים—הקב״ה משגיח עליה באופן ישיר, ללא אמצעי (רמב״ן על ויקרא י״ח:כ״ה).

ומתוך הקרבה הזו נובעות גם ציפיות גבוהות: יש כאן רף גבוה יותר—וממילא גם פוטנציאל גדול יותר לברכה. כאשר איננו עומדים בציווי התורה, הארץ עצמה אינה יכולה לשאת מציאות כזו—ולבסוף “תקיא” את יושביה. כאשר אנו הולכים בדרכי המצוות, הארץ מגיבה בברכה—גשם ושפע, כפי שאנו אומרים בקריאת שמע.

22/04/2026

ברכות לכלת התנ"ך המקסימה הודיה כהן, וברכות לאולפנת בהר"ן♡

הישג חסר תקדים לאולפנה היוקרתית: שלוש כלות תנ"ך תוך שבע שנים
https://g.kipa.co.il/1223136/g/

(צילום: Shalev Shalom/POOL, צילום מסך)

14/04/2026

בשבת הקרובה, למעלה מ 50 רבניות, למדניות ומורות הלכה, ידרשו בכל רחבי הארץ. מגבעות עדן ועד קרית טבעון. מקיבוץ סעד בדרום עד קיבוץ מרב שבגלבוע.

♡אנחנו מבקשים להודות לכם, אנשי קהילות דתיות לאומיות שפתחתם את השער בתקופה כל כך קשה ומאתגרת - חודש וחצי של מקלטים וטילים, ומצאתם קשב לפרויקט שלנו.
♡ לכן, ראשות בתי מדרש, שותפות לדרך. עזרתם לנו להצמיד קהילות ולמדניות בחיבור של תורה.

לקראת השבת נפרסם את פירוט השיעורים.

כולל דעה - המכון למנהיגות הלכתית

בית הלל | beit hillel Efrat Shapira Rosenberg Elad Caplan
Matan - מתן
מדרשת עין הנצי״ב - Midreshet Ein Hanatziv

12/04/2026

🎊הפרסומים המקומיים הראשונים של 'שבת דורשות טוב' מתחילים לזרום: רעננה מובילה בהנהגתה של חברתנו הרבנית Oshra Koren ומתן השרון

נגדיל תורה ונאדיר.

30/03/2026

היי רכזת קהילה, רכז קהילה, עוד 3 שבועות לשבת דורשות טוב - אתם איתנו?