20/04/2026
יש ימים שאין בהם מעבר חלק.
יום הזיכרון לא “נגמר” ויום העצמאות לא באמת “מתחיל”.
הרבה מהאנשים שאנחנו עובדים איתם, אנשי חינוך, רווחה, קהילה וחירום, נדרשים להחזיק את המעבר הזה לא רק עבור עצמם, אלא גם עבור אחרים.
אנחנו נוטים לחשוב שצריך לעבור ממצב למצב.
אבל בפועל, מה שמאפשר תפקוד הוא היכולת להחזיק את שניהם יחד.
גם את הזיכרון.
וגם את החיים שממשיכים.
לא לבטל אחד לטובת השני, ולא למהר “להרים” או “להתאפס”, אלא לאפשר תנועה בין מצבים.
במונחים מקצועיים, זו היכולת לנוע בין מעגל האובדן לבין מעגל החיים.
זו לא חולשה. זו מיומנות.
כך מתארות זאת הגב' מרים שפירא ודנה שפיגל במאמר על הדואליות שבין אבל לחיים:
לא מעבר חד, אלא תנועה מתמשכת, אישית וקהילתית, בין שני הקטבים.
והיא קריטית במיוחד למי שמחזיקים אחרים.
אולי הדבר הכי חשוב בימים האלה הוא לא מה אנחנו אומרים,
אלא האם אנחנו מאפשרים לעצמנו ולאחרים להיות גם וגם.
מוזמנים לקרוא את המאמר- https://drive.google.com/file/d/1Tns-Pxfmh9JkylzNxpeUKX-Kjv_Iqxdi/view?usp=sharing