25/07/2026
לקראת הקונצרט שייערך ביום שלישי אצלנו בירושלים, רצינו להכיר מעט יותר את נגן המנדולינה, דור גדעון עמראן Dor Gidon Amran וקבענו איתו ראיון מיוחד. דור בוגר האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים בכיתתו של מר יעקב ראובן. במהלך הקריירה זכה להכרה עולמית, בין היתר בפרס השני בתחרות הבין־לאומית למנדולינה במודנה, איטליה (2024). בין הקלטותיו נמנים ביצוע הבכורה העולמי של 24 הקפריצ'י של פגניני (לכינור) במנדולינה והקלטת סוויטות לצ'לו מס' 1-3 מאת באך במנדוצ'לו, שתיהן יצאו לאור בחברת התקליטים האיטלקית היוקרתית Dynamic. הוא בוגר תואר שני בניצוח באוניברסיטת Penn State ובעונת הקונצרטים 2026-2027 ישמש בה כחבר צוות הוראה, וכעוזר מנצח בתזמורת הסימפונית של וויליאמספורט, פנסילבניה.
- דור, ספר קצת על עצמך - איפה גדלת, מתי התחלת לנגן ואיך, ומה היה הרגע שידעת שמוזיקה זו הדרך שלך?
"גדלתי בבאר שבע ובעקבות אחיי הגדולים למדתי מנדולינה, פסנתר ומקצועות תיאוריה מוסיקלית בקונסרבטוריון העירוני בבאר שבע. ההבנה שמוסיקה היא משהו שארצה להמשיך בו כדרך חיים לא הייתה ברורה מאליה בהתחלה, ואני לא חושב שהיה רגע מסוים שבו ידעתי שאהיה מוסיקאי. אני זוכר שההבנה הזו חילחלה לאט לאט מתישהו בגיל חטיבת הביניים. בהתחלה ידעתי שזו אחת האפשרויות, בהמשך כבר לא הייתה שאלה שזה מה שארצה לעשות".
- מה אתה מרגיש כשאתה עולה לבמה? יש לך טקס מיוחד לפני הופעה?
"זו תחושה שמאוד קשה לתאר במילים, והיא מתפתחת בכל פעם ותלויה בהמון משתנים. אין לי איזשהו טקס או סדר פעולות מסוים לפני הופעה, ובכלל אני חושב שכמה שיותר חופש וגמישות להתנהג בהתאם לסיטואציה ולצרכים באותו יום זו גישה שיותר מתאימה לי".
- איזו יצירה אתה שמח או מתרגש במיוחד לנגן בהופעה הקרובה בירושלים?
"אני מתרגש באופן מיוחד לנגן את סונטת "טריל השטן" מאת טארטיני. זו יצירה שנמצאת אצלי 'על הכוונת' כבר זמן רב, וכעת לרגל התוכנית שכולה מוסיקה איטלקית אני מאוד שמח על ההזדמנות לבצע אותה. זו אחת מהיצירות שכתלמיד צעיר כל זמן מה הייתי "מודד" וכעת אבצע אותה לראשונה בפני קהל".
- אתה בן 𝟐𝟔 בלבד והספקת כבר להקליט את 𝟐𝟒 הקפריצ'י (קפריסים) של פגניני על מנדולינה - מה שהפך אותך לראשון וכנראה היחיד בעולם שעשה את זה. איך הרגשת כשסיימת את ההקלטה?
"האמת שמיד חשבתי על אמנים גדולים שהקליטו במהלך חייהם יצירות מסוימות יותר מפעם אחת, ואפילו שהכול היה מאוד טרי, הרגשתי מיד תחושת הזדהות. מצד אחד הרגשתי שעשיתי הכי טוב שיכולתי נכון לאותה עת, ומצד שני ידעתי שיהיו דברים שארצה לשנות בעתיד, אולי אפילו בעתיד הקרוב, ומיד הייתה לי ההבנה שההקלטה במקרה הזה היא רק תיעוד של נקודה אחת בזמן של התהליך, ולא התוצאה הסופית".
- מה גרם לך להחליט להקליט דווקא את 𝟐𝟒 הקפריצ'י של פגניני? האם זה היה חלום ישן?
"אני חושב שזה סימל איזשהו אתגר שידעתי שיעזור לי להמשיך להתפתח כמוסיקאי מבצע, במיוחד באותו הזמן התחלתי להקדיש יותר ויותר זמן ללימודיי כמנצח".
- איך התמודדת עם האתגר הטכני והמוזיקלי של העיבוד והנגינה של יצירה כל כך וירטואוזית על כלי שהוא לא הכלי המקורי?
"כבר מגיל צעיר נגני מנדולינה לומדים איך לשאול רפרטואר מכלים אחרים על מנת להשלים חוסרים מסוימים ברפרטואר המקורי למנדולינה. אני אישית נוטה לעשות זאת כעניין שבשגרה ואני חושב שהעיסוק הזה בתרגום של יצירות מכלים אחרים מעמיק את ההיכרות שלי עם המנדולינה והפוטנציאל המלא שלה. הקפריסים בהחלט היו מין זיקוק של עבודה שכזו".
- אתה משלב בין נגינה כסולן, ניצוח ועיבודים. מה הכי מאתגר ומה הכי מספק לך בשלושת התפקידים האלה?
"לפעמים יש משהו מאוד "יבש" בעבודת כתיבה, ויש רגעים שצריך להתמודד עם תקיעות או שלוקח קצת זמן להיכנס לשטף, אבל זה מאוד מספק לדעת שכאשר אני רוצה לנגן משהו באיזושהי מסגרת אני יודע שאני לא תלוי במשהו, זה נותן תחושת עצמאות אומנותית.
למעט ההיבט הפיזי שקיים בנגינה עצמה, והוא כשלעצמו אתגר, יש המון דמיון בין האתגרים והסיפוק שבנגינה ובניצוח. בשני המקרים צריך להתמודד עם כמות גדולה של חומר מוסיקלי, להקשיב לפרטים הקטנים ולשלוט בצורה הגדולה. הסיפוק הוא גם בתהליך החיפוש והלמידה, וגם בהגשמה של כל זה ברגע האמת בביצוע".
- זכית בפרסים רבים, ביניהם מקום שני בתחרות הבינלאומית במנדולינה במודנה. מה היה הרגע הכי משמעותי בקריירה שלך עד עכשיו?
"מאוד קשה להשתמש במושגים של רגעי שיא מכיוון שכל צעד לא היה קורה בלי הצעד הקודם, והרבה דברים טובים קורים מבלי שבכלל היו בתכנון, והרבה תוכניות לא יוצאות לפועל, כך שבפרספקטיבה שלי יש המון חוויות שונות והן לא בתחרות אחת עם השנייה. אני חושב שמבחינה רגשית הביצוע שזכיתי לו כמנצח של "הניצול מגטו ורשה" מאת שנברג במהלך לימודיי בארה"ב, בהקשר של כל מה שקורה מסביב, היה בהחלט משמעותי ביותר."
- התחרות במודנה נחשבת לאחת התחרויות היוקרתיות בעולם למנדולינה. איך היה להתחרות מול מוזיקאים בינלאומיים ברמה כל כך גבוהה?
"החוויה הייתה מאוד חיובית. זו הייתה הזדמנות מעולה להכיר קולגות ולהיחשף לאסכולות אחרות לנגינת מנדולינה. האווירה הייתה מאוד חברותית כך שמבחינתי לפחות לא היה העניין של ההשוואה לאחרים. השארנו את המלאכה הזו לצוות השופטים".
- כמוזיקאי צעיר בתחום הקלאסי - מה האתגרים וההזדמנויות שאתה רואה היום בישראל?
"למרות שכן זכיתי לבוא ולהופיע בארץ, בשנתיים האחרונות פחות הייתי מעורב ובקשר מתמיד עם העשייה המוסיקלית בארץ. התחושה היא שונה כשמביטים מהצד. אבל ככל שאני פוגש מוסיקאים צעירים בעולם אני חש שהאתגרים מאוד דומים בסך הכול".
- מהי היצירה שאתה שומע הכי הרבה לאחרונה?
"בימים אלו אני לומד את האופרה ריגולטו, כך שאני בתקופה האחרונה מאזין לה די הרבה".
- האם יש שיתופי פעולה שאתה חולם עליהם?
"יש כל כך הרבה אומנים ומסגרות שהייתי שמח לשתף איתם פעולה, אבל אני חייב להודות שזה לא משהו שאני מאוד חושב עליו בשוטף. החלומות שלי בעיקר מתמקדים בשאיפה לזכות בבמה להגשים חלומות של ביצוע יצירות שאני אוהב ברמה הכי גבוהה שאני יכול, ושיתופי הפעולה אני מקווה שייווצרו על מנת להשיג את המטרה הזו".
תמונה מתוך וידאו של נגה סיארדצקי:
